שדי חמד אסיפת דינים מילה ריט

גם כן חייב משום מפרק כמו חולב אם כן למה במציצה הוי אב מלאכה וגבי גונח אמרינן דיונק הוי כלאחר יד ותירץ דמציצת דם אורחא בפה ורק יניקת חלב הוא דהויא כלאחר יד עי"ש הרי שאין הנדונים שוים וכן ראיתי בספר כורת הברית לידידי הגאון מוהר"א פוסק יצ"ו בסי' רס"ד בנחל ברית סוף ס"ק י"ז ד' ע"ז ע"ב שכתב דפריעה שדרכה ביד לא מיקריא כלאחר יד עיין כתובות ס' חולב בפה פטור שאין דרכו בכך ובמציצה אמרינן בשבת קל"ג דהוי מלאכה דאורייתא אף שהיא בפה כיון שדרכה בכך עכ"ל ועם שיש לפקפק דערביך ערבא צריך הא מיהא ראינו שדעת הגאון מוהרא"ף יצ"ו היא לפשיטות דמציצה היא בפה וכשהשגתי ספר האשכול עיינתי בו בח"ב וראיתי בסוף העמוד צד 121 אות ח' בנחל אשכול אכן נודע לי שמה שכתב בס' כורת הברית הם דברי הנחל אשכול שהזכירו בסמוך מלפניו ונמצא שגם הגאון נחל אשכול נקיט דמציצה היא בפה

ומה שכתב הגאון (מקלעצק) יצ"ו דמציצת דם אורחה בכלי כדכתיב גבי גדעון וימץ טל מן הגיזה (שופטים ו' ל"ח) אומר אני שאם היה רואה דברי הגאון מלבי"ם בספר התורה והמצוה בפרשת ויקרא סי' פ"ב דפעל זה נמצא על שלש תמונות א) נחי עי"ן מיץ חלב וכו' ב) מן הכפולים למען תמוצו שהוא דגוש וכו' ג) מנחי למ"ד מצה וכו' וכו' ויש הבדל ביניהם שמצץ מן הכפולים מוצץ בפיו דבר שיש בו לחלוחית וכו' ובהקדמת הספר בקונטריס אילת השחר סי' שפ"ב כתב וז"ל ויש הבדל בין מצץ מצה מיץ מצץ מוצץ בפיו דבר שיש בו לחלוחית מיץ סוחט משקה הבלוע באיזה דבר מצה מורה על תמצית המשקה שבשולי הכלי עכ"ל הרי דתמונות חלוקות הן והכא מעניינא דקרא מוכח דוימץ טל מן הגזה עניינו מלשון מצה דכתיב (שופטים ו' ל"ח) ויזר את הגזה וימץ טל מן הגזה דהיינו לאחר שסחט את הגזה נמצה טל מן הגזה מלא ספל מים ואם כן אין ראיה מוימץ טל למציצה דמציצה ודאי היא בפה וידוע כמה רב חיליה דהגאון מלבי"ם בעניינים אלו ומי לנו גדול בדורנו בחכמה זו אשר הפליא לעשות בספרו הנורא הנ"ל בחכמתו הנפלאה ואין ספק שדבריו אמת וצדק שמציצה היא דוקא בפה וכן כתב הגאון בנין ציון בח"א סי' כ"ג המובא להלן בסעיף י"א בס"ד עי"ש (בד"ה אלא שעדיין יש לחקור) וגם בסי' כ"ד דבר בקדשו בזה מובא להלן בסעיף י"ב בס"ד עי"ש (בד"ה על תשובתי בענין מציצה) וכן כתב הגאון אגודת אזוב מדברי בחידושיו לשבת ד' קל"ג ומובא בדברינו לקמן בד"ה אמנם מלבד דלשון וימץ טל מן הגזה הוא מלשון מצה שמתמצה מאליו עי"ש ובתשובת הגאון מוהר"י אסאד שהבאתי לעיל בסימן, א' ס"ק ח"י ראיתי שהביא בשם ספר התניא לרבינו יחיאל שכתב מפורש ומוצץ המילה בפיו להוציא הדם עי"ש (בסוד"ה, ומ"ש כמ"ש לעיל) וכבר כתבו בכמה ספרים המובאים בדברינו להלן בשם המקובלים דהמציצה צריכה להיות בפה לחובה וכן כתב בתשובת הגאון מוהר"י אסאד הנ"ל עיין שם (בסוד"ה ולפי זה נ"ל לקיים)

אף גם זאת פליאה דעת ממני לפי שיטת הגאון יצ"ו דמציצה דמילה דרכה בכלי כדכתיב בגדעון וכשהיא בפה הויא כלאחר יד אם כן אכתי תיקשי מאי דאמר רב פפא אומנא דלא מייץ וכו' דאיכא סכנתא מדמחללינן שבתא דדם חבורי מיחבר וכו' מאן לימא לן דאיכא סכנתא דילמא אף דחבורי מיחבר שרינן לה משום דהויא חבורה כלאחר יד כי היכי דהוה אמרינן הכי להסלקא דעתין ודם פקיד לשיטת רש"י דהלכה כר' יהודה דיש דישה שלא בגידולי קרקע ואפילו הכי הוה אמינא דשריותא דמציצה לאו משום סכנתא היא אלא משום דבפה הויא כלאחר יד והכי נמי נימא לפום קושטא דחבורי מיחבר ליכא סכנתא ורק שריותא דמציצה היא משום דהויא כלאחר יד והיא תמיהה עצומה בעיני נשגבה לא אוכל לה ולא ידעתי איך לא נרגש הגאון יצ"ו בזה והא ודאי אין לומר דלהסלקא דעתין היינו מפרשים מציצה דמתניתין בפה דהויא כלאחר יד וקמשמע לן רב פפא דמוצצין דתנן היינו בכלי דהוי מלאכה גמורה ושריותא דידה היא משום סכנה דאם כן העיקר חסר מן הספר ועל מי סמך רב פפא שיבין מדבריו דמציצה דמתניתין היא בכלי וכיון דלהסלקא דעתין היינו מפרשים מוצצין דמתניתין שהיא בפה הוה ליה להש"ס למימר בהדיא דקמשמע לן רב פפא דמוצצין דמתניתין היינו בכלי דאיכא איסורא דאורייתא ושריא רק משום סכנה ותו אף אי נימא דהיינו דאיכא בין הסלקא דעתין להאמת דלהסלקא דעתין מוצצין היינו בפה ולהאמת מוצצין היינו בכלי אכתי קשה מי הזקיקנו לומר דאשמועינן רב פפא דחבורי מיחבר נימא כדהוה סלקא דעתין דמיפקד פקיד אלא דמוצצין היינו בכלי דהוי מלאכה גמורה לשיטת רש"י דיש דישה שלא בגידולי קרקע ושריא משום סכנתא ומשום הכי אומנא דלא מייץ מעברינן ליה באופן שלדעתי הקלושה דברי הגאון יצ"ו מוקשים מכל הטעמים הנז"ל וברי לי שאם היה רואה דברי הרבנים שהבאתי למעלה והמובאים בדברינו להלן בס"ד לא היה מחליט הדבר להיתר פשוט והיה חוזר ומעיין בראיתו והיו עיניו רואות שאין שום הוכחה מהש"ס לפי שיש תמיהות רבות לפי שיטתו ואנו אין לנו אלא דברי הרבנים הגאונים שאסרו לשנות ממה שנהגנו מאבותינו ואבות אבותינו ואין מציצה אלא בפה דוקא

ומכאן אתה דן קל וחומר דאם הגאון (מקלעצק) יצ"ו כתב שמותר לעשותה בכלי על פי הוכחתו מסוגיית הש"ס עינינו הרואות שדבריו מופרכים ואין להם יסוד כלל במחילת כבוד תורתו הרמה וברור לנו שאם יחזור הגאון יצ"ו ויעיין בהלכה זו יודה ויאמר דברים שאמרתי לפניכם טעות הם בידי ומודים דרבנן היינו שבחייהו ואם האמוראים לקדושים אשר בארץ החיים היו אומרים כן אנן יתמי דיתמי אזובי קיר מה נענה ומעתה כל שכן לשאר הגאונים במכתבים המובאים למעלה יצ"ו אשר כפי הנראה לא נחתו לעיין ולירד לעומק ההלכה רק כתבו דב"ק כפי העולה על הדעת במושכל ראשון להבין מדאמר רב פפא אומנא דלא מייץ סכנתא וכו' דכל עצם המציצה אינה אלא להציל מן הסכנה ומה לי בפה ומה לי בכלי וכבר כתב כן הגאון מוהר"י אסאד בתשובתו שהבאתי בסי' א' סעיף ח"י (בסוף ד"ה ולפי זה נ"ל) על מה שבספר מצות השם פרשת לך ובספר חפץ השם לשבת דף קל"ג משמע דסוברים דמציצה משום סכנה היא ולא מצוה דהוא משום דלא נחתו בכך ולא דקו בזה ומה גם על פי הסוד המציצה בפה ודאי מצוה וחובה וכו' עי"ש אף אנו נאמר כן גם על מה שראינו להגאונים ישועות יעקב בסי' של"א סוף סק"א ודרך פקודיך במצות מילה בחלק הדבור אות ד' דנקטי בפשיטות דמציצה היא רק משום סכנה ואינה מחלק המצוה עי"ש שבודאי שמה שכתבו כן הוא משום דלא דקו רבנן לעיין במילתא ואמרו כפי מה שעולה על הדעת במושכל ראשון

ומלבד מה שכמה רבנים גאונים כתבו דמציצה היא מגוף המצוה בזולת טעם הסכנה עיין במלבושי יום טוב (לרבינו התוספת יום טוב) בסוף ח"א ובסוף ח"ב בדברי הגאון מוארשא יצ"ו ובספר כורת הברית המובא בדברינו להלן בסעיף ט"ו ובתשובת הגאון מוהר"י אסאד שהבאתי בסימן א' סעיף ח"י ובספר ברית אבות שהבאתי בסי' א' סעיף ל"ה ובסעיף ל"ו ובסימן זו סעיף כ"ב בדברי קדשם שכתבו כן הן בשם הפוסקים והן בשם המקובלים והגאון מוהר"ם שיק בתשובה שהבאתי בסי' א' סעיף ה' כתב שהיא מצוה מן התורה הנה מלבד כל זה ראיתי עתה בס' בן יהודה להגאון מוהר"א ראזענבוים בסי' ק"א שנשאל על זה אם המציצה היא רק משום סכנה כדמשמע מדאמרינן פשיטא מדמחללינן שבתא סכנה היא או דאיכא מצוה גם מלבד הסכנה ודעת הרב השואל היתה להוכיח דלולא הסכנה אין מצוה במציצה דהא משמע להדיא בגמרא דמשום דאיכא סכנתא הוא דמעברינן לאומנא דלא מייץ הא לאו הכי לא מעברינן ואי גם בלא הסכנה איכא מצוה אמאי לא מעברינן ליה מפני שאינו עושה מצות המציצה (אמר החח"מ הי"ו כבר עמד בזה הגאון מוהר"י אסאד בתשובה שהבאתי בסי' א' סעיף כ"ד עי"ש) והרב המחבר אחר שהאריך לבנות ולסתור בפלפולו הזך ודחה הראיה דיש לומר דרק משום סכנה הוא דמעברינן ולא משום שאינו עושה המצוה משום שיכול לומר