שדי חמד אסיפת דינים חול המועד קמד

אברהם דלדידיה קים להו להותספות להלכה כמאן דאמר אין מערבין שמחה בשמחה וזה נגד התוספות במועד קטן ד' ח' ע"ב ד"ה מפני ע"כ ולקוע"ד בהורמנותיה דמר אמינא דיתכן דהרב מגן אברהם סבירא ליה דהתוספות נקטי עיקר כטעמא דבחגיך ולא באשתך וכדכתבו במועד קטן שם ומהאי טעמא סברי התוספות דלקושטא נישואין בלא סעודה שרי וכמו שכתבו בפסקי תוספות והרב מגן אברהם לא אמר דקיימא לן כטעמא דאין מערבין אלא לשאר פוסקים דנראה דאסרי נישואין בלא סעודה וכדכתיבנא בעניותין בראש אמיר ואין הכי נמי דמודה דלהתוספות שרי משום דס"ל עיקר כטעמא דבחגיך וק"ל זה נ"ל להליץ בעד הרב מגן אברהם אך להרבנים מוהרש"א וישועות יעקב ובית מאיר וברכי יוסף דסברי מרנן דדעת התוספות דאסור מיהא מדרבנן קשה מפסקי תוספות כאמור וכן ראיתי להרב נהר שלום בסי' תקמ"ו שכתב כן עי"ש

ולא נעלם ממני מה שכתב מרן חיד"א בשו"ת חיים שאל ח"א סי' כ"ג ד' כ"ט דפסקי תוספות אינם מהתוספות עצמם אלא שחכם אחר חברם וזמנין טובא דמשכחת דהני מילי בעיקר התוספות עם הפסקים סתראי נינהו והיינו מהאי טעמא עי"ש מכל מקום זה שייך לומר בדבר שהסתירה מפורשת דלאו התוספת גופייהו חתימי עלה אבל בדבר שאין לנו סתירה מפורשת לדברי התוספות אמרינן ילמוד סתום מן המפורש ונפרש דברי התוספות שבפנים כפי מה שמפורש בפסקי תוספות ומה שנאמר בישוב דעת המחבר פסקי תוספות דלא תיקשי עליה מסוגיית הש"ס דמוכח בהיפך נאמר גם כן לדעת התוספות ועיין למרן חיד"א עצמו בשם הגדולים במערכת הפ"ה שכתב בשם הרב דברי אמת דהפסקי תוספות חברם הרא"ש ושהגאון מוהר"ר יעב"ץ כתב שחברם רבינו הטור עי"ש וליעיין מר במה שכתבתי במכתב לחזקיאו בחלק התשובה סי' י"א (בסוף ד"ה ומלבד) שם רמ"ז דברי מרן החבי"ף בס' נשמת כל חי ח"א ד' פ"ג ע"א ולהרב משק ביתי בכללי הפוסקים ד' י"ב אות כ"ט ולהרב חינא וחסדא נר"ו בד' ט"ל ע"ד הם המדברים בזה גם אני הדל בקונטריס כללי הפוסקים סי' ט' אות ח' כתבתי קצת בזה בס"ד

ועתה ראיתי להרב אח"א נר"ו בס' ויקרא אברהם הנדפס מחדש שכתב בשם מרן חיד"א בס' יוסף אומץ ד' מ"א על הרוב אחד מהראשונים חבר פסקי תוספות עכ"ל לכל הדברות לא נוכל לדחות דברי פסקי תוספות דהמחברם גדול כבודו רבינו הרא"ש או מר בריה והדומה ואם כן מה שנתרץ לדעת הפסקי תוספות נתרץ גם כן לדעת התוספות כי על כן נראה לעניות דעתי דלא ראו כל הגדולים הנ"ל דברי פסקי תוספות ואמטו להכי הסכימו לומר דמדאוריתא הוא דקאמרי ומדרבנן מודו דאסור ויעוין בדברי הרב שדה יצחק בחידושיו למסכת כתובות שם שכתב בשם הריטב"א בחידושיו למועד קטן ד' י"ט ע"ב דנישואין בלא סעודה הוי שמחה והתורה אמרה ושמחת בחגיך ומזה הוכיח דלא כוותיה דמוהרש"א דסבירא ליה דאין בנישואין בלא סעודה אלא איסור דרבנן יע"ש שכתב שאין ספק שנעלם ממהרש"א דברי הריטב"א הנז' ומפני זה כתב דאינו אלא מדרבנן עי"ש

ואנן מה נענה על מרן חיד"א בברכי יוסף שם דהאף אמנם עין לו ראתה דברי הריטב"א הנזכר בכל זאת מסכים הולך דהעיקר בדברי התוספות כמו שכתב במהרש"א דמדרבנן אסור כיעי"ש ויעוין עוד למרן חיד"א בס' יעיר אזן מערכת הנו"ן אות ו' שכתב וז"ל נישואין במועד אסור מדאוריתא כדכתב הרב מגן אברהם סי' תקמ"ו והרב אליהו רבא שם כתב דנישואין וסעודה אסור מדאוריתא ובלא סעודה לא אסור אלא מדרבנן ע"כ ועל כרחין לומר חדא מתרתי או דס"ל דאין הכרח דמן התורה אסור דאפשר לומר דכונתו דכיון דהתורה אמרה ושמחת בחגיך וכו' למעוטי שמחה של נישואין אף דלא אסרה תורה אלא בסעודה חכמים עשו סייג לאסור אף בלא סעודה או דסובר דהתוספות חולקין עם הריטב"א ונקיטינן כהתוספות וק"ל ומה שכתב שם על דברי מוהרש"א וז"ל ולי גם דברי מהרש"א דחוקים דלדבריו לא אתי שפיר הא דקאמר ואין עושין סעודת אירוסין דמשמע דוקא מארסין אירוסין בלא סעודה אבל לא כונסין אפילו בלא סעודה עכ"ל לא יכולתי להבין מאי קשיא ליה דהא גם מהרש"א מודה דנישואין בלא סעודה אסור אלא דקאמר דאינו אלא מדרבנן וק"ל

ז) וראיתי להרב קרבן נתנאל שכתב ליישב דברי תוספות כתובות הנ"ל והיה בהניח דמאן דאמר מבחגיך ולא באשתך מודה הוא דאין מערבין שמחה בשמחה ומשום דאית ליה דאין מערבין וכו' אייתר לי' קרא דבחגיך לומר דאפילו בלא סעודה אסור ומאן דלא דריש האי דרשא אם כן מדאין מערבין לא ילפינן אלא בסעודה והתם בכתובות פריך למאן דסובר אין מערבין שמחה בשמחה וברייתא דמוכח מינה דבלא סעודה נמי אסור אתייא כמאן דדריש בחגיך ולדידיה אפילו בלא סעודה אסור ע"כ ולי העני בדעת דבריו צריכים ביאור דהנה אמת דמה שכתב דלמאן דאמר משום דאין מערבין שמחה בשמחה אינו אסור אלא בסעודה כן כתב גם כן הרב מוהראנ"ח בח"ב סי' כ"ב דכיון דיליף מקרא דשלמה אם כן אין לאסור אלא בסעודה כי התם ואין להקשות לזה דהא שמואל הוא דאמר טעמא דאין מערבין שמחה בשמחה ותנא דבי שמואל במועד קטן ד' י"ח ע"ב דנישואין בלא סעודה אסור דהא ודאי לא קשיא דאף על גב דמצינו דמקשי הש"ס מתנא דבי רבי ישמעאל אדברי ר"י וכמו שהעירו התוספות בפסחים ד' ה' ע"א אלמא דתנא דבי רבי ישמעאל ור' ישמעאל אחד הוא מכל מקום בהא דקמן נראה דלאו היינו שמואל עצמו מדמייתי הש"ס סיעתא לשמואל מדתני דבי שמואל ולא זו הדרך להביא סיעתא וסמך לדברי האומר איזה דבר מדברי עצמו אלא ודאי משמע דתנא דבי רבי שמואל לאו היינו שמואל עצמו וכן נראה שהבין מרן חיד"א בס' ברכי יוסף בסי' תקמ"ו מדמקשי על רב מדתנא דבי שמואל ודחיקא ליה למימר רב תנא הוא ופליג כיע"ש ואם כן אין להקשות לפי דברי מוהראנ"ח, וקרבן נתנאל מדתנא דבי שמואל מכל מקום הדבר קשה דכיון דמאי דשקלו וטרו בש"ס כתובות הנז"ל הוא אליבא דרב ואמרו דמסר לה בשבתות וימים טוב וקשיא להו להתוספות מדאמר רב בטעמא דאין נושאין בחול המועד משום בחגיך ולא באשתך אם כן כיון דלפי דברי הרב מאן דדריש בחגיך סבירא ליה דאפילו בלא סעודה אסור קשה מאי משני התוספות דמסר לה לנישואין בלא סעודה דהא לרב דקיימינן אליביה הא נמי אסור ולכאורה צ"ע

ח) ואחר התבוננות ראיתי דכונת הרב קרבן נתנאל דמשמע ליה דכיון דלא חזינן מאן דפליג עליה דרב במאי דיליף מעשי ידיה לאביה מדזכי ליה רחמנא למוסרה לחופה משמע דכולי עלמא מודי ליה בילפותא זו ואהכי קשיא להו להתוספות לכולי עלמא בין למאן דאמר טעמא משום בחגיך וכו' דהיינו רב ובין לשמואל דאמר טעמא משום דאין מערבין שמחה בשמחה דלכלהו קשה היכי קאמר דמסר לה בשבתות וימים טובים הא לכולי עלמא אסור לישא בשבת ויום טוב ומאי דחי הש"ס ועל זה תירצו התוספות דמסר לה בתוספת שבת או לשלוחי הבעל ותירוץ זה הוא לכולי עלמא דלכולי עלמא איכא למידחי הכי ולשמואל דאמר טעמא משום דאין מערבין שמחה בשמחה איכא למדחי עוד דמסר לה בלא סעודה דהא להאי טעמא שרי ושפיר דחי התוספות כן נראה לי כונת הרב קרבן נתנאל וכן נראה מדבריו בס' נתיב חיים שכתב וז"ל ובזה מיושב קושית מהרש"ל דהתם פריך למאן דאמר דאין מערבין שמחה בשמחה דלא מצינו דפליג חד על רב התם עכ"ל וכונתו דהתם קושית הגמרא היא אף למאן דאמר טעמא דאין מערבין שמחה בשמחה וכמו שכתבנו וק"ל ועל פי מה שכתבתי מתיישב שפיר מאי דקשיא ליה למרן חיד"א בספר ברכי יוסף שם על דברי הרב מגן אברהם דהרי התוספות קיימי גם על טעם אין מערבין שמחה בשמחה כמו שמבואר בתחלת דבריהם ואפילו הכי כתבו דנישואין בלא סעודה שרי היפך דברי הרב מגן אברהם ולפי מה שנראה בכונת הרב קרבן נתנאל דמפרש דקושיית התוספות היא אליבא דכולי עלמא אלא דמאי דתירצו התוספות דמסר לה בלא סעודה לא קאי אלא למאן דאמר טעמא דאין מערבין וכו' הכי נמי יש לומר לדעת הרב מגן אברהם ואיפכא דמאי דתירצו התוספות דמסר לה בלא סעודה מיירי רק למאן דאמר טעמא משום בחגיך וכו' וק"ל ועיין להרב