שדי חמד אסיפת דינים חול המועד קמז

מלאכה לפועל שאין לו מה לאכול הכי נמי התירו לפועל שיעשה שבשביל בעל הבית ושם בנשמת אדם סי' ג' כתב דמשמע מדברי הריטב"א דאם אפשר על ידי נכרי לא יעשה על ידי ישראל בשכר ואפשר דוקא בדבר שאינו דבר האבוד אבל באבוד כתב הבית יוסף בשם רבינו ירוחם וראב"ד דמותר על ידי ישראל וכן כתב הארחות חיים בשם רבינו אשר ראיה שהרי ספרים וכובסים עושים מלאכתם ליוצא מבית האסורים אף על פי שאין צורך לספר ולכובס כלום אפילו שיש להם מה לאכול עכ"ל ונראה שיש לסמוך על זה למעשה ואחר זמן רב השגתי שו"ת מוהר"ם שיק וראיתי בחלק א"ח סי' רפ"ח שסובר כן עי"ש והבאתי דב"ק בקונטריס פאת השדי בחלק אסיפת דינים במערכת בין המצרים אות ו' וכן כתב הרב פתחי תשובה ביו"ד סי' ש"פ בשם הרב חמודי דניאל דדבר האבוד אפילו לאחר מותר לאבל לעשות עי"ש והוא הדין לחול המועד וכן כתב הרב מחצית השקל בסי' תקל"ז בביאור דברי הרב מגן אברהם בס"ק י"ז כשם שאם אין להפועל מה יאכל הותר לבעל הבית ליתן לפועל לעשות מלאכה דמשום היתירא דפועל הותר לבעל הבית הוא הדין להיפך דאם הוא דבר האבוד משום היתרא דבעל הבית הותר לפועל לעשות ולקבל שכר עכ"ל וכתב הרב פרי מגדים בסי' תקל"ז ס"ק י"ו דדוקא בדבר שאי אפשר על ידי נכרים (כגון לעסוק ביין וכיוצא) אבל אם אפשר על ידי נכרים אין להתיר על ידי ישראל עי"ש וכבר כתבתי דברי הרב חיי אדם בנשמת אדם דמשמע ליה דבדבר האבוד מותר על ידי ישראל

יא) בדין כתיבה בחול המועד כתב מרן בבית יוסף סי' תקמ"ה (בד"ה כתוב בספר) וז"ל כתוב בספר אדם בסוף נתיב ד' כלשון הזה מצאתי בגליון שמתיר רבינו תם לכתוב בחול המועד בכתב מאשק"ט שהיא כתובה דקה בלא שינוי שהרי לא ניתנה בסיני רק כתיבה גסה כדאמרינן בשבת דף ק"ג בתיקון סופרים וכתבתם כתיבה תמה בעינן דהיינו כתיבה גסה וסיים מרן וז"ל וכן כתב בארחות חיים ואין זה ברור בעיני עכ"ל וכתב הרמ"א על זה בדרכי משה וז"ל וכן נראה דהרי בימים אחרונים היה נוהג כתב משיט"א ואפילו הכי הצריכו על ידי שינוי עכ"ל. ועיין להגאון חתם סופר בחלק ח"מ סוף סי' קצ"ה שכתב וז"ל ודע מה שהפקיעו הפריצים לומר בשם רמב"ן דליכא איסור דאוריתא בכתב גלחות טעו במה שנדפס בבית יוסף סי' תקמ"ה בשם ספר תורת אדם להתיר בחול המועד כתיבה משיט"א וטעו בתרתי. א) שאינו בספר תורת אדם לרמב"ן אלא בספר תולדות אדם וחוה ופליג עליה הרב"י ודרכי משה שם אות ג'. ב) לא התיר אלא כתב משיט"א שלנו כיון דבעינן כתיבה תמה אבל כתב גלחות כתב גמור הוא וכן רמז מגן אברהם שם ס"ק ג' ובנודע ביהודה תניינא סי' כ"ט כתב כדאי רמ"א לסמוך עליו במה שכתב באורח חיים סי' ש"ו סעיף י"א אף דמגן אברהם סי' ש"מ ס"ק יו"ד ובבית שמואל ריש סי' קכ"ו פליג עליו מכל מקום יפה כתב הגאון דאיהו עסיק באיסור דרבנן לכתוב על ידי עכומ"ז דלרמ"א הוי שבות דשבות ולשאר פוסקים שבות אחד וכתב דבהפסד מרובה כעובדא דהתם יש לסמוך בדרבנן ארמ"א דבין כך ובין כך דרבנן היא אבל לכתוב ישראל בעצמו חלילה וחלילה דודאי הלכה פסוקה דלא כהג"ה הנ"ל וחייב חטאת עכ"ל וציינתי דבריו בחלק הכללים במערכת הכ"ף כלל קי"א ועיין שם במה שציינתי עוד בזה בס"ד ומתבאר להמעיין בגוף תשובת הגאון נודע ביהודה תניינא סי' ל"ג שציינתי שם שלא ראה הגאון חתם סופר דבריו שבסי' ל"ג שהם סעד גדול למה שכתב בדעת הנודע ביהודה כמו שיראה הרואה

והרב בית חדש בסי' תקמ"ה סעיף א' כתב הדבר פשוט דלא אסרו כתיבה במועד אלא בכתב אשורית שכותבין בהם תפילין ומזוזות וספר תורה דמעשה אומן הוא אבל כל כתיבה מעשי"ט שלנו אינו מעשה אומן ומשום הכי התירו לכתוב אפילו שאילת שלום וחשבונותיו ומכל שכן דשרי לכתוב לצורך רבים בכתיבה שלנו דמעשי"ט אפילו אינו לצורך המועד ובלא שינוי וכדעת הגדול שהביא בת"ה דראה שהוא עצמו כתב במועד בלא שינוי לצורך רבים אף על פי שלא היה צורך המועד ונראה דודאי הגדול היה כותב מעשי"ט אפילו לא היה צורך רבים אלא צורך יחיד כגון אגרת שלומים וחשבונותיו אלא דמעשה שהיה כך היה לצורך רבים מיהו נוהגין לדקדק לכתוב בשינוי קצת ונראה דהשינוי יהא שהכתב בעצמו לא יהא יפה באותיותיו כמו שהוא נוהג לכתוב כתב יפה בחול אבל אם הכתב יפה כמנהגו בחול אלא שמשנה להתחיל לכתוב בקרן זוית של הנייר אין זה שינוי וכן כתבו התוספות ריש דף י"ט בד"ה וטווה ועוד יתבאר דין זה בסמוך סעיף ד' ובסעיף ד' כתב כבר נתבאר דכתיבת משיט"א מעשה הדיוט הוא ושרי אפילו אינו לצורך המועד ומה שכתב הרוקח סי' ש"ח דרבינו שמריה התיר לכתוב חשבונות בחול המועד על ידי שינוי משום דדבר האבוד הוא דקשה לכאורה הלא משיט"א לא בעי שינוי דמעשה הדיוט הוא יש לומר שסובר דכתיבה יפה דמעשי"ט שכותב אדם בחול צריך גם כן שינוי במועד שלא יהיו האותיות כתובות יפה אלא אותיות שבורות וכן כתבו התוספות ריש דף י"ט ויש שכותבים על ידי חילוק האות וכן היה עושה רבי זקני והיו"ד שאי אפשר היה כותב בכתב הפוך עכ"ל ומשמע דכל זה מיירי בכתיבת מעשי"ט ומה שקשה עוד על דברי הרוקח דהא דבר האבוד לא בעי שינוי נראה להגיה ולהוסיף וא"ו בתיבת משום וצריך להיות ומשום וכונתו דמותר על ידי שינוי או אף בלא שינוי משום דהוי דבר האבוד (והאריך קצת להכריח כן וסיים) ונראה דעל פי דברי הרוקח נהיגינן שלא לכתוב אפילו מעשי"ט בלא שינוי היכא דליכא דבר האבוד והשינוי צריך שיהיה בכתיבת כל אות ואות וכו' ומוהרא"י החמיר עוד אף בכותב לצרכי רבים כל שאינו צורך המועד ובית יוסף השיגו ופסק לכתוב בלא שינוי ושכן נהגו אבל מנהגנו במדינות אלו להחמיר שלא לכתוב כלל אלא על ידי שינוי בכל אות וכו' כדפרישית עכ"ל וכבר האריכו כל רבני האחרונים בכל זה כמו שיראה המעיין בטורי זהב ומגן אברהם ושאר המחברים אשר סביב השלחן יחנו ולא כתבתי את הנז"ל אלא להודיע שמה שנודע לנו שאחד מרבני דורנו יצ"ו כותב חידושי תורה בחול המועד כמעשהו בכל ימות השנה אף בדברים שאינם לצורך המועד וגם אין חשש דבר האבוד וכותב בכתב משיט"א נראה שיש לו על מה לסמוך שלדעת הרבנים הנז"ל כל שאינו כתב הראוי לכתוב ספר תורה מותר מן הדין אף בלא שינוי (רק שנהגו להחמיר ובאתריה דמר אין ידוע המנהג בזה וידעתי נאמנה שמעשיו לשם שמים ומעיקר הדין מותר לדעת הרבנים הנז"ל) ודברי הריטב"א שרמז מרן הבית יוסף בסוף סימן תקמ"ה (בד"ה כתב הרוקח) ראיתים עתה שהשגתי חידושי הריטב"א למועד קטן ודבריו הם בחידושיו לדף ח"י ע"ב (בד"ה אין כותבין ספרים) שסיים (אחר שכתב וכן הסכימו רבותי על ידי) ועוד התירו לי לכתוב שיטת חידושין שלי שהייתי לומד וכיוצא בו כדי שלא אשכח וכן נראה הלכה למעשה עכ"ל נראה מדבריו שדוקא משום שהיה לחוש שמא ישכח הוא שהותר לו הא לאו הכי אסור ולפי דעת הסוברים דלא נאסר מן הדין אלא כתיבה תמה צריך לומר שהיה כותב בכתיבה תמה דומיא דכתיבת ספר העזרה דמיירי שם הריטב"א (כמו שכתוב בבית יוסף) ומרן החבי"ף בס' לב חיים ח"ב סי' זק"ן עמד לבאר דין זה וכתב דממה שפסק מרן בסי' תקמ"ה סעיף א' דאסור לכתוב וכו' ואפילו להגיה וכו' נראה לאסור להגיה בחול המועד חידושי תורה שאדם כותב דרך לימודו וכן להגיה הדפים מבית הדפוס לתקן הטעיות וכן לעשות מפתחות על הספר כל זה אסור וכל שכן שאסור להעתיק החידושים שלא הותר אלא במה שיש לחוש שישכח ויהיה דבר האבוד וכו' ועיין שם לענין כתיבת הגט בחול המועד מפני נחיצת דרך האשה שהיתה צריכה לנסוע בו ביום וכו'

ובדין הגהת ספרים בחול המועד נסתפק ידידי הרה"ג צבי הירש הלוי בליוויים מעיר ווארשא יצ"ו אם מותר לו לעשות מלאכתו מלאכת הקודש (שהוא מגיה את ספרי הריטב"א משיבושים רבים שנפלו בדפוס אשרי חלקו ומה נעים גורלו שזכה לזה וזכות הצדיקים המחברים תגן עליו) גם בחול המועד ועוד נסתפק שאחרי שנהג כמה שנים שלא כתב חידושי תורה בחול המועד אם צריך התרה והריץ ספקותיו להרה"ג משה קאצנילבוגין מו"ץ במעזריטש יצ"ו ובספרו אהל משה סי' י"א האריך לדקדק ולפלפל בלשון מרן בש"ע