שדי חמד אסיפת דינים חול המועד קנ

האוסרת ליכא משום בל תוסיף כיון שאינו מכוין להוסיף רק מניח מספק שמא חול המועד חייב בתפילין הכי נמי אפשר שהדין כן לענין לא התגודדו כיון שאינו מניח רק משום חומרא והגאון המחבר השיבו מנהגי שלא להניח להתפלל בחדר אחד המניחים עם האינם מניחים דודאי שייך לא תתגודדו ואינה דומה לבל תוסיף דכשעושה משום ספק שפיר דמי דלא תתגודדו הוא כשיש שינוי מעשה בהוראה בין אלו לאלו יהיה מאיזה טעם שיהיה כל שיש שינוי בהוראה דפלג מורין הכי ופלג הכי הוי לא תתגודדו וכו' וזה ברור ואם אתה אומר דאין בזה משום לא תתגודדו ממש נפל דין לא תתגודדו בבירא דממש בכל הדינים יש לומר דהמחמיר מחמיר מפני הספק עכ"ל הנה מה שהגאון נעל דלת שאין להתיר בשום אופן החשש דלא תתגודדו דאף שהעושה כן יש לו איזה טעם יהיה מה שיהיה שייך לא תתגודדו וכו' נראה דיש לפקפק בזה ממה שכתב הרב יד מלאכי בכללי הדינים סי' שנ"ה בשם הרב כנסת הגדולה א"ח ד' קכ"ב בשם תשובה כתיבת יד וז"ל לא תתגודדו לא שייך במי שנוהג כן משום שבמקומו שיצא משם היו מחמירין כן כיון שאם היו המקילים הולכים למקומו היו צריכים לנהוג איסור ועיין כנסת הגדולה יורה דעה סי' ס"ד בבית יוסף אות מ"ב ומ"ג עכ"ל הרי להדיא שהותר מכללו כשעושה מפני איזה טעם אף שיש שינוי בהוראה וכמו כן נוכל לומר דאם העושה ומשנה בדבר יאמר שעושה כן מפני ספק שמסתפק בדין ובהלכה שפיר דמי וצריך לעיין בגוף ספרי כנסת הגדולה א"ח ויו"ד הנ"ל למען דעת באיזה ענין ואיזה סיגנון הם המדברים ואין מצויים אצלי וכלל זה הוא מקצוע גדול ויש בו כמה חילוקים וצריך להתיישב בדברי רבותינו שדברו בכלל דין זה ואני הדל רשמתי קצת בקונטריס הכללים במערכת הלמ"ד באות ע"ח ע"ט פ' וק"ה וק"ז ואין הפנאי כעת לעיין בזה

אך בזאת חדשות אני מגיד אשר ראיתי בספר שעמד לבאר דברי הרמב"ם בפרק שנים עשר מהלכות עבודה זרה הלכה י"ד שכתב ובכלל אזהרה (דלא תתגודדו) שלא יהיו שני בתי דינים בעיר אחת זה נוהג כמנהג זה וזה נוהג במנהג אחר שדבר זה גורם למחלוקת גדולות שנאמר לא תתגודדו לא תעשו אגודות אגודות עכ"ל ותמהו בזה כל המפרשים שנראה שפסק בזה כאביי בפרק קמא דיבמות ד' י"ג ע"ב ולא כרבא דאמר כי אמרינן לא תתגודו כגון בית דין בעיר אחת פלג מורין כדברי בית שמאי ופלג מורין כדברי בית הלל אבל שתי בתי דינים בעיר אחת לית לן בה ועוד תמה הגאון הנ"ל על לשונו של רבינו הגדול דנקט מנהגא ולא נקט איסורא ואם כונתו להשמיעינו דגם במנהגא איכא משום לא תתגודדו מפני המחלוקות על כל פנים הוה לו לכתוב דין לא תתגודדו באיסורא משום דמיחזי כשתי תורות ולישמועינן נמי דגם במנהגא איכא לא תתגודדו מפני המחלוקות ומה ראה להשמיט הדין באיסורין והאריך לבאר דברי רבנו ותורף דבריו הוא שדין לא תתגודדו לא שייך באיסורין דאין לומר באיסורין לא תעשו אגודות דממה נפשך אם צד אחד מן החולקים מרובים בחכמה ובמנין פשיטא דהמיעוט נגרר אחר הרוב ואסורים לחלוק לעצמם דהא כתיב אחרי רבים להטות ואם כן למה לי לא תתגודדו ואם כששני הצדדים שקולים ואין הכרע ביניהם בזה ודאי לא יאמר הכתוב לא תתגודדו וכל אחד צריך לעמוד בדעתו ואין חשש מחלוקת דוחה איסורין ובקושטא ליכא כלל משום מחלוקת ולא מחזי כשתי תורות שהכל יודעים שחלוקים בדין ומה יעשו מי ידחה מפני מי בדבר שיש חומרא בכל צד ובדבר שצד אחד מחמירין וצד אחד מקילין גם כן הלכה פסוקה היא בשל תורה הלך אחר המחמיר ובשל סופרים הלך אחר המיקל ולא שייך כלל לא תתגודדו ועל כרחין דקרא דלא תתגודדו אמנהגא קאי דכיון דלאו מדיני התורה הוא ולא שייך בזה קביעות הלכה בהא קאמר קרא לא תעשו אגודות ולאו משום דמחזי כשתי תורות דהא לאו תורה אלא משום המחלוקת כהא דתנן לא ישנה אדם מפני המחלוקת ולכן לא כתב הרמב"ם לא תתגודדו באיסורין ושפיר כתב הטעם מפני המחלוקת וסיים ולא מלבי אני אומר כן כי מצאתי קצת מדברי בספר ספרי דבי רב להגאון העצום הספרדי מוהר"ר דוד פארדו ובמרכבת המשנה אלא שביארנו יותר מרווח ומיהו לענין דינא גם מדבריהם מבואר ומפורש יוצא דליכא לא תתגודדו באיסורין עכ"ל הספר הנ"ל

ויש סעד גדול לדבריו מלשון הרמב"ם בספר המצות לאוין מ"ה שכתב וז"ל והנה אמרו שבכלל אזהרה זו מחילוקי דתי העיר במנהגם וחילוק הקיבוצים ואמרו לא תתגודדו לא תעשו אגודות אגודות אבל גופיה דקרא הנה הוא כמו שביארנו לא תעשו חבורה על מת וזה כמו דרש וכו' עי"ש דמשמע דרק במנהגי העיר הוא דאיכא משום לא תתגודדו ולא באיסורין ומאי דמשמע מסוגיא דיבמות דגם בחילוקים בדין כמו בהיתר צרות לאחין שנחלקו בית שמאי ובית הלל איכא משום לא תתגודדו כבר ביאר היטב הגאון בספר הנ"ל שם דתלי הא בפלוגתא דרב ושמואל אם עשו בית שמאי כדבריהם או לא עשו ובשינוי דש"ס אם לאחר בת קול או קודם בת קול עי"ש. ולפי דבריו נראה דבנדון דידן בהנחת תפילין בחול המועד דהוא מידי דאיסורא שנחלקו אם אסור להניחם במועד או לא יכולים במנין אחד לעשות קצת בענין זה וקצת בענין אחר וליכא משום לא תתגודדו אלא שמדברי רבני האחרונים בכמה דינים נראה דמשמע להו שגם בדינים ובאיסורין נאמר לא תתגודדו והספרים שציין הגאון הנ"ל (ספרי דבי רב ומרכבת המשנה) אין מצויים אצלי לראות דב"ק

ודאתאן עלה לענין המניחים תפילין בחול המועד אם יתפללו ביחד עם שאין מניחים מצאתי תשובה שלמה בס' חיי אריה לידידי הגאון חיים אריה הורוויץ אבד"ק קראקא יצ"ו בסי' ט' שעמד בזה והביא דברי הגאון השיב משה הנ"ל וכתב אף שאיני כדאי להשיב על דברי הגאון הנ"ל מכל מקום מפני שלפעמים תתבטל תפלת הצבור מפני פסקו (כשיש מנין בצימצום וקצתם מניחים וקצתם אין מניחים) והש"ס קרי לתפלת הצבור מצוה דרבים גבי ר' אליעזר ששיחרר עבדו והשלימו לעשרה (ברכות מ"ו ע"ב) אמרתי לדון בדבר ולומר שאם המניחים תפילין בחול המועד נוהגים כפסק הרא"ש לברך עליהם יש חשש לא תתגודדו דכיון שמברכים מוכח דמשוו להו כחיוב ודאי והללו שאין מניחים מתבטלים בשעת קריאת שמע ותפלה מהנחתם אז נראה חילוק בהוראה שכל אחד עומד על דעתו נגד דעת חברו אבל אנו שנוהגים שלא לברך על הנחתם בחול המועד וכדעת הרב טורי זהב ועושים כן מכח ספק נראה ודאי דאין כאן חשש דלא תתגודדו והאריך מאד בפילפול חריף ונחמד כדרכו בקודש והעלה כן להלכה דאם המתפללים במנין אחד המניחים תפילין עם שאינם מניחים אם אותם המניחים אינם מברכין על התפילין ואם כן איכא הוכחה שעושים מפני הספק שפיר דמי וליכא בזה משום לא תתגודדו אלו תורף דב"ק ודבריו טובים ונכוחים כמו שיראה המעיין בגוף דב"ק

ומה שכתב שדעת הרב טורי זהב שלא לברך על הנחתם בחול המועד כן פירש הרב מחצית השקל בדעת הרב מגן אברהם במה שכתב בסק"ב והמניחן בחול המועד אינו עובר בבל תוסיף כיון שאינו מכוין להוסיף פירוש שעושה משום ספק שמא חול המועד חייב בתפלין) וז"ל לפי זה על כרחין לומר שאינו מברך עליהם שאם מברך עליהם איך אפשר לומר שעושה משום ספק הא אינו רשאי לברך דהוי ספק ברכה לבטלה עכ"ל וכיון שמעשיו מוכיחים שעושה משום ספק יש לומר דגם משום לא תתגודדו ליכא (אלא שאין זו הוכחה להרואים שלבוש בהם ולא ראו בשעה שהניחם) וכן דעת הגאון ישועות יעקב בתשובה שהביא בסי' ל"א שסיים בה וז"ל וכך דעתי נוטה להניח תפלין בחול המועד בלי כונת המצוה ובלי ברכה ואז יוצא ידי חובתו דמצות אין צריכות כונה ולדעת המגן אברהם בלי כונה אף לדעת הרשב"י בס' הזהר ליכא חשש איסור אבל שיברך עליהם אין דעתי מסכמת בשום אופן כיון שיש מחלוקת ספק ברכות להקל וכן כתב הרב טורי זהב שלא לברך וכן ראוי להורות עכ"ל (עיין לקמן בד"ה ולענין הברכה וכו' שהבאתי בשם גאוני זמנינו שפסקו שלא לברך עליהם) והשגתי עתה ספר קיצור שלחן ערוך להגאון מוהר"ש גאנצפריד שנדפס מחדש עם ספר מסגרת השלחן ופירוש לחם הפנים וראיתי בסי' יו"ד סעיף כ"ה שכתב וצריכין ליזהר שהמתפללין בבית הכנסת אחת לא יהיו קצת מניחים וקצת אין מניחים דבזה ודאי איכא משום לא תתגודדו ע"כ ובלחם