שדי חמד אסיפת דינים מילה רי

וה"ל סכנה אחר שכבר התחיל למצוץ קצת וע"כ צריך למצוץ כראוי (עד שיצא הדם) ממקומות הרחוקים וכמ"ש הרמב"ם והכ"ב והלבוש ושרביט הזהב הנ"ל ועוד נ"ל לאידך גיסא דלכאורה אמתני' גופיה תקשי מאי קמ"ל מוצצין ממ"נ אי מיפקד פקיד לאו חבורה הוא ואי חבורי מיחבר הא סכנה הוא ופשיטא ונ"ל דוקא לא מייץ כלל סכנה הוא וקמ"ל מתני' דמייץ טובא גם ממקומות הרחוקים אף דליכא סכנה ה"ל כמו ציצין שאין מעכבין כ"ז שלא פירש אבל הראשון נראה יותר עיקר מיהת ביררנו יפה מוכח מש"ס ופוסקים דמציצה מלבד טעם הסכנה מגוף עיקר מצות מילה הוא כנ"ל (וז"ל התיקונים תיקון ח"י דהכי סליק פ"ה לחושבן מילה וכו' וטעמא הוא דברית המעור וברית הלשון קשורים הם) ותדע עוד כמו דר"פ קמ"ל מוצצין דומיא דאספלנית משום סכנה הוא מדקתני במתניתין גבי הדדי כפי' רש"י ה"נ ודאי אם מציעתא דומיא דסיפא ה"נ וכ"ש שהוא דומיא דרישא מוהלין ופורעין ומוצצין משום מצוה הוא וכ"מ עוד בנוסח בהמ"ז בס' שרביט הזהב וז"ל עשה מילה ופריעה ומציצה שוב מול וכו' משמע מציצה מצוה ועיין בש"ס נדה דף מ"ה ע"א אר"ע כשם שכל התורה הללממ"ס וכו' ועיין תשובת חוות יאיר סי' קצ"ב מ"ש בזה ובס"פ מצות ד' פ' לך לך ובס'. חפץ ד' מס' שבת דף קל"ג משמע דס"ל סכנה ולא מצוה לא נחתי לכך ולא דקו בזה ומה גם עפ"י הסוד המציצה בפה ודאי מצוה וחובה כמ"ש באשל אברהם ועץ החיים מצוה כ"ח דף ל"ד וז"ל ס' התיקונים תיקון ל"ז עשה לך חרבות צורים וחרבא דקוב"ה י"ו פיפיות לקבל מילה ופריעה ומציצה וי"ג בריתות שנכרתו עלי' וכו'

ל) וגם לפי טעם הסכנה נ"ל מוכח דאין שום חילוק מקום וזמן במציצה והוא דאם איתא מאי פריך הש"ס על ר"פ פשיטא מדמחללי עלי' שבתא סכנה הוא והא מזמן המשנה עד רב פפא אמורא בתרא ודאי נשתנו הטבעים הרבה במשך זמן מרובה כ"כ ושינוי טבע הארצות ואקלימים ולפי ספר סדר הדורות היה רב פפא רופא בנירש סמוך לסורא בשנת ד' אלפים קי"ג ולא בא"י א"כ מאי קושיא ממתני' דבא"י נשנית התם ודאי סכנה הוא כרוב חום האקלים ובאותו זמן וקמ"ל רב פפא טובא גם באקלים שלו וגם בזמנו לא נשתנה ענין זה הסכנה במניעת המציצה, ומה גם דרב פפא רופא גופי' היה ואמורא סתמא כולל הוא בכל המקומות ובכל הזמנים (ובה"ג הלכ' מילה פר"א גרס רב אמר האי אומנא וכו' סכנה הוא דחבורי מיחבר ורב בבבל היה)

ל"א) אלא ע"כ קים להו לגמרא דלא נשתנה בענין זה הטבע ואקלים ואף דהנסיון מעיד בזמנינו שאין סכנה בדבר ודאי גם בזמן המשנה ובזמן ר"פ ובאותן האקלימים החמים נמי לא היה סכנה בשעתה ועל אתר כמו היום ובאקלים שלנו אבל משום סכנה דלאחר זמן חשו דקים להו לחז"ל כיון דאבר זה ראש הגויה וקשור הוא בכל הגידים אולי בסיבת דם הנעצר אחר שנתעורר לצאת ע"י המילה יבא עי"ז סכנה לאותו הנימול ברוב השנים אח"ז ועיין ביש"ש פרק כל הבשר סס"י יו"ד גבי מים אחרונים בזה"ז כתב וז"ל ובפרט שכתב ר"י וז"ל אומר הרמב"ם אעפ"י שעכשיו אין לנו מלח סדומית יש מלח אחר כמלח סדומית ואם יעביר ידיו ע"ג עיניו יסמא את עיניו ע"כ והוא היה אב לכל הטבעים ע"כ נראה שאין להקל בהם כלל וכו' עכ"ל וה"נ הרי הרמב"ם ובה"ג והרי"ף והרא"ש וכל הפוסקים העתיקו הא דר"פ והרמב"ם הי' אב לכל הטבעים אין לזוז ממנו ועיין תשובת חכם סופר סי' ק"א מענין שינוי טבעי ומכ"ש אחר שביארנו יפה באר היטב דגם זולת הסכנה מצותו בכך מדאורייתא מהלממ"ס גם בשבת בכל מקום ובכל זמן כאמור וז"ל אור החיים פ' תזריע ימול בשר ערלתו וכו' רמז הכתוב כי צריך לעשות שלשה דברים במצות המילה מילה פריעה מציצה וכו' וצוה ה' למצוץ דם זה וכו' עי"ש

ל"ב) ועוד נ"ל ראיה ברורה לדברינו משינוי' דש"ס ה"א האי דם מיפקד פקיד וכו' ותמוה לשיטת הרמב"ם דס"ל כל חובל חוץ משוחט או חונק חיובו משום מפרק תולדה דדש הרי אשכחן בשבת ע"ה גבי חלזון לר"י חייב הפוצע משם מפרק אע"ג דדם מיפקד פקיד כמ"ש תוס' שם ובכתובות דף ה' ע"ב מ"מ מפרק הוא א"כ מאי משני הש"ס דה"א האי דם מילה מיפקד פקיד ופירש"י ליכא איסור תורה ולהכי שרי והא להרמב"ם מפרק הוא ומחלל שבת עליה ע"כ משום סכנה הוא והדק"ל פשיטא ואין לומר דה"ק ה"א מתני' דתנן ומוצצין כרבנן דר"י דף ע"ה אתי' דאין דישה אלא בגידולי קרקע דוקא אבל לר' יהודא באמת אין מוצצין משום דה"ל מפרק קמ"ל ר"פ סכנה הוא ומש"ה מוצצין לכ"ע זה אינו דהרי העלו תוס' שם לחלק בין בהמה לדגים דדוקא חלזון לא מקרי גידולי קרקע לרבנן אבל בהמה ה"ל שפיר גידולי קרקע אמר המחבר חח"מ מה להבל דמה דברי הגאון בזה תמוהים בעיני דעין רואה בתוספות בדף ע"ג בד"ה מפרק שכתבו שאין לומר דדוקא חלזון לא הוי גידולי קרקע אבל בהמה חשיבא גידולי קרקע כדמוכח בריש בכל מערבין דהא טעמא דרבנן הוא משום דילפינן מסממנים שבמשכן ולגבי דבר הגדל ממש מן הקרקע לא חשיבא בהמה גידולי קרקע וכו' עי"ש הרי דלגבי חיוב דישה בשבת סברי התוספות דבהמה לא חשיבא גידולי קרקע וכן כתבו התוספות ביבמות בפרק חרש דף קי"ד ע"א בד"ה וקסבר דאף על גב דבהמה חשיבא גידולי קרקע בפרק בכל מערבין מכל מקום כיון דגמרינן מסממנים בעינן ממש שיהא גדל מן הקרקע כמו סממנים דלגבי גידולי קרקע ממש לא חשיב בהמה גידולי קרקע כדמוכח בהפועלים גבי דיש וכו' אלמא גבי דבר הגדל ממש מן הארץ לא חשיבא בהמה גידולי קרקע וכן משמע בפרק קמא דקידושין דף י"ז גבי גורן ויקב עי"ש וכן כתבו התוספות בפרק השוכר את הפועלים דף פ"ט ע"א ד"ה גידולי קרקע בריש בכל מערבין חשיב בעלי חיים גידולי קרקע וכו' התם קרי להו גידולי קרקע לפי שניזונין מן הקרקע אבל הכא מפיק שפיר חולב ומגבן דלא הוי בכלל דיש שהוא גדל וצומח מן הקרקע עכ"ל והכי נמי לדידהו יש לומר דלענין חיוב דישה דילפינן מסממנים בעינן שתהא דומיא דסממנים שגדל וצומח מן הקרקע (למאן דאמר אין דישה שלא בגידולי קרקע) ועיין בדברי הרא"ם בפרשת וישלח על פסוק ויהי לי שור וחמור (שכתב רש"י שזו אינה מן השמים ולא מן הארץ) דאף דיש מקומות דבהמה חשיבא גידולי קרקע היינו לפי שגידולי קרקע יתפרש לשני עניינים פעם שניזונים מן הקרקע ופעם שצומח ממש מן הארץ וכן הם דברי רש"י (שרמז הרא"ם שם) בסוכה דף י"א סוף ע"ב וכתבו שם התוספות בד"ה וגידולו דאף דבבכל מערבין חשיב בהמה גידולו מן הארץ לגבי דבר היוצא מן הקרקע ממש כגון דיש וגידולין לאו יוצא מן הקרקע היא אלא שהיא גדילה מן הקרקע וכן כתבו בכתובות דף ס' ד"ה מפרק כיון דגמרי מסממנים בעינן ממש שיהא גדל מהקרקע כסממנים דלגבי סממנים לא חשיבא בהמה גידולי קרקע כדמוכח בהשוכר את הפועלים גבי דישה וכו' עי"ש הרי מכל זה מתבאר שדעת התוספות היא שלענין חיוב בשבת למאן דסובר דבעינן גידולי קרקע בהמה לא חשיבא גידולי קרקע וזה כנגד היסוד של הגאון יהודה יעלה וזו היא דעת רש"י גם כן (ועיין לקמן בסי' ב' סעיף כ' ד"ה וראיתי עוד במנחת חינוך) אמנם היה לו להגאון להביא מדברי הרב המגיד בשמיני מהלכות שבת דין ח' שמפרש לשיטת הרמב"ם ודעמיה דבהמה חשיבא גידולי קרקע אף לענין דישה שכתב וז"ל ולדבריהם אף על פי שאמרו שאין דישה אלא בגידולי קרקע בהמה נקראת גידולי קרקע ומבואר בקצת מקומות בגמרא מההיא דאמרינן שלהי פרק הפרה דף ד"ן ע"ב גבי ונתת הכסף וגו' בבקר ובצאן מה הפרט מפורש פרי מפרי וגידולי קרקע ועי"ש בתוס' עכ"ל ועל דברי הרב המגיד תחול שפיר קושית הגאון ולא על פי דברי התוספות נחזור לסיים דברי הגאון והה"ד לאדם מודו רבנן בהו לר"י דחייב חובל משום מפרק וכמבואר ברמב"ם פ"ח מהל' שבת הלכה ז' וח' בהדיא א"כ צ"ע על תירוץ הש"ס כנ"ל לכן נ"ל באמת רש"י לטעמיה דס"ל חובל חייב משום נטילת נשמה ואי מיפקד פקיד במילה ליכא משום נטילת נשמה לכן פירש"י בשינויא דגמ' הנ"ל דה"א האי דם