שדי חמד אסיפת דינים חול המועד קנט

בפרקמטיא אבודה ואף מי שאין לו מה יאכל כל זה לעשות סייג למשפטי התורה והשיב מה שגדרת אותם בזה יפה עשית כפי שורת הדין ואף שרז"ל התירו לעשות מלאכה מי שאין לו מה יאכל ולעשות סחורה בפרקמטיא האבודה אם הם נתרצו לאסור הכל ולהחמיר על עצמן על דרך מיגדר מילתא כדי שלא ימשך הדבר ממנו לעשות מלאכה מי שיש לו מה יאכל ולסחור בפרקמטיא שאינה אבודה יישר חילך ושכרך גדול ואין ספק שבעל הגמול יזמין להם משנה הריוח שהיה אפשר להם להרויח בחול המועד כדאיתא במועד קטן בההוא גברא דהוה ליה עיסקא דמזדבינא בשיתא אלפי ושהייה לבתר חול המועד וזבנא בתריסר אלפי זה שכרם בעולם הזה נוסף על הטוב הצפון להם לעולם הבא עכ"ל ואם בנדון הנ"ל שרק הרב השואל הוא שהנהיג באזהרתו השיב רבינו לחזקו ולתמכו דהוי סייג לתורה כל שכן בנדונינו שכמה רבנים דור ודור למעלה מעשרה הנהיגו לאסור אף למי שאין לו מה יאכל ובפרט בבעלי אומנות כאלו שהם רבים ואוושא מילתא דפשוט שאין להתיר ואף ליחיד ובמלאכה פרטית לא ראינו שהתירו למי שאין לו מה יאכל דפשוט שאין להתיר וגם אם יהיה מקום להתיר באיזה אופן שיהיה צורך גדול ובאקראי צריך שיהיה על פי רשות רבני וחכמי העיר וכו' והרבה רמאים יאמרו שאין להם מה יאכל וכו' וסיים

הכלל העולה לדינא כי לא ראינו בעירנו שהתירו למי שאין לו מה יאכל אף שכמה עניים מרודים נמצאים בין העוסקים במלאכות ובפרט כשהיה בפרהסיא ולעיני העמים וכו' ואם על צד הכרח גדול יש מקום להתיר באיזה נדון באקרי ובצנעא לא יהיה אלא על פי בית דין כמו שכתבו בתשובות הגאונים שבסוף ספר נהרות דמשק סי' רס"ט חייבים בית דין לגזור שלא יהיה אדם עושה מלאכה בחול המועד אלא על פיהם שלא מסרם הכתוב אלא לחכמים לומר איזה יום אסור ואיזה מותר ואיזו מלאכה אסורה ואיזו מותרת שבית דין מצווין להזהיר לעם דכתיב והזהרתם אותם את החקים והודעת להם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון כי ענין העם תלוי על צואריהם ויזהרו שלא יתפשו בחטאתם עכ"ל תשובות הגאונים אלו תורף דב"ק

כ) מי שהכין סחורות לשלחם לעיר אחרת למשא ומתן דרך אניה בלב ים והאניה באה בחול המועד ואם לא ישלחם עתה יצטרך להמתין שתי שבועות עד בוא האניה שנית ויהיה לו מזה הפסד בהקרן וגם כי יצטרך אז ליתן סחורתו באניה ביום השבת ע"י נכרי השיב מרן החבי"ף בלב חיים ח"ב סוף סי' ק"ה שאף שהרמ"א בריש סי' תלק"ט כתב דאסור להסיע ממונו מעיר לעיר בחול המועד היינו דוקא כשאינו דבר האבד כמו שכתב הרב שלחן גבוה על פי דברי מרן בש"ע סי' תקל"ח סעיף ג' ולכן מותר בנדון זה משני טעמים. א') משום דבר האבד. ב') משום חשש חילול שבת אלו תורף דב"ק

ומשום חשש מגפה בעיר ח"ו נשאל מרן החבי"ף בס' חקקי לב סי' ט"ז אם מותר לפנות ביתו וכלי תשמישו מן העיר להבית ששכר קודם יום טוב בהכפר כדי לברוח מן העיר כשיצטרך והשיב דמותר עי"ש

כ"א) ההלבשה שעושים לתינוקות של בית רבן עניים דהיינו שגובים מעות וקונים בגדים ומהם עושים מלבושים לכל אחד כמדתו ונותנים לחייט אומן לתפור ונותנים לכל התינוקות נשאל מרן החבי"ף בס' לב חיים ח"ב סוף סי' ר"ח אם מותר לקנות הבגדים מסוחרים נכרים בחול המועד וליתנם להחייט שיחתוך לכל אחד כפי מדתו ואחר המועד תהיה תפירתם והשיב דאסור כיון שאינו לצורך המועד כמתבאר מסי' תלק"ט סעיף י"א ואף שכתב הרמ"א שם שנהגו לקנות כלים בצינעא וכו' הנה גם זה לא יתכן בצינעא ועוד כבר חלק עליו הרב מגן אברהם בסקט"ז ודעתו לאסור וכן דעת הרב פרי מגדים באשל אברהם שם ואין להתיר משום מצוה וצורך רבים כיון שאין הענין מתבטל שהרי המעות מזומנות ויעשו אחר החג אלו תורף דב"ק

כ"ב) חולה שנתרפא בחול המועד פסק מרן בסי' תקל"א סעיף ג' דאסור לגלח במועד אף שהיה אנוס מחמת חוליו שהגילוח קשה לחולה והרב בתי כנסיות כתב בשם רבו בשיטה כתיבת יד דהרב בעל ההשלמה פסק להיתר ואפשר שאם מרן היה רואה דברי הרב המתיר היה פוסק לקולא דהוי מידי דרבנן ואף דהרשב"א רב גובריה גם הרב המתיר לא נופל הוא והמחמיר תבא עליו ברכה והמיקל בפרט במקום צער לא הפסיד ולמעשה למראה עיני המעיין ישפוט עכ"ל וסיים הרב בתי כנסיות ובגליון שם כתב בקיצור איזה דברים שנראה דלא פסיקא ליה להיתר

וחולה שאומר עליו הרופא שאם לא יסתפר יגבר עליו החולי העלה הרב זרע אמת בח"א סי' ע"ד להתיר מטעם רפואה בצירוף טעמים אחרים כן כתב הרב דברי מנחם בסי' תקל"א אות ה'

כ"ג) יש להסתפק אם מותר לעשות חנוכת הבית ברגל ועיין מועד קטן ד' ט' משמע קצת דאסור ויש לחלק בין חינוך בית המקדש לשאר סעודת חינוך בתים כן כתב בקונטריס מנחת פתים (שבסוף ס' מנחת קנאות שיטה למס' סוטה) בסי' תקמ"ו אשרך אר"ש טובה מערכה זו חתומה ניתנה בזכרון בית מקדשינו אנא אלקינ"ו האר חשכנו שלח נא גואלינו משיח צדקינו וקרב פזורינו (לפ"ק) במהרה בימנו אכי"ר: