שדי חמד אסיפת דינים חול המועד קנד

אסורה מדאורייתא ולכן אוסר להניחם במועד מצאתי שכיונה דעתו לדברי הרב פחד יצחק בתשובתו שהובאה בספר שמש צדקה בדף כ"ו ע"ד שהביא תשובת הרדב"ז הנ"ל דהא בהא תליא וסיים והם הם דברי הקבלה כדכתב מוהר"ם ריקאנטי בפרשת בא ובשבת ויום טוב אין להניחם כמו שאמרו יצאו שבתות וימים טובים שהם עצמם אות וכו' ואם כן נימא דרשב"י המפליג בעונש הנחת תפלין סבר דחול המועד אסור במלאכה מדאורייתא עכ"ל

ולפי זה הדר דינא דנראין הדברים כמו שכתב הגאון מוהרש"ק לדחות דאין הכרח מדברי רש"י שסובר דחול המועד זמן תפילין רק כתב לפרש כן אליבא דתנאי דברייתא דסברי שבת ויום טוב נמי זמן תפילין אבל לדידן דנקיטינן שבת ויום טוב לאו זמן תפילין שהן עצמם אות שאסורין במלאכה הכי נמי חול המועד לאו זמן תפילין הוא לדידיה דסובר דחול המועד אסור במלאכה מן התורה וצ"ע

ולענין הברכה שכתב הרמ"א לברך עליהם בלחש ותמהו המפורשים וכי מה בין בלחש לבקול רם לענין חשש ברכה לבטלה וכתבו טעמים בזה שמפני המחלוקת אומרים בחשאי כמו ברוך שם כבוד מלכותו שאומרים בחשאי והרב הלבוש תירץ שיש להורות שיש קצת אות בחול המועד לכן אין מברכים בקול רם וכל הטעמים דחוקים אך מצאתי בספר מחנה ישראל להרה"ג ישראל נאיימאן דומ"ץ בקראקא שבחולק שני נשאל בזה (בדף פ"ט ע"ג) והשיב דדברי הרמ"א ברורים ופשוט שדעתו דאף שהכריע כהרא"ש לברך עליהם אפשר דהרא"ש לשיטתו שסובר כשיטת התוספות דאיסור ברכה שאינה צריכה אינו אלא מדרבנן ובספק מותר לכתחלה לברך עיין במגן אברהם סי' רט"ו אבל הרמ"א חשש לדעת הרמב"ם דמברך ברכה שאינה צריכה עובר מדאורייתא בלא תשא ולדידיה אסור לברך מספק והרמ"א הכריע כאן לברך דאף שאין ברכות מעכבות מכל מקום הכשר מצוה הן ומכל מקום לא יברך בקול רם שאז יצטרכו השומעים ברכתו לענות אמן ואף שלדעת הרא"ש אין איסור לברך משום ספק מכל מקום למה לנו לעשות מעשה נגד דעת הרמב"ם ללא צורך דאף שהברכה מיקריא קצת צורך אבל להענית אמן אין שום צורך ולכן כתב לברך בחשאי כדי שלא יצטרך השומע לענות אמן וסיים שגם הוא נהג זמן רב לברך עליהם בלחש כפסק הרמ"א אמנם אחר שבאו גאוני זמנינו ואמרו שאין לברך עליהם חזר גם הוא לנהוג שלא לברך עליהם כלל

טו) מה שנסתפק במי שנהג תמיד בעירו להניח תפילין בחול המועד ושוב בא לעיר אחרת שרובן אין מניחין בחול המועד ואין דעתו לחזור לעירו אם צריך לנהוג כמנהג עיר שדר כעת שלא להניח תפלין כיון שבא למקום שאין נוהגין להניח ואין דעתו לחזור צריך לנהוג כמנהג אותה העיר בין לקולא בין לחומרא כדאיתא ביו"ד סי' רי"ד וגם בצנעה אין לו להניחם בחול המועד הא ליתא כמו שכתב בעצמו דזה לא תליא במנהג המקום כיון שהיא מחלוקת בין הראשונים ובצנעה יחזיק כל אחד במנהגו ועיין שיבת ציון סי' ה' דאפילו לתפלה בלחש בבית הכנסת אחת יחזיק כל אחד במנהגו. כן כתב הגאון בית יצחק יצ"ו בחלק יו"ד ח"ב סי' פ"ח אות ב' וזהו לפי שיטתו שסובר דיש בזה משום לא תתגודדו ואסור להניחם בבית הכנסת משום לא תתגודדו ורק בצנעה שרי וכבר כתבתי באות י"ד בענין זה אם שייך משום לא תתגודדו אם יתפללו בצבור אחד המניחים עם שאינם מניחים ושם הבאתי מה שכתב הרב יד מלאכי בשם הרב כנסת הגדולה במי שהולך ממקום למקום ורוצה לנהוג כמנהג המקום שיצא משם אם יש חשש לא תתגודדו

טז) יש להסתפק במי שנהגו אבותיו להניח תפלין אם רשאי לשנות ממנהג אבותיו או לא משום אל תטוש תורת אמך הנה אם מותר לשנות מנוסח התפלה מאשכנז לספרד האריך בתשובת שארי בחסד לאברהם סי' ט' ושרש דבריו על פי דברי רש"ל בתשובה סי' יו"ד דהיכא דבדיעבד מותר והיא מצוה משום דת חסידות מותר לשנות והוא הדין בנוסח התפלה כיון דבדיעבד יצא אף אם משנה מנוסח הברכה כדכתב הכסף משנה בפרק ראשון מהלכות קריאת שמע הלכה ז' אם החתימה היתה כדין וזה לא שייך בהנחת תפילין בחול המועד ונראה דעד כאן לא אמרינן דחייב הבן לנהוג במנהג אביו משום אל תטוש אלא בדבר שאין בו טעם מצד הדין רק משום חומרא וזהירות כהך דבני בישן דלא הוו אזלי במעלי שבתא וכן שאר מנהגים אבל בתפלין דחול המועד דהוא מחלוקת הראשונים ויש לו מקור בהלכה אם אביו נהג כמנהג אשכנז והבן נוהג כמנהג ספרד אין בכך כלום ומה שמבואר בסי' רי"ד דקבלת הרבים חלה עליהם ועל זרעם היא גם כן בחומרות שקבלו עליהם וכן מה שמשמע בראשונים דקבלת בני אשכנז המחמירים בפסח בענין חוזר ונעור חלה עליהם ועל זרעם ואין יכולים לשנות שמא הוא גם כן קבלה מצד חומרא דפסח והוא כעין סייג וגדר עיין פחד יצחק אות מנהגי איסור וכל דיניהם שהאריך בכעין זה בתשובת גינת ורדים אבל לא בענייני מחלוקת התלויים בדין ופלוגתא דתנאי ואמוראי ואין בו משום נדר וקבלה ובדבר זה צריך להתיישב אך לענין תפלין בחול המועד ראיתי הרבה מבני עליה שאבותיהם היו מניחים והם אין מניחים על כרחין צריך לומר כדכתיבנא ובענין זה אמרינן הנח להם לישראל כמו שכתב בפחד יצחק שם בנוסח ספרד שאין ללכת אחר מנהג אבותיהם הואיל והוא יותר צח וברור עיין שם בסוף כללי מנהגי איסור כן כתב הגאון בית יצחק בחלק יו"ד ח"ב סי' פ"ח אות ג' ולפי הנראה אין מצוי אצל הגאון יצ"ו ספר היקר עיקרי הד"ט ששם בחלק א"ח סי' כ"ה אות ב' כתב בענין זה וז"ל קהל אשכנזים הנוהגים להניח תפילין בחול המועד וקצתם רוצים לשנות מנהגם ושלא להניחם כדעת הרשב"י ומרן וקצתם אין רוצים לשנות ובאים לידי מחלוקת טוב וישר להתמיד במנהגם כי גדול השלום ובפרט בדבר שיש בו עמודי עולם לסמוך עליהם שמש צדקה סי ל"ז (צריך להיות סי' ד') והחזיקו על ידו כל רבני איטאלייא וציין לעיין בס' אדרת אליאו בתשובותיו בתשובת תפלין דמאריה עלמא ובס' רוח אליאו על ביצה ד' ט"ז ואינם מצויים אצלי וכבר רמז מרן חיד"א בברכי יוסף סי' ל"א אות ג' דברי הרבנים אדרת אליאו ושמש צדקה

והנה תורף דברי הרב שמש צדקה ורבני איטאלייא אשר הסכימו לדבריו שיש בזה משום לא תתגודדו אם יהיו בבית הכנסת אחת מקצתם מניחים ומקצתם אין מניחים כבר הבאתי לעיל באות י"ד ופה ארשום מה שכתבו הרבנים בענין אם רשאים לשנות מנהגם שנהגו על פי אבותיהם או יש בזה שום חשש הנה בתשובת הרב פחד יצחק אשר הובאה שם בד' כ"ו ע"ג כתב בסוף ד"ה הקול) הן אמת שאם מסכמים כל הקהל לדעת אחת לשנות המנהג לא נוכל לומר כיון דשום קהל אשכנזים לא שינה מנהגו אף אנן נמי לא נתחיל לשנות ולסתור ולעשות שלא כדברי הרא"ש הפוסק הגדול למען לא נהיה כתלמידים החולקים על רבם וכדכתב הרב פרי חדש בדיני מנהגי איסור יען וביען רבו כמו רבו קהלות אשכנזים שאין מניחין תפילין בחול המועד כאשר בחושבניה דמעגלי צדק (והוא מפרש לספר תפלות) ולא פש ליה גביה מידי אלא מה שכתב בתפלות חול המועד של פסח שבמדינות ההם אין מניחין תפילין בחול המועד על פי הזוהר וגם קצת קהלות שינו מנהגם ולא חשו להא דהרא"ש ודעמיה אך בלא קטטה ובלתי הכנס בלאו דלא תתגודדו ואולי גם הרא"ש אם נגלה לעיניו מעלת הזוהר היה משנה אף הוא מנהגו כאשר עשו כמה גאוני הדור באופן זה דוקא עכ"ל ולעיל באות י"ד (בד"ה ושם בעמוד ד') הבאתי סיום דבריו בזה גם הבאתי שם (בד"ה גם בתשובת שהרב אברהם סגרי כתב גם כן שרשאים לשנות אם יסכימו כולם בלא מחלוקת עי"ש

גם בתשובת הרב גבריאל פונטרימולי שהובאה שם בדף ז"ך ע"ד כתב אין ספק אצלי כי אם מדעתם ורצונם של בני הקהל או רובם היו מתרצים לבטל מנהגם כדי לחוש לדברי רשב"י שלא להניח תפילין בחולו של מועד היה טוב ונעים וכמו שהעיד מרן הבית יוסף על בני ספרד שמתחלה היו מניחים אותם ואחר כך כשנתגלה להם ספר הזוהר בטלו מנהגם הקדום ופסקו מלהניחם האמנם