שדי חמד אסיפת דינים מילה רד

ביו"ד סי' ק"י בכללי ספק ספיקא דאסור לעשות תרתי דסתרו אהדדי עיי"ש

ה) אמנם ב) אפילו במוהל חדש שלא מצץ מעולם בשבת וליכא תרתי דסתרו אהדדי מכל מקום יש מה דמבואר בש"ס דף קל"ג ע"ב דמחללין שבת על המציצה וראיתי בש"ץ מכתב צ"ה שכתב בשם הרב הגאון בעל שערי תורה זצ"ל דאם ליתא מצוה במציצה שוב אין כאן חילול שבת מן התורה דהוי מקלקל ולפי ענ"ד זה אינו דכבר הבאתי לעיל בשם הרופאים דאפילו אי ליכא סכנה מכל מקום הוא מועיל וטוב לפעמים להמכה ואם כן שוב אינו מקלקל ואי לא בעי' למצוץ ועביד כן בשבת כיון דאמרו חכז"ל חבורי מחבר הו"ל חילול שבת דאורייתא ומדשרי' ליה לעשות כן בשבת ע"כ דיש מצוה דאורייתא לפקח על עסקיו ובזה גם כן נדחה מ"ש בש"ץ שם כיון דרק מיעוטא הוא דיש לחוש לסכנה אין כאן איסור משום ל"ת על דם רעך או משום והשבות לו דע"כ מצוה מה"ת איכא להשתדל שלא יבא לידי סכנה אפילו במיעוט פעמים דאם לא כן איך מחללין שבת מה"ת עליו ונדחה כל התורה כולה עבור זה וע"כ דמצוה מן התורה איכא יהי' מצד לא תעמוד או והשבות או וחי בהם וכיון דמצוה מן התורה איכא א"כ איך רשאי אדם לקבל עליו למול ולא למצוץ כיון דמשום חשש סכנה אפילו במיעוט פעמים צריכין אנו לבטל כל מצות התורה אפילו בקום ועשה כל שכן לבטל מצות עשה זו בשב ואל תעשה וזה פשוט

וי"ו) וכי תימא דאולי נשתנו העתים ועתה ליכא סכנה שהרי בכמה דברים מצינו כן שנשתנו העתים עיין תוס' ע"ז דף כ"ד ע"ב ד"ה פרה שכתבו גם כן שנשתנו העתים וכן כתב המגן אברהם בסי' קע"ג סק"א ובאה"ע סי' קנ"ו סעיף ד' לענין דברים הרבה שנשתנה הענין זה גם כן אינו דאם כן איך סמכינן על כל הדברים שנמסרו לנו מאבותינו וע"כ הכלל כך הוא דשינוי העתים אי אפשר לומר בב' אנפין א) בדבר שהוא הלכה למשה מסיני אי אפשר לומר שינוי עתים שדברי אלקינו קיים לעולם ואם כן כיון שנמסר לנו על פי ה' לכל הזמנים ולכל המקומות כמבואר במקומות הרבה מן התורה אם כן השם הוא היודע אם יהי' עתיד שישתנו העתים איך מסר הקב"ה דבר זה הלכה למשה מסיני לאסור לעולם וע"כ או שלא נשתנו או שאפילו נשתנה מכל מקום אסור כגון י"ח טריפות שנאמרו למשה מסיני א"א שנשתנו ואפילו אם אנו רואין שינוי שהוא חי וחכז"ל אמרו טריפה אינה חיה מוכח רק שהטריפות אינם תלויים בחיות ואפילו חי כיון שיש בו חסרון וריעותא זו היא טרפה והראיה שיש לחכז"ל האומרים דטרפה חיה

זיי"ן) והשנית דבדין תורה אזלינן בתר חזקה וכל דיני התורה מיוסדים על רובא וחזקה וא"כ כיון שידענו שכן היה בזמן שנמסר לנו נשאר הדין על מה שהיה מצד חזקה ובחזקת שלא נשתנה אלא אם כן נתברר לנו שנשתנה הדין וכיון דכבר בררנו ואמרנו למעלה דדבר המנוסה מצד הניסיון והחקירה אי אפשר לה שתעיד אלא על פי הרוב ואם כן שייך זה בדבר דסגי ליה ברוב ולא הוי הלכה למשה מסיני אם כן אם הניסיון מעיד שעל פי הרוב נשתנה ואין דבר זה הלכה למשה מסיני שפיר יש לומר דנשתנה אבל דבר שהוא הלכה למשה מסיני או ספק הלכה למשה מסיני או דבר דצריכין לחוש אפילו למיעוט אי אפשר להחליט דנשתנה דאולי המיעוט לא נשתנה ושוב מוקמינן אחזקה ואם כן בגוונא דתוס' בע"ז דף כ"ד ע"ב דמוכרח דנשתנה וכן באה"ע סי' קנ"ו דמוכרח דנשתנה וע"כ דלא היה הלכה למשה מסיני אבל בטרפות דמבואר בש"ס ריש אלו טרפות דהלכה למשה מסיני וכן בנידון שלנו במציצה דהוי לענין פיקוח נפש דאין הולכין בתר רוב ע"כ אי אפשר להעיד שנשתנה ושוב אזלינן בתר חזקה ובחזקת א שלא נשתנה

ח) ומטעם זה גם דברי המג"א בסי' קע"ג סק"א הנ"ל שכתב דאפשר שנשתנה לא נראה לי ודבריו צ"ע דגם שם איירי בדברים האסורים משום סכנה ואין הולכין בו אחר הרוב בפיקוח נפש ועל המיעוט א"א לרופאים להעיד כדלעיל ואם כן מנא לן לומר דנשתנה אדרבה אזלינן בתר חזקה והוא בחזקת שלא נשתנה וכל שכן דאי אפשר להתיר משום ספק שמא נשתנה וספק איסור תורה או ספק סכנה מספיקא להחמיר ואיך כתב המגן אברהם דאפשר שנשתנה וצ"ע על כל פנים בנידון שלנו אי אפשר לתלות בשינוי מצד ב' טעמים א) משום דאפשר דמציצה הוא הלכה למשה מסיני והב') דעל המיעוט אין מופת וניסיון דנשתנה וכיון דמיעוט אפשר שיבא לסכנה אין הולכין בפיקוח נפש אחר הרוב ואסור למול כיון דצריכין לבטל כל מצות התורה עבור חשש פיקוח נפש דמיעוט (אמר המחבר תורף דברי הרב הללו הבאתי בשדי חמד הכללים במערכת הטית כלל ה' ועיין שם מה שהבאתי עוד בזה בס"ד ועוד ידי נטויה לכתוב בזה איה"ש בקונטריס פאת השדי לכללים שם)

ט) אמנם אפילו נימא כמו שהביא בש"ץ במכתב הנ"ל דאיכא למימר דרק תקנה תקנו חכז"ל משום חשש סכנה שהי' תקנו כן לעולם גם כן נראה דעדיף לבטל מצות מילה מלכנוס בענין הזה למול ולא למצוץ ונהי דאין להביא ראיה מהא דאמרו ערל הזאה ואיזמל העמידו חכמים דבריהם במקום כרת דהתם עובר מעיקרא על איסור דרבנן מה שאין כן כאן העבירה נעשית ממילא בשב ואל תעשה לאחר המילה ובפרט שהוא אנוס לבסוף מצד פרצת הצבור מכל מקום כיון דמצינו דעל שינוי ערקתא דמסאני אמרו חכז"ל בסנהדרין דף ע"ד דצריך למסור נפש אנו רואין שאם מכוונים לבטל דברי התורה ולהפחית כבודה אפילו בענין דרבנן נוגע הדבר לכלל התורה והיום אומרים לו עשה כך ולמחר כך וחייב למסור נפשו וכ"ש כל התורה ואם כן גם אם בני הדור מכוונים לבטל דברי חכז"ל גם כן הוא דבר שנוגע לכל התורה לחלל כבוד התורה ונהי דהתם עובר בקום ועשה וכאן בשב ואל תעשה הא גם דביטול העשה הוא בשב ואל תעשה ולפי עניות דעתי שב ואל תעשה עדיף בזה מיהו כתבתי טעם השלישי הזה לרווחא דמילתא ולצדד בדבר אבל באמת בנידון שלנו אין אנו צריכין לזה והעיקר כמו שכתבתי בטעם השני דאין לו לקבל עליו למול ולא למצוץ כן נראה לפי עניות דעתי ואחתום בברכה דברי ידידו ורבו הדו"ש הק' משה שיק מברעזווא עכ"ד הגאון מהר"ם שיק שם גם בתשובתו שבחלק א"ח דבר בקדשו בענין ביטול המציצה אך לפי שרוב המשא ומתן שלו שם הוא על שינוי המציצה מבפה לבספוג לכן אביא דב"ק להלן בסימן ב' סעיף יו"ד (בדין מציצה על ידי מכונה) בס"ד עיי"ש

יו"ד) ובספר ח"ב בקונטריס מערכות ישראל רבי צבי אלימלך כתב וז"ל האנשים הללו שלחו יד והעבירו המציצה בפה באמרם האי אומנא דלא מייץ סכנתא וכיון שאין סכנה אין מצוה ולא ידעו שיש גם סכנה לנפש אם הילד הוא מסוכן להיות ערל לב או צדוקי וכיוצא בם הוא סכנה חמירא מכל סכנות כי נתיב המצוה לא ידע לב החוקר ולא שזפתהו עין הפוקר אם אחרי סכנת הגוף תחפש ועל פי שכל אדם תשפט כמה דפים יחדלו מן השלחן ערוך חלילה איזה סכנה אנו יודעין בבישול בשר ודגים ואיזה סכנה אנו יודעין בכל הכתוב ומפורש ביורה דעה בסי' קט"ז ואיזה סמיית עינים אנו יודעין בסי' קפ"א ומה גם במה דקיימא לן באורח חיים בסי' ד' סעיף ח"י דהעובר על זה יוצא מדעתו כן הוא לשון השלחן ערוך שם והם אינם רואין משוגעין שנשתגעו מזה אבל אנחנו רואים משוגעין אשר צרר רוח רעה (התאוה והזנות והאפיקורסת) אותם בכנפיהם וכשור אל טבח יביא אותם לשאול ואבדון וכן פירשו המפרשים שם יוצא מדעתו שגורם זה להעבירו מדעת קונו (עיין ח"א) ופוק חזי כמה סודות עליונים כתב גם בזה המציצה בפה הגאון רבי משה זכות ז"ל בספרי רמ"ז ומה שכתב בגור אריה הקדוש ז"ל בזה סוד ה' ליראיו ובשמחתה בל יתערב זר וכי התורה ומצותיה מעשה אנוש הוא לשפוט שפט להעביר עם מנחלות אבותיו אמרתי אחכמה והיא רחוקה: