שדי חמד אסיפת דינים חול המועד קנה

אם דעת רוב אותו הקהל להחזיק מנהגם הקדום ולהניח תפילין בחולו של מועד ודאי אין שום אדם יכול להכריחם לשנות מנהגם אחרי שיש להם על מה שיסמוכו כמה פוסקים ראשונים ואחרונים הסוברים כן ואף שהרא"ש הפוסק הראשון שסובר שמניחין תפילין בחול המועד לא ראה ספר הזוהר שלא נגלה בימיו מכל מקום ראינו כמה רבנים מחסידי אשכנזים שראו ספר הזוהר ולא שינו את מנהגם כמו שראינו בפרט הרב הלבוש שבהרבה מקומות חש לדברי הזוהר ולענין הנחת תפילין בחול המועד החזיק במנהג מקומו ואין ספק שאלו ואלו לשם שמים מתכוונים ואם יהיו איזה יחידים שירצו לחוש לדברי הזוהר יש דרך ישר לפני יראי ה' וחושבי שמו להתנהג באופן שלא ימשך מזה מחלוקת חס ושלום ולענין לא תתגודדו מסקינן בפרק קמא דיבמות כגון בית דין אחד בעיר אחת פלג מורין כבית שמאי ופלג מורין כבית הלל וזה אסור ועומד בלאו ומסתברא לי דדוקא להורות בפירוש אבל לעשות מעשה שלא יהיה נראה כהוראה לאותו דבר שפיר דמי וראיה לדבר כדסלקא דעתין בגמרא שלא עשו בית שמאי כדבריהם אותבינן מהא דפחת את המעזבה וסיכך עליו בשביל קטן ומשני הרואה אומר לאפושי אוירא הוא דעבד אלמא כל דלא מיחזי כמתכוין להורות אין כאן לא תתגודדו והכא נמי אם יהיה באפשר לאיזה יחידים החוששים לדברי הזוהר לעשות עצמם כאלו מניחים ולפי האמת לא יהיו הפרשיות בתוך הבתים אכן בהצנע גדול באופן שלא יבואו לידי מחלוקת זה נראה לי נכון וישר וסיים שם שהראה דבריו אל האלוף האש"ל הגדול וענה אחריהם ישר ויכשר עכ"ל

טו"ב) מלאכה בחול המועד אי אסירא מדאורייתא ספרין פתיחו ועיין מה שכתב רבני הרא"ם בספר היראים סי' קי"ג ומה שכתב הרמב"ן בספר הלקוטות בריש דף כ"ב מהספר והרשב"ץ בח"ב סי' ר"י כתב דהסכמת גדולי הפוסקים שאין איסור מלאכה בחול המועד אלא מדרבנן כה דבר האיש אדוני האר"ש מרן חיד"א בספר יעיר אזן במערכת החי"ת אות טו"ב ומריש לא הוה ידענא מאי אמור רבנן הרא"ם והרמב"ן כי לא הוה שכיחי באי ספרי דרבנן קדישי הנ"ל וכען זכינא זכיה דאורייתא ולזכות את אשר אינם בידו אכתוב מפורש דעת קדושים הנ"ל הרא"ם שם כתב להוכיח מאיזה מקומות שבש"ס דמלאכה בחול המועד הוא מדרבנן ופירש מה שאמרו בש"ס אבלות דרבנן חול המועד דאורייתא דרוצה לומר דאית ליה אסמכתא בדאורייתא ומשום הכי קרי ליה דאורייתא וסיים אף על פי כן ספק בידי אי דאורייתא אי דרבנן כי יש להפך ראיות שהבאתי לצד אחר ומכל מקום הטיית לבבי כאשר כתבתי ובחידושי רבותי ממועד קטן מצאתי דאיסור מלאכה חולו של מועד דאורייתא מכל מקום למדנו דלא מיתסרא אלא מלאכה טורח וכו' עכ"ל והרמב"ן בסוף חידושי למועד קטן בד' כ"ג (בד"ה עוד אני צריך) האריך להוכיח דאסור מן התורה והוקשה לו מה שאמרו בירושלמי אמר ר' אבא בר ממל אילו היה לי מי שנמנה עמי התרתי בשר בכור לישקל בליטרא והתרתי מלאכה בחול המועד כלום אסרו אלו שיהיו אוכלין ושותין ויגעין בתורה ואלו אין אוכלין ושותין ופוחזין אלמא דרבנן היא ותירץ שמן התורה מלאכת אוכל נפש לצורך היום מותרת ביום טוב וכן מכשירין ובחול המועד הותר יותר כל מלאכה שהיא לצורך וחכמים אסרו בזה מלאכת אומן וכן בדבר האבד כל שבני אדם חושבין אותו להפסד וטורחין בו משום כך מותר מן התורה וזהו מסרן הכתוב לחכמים זופתין כוזא ואין זופתין חביתא וגם הוסיפו לאסור בטריח ובאלו אמר ר' בא שאילו מצא להושיב ב"ד על כך היה מתיר מלאכות הללו כדי שיתעסקו בהן ולא יהיו בטלים שהבטלה מביאם לידי פחוזות הא עיקר חולו של מועד ודאי תורה היא וזה כפתור ופרח עכ"ל הרמב"ן (וכבר רמז סברת הרמב"ן הלזו רבין חסידא בארעא דרבנן אות הר"ן וכתב שדעת הרמב"ם שהוא רק מדרבנן עי"ש ובברכי יוסף סי' תק"ל שאינו פשוט שכן דעת הרמב"ם) וספר הרשב"ץ אין מצוי אצלי והרב ערך השלחן בתיקוני הספר בד' קכ"ד ע"ג כתב בשמו דבח"ג סי' ק"ס כתב בפשיטות דחול המועד מן התורה

עתה השגתי שו"ת הרשב"ץ ועיינתי שם בסי' ק"ס והוא שנשאל אם מותר להתענות ביום הושענא רבה והשיב חולו של מועד אסור בהספד כמו שנזכר בפרק ואלו מגלחין ד' כ"ח ע"ב וכל שכן שאסור בתענית וכו' אם חנוכה ופורים שהם מדברי סופרים אסורים (בתענית) כל שכן חול המועד שהוא מן התורה ואף שנהגתם להתענות בהושענא רבה אין מנהג איסור ראוי להתקיים כמו שאמרו בראש השנה דף ט"ו ע"ב היכא דאיכא איסורא ונהוג מי שבקינן להו עכ"ל והאמת שפשט דבריו מורין דנקיט בפשיטות דחול המועד הוא מן התורה לענין מלאכה ומזה למד לאסור בתענית אך אחרי שבתשובתו שבחלק שני כתב מפורש שהסכמת גדולי הפוסקים שאין איסור מלאכת חול המועד אלא מדרבנן קשה לומר שתהא דעתו היפך הסכמת גדולי הפוסקים בלתי שיבאר איזה הכרח לזה ולכן על כרחין לדחוקי אנפשין דמה שכתב כל שכן חול המועד שהוא מן התורה כונתו שיש על כל פנים סוברים שהוא מן התורה דעדיף מחנוכה ופורים שלדברי הכל אינם אלא מדברי סופרים או שכונתו דחול המועד אית ליה אסמכתא בקרא דאורייתא ועדי משאר מילי דרבנן דלית להו אסמכתא ועל כל פנים לדינא ודאי מסתמא דעתו כהסכמת גדולי הפוסקים שוב נזכרתי אשר זה זמן רב כתב לי ידידי הרב נחום אליהו אייזינשטיין יצ"ו בענין זה על מה שכתבתי בדברי חכמים סי' ז"ן ואלה דבריו אגב אעיר עמ"ש הדר"ג בדברי חכמים סי' ז"ן רמי מר דברי הרשב"ץ אהדדי דבח"ב סי' ר"י כתב דמלאכת חול המועד אינו אלא מדרבנן ובח"ג סי' ק"ס כתב התשב"ץ בפשיטות דחול המועד הוא מן התורה וס' התשב"ץ אינו תחת ידי אולם המעיין ברשב"ץ יראה דלק"מ דבח"ב מיירי במלאכה ובמלאכה ס"ל באמת דהוא רק מדרבנן אולם בח"ג מיירי לענין להתענות בהו"ר ועל זה כתב התשב"ץ דחולו של מועד אסור בהספד כמ"ש פ' וא"מ וכל שכן שאסור בתענית וכו' עכתו"ד אם כן באמת לענין מלאכה ס"ל דהוא מן התורה וכמו שכתב גם כן בספרו מגן אבות פ"ג משנה ט"ו וכמ"ש כתר"ה גם כן בשמו אולם לעקרו של חול המועד ולענין תענית ס"ל באמת דהוא מן התורה ועיין בהה"מ פרק ז' מהלכות יום טוב הלכה א' שכ"כ משום קרבן מוסף וחגיגה ושמחה שיש בו ולזה כיוון התשב"ץ וא"ש עכ"ד יצ"ו והמעיין יראה מה שיש לפקפק ואין להאריך

וכתב הרב ערוך השלחן בסי' תק"ל שהריטב"א בחידושיו למועד קטן הסכים לדעת הסוברים דאסורה מן התורה והשגתי עתה חידושי הריטב"א הנ"ל ודבריו בזה הם בראש המסכתא שכתב איכא פלוגתא ברבוותא אי איכא איסורא דאורייתא במלאכה במועד כלל ואיכא מאן דאמר יש איסור תורה בכל שאינו דבר האבד ואינו צורך המועד כלל והאריך קצת להביא הראיות לסברא זו וכתב שזו שיטת הרמב"ם (נראה שצריך להיות הרמב"ן וכן בסיום לשונו כתב ואף על פי כן כדברי רש"י ורבינו הרמב"ן נראה עיקר וכו') אבל בעל הלכות גדולות כתב שאינו אלא מדרבנן וכו' ורמז"ל כך כתב כדברי בעל הלכות גדולות וכן רבינו תם ובעלי התוספות וכו' (הביא ראיותיהם לסברתם וסיים) ואף על פי כן כדברי רש"י ורבינו הרמב"ן נראה עיקר דפשטא דשמעתא הכי רהיטא ולא משמע דתיהוי כל ההיא סוגיא והנהו קראי דפרק אין דורשין אסמכתא בעלמא וכיון דריש לקיש ור' יוחנן סברי דאיסורא דאורייתא ולא היא בהדיא בש"ס דילן מאן דפליג עלה היכי דחינן לה בכדי וטובא איכא בש"ס דדייקינן מכלל דתרווייהו סבירא להו לאשמועינן דהלכתא היא ומשום דלא שמעינן לה בהדיא לאחריני והירושלמי שאמרנו אפילו לפשוטו אין לנו לדחות דברי ש"ס בבלי שלנו מפני דברי הירושלמי ולא דברי ר' יוחנן וריש לקיש מפני דברי ר' אבא בר ממל וכל שכן שיש לנו לומר כי מפני שרוב מלאכות בחול המועד הוא מדבריהם אמר כן (אילו היה מי שימנה עמי התרתי לעשות מלאכה בחול המועד) שהרי כל שהוא דבר האבד מותר מן התורה אפילו בטורח גדול וכל צרכי מועד גם כן בין בצנעא בין בפרהסיא ובמלאכת אומנים ושלא בשינוי וחכמים אסרו משום גדר וסייג כמה דברים בזה לפיכך היה אומר אילו היה מי שימנה עמו היה מתיר כל מלאכה של דבריהם כדי שלא יהיו בטלים כי הבטלה מביאה לידי פחיזות הא עיקר מלאכה בחול המועד דאורייתא היא בדבר שאינו אבד ושלא לצורך המועד ומסרו הכתוב לחכמים ולהודיעינו שזה אסור והשאר מותר והם הכריזו ואסרו דברים אפילו במה