שדי חמד אסיפת דינים חול המועד קנח

על הרב מגן אברהם שכתב שדעת מרן שהוא מדרבנן והאריך בכמה הערות יקרות על דברי כמה מרבני האחרונים בדין זה ופנאי אין לי לעיין היטב בדב"ק לך נא ראה גם אשור להגאון מנחת חינוך על דברי רבינו החינוך בפרשת אמור מצוה שכ"ג ד' קכ"ז סוף ע"ג שכתב שמרן הבית יוסף הכריע שהוא מדאורייתא וכן בקודש חזיתיה להגרל"מ בספר ארצות החיים סי' ל"א בקונטריס ארץ יהודה (בד"ה והנה התו' בארו) שכתב שמרן החליט בסי' תק"ל דמלאכה בחול המועד אסורה מן התורה וחידוש הוא שלא זכרו דברי הרב מגן אברהם באותו פרק באותו מקום שכתב דמשמע מדברי מרן בסי' תקל"ח שהוא מדרבנן כאמור הא למדת דבמחלוקת הוא שנוי בדעת מרן היכא סבירא ליה

והרב תפארת ישראל בהלכתא גבירתא כללא דפרק ב' משנה ג' כתב דמרן הב"י הכריע דהוא מדאורייתא וגם הוא לא זכר דברי הרב מגן אברהם בזה

והנה הרב שלחן גבוה שם כתב וז"ל כאן שנה רבי משנה סתמית ולא פירש אי איסור מלאכה בחול המועד מדאורייתא או מדרבנן משום דלא נפקא מינה מידי לענין דינא אי איסורו מדאורייתא או מדרבנן ודבר זה הוא מחלוקת וכו' עכ"ל ותימה בעיני איך יאמר הרב כן וכמה גופי הלכות תלויות בזה למיזל בהו לקולא או לחומרא כמבואר ויש ליישב דבריו בדוחק שכוונתו דאף שלהפוסקים עצמם ודאי יש נפקא מינה לדינא שהדין ישתנה בין הכי ובין הכי מכל מקום לנו אין נפקא מינה לפי שכל הדינים מסודרים בש"ע ומבואר כל דבר אם אסור או מותר לפי מה שבררו הפוסקים בדין ההוא כן נראה ליישב בכונתו ואינו נכון לדעתי העניה וכפי המשוער בדעתי במקומות הרבה כותב מרן על הדין ההוא שאיסורו מדרבנן או מדאורייתא רק שחיוב מיתה או מלקות וחטאת אין דרכו לכתוב תמיד אבל כותב אם האיסור מן התורה או מדרבנן ונפקא מינה לפסול לעדות וכיוצא וצ"ע

ודע דלשיטת הראשונים הנז"ל דמלאכה בחול המועד אסורה מן התורה כתב הגאון מנחת חינוך על דברי רבינו החינוך בפרשת אמור מצוה שכ"ג דלכאורה נראה דאיכא נפקותא בדרשת התנאים שלמדו דין זה דלמאן דנפקא ליה מחג המצות תשמור וכן מאן דיליף מכל מלאכה לא תעשו הוי לאו גמור והיו לוקין עליו בזמן הבית וגם נשים איתנהו באזהרה זו אבל מאן דיליף לה מקל וחומר אין על זה דין מלקות דאין מזהירין מן הדין אבל נשים איתנהו באזהרה זו אבל למאן דיליף ממקרא קודש אינו אלא עשה אין לוקין עליו וגם נשים ליתנהו באזהרה זו דהוי מצוה שהזמן גרמא שוב כתב שכבר התעורר בטורי אבן לחגיגה דף י"ח והוכיח דהוי תנאי כל חד אדחבריה סמיך וכולהו סברי דלוקין על מלאכה בחול המועד וגם נשים חייבות ככל לא תעשה וכו' ושוב שקיל וטרי שם (במנחת חינוך) בראיות הגאון טורי אבן במילואים שם להחזיק בסברת הראשונים דהוא מן התורה והכתוב מסר לחכמים וכו' אלו תורף דב"ק ועיין בהגהות מצפה איתן בחגיגה שם

יח) מי שהוא סופר במכס לכתוב הכנסה והוצאה בכל יום אם מותר לכתוב בחול המועד השיב על זה מרן החבי"ף בס' לב חיים ח"ב סי' ק"ו דמצד שהוא צרכי רבים מצינו מחלוקת בריש סי' תקמ"ה שכתב הרמ"א דלצורך רבים יש אוסרים כשאינו לצורך המועד ויש מתירין ונהגו להקל בכתב שלנו שאינו מעשה אומן ונראה מדברי הרב פרי מגדים באשל אברהם סק"ב שכל כתב שלנו (חוץ מכתב שכותבים ספרים תפילין ומזוזות) נקרא מעשה הדיוט וכן כתב במשבצות אם כן כתב פרובנצאל וכן שאר כתיבת תוגרמ"ה ולועזים מקרי מעשה הדיוט ומותר לפי זה ועוד נראה להתיר דזה הוי בכלל חשבונותיו והוי דבר האבד דאם אינו כותב יהיה נאבד ממנו והמוכס יבקש ממנו חשבון ועוד דהא צורך המועד כי כל הבא מידי יום ביומו הוא לצורך אותו היום כיום השוק שהתירו בו ואינו דומה לדין התרומת הדשן שהתם ענין מה שרוצים למרביץ תורה להש"ץ הוא לאחר המועד ויכולים לכתוב אחר המועד אבל כאן הבא ביומו אם לא כתבו הוי דבר האבוד לגמרי והנה במה שכתב מטעם שנהגו להקל בכתב שלנו משום צרכי רבים יש לפקפק לדעתי הקצרה דנראה לי דאין זה נקרא צרכי רבים וכן במה שכתב מטעם שהוא צורך המועד יש לפקפק מה שחושב זה צורך המועד וצריך להתיישב בכל זה אוה"ש אבל מה שכתב מטעם שהוא דבר האבד שעתיד ליתן חשבון וכו' נראה נכון והמעיין יכריע

יט) מה שכתבו הפוסקים שמותר לעשות מלאכה בשכר על ידי פועל שאין לו מה יאכל כתב הרב מגן אברהם בסוף סי' תקל"ד דאסור לו לעשות מלאכה בפרהסיא ומרן החבי"ף בשו"ת לב חיים ח"ב סי' ק"ה על מה שנשאל מבעלי אומנות שמנקים את הצמר ואירע שהסוחר נכרי רוצה שינקו הצמר בחול המועד אם יש להתיר לפועל שאין לו מה יאכל לעשות מלאכה זו השיב שכמה פעמים שאלו על דבר זה מהגאונים מוהרי"ץ מאי"ו מחבר ספר שרשי הים ומר זקנו חקרי לב ומעולם לא התירו אף שהיה הסוחר דוחק ומאיים ומגזם שאם לא יעשו מלאכתו בחול המועד יקפח פרנסתם שלא יעשה עוד מלאכתו על ידי ישראלים עם כל זה לא התירו וכן התנהגו הרבנים הבאים אחריהם ומעולם לא נשמע שאירע איזה הפסד לבעלי האומנות מחמת זה ובזמן הרב פני מבין היו דוחקים הסוחרים עכומ"ז שיתירו לעשות מלאכתו לפי שהספינה תלך בתוך המועד והשיב הרב בזכות שאנחנו מקיימים תורתינו הקדושה לא תלך הספינה כי אם שמונה ימים אחר החג וכל המלאכה תהיה על ידי ישראל וכן היה וכעובדא דבמועד קטן ד' יו"ד ע"ב ברבינא דהוה ליה עיסקא דהוה מזדבן בשיתא אלפי שהייה לזבוני בתר חולא דמועדא וזבנא בתריסר אלפי וכו' וכתב שטעמם שלא התירו בזה הוא מפני שלא הותר על ידי פועל שאין לו מה יאכל אלא בצנעא ולא בפרהסיא כדכתב הרב מגן אברהם ומלאכות אלו נעשות בפרהסיא ובפרט כי על הרוב צריכים למלאכה זו פועלים רבים יותר מעשרה דהוי בפרהסיא ואף אם תהיה במקום מוצנע וחוץ לתחום ולא יהיו עשרה עם כל זה מצד עצמו שיתפרסם הדבר בעיר שהלכו לעשות מלאכה בחול המועד הוי פרהסיא וגם הרב פרי מגדים באשל אברהם שם הסכים לסברת הרב מגן אברהם דדוקא בצינעא וכו' אלא שכתב דאם אי אפשר בצנעא שרי בפרהסיא עיין אליהו רבה ולדעתי מלבד שפשט דברי המגן אברהם מורים לאסור עוד בה דאין זה אלא להתיר באקראי על ידי איזה הכרח אך לא לקבוע כן להתיר ושוב כתב שגם הרב בתי כנסיות בסי' תקל"ד כתב שדוקא בצינעא והרב המגיה לשם הביא תשובת הגאונים שבסוף ספר נהרות דמשק סי' יו"ד דמבואר בהדיא דאם אי אפשר לעשות בצינעא מותר לעשות בפרהסיא

ומכל מקום כתב דמה שהתירו בפרהסיא כשאי אפשר בצינעא אינו אלא בפני ישראל אבל כשיהיה בפני נכרים אין להתיר בפרהסיא אפילו בדלא אפשר בצינעא וגם שיש לחוש שכל העכומ"ז ידחקו כל אחד לישראל שהוא תחת רשותו שיעשה לו מלאכה בחול המועד וכיוצא לזה כתב הרב תומת ישרים סי' קי"ו הביא דבריו הרב כנסת הגדולה בסי' תקכ"ו בענין היתר עשיית מלאכה ביום טוב שני לגבי מת ועוד שיש חילול השם שיאמרו העכומ"ז שישראל עושים מלאכה בחול המועד וכדכתב הרב מגן אברהם סי' רמ"ד סק"ח והוא הדין בנדון דידן אם נתיר לפועל שאין לו מה יאכל יש חשש חילול ה' ח"ו שהם שובתים ביום חגם והישראל עושה כדרכו (אמר המחבר חידוש הוא שלא זכר הרב דברי הגאון נודע ביהודה שהבאתי למעלה באות ב' דבחול המועד אין שייך חשש חילול ה' חלילה עי"ש) ויוחנן כהן גדול ביטל מה שהיה פטיש מכה בירושלים שהיו חורשי נחושת וברזל עושים מלאכתם בדבר האבד בחול המועד ובטלם משום דאוושא מילתא וזילזול בדבר כדתנן בסוף מעשר שני

ועוד כתב דכיון שהרבנים הקודמים הנהיגו שלא להתיר אף על ידי פועל שאין לו מה יאכל שוב אי אפשר להתיר ודומה לזה נשאל רבינו מוהר"י ן' מיגאש בסי' קמ"ג וז"ל הרב השואל זה ימים הזהרתי את קצת אנשים שלא ישאו ויתנו בחול המועד ונזהרו כולם עד שנמנעו אפילו לפתוח שתי לוחות מהחנות ואף לישא וליתן