שדי חמד אסיפת דינים חול המועד קמט

לשמוח ביום טוב כראוי כאשר נצטוינו בתורתינו הקדושה לשמח האביון ברגל ויש לפקפק קצת דאם מפני כבוד המת שלא יצטרך האבל מלנהוג לו כבודו הטילו גודא רבא ואמרו תבא מארה וכו' כל שכן שהיה להם לעשות כן בפועל עני שלא יצטרך לבטל כבוד המועד ולחללו חלילה בעשותו את מלאכתו כמעשהו בחול ובפרט לדעת הסוברים דמלאכה בחול המועד אסורה מן התורה ואבלות שבעה ימים הוא מדרבנן לדעת הרבה פוסקים ואם מפני שלא יצטרך אבלות דרבנן הטילו גודא רבא על השכנים כדי שלא יצטרך האבל לבטל אבלותו כל שכן שהיה להם לעשות כן לעני שאין מה יאכל בחול המועד שלא יצטרך לעשות מלאכה ולבטל קדושת חול המועד ולי הדל נראה בטעם הדבר דדוקא באבל שאנוס הוא על פי הדיבר כי לא ידע האדם מתי ימות לו מת גזרה היא מלפניו ונעלמה מעיני כל חי ואין להאשימו אם לא הכין צדה לו מקודם אבלותו לכן בדין הוא שישתדלו השכנים שלא יצרך לזלזל באבלותו לא כן בפועל אשר ידוע לו שיצטרך למזונות בזמן הנועד כי בא מועד ואם היה מצמצם מעיסתו לפני איזה ימים ושבועות היה יכול להמציא טרף לביתו לחם לאכול ולא היה צריך לחלל קדושת המועד ואם לא עשה כן והוא עני באותה שעה איהו ניהו דגרם לנפשיה ואין החוב על השכנים בכיוצא לזה ועוד דפועל שאין לו מה יאכל מצוי יותר שהוא בכל רגל ורגל ולכמה בני אדם ואבל שאין לו מה יאכל אינו מצוי כל כך ואם היו מטילים חוב בפועל על השכנים היתה כגזרה שאין רוב הצבור יכולים לעמוד וגם היה לחוש שאף הפועלים אשר היה ביכלתם לצמצם מעיסתם מקודם המועד לצורך המועד ביודעם חובת השכנים יטילו עצמם עליהם ולא יכינו להם לצורך המועד לכן לא חייבו את השכנים בזה

ופועל שיש לו מה יאכל דאסור לו לעשות מלאכה נשאל מרן החבי"ף בס' לב חיים ח"ב סוף סי' קנ"ח אם הפועל הזה ראה עני שאין לו מה יאכל ואין בידו ליתן לו משלו כי אם בזאת שיעשה מלאכה ויתן להעני מה שירויח ממלאכתו אם מותר לו לעסוק במלאכה וליתן לו הריוח והשיב על כיוצא אמרו רבותינו אין אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך ומבואר בתשובת הריב"ש סי' רכ"ו בכי האי גוונא דלא התיר

יד) בדין הנחת תפילין בחול המועד ידוע מחלוקת הפוסקים בסי' ל"א והשגתי ס' ארצות החיים ח"ב להגאון מלבי"ם וראיתי שהאריך מאד בעיקר דין לבישת תפלין בשבת ויום טוב וחול המועד וכתב בלב הארץ דאין נכון שבבית הכנסת אחת מקצתם יניחו תפלין ומקצתם לא יניחו משום לא תתגודדו ובקונטריס המאיר לארץ הראה מקום לזה במגן אברהם ופרי חדש סי' תצ"ג וכונתו ששם דברו בדין לא תתגודדו שלא לעשות בבית דין אחת מקצתם כך ומקצתם כך משום לא תעשו אגודות וכו' ובית הכנסת אחת כבית דין אחת דמיא והולכין אחר הרוב להניח או שלא להניח ובמשנה ברורה לידידי הגאון מאיר הכהן אבד"ק ראדין יצ"ו כתב וז"ל עוד כתבו האחרונים והובאו בארצות החיים שאין נכון שבבית הכנסת אחת קצתם יניחו תפלין וקצתם לא יניחו משום לא תתגודדו נראה שהבין הגאון יצ"ו שמה שציין בהמאיר לארץ מגן אברהם ופרי חדש כונתו שכן כתבו לענין תפלין אבל באמת אין זכר לתפלין בחול המועד בדבריהם כמו שיראה הרואה (ומה שכתב דין זה בלשון אין נכון ולא כתב בלשון אסור וכו' משום לא תתגודדו יתכן שהוא משום דלא ברירא ליה שיש בכיוצא לזה [שעושה משום ספק] משום לא תתגודדו וכדמספקא ליה להרב השואל שבשו"ת השיב משה א שאביא בסמוך)

ודבר זה מפורש בדברי הרב שמש צדקה בסי' ד' שעל מה שנשאל מבני ק"ק אשכנזים שנהגו על פי קדמוניהם להניח תפלין בחול המועד אם יכולים לשנות מנהגם ולנהוג שלא להניחם ואם העושים כן ששינו מנהגם ואינם מניחים אותם אם יפה עושים ובתשובתו האריך מאד לבטל דבר זה שאין רשאים לשנות מנהגם ובתחלת תשובתו כתב בענין הנחת תפילין בחול המועד נתחבטו בו גאוני עולם ודעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד ובני הקהל שנהגו מימי קדם להניחם ובאים לשנות מנהגם עוברים משום אל תטוש תורת אמך ומוציאים לעז על הראשונים והעומדים בבית הכנסת שמניחים אותם והם אינם מניחים עוברים משום אל תתגודדו וכו' וכל המשנה ידו על התחתונה וכו' עי"ש ואחר סי' ט"ו הובאו דברי רבני דורו שכולם מסכמים לדברי הרב המחבר ספר שמש צדקה והם מסוף דף כ"ה והלאה ובדף כ"ו ע"א בסיום תשובת הרב יאודה בריאל כתב ואם הוא (המורה לשנות מה שנהגו להניחם) יצא ממקום שאין מניחים ישב בדד ויתפלל בסתר בביתו ולא יראה עצמו מפני המחלוקת לזולתו ואי לא ציית אמחיניה בסילווא דלא מבע דמא וארדפנו עד חרמה וכו'

ושם בעמוד ד' הובאה תשובת הרב יצחק לאמפרונטי (מחבר ס' פחד יצחק) וכתב שבעירו יש ארבע בתי כנסיות בשלש מהן אין מניחין תפילין בחול המועד וברביעית היא האשכנזית לא נמצא מעולם מנהג קבוע להם הללו מניחים בברכה והללו בלא ברכה ויש שאין מניחים כלל ויש שמניחים ומברכים אך לא בקול רם ואף דרע עלי המעשה הזה משום דלאו דאל תתגודדו איכא הכא מעולם לא מיחו בידם חכמים אך העלימו עיניהם כאשר הגיד לי המו"ץ לפי שלא באו לידי חרחר ריב מימיהם וגם מנהג קבוע לא נמצא ולא היה בבית הכנסת ההוא מעולם שאם לא כן היה מכריחם לעמוד על מנהגם ואין ספק אצלי שכל מי ששינה בענין זה היה ספק בידם לתקן לשמור ולעשות מבלתי קרב לכלי קרב וליום מלחמה אבל בחשש מסה ומריבה כולי עלמא לא פליגי דאין לשנות אף מרע לטוב ועיין תשובת הר"מ פרובינצאלי סי' יו"ד ועל דא ודאי אמינא נהרא נהרא ופשטיה עכ"ד (בד"ה ובעיר) עוד כתב שם דאם באנו לקבוע מנהג בעיר חדשה כיון שהדבר שנוי במחלוקת הפוסקים והקבלה מכרעת ושב ואל תעשה שאני הייתי מנהיג מנהג הספרדים שלא להניח תפילין בחול המועד אבל בנדון דידן שכבר קיימו וקבלו פסק הרא"ש וחבריו יפה דבר הרב הפוסק שאם לא יסכמו כל הקהל לשנות ברצונם המשנים עוברים משום לא תתגודדו כאשר האריך במגן אברהם סי' תצ"ג סק"ו וכתב שם הפרי חדש בסק"ג בשם הבית חדש דשני מנהגים בעיר אחת הוו כבית דין בעיר אחת דאית בה משום לא תתגודדו ואי לאו דמיסתפינא אמינא דאף אם יסכימו כל הקהל בשינוי צריכים התרה דמנהג כנדר כמובא בפוסקים וכבר קבלו להניחם בחול המועד אבות אבותיהם הראשונים ולעבור על קבלתם צריכים הבנים התרה עכ"ד (בד"ה אמת ויציב) וכן כתב לקמיה (בד"ה הדרינן) דאיכא בזה משום לא תתגודדו

גם בתשובת הרב אברהם סגרי שהובאה בשמש צדקה בדף ז"ך ע"ג כתב (בסוף ד"ה ברם) הן אמת שאם רוב הצבור בחכמה ובמנין לבם נוקפם ממה שכתב הרשב"י בענין זה וירצו מרצונם הטוב בלי מי שיכריחם כלל ועיקר לישב בלא תעשה מעשה להניחם הייתי מדבר על לב המיעוט לנטות אחרי רבים בדבר שיש להם על מה שיסמוכו לא לכופם חלילה נגד מנהגם אלא בדרך שלא יעברו על לא תתגודדו באופן שלא יהיה שם שמים מתחלל חלילה עכ"ל והרב מוהר"ר גבריאל פונטרימולי כתב גם כן שיש בזה משום לא תתגודדו והוא איסור גמור כיון שהם בבית הכנסת אחת עדיף מבית דין אחד פלג מורין הכי ופלג הכי וכו' וכתב שהראה דבריו אל האלוף האשל הגדול וענה אחריהם ישר ויכשר עי"ש בד"ף ז"ך ע"ד (בד"ה אין ספק) ובדף כ"ח ע"א הובאה הסכמת ארבעה רבני ליוורנו מוהר"ר משה אהרן שניאור ומוהר"ר אליעזר הכהן ומוהר"ר משה טילקי ומוהר"ר גבריאל דיל ריאיז וכתבו גם הם שתקנת המלמד לשנות המנהג ולנהוג שלא להניחם קלקלה היא כיון שגרם מחלוקת שהללו מניחים והללו אין מניחים באותה בית הכנסת עצמה וקעברי אלאו דלא תתגודדו לא תעשו אגודות ונעשית תורה כשתי תורות וכו' עי"ש (בד"ה דברי מעלת) הא למדת דשלמים וכן רבים נקטי בהאי דינא דקמן דאיכא משום לא תתגודדו אם יהיו בבית הכנסת אחת מקצתם מניחים ומקצתם אין מניחים

ובשו"ת השיב משה בחלק יו"ד סי' ל"א בהשאלה השנית ק רצה הרב השואל לומר דאפשר דכשם שלענין בל תוסיף כתב הרב מגן אברהם בסי' ל"א בשם הסמ"ק דאף לדעה