שדי חמד אסיפת דינים מילה ריח

קרקע שאם כן אין להם מקום לדקדק מדאמרינן הלכה כרבי רינוס מכלל דפליג עליה אבא שאול דדילמא לא פליג עליה אבא שאול והלכה מכלל דפליג עליה היינו בר פלוגתיה דרבי יהודה דסובר דאין דישה שלא בגידולי קרקע ודלא כסברת ר' מרינוס דקאי בשיטת רבי יהודה דיש דישה שלא בגידולי קרקע אלא ודאי מוכח דסברי כל הראשונים הללו דהא דרבי מרינוס כרבנן נמי מצי אתי

ועוד אף אם נאמר דסובר רש"י דהלכה כרבי יהודה דיש דישה שלא בגידולי קרקע שפיר קאמר רש"י בסוגיא דדף קל"ג דאי דם מיפקד פקיד ליכא איסור תורה משום דתנא קמא דרבי יהודה (שבפרק כלל גדול דף ע"ה ע"א) סבר אין דישה אלא לגידולי קרקע וסתם תנא קמא דרבי יהודה היינו רבי מאיר כדמוכח בש"ס בדוכתי טובא ועיין בפרק אלו עוברין דף מ"ח סוף ע"ב במשנה ובברייתא וברש"י ושיאור ישרף וכו') דבר פלוגתיה דרבי יהודה התם דלא אדכר שמיה (אלא וחכמים אומרים) מר ניהו רבי מאיר ובפרק כל הכלים ק קכ"ד ע"ב כל הכלים הניטלים בשבת שבריהן ניטלין עמהן ובלבד שיהיו עושים מעין מלאכה ר' יהודה אומר ובלבד שיהיו עושים מעין מלאכתן כתב הרי"ף שם בשם רב צמח גאון דהלכה כר' יהודה דקיימא לן ר' מאיר ור' יהודה הלכה כר' יהודה וכתב על דבריו ומסתברא לן הני מילי היכא דפליג בהדיא אבל היכא דדברי ר' מאיר סתם ור' יהודה הוא דפליג בהדיא אין הלכה כר' יהודה אלא כסתם עי"ש הנה אף שנחלקו שם לענין הלכה כמי מכל מקום הצד השוה שבהם סברי מרנן שסתם תנא קמא דר' יהודה הוא ר' מאיר ואף דהתם שנו חכמים בברייתא דברי ר' מאיר בהדיא ואם כן אין מזה ראיה לשאר סתם ור' יהודה לומר דהסתם הוא ר' מאיר מכל מקום משמעות לשון רב צמח גאון הוא דמגוף מתניתין משמע ליה דהסתם הוא ר' מאיר דהוא בר פלוגתיה דר' יהודה ולכן כתב כמדבר על הידוע (שזו דברי ר' מאיר) דקיימא לן ר' מאיר ורבי יהודה הלכה כר' יהודה שאם כל סמיכתו היתה על מה שבברייתא נשנית סברת הסתם בשם ר' מאיר היה לו לומר כן בפירוש דכיון שנשנית בברייתא סברת הסתם בשם ר' מאיר הוה ליה ר' מאיר ור' יהודה דהלכה כר' יהודה אלא ודאי מוכח דסבירא ליה דסתמא דמילתא דתנא קמא דר' יהודה הוא רבי מאיר ובמסכת נדרים דף פ"ז ע"ב ורמינהי בלא ראות וכו' משמע ליה להש"ס דמאי דתנן במתניתין וחכמים אומרים יפר האי חכמים הוא רבי יהודה וכתב שם הר"ן (בד"ה ר' מאיר אומר) דמשמע ליה להש"ס הכי משום דהוא בר פלוגתיה דר' מאיר ומשמע דכמו כן בהיפך סתם תנא קמא דר' יהודה הוא ר' מאיר דהוא בר פלוגתיה דרבי יהודה

אמור מעתה גם בההיא דפרק כלל גדול יש לומר דתנא קמא דרבי יהודה מסתמא הוא ר' מאיר ונמצא דלית ליה לרבי מאיר דישה שלא בגידולי קרקע וקיימא לן סתם משנה רבי מאיר ואם כן האי סתם מתניתין דקתני מוהלין ופורעין ומוצצין בשבת מני רבי מאיר הוא ואיהו סבירא ליה אין דישה שלא בגידולי קרקע ולכן שפיר קאמר רש"י דאי הוה אמינא דדם מיפקד פקיד ליכא איסור תורה משום דאין דישה שלא בגידולי קרקע ואשמועינן רב פפא דחבורי מיחבר ושרי משום סכנה כן נראה לדעתי הקצרה ברור ונכון וממילא נפל היסוד ונהרס בניינו של הגאון יצ"ו במחילת כבוד תורתו הרמה ואין שום רמז בש"ס דמציצה דמילה כשרה נמי בכלי

הן אמת כי ראיתי עתה (בששון) בתשובת הגאון מוהר"י אסאד המובאת למעלה בסימן א' (בענין ביטול המציצה) שכבר הוקשה לו כקושית ידידי הגאון יצ"ו דהיכי נימא דאי דם מיפקד פקיד ליכא אלא איסורא דרבנן והלא לשיטת הרמב"ם דחובל משום מפרק ומפרק הוא תולדה דדש ובדף ע"ה קאמר ר' יהודה גבי חלזון דדם מיפקד פקיד והפוצעו חייב וכתב שאין לומר דסוגיין אתיא כרבנן דרבי יהודה דאין דישה שלא בגידולי קרקע שהרי כתבו התוספות דבבהמה וחיה גם רבנן מודו לרבי יהודה דחייב דחשיבי גידולי קרקע שלא נחלקו אלא בחלזון ואם כן הוא הדין אדם שוה בזה לבהמה וחשיב גידולי קרקע כדמוכח מדברי הרמב"ם וכו' עי"ש בסעיף קטן ח"י (בד"ה ועוד נראה לי ראיה ברורה) מכל מקום נראה דלא נסתר בזה מה שכתבנו והוא שהגאון מוהרי"א אשר בנה קושיתו לשיטת הרמב"ם שפיר קאמר דליכא למימר משום יתובי דעתין דסוגיין אתיא אליבא דרבנן דר' יהודה וכו' לפום מאי דמוכח מדברי הרמב"ם גופיה דאדם חשיב גידולי קרקע ואם כן איכא איסורא דאורייתא ושפיר קשיא ליה ברם הגאון יצ"ו שכ קושיתו הוא לרש"י ולא זכר שיטת הרמב"ם כלל שפיר מצינן למימר כדשנינן מעיקרא דסוגיין אתיא אליבא דר' מאיר דהוא תנא קמא דר' יהודה דסבירא ליה דאין דישה שלא בגידולי קרקע ונימא נמי דלא סבירא ליה לרש"י כשיטת התוספות והרמב"ם שהביא הגאון מוהר"י אסאד דאדם ובהמה שוו אהדדי ותרוייהו חשיבי גידולי קרקע אלא או דסובר דאף בהמה לא חשיבא גידולי קרקע או דסבר דאדם מיהא לא חשיב גידולי קרקע ועיין במה שכתבתי אני הדל שם על דברי הגאון מוהר"י אסאד דשיטת התוספות היא דלגבי דישה לא חשיבא בהמה גידולי קרקע וכן נראה שסובר רש"י וכיון דסוגיין אתיא לרבנן דרבי יהודה שפיר אמרינן בש"ס דאי דם מיפקד פקיד ליכא אלא איסורא דרבנן ומכלל הדברים האמורים למעלה נקל להבין דמה שהקשה הגאון יצ"ו (בד"ה ודע דבפ"ק) בסוגיא דפרק קמא דכתובות והוא לפי שיטתו דרש"י פוסק דיש דישה שלא בגידולי קרקע הנה לפי האמת אין הכרח שכן דעת רש"י ושפיר יש לומר דסוגיין שם אתיא אליבא דרבנן דאין דישה שלא בגידולי קרקע ולפי דברי רבינו האור זרוע שהבאתי למעלה (בד"ה שוב ראיתי) כולי עלמא מודו דאין דישה שלא בגידולי קרקע וסוגיא אתיא לדברי הכל

(ודע דעיקר קושית הגאון מקלעצק יצ"ו על דברי רש"י שבדף קל"ג ע"ב שפירש שלהסלקא דעתין דדם מיפקד פקיד ליכא איסורא דאורייתא והקשה דלשיטת רש"י בשבת דף צ"ה גבי חולב גם בפקיד איכא חיובא משום דש וזה יסוד בניינו להמציא שמציצה בפה היא כלאחר יד דדרכה בכלי ראיתי עתה בקונטריס ידידי מוהר"ח יעקב רש"ל יצ"ו המובא להלן בסעיף כ' (ד"ה ובעיקר הקושיא) דשל כת הקודמין היא שכבר עמדו בה רבני האחרונים ככתוב שם ואם ירצה ה' אכתוב עוד בזה שם)

ותו קשיא לי ושיטת ידידי הגאון יצ"ו תמוהה בעיני דהיכי מצינן למימר דמציצה דמילה בפה הויא כלאחר יד דאם כן נצטרך לומר שדרך המציצה על הרוב היתה בזמן הש"ס בכלי ורק בשבת ויום טוב היו עושים בפה כי היכי דתיהוי כלאחר יד ואי הכי תיקשי לן מה ראו אבותינו ואבות אבותינו מאחר זמן הש"ס ועד הימים האלה לעקור המציצה בכלי לגמרי ולהנהיג לעשותה בפה בין בחול בין בשבת דבשלמא החדשים שרוצים לחדש לעשותה בכלי נותנים טעם לדבריהם משום חשש חולי של המוצץ וכו' אבל לתקן לעשותה בפה ולעקור עשייתה בכלי מה ראו על ככה ומה טעם יש בה ואם תאמר שיש לזה איזה טעם לשבח אם כן ממילא אין בכחנו לשנות מה שתקנו רבותינו מפני הטעם שהיה להם וברוך הבוחר בהם ובמשנת"ם על השנו"ת הדבר כי נכון הדבר מעם האלקים ואם הם שינו ממה שהיה הדבר מאז מפני איזה טעם שידעו מי יבא אחריהם לסתור מעשיהם ולא יחוש שמא ירוצו גולגלתו

ועוד תמוה מה שמדמה הגאון יצ"ו מציצה דמילה בפה ליניקה בפה ואמר מר דכשם שיניקת חלב בפה הויא כלאחר יד הכי נמי מציצת דם המילה בפה הויא כלאחר יד ולהסלקא דעתין דדם מיפקד פקיד טעם ההיתר הוא משום צערא דינוקא וכו' מנא לן דדמו אהדדי והרי יש לומר דדוקא ביניקה הוא דבפה הוי כלאחר יד אבל במציצה דמילה בפה שמא חשיבה כדרכה ואין לדמות עניינים חלוקים וללמוד זה מזה וכן מצאתי בספר תהלה לדוד לידידי הגאון מוהר"ד אורטינבערג יצ"ו שבסימן שכ"ח סעיף מ"ח ס"ק ע"ח (מחודש תר"ח) שהקשה לשיטת הרמב"ם דחובל