שדי חמד אסיפת דינים חול המועד קנא

הפנים שם הזכיר תשובת הגאון השיב משה הנ"ל ולי הדל נראין דברי הגאון חיי אריה יצ"ו שאם המניחים תפלין אין מברכין עליהם אין בזה חשש משום לא תתגודדו ומה גם דלפי מה שהבאתי מדברי הספר בשם הגאונים מוהרד"ף ומרכבת המשנה אין באיסורין משום לא תתגודדו כלל ולדידהו נראה דאף אם המניחים מברכין, עליהם אין לחוש משום לא תתגודדו ועל כל פנים כשאין מברכין נראה נכון כמו שפסק ידידי הגאון הנ"ל יצ"ו

ודע דמה שכתבתי למעלה (בד"ה אך בזאת) בשם ספר בביאור דברי הרמב"ם שבהלכות עבודה זרה שיש לחלק בענין לא תתגודדו בין דבר שהוא מנהג בעלמא לדבר שהוא דין מדיני התורה שבדיני התורה אם יש מחלוקת באופן שאי אפשר להכריע יכול כל אחד לעמוד על דעתו ואין בזה משום לא תתגודדו ראיתי בספר חיי אריה בסי' ט' הנ"ל שהביא בדף ט"ו סוף ע"א דברי הגאון משנת חכמים בדף קכ"ג ע"ד ונראין הדברים שהוא תנא דמסייע להגאון הנ"ל שכתב וז"ל וראיתי בס' משנת חכמים שהסביר שיטת הרמב"ם דודאי בהוראות איסור והיתר דהמתיר יש לו טעם או קבלה מרבו והאוסר סובר דהמתיר כעובר עבירה שני בתי דינים בעיר אחת יכול כל אחד להורות סברתו ומדוקדק לשון הש"ס דקאמר הללו מורין והיינו בהוראה והרמב"ם וסמ"ג נקטו שלא יהיו שני בתי דינים בעיר אחת נוהגים זה במנהג זה וזה במנהג אחר דבמנהג בעלמא יש לומר דאף שני בתי דינים בעיר אחת אין לשנות ולהפרד רק ינהגו זה כדברי זה וזהו דעת הרמב"ם דלמסקנת הסוגיא בשינוי במנהג גרע משינוי בדין וסברא גדולה היא דלענין איסור והיתר אין לחוש אף לפירוד הדעות שכל אחד יכול לסמוך על דעתו וקבלתו כדי לאפרושי מאיסורא וגם להחמיר אין ראוי נגד דעתו וגם בכמה עניינים מחומרא אתי לידי קולא מה שאין כן במנהג עכ"ל ועל פי דבריו כתב הגאון חיי אריה יצ"ו להבין מה שהביא רבינו הטור בסוף הלכות יום הכיפורים דיש רגילים לעשות שני ימים יום הכיפורים ולפעמים היו עשרה והיו מתפללים בעשרה ככל סדר יום הכיפורים והרא"ש היה מוחה בידם רוצה לומר להתפלל כסדר יום הכיפורים אבל לשאר כל דבר ואיסור מלאכה היו נוהגין כמו בראשון ומבואר בבית יוסף ובלבוש דמשום הכי היה מוחה דסבירא ליה דטעות הוא לומר שיש חשש ספק איסור ולהתענות שני ימים דאנן בקיאינן בקבועא דירחא ויום טוב שני אינו אלא מנהג ואם יתפללו תפלות יום טוב בפני עצמם איכא לא תתגודדו שינהגו מנהג אחר שלא קבלו עליהם בני הגולה שני ימים ליום הכיפורים משמע שאילו היינו בספק אם צריך עוד לעשות שני ימים יום הכיפורים ומשום ספק איסור היו רשאים לעשות בפני עצמם אלו החוששים להחמיר על עצמן שני ימים יום הכיפורים ואף שהמקילין מקילין משום דאתי לידי סכנה כדאיתא התם ולא הוה שייך לא תתגודדו כדאמרן עכ"ל והביא דברי הריטב"א בחידושיו ליבמות שנראה מדבריו דגם אם בא להחמיר מפני ספק יש בזה דין לא תתגודדו והאריך לפלפל בדברי הריטב"א ומסיק דגבי הנחת תפלין בחול המועד כשמניח בלא ברכה דאיכא הוכחה שעושה מפני הספק ודאי אין חשש לא תתגודדו ועוד שאין עושין על פי הוראת בית דין כי אם כל אחד עושה כן מעצמו וכל שעושה שלא על פי הוראת בית דין ליכא משום לא תתגודדו אלו תורף דב"ק יצ"ו

ובשו"ת בית יצחק לידידי הגאון המפורסם מוהר"ר יצחק שמעליקש מפאראמישלא ועתה אבד"ק לבוב יצ"ו בחלק יורה דעה ח"ב סי' פ"ח נשאל במי שהיה נוהג בעירו להניח תפלין ובא לעיר שרובם אין מניחים בחול המועד ואין דעתו לחזור לעירו איך יתנהג והשיב שאם יתפלל בבית הכנסת שאין מניחים תפלין גם הוא לא יניח דאיכא לא תתגודדו כמו שכתבו האחרונים בשם שו"ת מעיל צדקה ודבר שמואל ואם מתפלל בבית הכנסת שמניחים גם הוא יניח שאם לא יניח איכא לא תתגודדו כדכתב בשו"ת דבר שמואל סי' שכ"ד בספרדי שבא לקהל אשכנזי שמניחים בחול המועד אף שדעתו לחזור צריך להניח משום לא תתגודדו כיון שהוא בפרהסיא ואין איסור מן התורה בפירוש ורצה לומר דהנוהג להניח אם בא למקום שאין מניחים יש לו להניח לקיים מצות תפילין ואתי עשה ודחי לא תעשה דלא תתגודדו ופלפל בסוגיא דפרק קמא דיבמות ד' י"ג ע"ב דשקיל וטרי הש"ס בפלוגתא דבית שמאי ובית הלל בצרה לאחין דפרכינן והא איכא משום לא תתגודדו וכו' ומאי קושיא הרי התם נמי איכא למימר אתי עשה דיבום ודחי לא תתגודדו ונדחק לומר דקושית הש"ס היא לבית הלל דהיה להם להצריך חליצה משום לא תתגודדו ושוב כתב לענין תפילין לא אמרינן אתי עשה ודחי לא תתגודדו שהרי יכול לקיים הנחת תפילין בביתו בצנעא ויקרא בהם קריאת שמע ויתפלל דתפלה בצבור היא מדרבנן וכו' ולכן אסור להניח תפלין ואם הרוב מניחים מחויב גם הוא להניח דאף להאוסרין להניח בשבת ויום טוב מכל מקום בחול המועד ליכא איסור תורה אם כן יש לו להניח משום לא תתגודדו כמו שכתב בדבר שמואל אלו תורף דב"ק ואין מצוי אצלי שו"ת מעיל צדקה (אולי הוא טעות סופר וצריך להיות שמש צדקה עיין לעיל בד"ה ודבר זה) ודבר שמואל הנ"ל ולא ידעתי מי הם האחרונים שכתבו כן בשמם והם תנאי דמסייעי להגאון השיב משה כן נראה לכאורה ומיהו ליכא תיובתא מנייהו לסברת הגאון חיי אריה יצ"ו דאולי אינהו דאמר במניח תפילין ומברך עליהם במקום שאין מניחים אלא שמדברי הגאון בית יצחק יצ"ו נראה דלא שאני ליה בין מברך לאינו מברך ובכל גוונא איכא משום לא תתגודדו והמעיין יכריע להלכה ולמעשה

ומה שנראה בעליל שתופס הגאון בית יצחק יצ"ו דהא דדרשינן מלא תתגודדו לא תעשו אגודות הוא דרשה גמורה מדאורייתא לפי הנראה נעלם מעיני קדשו שהרמב"ם בספר המצות לאוין סי' מ"ה סובר שאינו מן התורה אלא אסמכתא דרך דרש שכתב והנה אמרו שבכלל אזהרה זו מחילוקי דתי העיר במנהגם וחילוק הקיבוצים ואמרו לא תתגודדו לא תעשו אגודות אגודות אבל גופיה דקרא הוא כמו שביארנו לא תעשו חבורה על מת וזהו כמו דרש וכן אמר המחזיק במחלוקת עובר בלאו שנאמר לא יהיה כקרח והוא גם כן על צד הדרש ומרן הפרי חדש בספר מים חיים בנימוקיו על הרמב"ם בסוף הלכות עבודה זרה (על מה שכתב הרמב"ם בפרק י"ב הלכה י"ד ובכלל אזהרה זו שלא יהיו שני בתי דינים בעיר אחת זה נוהג במנהג זה וזה נוהג במנהג אחר שדבר זה גורם למחלוקות גדולות שנאמר לא תתגודדו לא תעשו אגודות אגודות) כתב וזה שלא כדברי הרא"ם בפרשת ראה (ריש סי' י"ד) בפסוק לא תתגודדו שכתב דדרשה דאגודות אינו אלא אסמכתא בעלמא ומיהו בספר המצות לאוין סי' מ"ה כתב הרב כדברי הרא"ם וגם דבריו שבכאן אפשר להסכימם עם מה שכתב בספר המצות שהרי שם כתב גם כן כלשון הכתוב בחיבורו ואף על פי כן סיים דהוי דרש עי"ש ודוק עכ"ל וכבר מרן חיד"א ביעיר אזן במערכת הבית אות ח' עמד בענין זה והביא שהרב באר שבע בספרו צדה לדרך בפרשת ראה השיג על הרא"ם מדברי הרמב"ם בהלכות עבודה זרה הנ"ל דמשמע ליה דממה שכתב הרמב"ם בכלל אזהרה זו וכו' מוכח שהוא מן התורה ותמה עליו שנעלם ממנו דברי הרמב"ם דמפורש בדבריו שבספר המצות שסובר דהוא דרש והשוהו למחזיק במחלוקת שאמרו שהוא בלאו וכתב הרמב"ם בשרש שמיני שהוא אסמכתא מה שאמרו עובר בלאו דלא יהא כקרח ודברי הרא"ם הם דברי הרמב"ם בספר המצות וכו' והביא דברי הרב פרי חדש הנ"ל וסיים דאף שמדברי מרן כסף משנה נראה שסובר בדעת הרמב"ם דלא תעשו אגודות אגודות הוא מדאורייתא וכן ראה תשובה לגדול אחד הובאה בשו"ת מעיל צדקה סי' מ"ט דף ס"ב ע"ב וע"ג שתפס במושלם דלא תעשו אגודות אגודות דאורייתא הוא וכן הביא ראיה מלשון הרמב"ם בחיבורו הנ"ל ומזה הוליד דינים ובנה בנינים גם ראה מה שכתב הרב ארעא דרבנן באות שמ"ד שמדברי הרמב"ם מוכח דהוי דאורייתא ושהרב מוהר"י עייאש בעפרא דארעא שם כתב דהסוגיא דסוף פרק קמא דיבמות מוכחת כן ותימה על הרא"ם שכתב שהוא דרש וכו' ועל כולם חמה מרן חיד"א שנעלם מהם דברי רבינו בספר המצות הנ"ל וסיים דמהסוגיא דיבמות לא מוכח מידי וכו' וכל זה נעלם מעיני גאונינו הבית יצחק יצ"ו והיא חידוש די כל רז לא אניס ליה כאשר תורתו מכרזת עליו בחיבוריו הנוראים: