שדי חמד אסיפת דינים מילה רט

כ"ו) ועוד נ"ל ראיה מדמקשה ש"ס על ר"פ פשיטא מדמחללים עליה שבתא סכנה הוא ומ"ש משבת דפריך גם מבחול ה"ל להקשות דאי לאו סכנה הוא איכא איסורא דחובל בחבירו במציצה ואפילו בקטן נמי כמ"ש הרמב"ם הל' חובל רפ"ה והוכחתי כן בתשובה א' ועיין ב"ק דף פ"ז סוף ע"א וריש ע"ב דעלי' נמי לא יוסיף קאי ועוד הא לא מתרצא כלל גם בשינוי' דגמרא דה"א מיפקד פקיד ולהכי שרי בשבת דאין כאן איסור תורה והא עדיין קשה דחובל שאסרה תורה אף בדם דמיפקד פקיד דלא יוסיף כתיב וא"כ מדשרי מציצה בחול ע"כ סכנה הוא ומאי קמ"ל ר"פ פשיטא וצ"ע אלא ע"כ דמציצה מגוף המצוה הוא כמו המילה והפריעה והרי הפריעה נמי עביד חבורה ולא נתנה פריעה לאברהם אבינו ואינה מפורשת בתורה רק מהלכה למשה מסיני ה"נ המציצה בכלל הלכה למשה מסיני מצותו בכך גם בלא סכנה ולק"מ מבחול ואי דגם משבת לק"מ על ר"פ מה"ט כבר כתבנו דבאמת זהו תי' הגמרא וכנ"ל (ואפשר הא דתנן מל ולא פרע כאלו לא מל ולא ני מל ופרע ולא מצץ וכו' היינו משום דרבותא קמ"ל אף דפריעה רק הלממ"ס הוא כמ"ש התוי"ט ואף דמל ומצץ כיון שלא פרע ה"ל כאלו לא מל דאלו מציצה גם לאברהם אבינו ניתנה קודם הפריעה למצוה אבל באמת בלא מצץ לא אמרינן כאילו לא מל ופריעה עדיפא בהא דמציצה רק למצוה הוא ומשום סכנה) (אמר המחבר בהורמנותיה דמר לדידי חזי לי דמצינן למימר דמשום הכי לא תני כאילו לא מל כדתני גבי לא פרע דהתם שייך למימר כן ונבין מזה שיחזור ויסיים המצוה דהיינו שיפרע דאיתיה בתקנתא גם אחר שסילק ידיו מהמילה אבל במציצה אימור דבתר דסליק ידיה ועבר זמן כל דהו ליתיה בתקנתא לחזור על המילה ולמצוץ דלא מהניא המציצה אלא בה שעתא וכיון דלא מצץ בה שעתא מאי דהוה הוה ויתכן שלזה כיונה דעת ידידי הגאון בספר כורת הברית שהבאתי לקמן בסי' ב' סעיף ט"ו (בסוף ד"ה וכן נפקא מינה) שכתב וי"ל דאולי ממילא שוב לא יועיל אחר כך) שוב מצאתי לפוסק אחרון המפורסם הגאון בעל הלבושים בהלכות מילה סי' רס"ו סעיף ב' שכתב וז"ל מילה דוחה יו"ט ושבת וכו' ואפילו בזמנה אינה דוחה אלא המילה עצמה ופריעה ומציצה שכולם מעיקר המילה הם כמו שנתבאר לעיל וכו' ונותן עליה אספלנית וכו' עכ"ל וגם בסעיף יו"ד שם כתב הלבוש וז"ל לא התירה התורה בשבת אלא מילה דכתיב וביום השמיני ימול דהיינו מילה פריעה מציצה אבל להטיף דם ברית בלא מילה לא התירה וכו' עכ"ל

ז"ך) ומ"ש כמ"ש לעיל וכו' היינו מ"ש הלבוש בסי' רס"ד סעיף ג' דשם כתב וז"ל כיצד מלין חותכין ערלת ראש הגויה וכו' ואח"כ פורעין את הקרום הרך של מטה וכו' ואח"כ מוצצין את הדם מן המילה שאין הדם ניתק ממקום חיבורו אלא ע"י מציצה לכך מוצצין עד שיצא הדם ממקומות הרחוקים כדי שלא יבא הולד לידי סכנה וכל מוהל שאינו מוצץ מעבירין אותו שמסכן הולד ואחר שמצץ נותן עליה אספלנית וכו' עכ"ל הרי בהדיא כפל דבריו שהמציצה מעיקר המילה הוא מלבד טעם הסכנה כנ"ל וז"ל הכל בו סי' ע"ג כיצד מלין חותכין וכו' ואח"כ פורעין וכו' ואח"כ מוצץ המילה עד שיצא הדם ממקומות הרחוקים והאי אומנא דלא מייץ מעברינן ליה מפני שסכנה הוא לתינוק וכו' עושין כל צרכי מילה בשבת כגון להיות מוצץ ופורע לחזור על ציצין וכו' וסדר המילה היא להיות כורת ופורע ומוצץ ואח"כ לתת אספלנית ורטיה ואח"כ מוזגין כוס יין וכו' עכ"ל משמע נמי דמגוף מצות מילה הוא המציצה כנ"ל וז"ל ספר התניא לרבינו יחיאל (אמר החח"מ עם כי אינו פשוט שספר התניא לרבינו יחיאל עיין שם הגדולים מכל מקום כולם שוים שהוא מן הקדמונים) ענין מילה סי' צ"ו והמוהל וכו' ומברך על המילה וחותך הערלה וכו' ופורע הערלה ומוצץ המילה בפיו להוציא הדם ומברך אבי הבן להכניסו וכו' משמע שאחר המציצה מברך אבי הבן להכניסו ע"כ משום דמציצה גופה מצוה הוא כנ"ל

כ"ח) וז"ל הרמב"ם פ"ב מהלכות מילה הלכה ב' כיצד מוהלין חותכין את כל העור וכו' ואחר כך מוצץ המילה עד שיצא הדם ממקומות הרחוקים כדי שלא יבא לידי סכנה וכל מי שאינו מוצץ מעבירין אותו וכו' עכ"ל והא דבעי מוצץ עד שיצא הדם ממקומות הרחוקים וכ"ה לשון הכ"ב ולשון הלבוש הנ"ל כהרמב"ם ומנ"ל הא והא רב פפא כל אומנא דלא מייץ וכו' נקט ואם איתא אפילו מייץ נמי הוה ליה למימר דלא מייץ יפה כראוי מעברינן ליה אלא ע"כ מייץ כל דהו סגי. ובס' קטן שרביט הזהב דף י"ד ראיתי שכתב וז"ל והוא צריך למצוץ עד שישער שיצא הדם ממקומות הרחוקים וכל מוהל שאינו מוצץ כראוי מעבירין אותו כי הוא סכנה לתינוק וכדאיתא בפר"א אר"פ האי אומנא דלא מייץ וכו' ולפיכך מוצצים אף בשבת אע"ג דדם חבורי מיחבר וכו' עכ"ל דייק באמת אומן דלא מייץ כראוי אבל בגמרא דלא מייץ כלל משמע כנ"ל אמר החח"מ ספר שרביט הזהב לא ראיתי מעודי אמנם כדבריו כתב רבינו הערוך בערך אמן וז"ל אומן המוהל דלא מאיץ מילה כדבעי לה כדאמרינן וכו' וחידוש הוא שהגאון המחבר לא זכר דב"ק ואולי כבר הובאו דברי הערוך בספר שרביט הזהב וקצת נראה כן מלשון הרמ"ה בחידושיו לבבא בתרא דף כ"א ע"ב בד"ה ואמר רבא וכו' שכתב וז"ל ואומנא דמהיל ולא מאיץ כדחזי ע"כ אך אולי יש לדחות שהכונה דלא מייץ כלל ומיקרי לא עביד כדחזי דהיינו שצריך מילה ומציצה ואיהו עביד רק מילה אבל בלשון הערוך דמייץ ולא מייץ כדבעי ודאי אין לפרש כן ועיין לקמן בסי' ב' סעיף כ' או"ק ד' ואו"ק י"ג והרמב"ם נ"ל לטעמיה אזיל לפמ"ש בספרו מורה נבוכים במ"ט לשלישי טעם המילה, למעט הדם והתאוה לכן מוצץ ומושך לשם כל גידי דם בעין אבל קשה כיון דה"א מיפקד פקיד ולמ"ד זו ודאי א"ץ למשוך הדם שם ממקומות הרחוקים והיינו או דלא דרשינן טעמא דקרא במצות מילה כהרמב"ם או דטעם אחר במילה הוא להשלים חסרון היצירה כאבר השרוע לצרף בהם הבריות כדעת העקידה ס"פ לך לך א"כ למסקנא נמי דלא מיפקד פקיד מנ"ל דבעי ממקומות רחוקות ונ"ל עפ"י דהקשה מורי הגאון מוהר"ם בנעטה זצ"ל בספרו מגן אבות דף ד' הא דילפינן שבת ק"ו מקלקל בחובל ממילה דחייב והא לרמב"ם חובל מפרק הוא ובעי שיעור דם כגרוגרת ובמילה הא אין מפרק כל כך דם כשיעור גרוגרת ותירץ דהמצוה הטפת דם ברית אחשבי' אפילו בטיפה אחד כאילו הוי שיעורו עש"ה ודפח"ח אבל לי תלמידו קשה מאי פריך הש"ס הכא דף קל"ג על מימרא דר"פ פשיטא מדקא מחללי' עלי' שבתא סכנה הוא מנ"ל הא דמחללי' עלי' שבתא הא לא נפיק ע"י מציצה דם כגרוגרת וליכא חילול שבת רק איסור דח"ש לבד ועיין במ"ל פח"י מהל' שבת אי ח"ש אסור מה"ת כלל בשבת ובתשו' ח"ץ סי' פ"ו אע"כ צ"ל דמציצה נמי מגוף המצוה הוא וה"ל חשיבותי' בטיפה א' כתי' מורי זצ"ל על חבורה דמילה עצמה ועוד נ"ל דמזה הוכיח הרמב"ם דבעי' מוצץ ממקומות רחוקים א"כ ודאי מוצץ כשיעור גרוגרת ופריך שפיר פשיטא דסכנה הוא כנ"ל מדקא מחללי' עלי' שבתא

כ"ט) ולפי זה נ"ל לקיים שני התירוצים לאמת די"ל אי לא מייץ כלל ליכא סכנה אבל למצוה ע"כ צריך למצוץ אלא למצוה סגי במציצה כל שהוא להטפת דם ברית אבל כה"ג סכנה הוא אחר שכבר התחיל ונתעורר הדם לצאת אא"כ מוצץ הרבה עד שישער שיצא הדם ממקומות הרחוקים ובכל ענין איכא חילול שבת במציצה פורתא קמא למצוה המצוה אחשבי' כי שיעורא ויתרץ (ויתרון) המציצה דליכא מצוה אית ביה שיעורא ממקומות רחוקים ומשום סכנה בעי' ליה כנ"ל אמנם כן ודאי קשה טובא לפי"ז מאי פריך ש"ס על ר"פ פשיטא וכו' הא ממתניתין שמעי' רק מוצצין רק כ"ש למצוה קאמר דמחללי' עלי' שבתא וקמ"ל ר"פ דסכנה הוא ובעי' נמי למצוץ ממקומות רחוקים כראוי וצ"ע ונ"ל באמת זהו תי' הש"ס דממתני' ה"א דם מיפקד פקיד וליכא סכנה וע"כ סגי במציצה כ"ש לבד למצוה דצורכי מילה קרי ליה מתני' ואי ליכא מצוה ולא סכנה למה מוצצין כלל בשבת או בחול אבל ממקומות אחרים א"צ למצוץ קמ"ל ר"פ דם חבורי מיחבר