שדי חמד אסיפת דינים חול המועד קמח

סי' תקמ"ה סעיף ב' נראה לי שאם אין להם ספר תורה כשרה לקרות בה בצבור מותר להגיה בחול המועד וכו' דלמה כתב בלשון נראה לי שהרי כשאין להם ספר תורה אחרת אם כן הוי צרכי רבים דמותר בחול המועד וכו' (אמר המחבר אגב ריהטאי לא ראיתי שהזכיר הרב המחבר יצ"ו את דברי הרשב"א בתשובה שהבאתי למעלה באות ב' בד"ה ובעיקר שכתב שמסתברא דהיתר דמשום צרכי רבים אינו אלא בדברים שיש בהם חיי נפש ולא בדברים שהם רק לצורך קיום מצוה עי"ש) ועוד האריך לפלפל בסיום לשון מרן ולענין השאלה הנ"ל כתב בדף י"א ע"ד (בסוף ד"ה וזה) ועתה נבא לענין שאלתו דמר אם מותר להגיה חידושי הריטב"א הנה הגהותיו הן מתוך השכל והחכמה שחננו השם יתברך וזיכהו לכתוב חידושים על הריטב"א וזה מותר לכולי עלמא אף בלימודים שאינן הלכות חג בחג ולא עדיף מר מרבותינו הקדושים שכתבו חידושיהם בחול המועד וכן מצאתי בריטב"א מועד קטן במתניתין דף י"ח אין כותבים וכו' שהעיד על עצמו שכתב חידושים בחול המועד

ועל הספק השני כתב הרב אהל משה יצ"ו דצריך התרה כיון דנדרים חלין על דבר מצוה ואף שלא נדר בפירוש מכל מקום הנוהג בדבר מצוה והיה בדעתו לנהוג כן לעולם צריך התרה כמבואר ביו"ד סי' רי"ד ואין לומר דאינו רשאי לשאול על נדרו כדאיתא ביו"ד סי' רכ"ח דנדר לדבר מצוה אין רשאי לשאול עליו לכתחלה דבנדון דידן פשוט דמותר ואפשר דמצוה נמי איכא לאיתשולי דבאמת אין בכתיבת חידושי תורה במועד שום איסור וקרוב לומר דמה שנהג שלא לכתוב הוא מנהג בטעות שאם היה קצת איסור בזה לא היו רבותינו הריטב"א ובית חדש נוהגים לכתוב חידושי תורה במועד ויש סמך מהירושלמי דמועד קטן פרק ואלו מגלחין הלכה ד' חד בר נש אבד תפליו במועד אתא לגבי רבי חננאל וכו' והאריך לבאר הסמך מהירושלמי ושוב דחהו דיש לומר דרבי חננאל לא אמר אלא מצד הדין אבל למדת חסידות אפשר שאינו ראוי לאדם חשוב לכתוב בחול המועד אפילו לדבר מצוה אלו תורף דב"ק ופשוט דלא חזר בו מגוף הדין אלא מהסמך שהביא מהירושלמי

י"ב) ספר תורה שגמרה הסופר קודם יום טוב ותיבות לעיני כל ישראל רשם סביבות האותיות ולא גמרם ורוצים לגמור הספר וליתנו בהושענא רבה ונסתפק הרב השואל בשו"ת בית יצחק לידידי הגאון אבד"ק לבוב יצ"ו בחלק יו"ד ח"ב סי' כ' אם מותר לגמרה בחול המועד והשיבו שמן הראוי לזרז את הסופרים לגמרה הכל מקודם יום טוב וכן הוא מורה ובא אך אם לא עשו כן מותר לגמור בחול המועד דבפרי מגדים ריש סי' תקמ"ה כתב להפריד תיבות דבוקות או אות שרישומה ניכר שרי להעביר הקולמוס ועיין בפתחי תשובה בשם גבעת שאול בכ"ף כפופה שבספר תורה שנחלקה לשנים מותר לתקן במועד וכל שכן בזה שהוא מצוה לגמור הספר תורה ואין המצוה נקראת אלא על שם הגמר ומילוי האותיות אינו מעשה אומן כי גם מי שאינו סופר עושה זאת ומבואר ברמ"א ריש סי' תקמ"ד דצרכי מצוה אסור לעשות מעשה אומן משמע דכשאינו מעשה אומן מותר לצורך מצוה וכן כתב בגבעת שאול שם לכן פשוט דמותר אלו תורף דב"ק יצ"ו

וידידי הרה"ג אברהם צבי הכהן אבד"ק חערסאן יצ"ו כתב לי בענין כתיבת ספר תורה במועד ואם כי לא פניתי לעיין בדבריו ולפי הנראה עוד לא נתבררו דבריו להלכה כשמלה. אכתוב דבריו לטריא ושקלא. דחדי קודשא בריך הוא בפלפולא וז"ל ועל עתה באתי לבקש מהדר"ג אם לא למעמסה יהיה להשיב לי על אשר נשאלתי אם מותר לכתוב ספר תורה בחול המועד והנה דינו מבואר באורח חיים סי' תקמ"ה סעיף ב' דדוקא אם אין להם ספר תורה כשר מותר להגיה ועל ידי סופרים הרבה אם אין להם ספר תורה כלל אבל לעניות דעתי נראה דהמצות עשה ועתה כתבו לכם דוחה האיסור דחול המועד והמחבר איירי דכבר קיים המצוה אז אסור מצד מלאכה ובזה נראה לי לכאורה במה שאמרו חז"ל בן מאה ועשרים שנה אנכי היום וכו' שהיום מלאו שנותיו ואם כן לפי מה שכתבו התוספות במנחות ד' ל' ד"ה מכאן שמשה רבינו מת בשבת אם כן האיך כתב בן מאה וכו' בשבת אבל אם נימא מצד דחיה אתי שפיר אבל באמת לא כן דהלא איתא בשבת ק"ד כתב אות אחת והשלימו לספר חייב ומשמע אפילו בספר תורה ומדוע לא נימא דעשה דחי לא תעשה אלא ודאי דאצל שבת יש עשה ולא תעשה והגם שיש לדחות ולהעיר על הגמר הנ"ל מהא דכתבו התוספות סוף חולין דאף דקיימא לן אין עשה דוחה לא תעשה ועשה אף על פי כן הלא תעשה נדחה ואם כן האיך חייב הלא הלא תעשה כבר נדחה ולא נשאר רק העשה ואין לוקין אך מכל מקום לכתחלה אסור מצד עשה ולא תעשה וע"ד האיך כתב בשבת יע"ש בתוספות אבל הכא לענין חול המועד בודאי סברא גדולה שמותר ואין לומר דהיכן אמרינן דעשה דחי לא תעשה רק היכא דבעידנא דמיעקר וכו' אבל הכא הלא תעשה יהיה רק כאשר יסיים כל התורה ואם כן היכן שמתחיל בחול המועד וכותב בראשית ועוד איזה פסוקים בזה אינו מקיים העשה לא כן דכבר כתב הטורי אבן בחגיגה על הא דכתבו התוספות ביבמות צ' דהאיסור דכלאים בשעת לבישה והמצוה מקיים לאחר שנתעטף והקשה הטורי אבן הא לא הוי בעידנא אלא ודאי דכיון דאי אפשר למצות עשה דציצית לקיים אלא אם כן יהיה מקודם העיטוף זהו הכשר מצותו דעיטוף אתחלתא דמצות עשה דציצית והוי בעידנא ועיין שער המלך בסוף פרק כ"א מהלכות איסורי ביאה שהקשה על הרמב"ם דאית ליה דחייבי מיתות בית דין וחייבי כריתות בזמן הבית לוקה אף על קירוב בשר גרידא מהא דיבמות ג' דפריך שם טעמא דכתב רחמנא עליה וכו' לא תעשה גרידא וכו' ואם כן לדעת הרמב"ם עדיפא יש להקשות האיך הוי אמינא אחות אשה מתייבמת הא לא הוי בעידנא דמצות עשה דיבום אינו מקיים עד שיבעול ממש והלא תעשה עובר מיד בשעת נשיקה דהוי בקירוב בשר כמבואר בתוספות יבמות ד' כ"א ותירץ השער המלך דהרמב"ם סובר כדעת הר"ן הובא בנמוקי יוסף בבא מציעא ד' ל' דהיכן דאי אפשר לקיים העשה רק היכן שיעבור מקודם על הלא תעשה מקרי בעידנא ואם כן הכא נמי לענין ספר תורה דאי אפשר לקיים המצוה עד מן בראשית עד לעיני וכו' אם כן בראשית גם כן מהעשה דלא סגי בלאו הכי וכמו החצי כזית ואינו מקיים העשה עד שיאכל כל הכזית עיין בקידושין דף ל"ח בתוספות ד"ה שמקשה בשם הירושלמי דעשה דמצה וכו' והתם גם כן כן וגם נראה לי דהיכן שיהיה לו הוצאותיו בריוח יותר מותר ולא דוקא אין לו מה לאכול עיין שם בס"ג ועיין שם בבית יוסף מה שמחלקין בין תפילין לספר תורה והגם שראיתי שהטורי זהב בסי' תקמ"ד כתב דדוקא מצות עשה שאין יוכל לעשות אחר המועד וכו' אך עיין בט"ז סי' אתק"ן סקי"ז והגם שיש לחלק דלא יהיה סתירה מהטורי זהב אהדדי אך עם כל זה חזינן דיש להתיר מצד הסברא שמא ימות ואם כן מכל הלין טעמא נראה לעניות דעתי להתיר אם לא קיימו עדיין מצות כתיבת ספר תורה ומאפס הפנאי אקצר וכו' אברהם צבי הכהן קארקלינסקי ובספר נזר ישראל בחלק מקרא קדש סי' נ"ג שם נקבצו כל החילוקי דינים בכתיבת ספר תורה בחול המועד עי"ש

יג) פועל שאין לו מה יאכל שמותר לו לעסוק במלאכה בחול המועד לא מצינו שחייבו חז"ל את שכניו שלא להביאו לזה כמו שאמרו גבי אבל שאמרו חכמים תבא מארה לשכניו שהצריכוהו לכך כדאיתא במסכת שמחות פרק חמישי ובפוסקים ביו"ד סי' ש"פ והטעם לפי שרק באבלות שהוא כבוד המת שיתאבלו עליו וזה מעין שמצוה לגמול חסד עם המת ללותו ולהספידו כן מצוה להספיק לאבילי המת שיוכלו לנהוג האבלות כראוי וכעין שאמרו בשבת ד' קנ"ב שישב רב יהודה במקום אבלים במת שלא היו לו אבלים שזה נחת רוח לנשמת המת וכן כתב רש"י בסנהדרין דף מ"ו ע"ב שלא היו מתאבלין על הרוגי בית דין בזמן הבית שאז היו דנים דיני נפשות כדי שיהא בזיון להם ויתכפרו בבזיונם הרי מוכח דאבלות כבוד המת הוא ולכן הטילו חובה על שכניו שהצריכוהו לבטל כבוד המת ולא הצריכו כן בחול המועד לפועל שאין לו מה יאכל כן כתב ידידי הגאון אבד"ק לאמזא יצ"ו בספרו הבהיר דברי מלכיאל בסי' כ"ח סוף אות כ"א וסיים דנראה דבפועל גם כן יש מצוה להספיקו לא מצד שלא יצטרך לעשות מלאכה בחול המועד רק כדי שיוכל