שדי חמד אסיפת דינים מילה ריא

מיפקד פקיד וליכא חילול שבת [אמר החח"מ גם בזה לא זכיתי להבין דב"ק איך נתפייס הגאון ליישב בזה סוגית הש"ס לשיטת רש"י דנהי דסובר בעלמא דחובל הוא משום נטילת נשמה ובחבלה דמילה לפי הסלקא דעתין דמיפקד פקיד ליכא משום נטילת נשמה מכל מקום מסוגיא דפרק המצניע לפי פירוש רש"י בדף צ"ה ע"א דחלב פקיד ועקיר וכו' למדנו דמידי דמיפקד פקיד אית ביה משום מפרק תולדה דדש ולדברי הגאון שהתוספות הוכיחו דבהמה חשיבא גידולי קרקע והכי נמי אדם אם כן יש בזה משום דישה לכולי עלמא ואי הכי אכתי קשה דנהי דליכא משום נטילת נשמה הא איכא משום מפרק דחייב לכולי עלמא ומאי משנינן מהו דתימא וכו' וליכא איסור תורה והרי איכא משום מפרק] ולהכי שרי אבל לרמב"ם הנ"ל הכי פי' דה"א מיפקד פקיד וליכא סכנה והא דמחללי שבת עלה ע"כ רק משום מצוה למצוץ לחוד קמ"ל חבורי מיחבר ואיכא נמי סכנה כנ"ל ולכאורה יש לדחות דאדרבא אי לאו מצוה הוא למצוץ ניחא טפי להס"ד זו דשרי בשבת אף דהוא מפרק גם במיפקד פקיד מכל מקום כיון דה"א מיפקד פקיד וליכא סכנה וגם מצוה ליכא א"כ לא תיקן כלל ומקלקל בחבורה פטור לר"י ואפילו למ"ד מקלקל בחבורה חייב מ"מ מלאכה שאצל"ג פטור ביה וה"א להכי שרי אף דמפרק הוא כיון דליכא סכנה ולא מצוה ה"ל מקלקל ומשאצל"ג קמ"ל ר"פ סכנה דחבורי מיחבר וה"ל מתקן וגם צל"ג ומשום סכנה שרי עיין תוס' שבת ע"ה ע"א ובתוס' ב"ק ל"ד ע"ב אבל ז"א חדא דאף את"ל כן להס"ד ה"א דשרי מפרק משום מקלקל ואצל"ג הרי מ"מ פטור אבל אסור הוא מדרבנן מיהת ולמה שרי מוצץ בשבת במתני' וע"כ צ"ל משום מצות מילה בכך ועיין במ"ל פ"א מהלכות שבת סוף הלכה ה' בשם תוס' כתובות ובכורות כ"ד ועיין שבת דף צ"ד ע"ב א"כ מוכח מ"מ דמשום מצוה מוצצין ועוד נ"ל דודאי אף אי לית ביה משום סכנה אי מיפקד פקיד מ"מ אינו מקלקל במציצתו שמפרק הדם דע"כ לאיזו שום תכלית לתועלת התינוק הנימול הוא מוצץ כדי שלא יכאב לו כ"כ מכת המילה ולהקל היסורים מעליו עי"ז או שיתרפא יותר מהרה עי"ז דאלו בלא תועלת כלל מי פתי יעשה להחליש התינוק הנימול במציצת דמו על מגן אלא ודאי לשום תועלת כנ"ל ולפי זה שפיר ה"ל מתקן וגם מלאכת מפרק שצריכה לגופה הוא והדק"ל לס"ד דמיפקד פקיד נמי אמאי שרי להרמב"ם אם לא משום סכנה אלא ע"כ משום מצוה מחללים שבת עליה במלאכה דאורייתא וכנ"ל וכן צ"ל לענ"ד בכונת התוס' בכתובות ה' ע"ב דמייתי ראיה דל"ל נטילת נשמה הוא חלשות כח דא"כ מאי פריך ש"ס הכא שבת קל"ג על ר"פ פשיטא וכו' והא ה"א משום מלאכה שאצל"ג הוא שאין צריך להחליש התינוק ולכן שרי אף בלא סכנה וקשה הא מ"מ אסור מדרבנן משאצל"ג ולמה שרי במתני' ומוצצין להחליש התינוק וע"כ ס"ל לתוס' משום מצוה שרי אבל קשיא להו רק לשון הגמ' פשיטא מדמחללים שבת עליה משמע באיסור דאורייתא ע"ז הקשו הא לא שמעי' ממתניתין כנ"ל ולדעת הרמב"ם הנ"ל גם לשינוי' דגמ' מוכח כן דמציצה מצוה כנ"ל ועמ"ש לעיל בתשו' סי' ובחידושי סוגיא דחובל בשבת דף כ"ו דברים מתוקים בס"ד ובס' זכירה דף ק"ז כתב וז"ל ג' היה מלין במדבר משה היה מוהל ואהרן פורע ויהושע הוי מוצץ מדרש רבה ש"ה עכ"ל ועמ"ש לקמן פי' המדרש

ל"ג) ואגב תמהתי ביבמות ד' ע"א ע"ב שאמרו לא ניתנה פריעת מילה לא"א וכתבו תוס' דהוא ניתנה הלממ"ס ולענ"ד לאו דוקא מסיני אלא במצרים נאמר לו למשה כמ"ש בהדיא בס' בה"ג הלכות מילה בפ' ר"א וכ"ה בילקוט בהעלותך פסוק קח את הלוים דשבט לוי שמרו במצרים מצות מילה שנאמר ובריתך ינצורו ובשלשת ימי אפילה נמולו כולם וכמ"ש גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך היינו ע"י מילה ופריעה וז"ל פרקי דר"א פ' כ"ט עמד פרעה וגזר עליהם וכו' ומנע מהם ברית מילה וביום שיצאו ישראל ממצרים נמולים כולם מגדול ועד קטן שנאמר וכו' ותו' ביבמות ד' ע"א ע"ב ד"ה מ"ט וכו' בתרא כתבו בהדיא יוצאי מצרים מלו ופרעו שנצטוו על הפריעה וע"כ במצרים נאמר לו למשה וכמ"ש בה"ג ולא בסיני (וגם מוכח כן ביבמות מ"ו לר"א יליף מאבות שמלו כשיצאו ממצרים ולא טבלו וכו' והל"ל נמי מל ולא פרע גר הוא ועיין רמב"ם ר"פ י"ג מא"ב וה"ה בשם רמב"ן ר"פ הערל ובתוס' כריתות דף ט' ועיין בז"ג ס"פ בא) וכן במדרש רבה על שיר השירים בפסוק מה יפו פעמיך וכו' וגם בפ' הנה מטתו וכו' עד שהמלך במסיבו וכו' איתא דאהרן היה פורע לכ"ע מיד באכילת פסח משום וכל ערל לא יאכל בו ע"ש ועיין אברבנאל ביהושע כתב ג"כ דלכ"ע בעת שיצאו ממצרים נמולו ואהרן היה פורע (ומייתי שם פלוגת' שי"א יהושע נצטוה על הפריעה עש"ה אבל במד' חזית הנ"ל יליף מקרא שוב מול את ב"י שנית דיהושע היה מוהל) ובה"ג בפר"א הלכות מילה שם גריס בגמ' שם שנית לפריעה ולא כרש"י ביבמות שם ע"א שדחה גירסא זו ומפרש שנית למצרים דניתנה פריעה למשה במצרים וגם שוב ליהושע משום אלה המצות וכו' תוס' ביבמות שם בד"ה לא ניתנה וכו' א"כ פרועים היו ג"כ מולים יוצאי מצרים והלבוש סי' רס"ה ביו"ד מייתי מדרש במדבר רבה על פסוק שימו איש חרבו וכו' ר"ל למולם קודם שיהרגם ואהרן היה פורע ויהושע משקה ר"ל משקה אותם עפר העגל כסוטה ומה"ט אמרי' בהשקיית יין לתינוק הנימול בדמייך חיי וכו' וכ"כ הספר אבודרהם הל' ברכת מילה ע"ש הרי ג"כ דמשה נצטוה בפריעה קודם העגל (שמביא הלבוש מוכח משה מוהל אהרן פורע וכו' דלא מלו כלל במדבר וכגמרן ולא כפרקי דר"א בתוס' שם יבמות ע"א ע"ב ד"ה מ"ט וכו' קמא) עכ"פ מוכח דמ"ש תוס' יבמות שם סוף ד"ה לא ניתנה וכו' הלכה למשה מסיני הוא לאו דוקא וצ"ע

ל"ד) ובה"ג שם כתב עוד דפריעה דוחה שבת ילפינן מהיקש ביהושע שוב מול שנית איתקש סוף מילה לתחלת מילה שדוחה שבת ע"ש וכ"כ בשאלתות פ' אחרי מות צ"ג ועיין בס' שאלת שלום אות צ"ט שם וצ"ע שזהו נגד הגמ' ביבמות ע"א שם דהיקשא אתי לציצין מעכבים גוף המילה או לציצין מעכבין הפריעה עיין תוס' שם בד"ה סוף וכו' וצע"ג וצ"ל כוונתו משום אין היקש למחצה כמ"ש בשאלת שלום והנה כונתם ז"ל ככל הני מדרשות דמשה ואהרן ויהושע עסקו במילתם תמיד ופליגי מי מל ומי מהם פרע ומי מהם משקה ועיין תוי"ט סו"פ ר"א דמילה ובתשו' יד אליה סי' נ"א מחז"ל בזה גבי שימו איש חרבו פי' הלבוש יפה דיהושע או משה היה משקה עפר העגל אבל במד' חזית הנ"ל ביוצאי מצרים ושאר מחז"ל הנ"ל מאי כונתם בזה א' משקה וצ"ל כונתם משקה כוס של ברכה יין להנימול וזה אפשר טעם הגאונים שהסכימו כולם לברך ברכה אשר קידש ידיד וכו' על הכוס יין והב"י בסי' רס"ה כתב שלא מצא זה מבואר בגמרא ולא בדברי הרי"ף והרמב"ם וכו' עש"ה ולענ"ד יצא להם כן ממדרשי חז"ל הנ"ל ועוד נ"ל שכוונו על מנהג בני א"י שביאר הטור סוף סי' רס"ה שמוהלין על המים ורוחצין בהם וכו' או אפשר שכוונו על כוס מציצה שנוהגים אחר המציצה לשפוך מהכוס של יין על המילה עצמה או כוס מים כדי להשקיט מרוצת הדם ולעצרו וזהו א' משקה ר"ל משקה את המילה עצמה ולפמ"ש דמציצה מגוף המצוה היא א"כ נ"ל אף דלטעם הסכנה י"ל זהו במילה בזמנו דוקא דחלוש התינוק אבל בגדולים ליכא סכנה וא"ץ מציצה אבל כיון דמציצה מצוה גם בגדולים בעי' לה לכן ע"כ היה התם ביוצאי מצרים א' משקה אחר המציצה או ר"ל א' משקה טורפין לה יין ושמן לרפואה ועיין לבוש סי' רס"ד כתב דפריעה רבתה תורה כמה פעמים המול ימול לרבות אותה העור שמעכבת במילה עש"ה וצ"ע דזהו נגד הגמרא ופוסקים הנ"ל שוב חפשתי ומצאתי בירושלמי יבמות פ' הערל כן וז"ל המול ימול גזירה לשתי מילות א' למילה וא' לפריעה אחת למילה וא' לציצין עד כדון ר"ע דדריש לשונות רבויין הן כר' ישמעאל זו אמר לשונות כפולין הן התורה דברה כדרכה הלוך הלכת נכסף נכספת גנוב גנבתי מנ"ל א"ר יודא בר פזי אז אמרה חתן דמים למולות מכאן לשתי מילות אחת למילה ואחת לפריעה א' למילה וא' לציצין עכ"ל והמפרש פני משה כתב עלי' וז"ל וס"ל להאי תנא דניתנה פריעת מילה לא"א