שדי חמד אסיפת דינים חול המועד קמג

דקמן אית לן למיפסק כר' חנינא לגבי רב ואף אם נדחה לומר דמההיא דהרמב"ם בהלכות כלים הנ"ל לא נכריח דפשיטא ליה דהלכה כר' חנינא לגבי רב דאימור דמספקא ליה אי הלכה כרב או כר' חנינא וסתם שם לחומרא ולא נילף לעלמא דנקיטינן כר' חנינא לגבי רב ור' יוחנן ומכל מקום אף אם נאמר כן במאי דקמן דלטעמא דאין מערבין שמחה בשמחה נפיק מניה חומרא על פי מדותיו של הרב מגן אברהם דאפילו בלא סעודה אסור אית לן למינקט כוותיה ויתכן עוד דאף הסוברים דנקיטינן כרב לגבי ר' חנינא וכן למה שנראה מדברי הרמב"ם דהלכות חגיגה פרק א' הלכה ד' דפוסק כר' יוחנן לגבי ר' אושעיה אף אי נימא דלדידיה הוא הדין נמי דפסקינן כרב לגבי ר' אושעיא מכל מקום בענין זה אפשר דמודו כולי עלמא דפסקינן כר' חנינא או כר' אושעיא משום דעד כאן לא סבירא ליה דנקיטינן כרב או כר' יוחנן לגבי ר' חנינא ור"א אלא דוקא היכא דפליגי אינהו לחודייהו מה שאין כן הכא דהא איכא מר שמואל דקאי כותיה דסבירא ליה דטעמא משום דאין מערבין שמחה בשמחה אפשר דלכולי עלמא הכי נקיטינן

ד') ובהכי תנוח דעתינו ממאי דהוה קשיא לי על דברי הרב לחם משנה פרק א' מהלכות חגיגה הלכה ד' על מה שתמה מרן בכסף משנה מדוע פסק כר' יוחנן ולא כר' הושעיא שהיה גדול ממנו כתב לתרץ דאין זה ר' הושעיא שסידר הברייתות דא"כ לא היה לו להש"ס להזכירו אמר ר"י שהזכיר ר"י ואחר כך הזכיר דבריו אלא ודאי ר' הושעיא אחר ואמורא ולכך פסק דלא כוותיה והוה קשיא לי על דבריו דמה יענה ביום שידובר בו פסק הרמב"ם בפרק י"ח מהלכות שבת הנ"ל דפסק כר' הושעיא הגם דמילתיה דר"י הוזכר תחלה והא ודאי דוחק לומר דהרב לחם משנה סובר דהיה גורס בזה דברי ר' הושעיא קודם דלא ראינו גירסא זו ואם כן אמאי פסק כותיה דר' הושעיא ואם היה גורס הרמב"ם כגירסתינו דגרסינן ר"ל במקום ר' הושעיא אם כן טעמא בעי אמאי פסק כר"ל נגד ר"י מאחר דקיימא לן כר"י לגבי ר"ל בכולי תלמודא לבר מתלת כידוע

אמנם על פי האמור דאף למאי דפסיק כרב או כר"י לגבי ר' הושעיא מכל מקום מודה דהיכא דאיכא אמורא אחר דקאי כוותיה הכי נקיטינן ניחא והוא דאפשר לומר דהרב לחם משנה סובר דהרמב"ם בההיא דהלכות שבת היה גורס כגירסתינו ר"י ור"ל ופסק כר"ל משום דקושטא הוא דר' הושעיא קאי כוותיה בירושלמי וכמו שכתב הגאון מוהר"ן טריויטש בהגהותיו על הר"מ הנקרא קובץ על יד וכיון דאיכא אמורא דקאי כוותיה אמטי להכי פסקינן כוותיה והכי נמי בהא דקמן אף למאן דסבירא ליה בעלמא לפסוק הלכה כרב או כר' יוחנן לגבי ר' חנינא וכן לגבי ר' הושעיא הכא מודה משום דשמואל קאי כוותיה וק"ל

ובחפשי בזה מצאתי ראיתי להרב משק ביתי בסי' תקל"ה שעמד על דברי הרב לחם משנה דהלכות חגיגה הנז"ל ממאי דפסק הרמב"ם בהלכות שבת הנז"ל וכן הקשה הרב הפרד"ס בס' אות היא לעולם ח"ב בד' קכ"ח ע"ג ולעניות דעתי נראה כדכתיבנא ואגב ריהטאי זה חזיתי ואספרה דהרב משק ביתי שם רצה ליישב קושית מרן כסף משנה בפרק א' מהלכות חגיגה הנז"ל על פי מה שכתב הרב פרי חדש במשנה ח' פרק ג' מהלכות עבודת יום הכיפורים הלכה ד' דאף דנקיטינן הלכה כר' יוחנן לגבי ר' אלעזר מכל מקום כיון דהש"ס מביא תחלה דברי ר' אלעזר שמעת מינה דהכי הלכתא ודכוותא נמי בההיא דהלכות חגיגה כיון דהש"ס מביא מילתיה דר' יוחנן מקמי רבי הושעיא שמעת מינה דהכי הלכתא ע"כ ולכאורה הוא תמוה דמההיא דפרק י"ח דהלכות שבת מוכח בהיפך דהרי התם אף על גב דבגמרא שבת ע"ו ע"א הביאו דברי ר"י קודם ר' הושעיא לפי גירסת הרב המגיד ואפילו הכי פסק הרמב"ם כרבי הושעיא אלמא דלאו בהא תליא מילתא

וכזאת הא גופא קשיא לי על דברי מרן חיד"א במחזיק ברכה סי' תר"ו דרוצה להכריח דר' חנינא לא היה רבו של רב מדחזינן בש"ס בכמה דוכתי מקדים להזכיר מילתא דרב ואחר כך דברי ר' חנינא ומזה מוכיח דאינו רבו עי"ש ומה זו הוכחה והלא בההיא דהלכות חגיגה הוזכר ר"י מקמי ר' הושעיא ואמר מר מרן כסף משנה דר' הושעיא היה רבו אלמא דאין מזה הכרח מדמקדים דברי ר"י לומר דאינו רבו והוא הדין בההיא דרב ור' חנינא אף דמקדים דברי רב לדברי ר' חנינא אינו מוכרח דאינו רבו וכן בההיא דהלכות שבת דכתב הרב המגיד דפסק כר' הושעיא דהלכה כמותו לגבי ר' יוחנן והיינו ודאי דסבירא ליה דהיה רבו או גדול ממנו ובכל זאת הן ל"ו הובא מילתיה דר"י קודם כמו שהעתיק ה"ה אלמא דאין מוקדם ומאוחר בתורה ויעויין תוספות בבא מציעא ד' ד' ע"ב ד"ה אין ובעבודה זרה ד' מ"ה ע"א ד"ה אמר ר' עקיבא ומנחות ס"ה ע"ב ד"ה ר"י שכתבו דאין לחוש במה שמקדים דברי תלמיד לדברי הרב אלא דאיכא דוכתי דנראה מדבריהם בהיפך מדיהבו טעמא על הקדמת תלמיד לרב ויעויין תוספות בבא מציעא ד' ל"ה ע"ב ד"ה רבא ואיכא דוכתי דסלקא להו בקושיא אמאי הוקדמו דברי תלמיד לדברי הרב וכבר עמד בזה הרב משק ביתי בסי' שפ"ח ואסף איש טהור מילתייהו דרבנן קדישי המדברים בזה עי"ש (ועיין במה שכתבתי בקונטריס הכללים במערכת הקו"ף אות ע')

ה') כל זה כתבתי על פי מדותיו של מעכ"ת נר"ו דלא קשיא ליה על דברי הרב מגן אברהם אלא משום כללא דהלכתא כרב באיסורי ואמאי פסק כשמואל ועלה על דעתו לומר דנקיטינן כשמואל משום דר' הושעיא קאי כוותיה ודחאו לזה כתבתי דתירוצו יש לו קיום והעמדה ואין בדחיית מעכ"ת שיחל"א כדי שביעה אך בקושטא אכתי למודעי אנו צריכים אמאי פסקינן כשמואל ור"ח או ר' הושעיא דהא איכא רב וכלהו אמוראי דקיימי כוותיה דס"ל כרב ומפרשי טעמא מפני הטורח וביטול פריה ורביה או שמניח שמחת הרגל ועוסק בשמחת אשתו וכן כתב הגאון הריטב"א בחידושיו למועד קטן הביא דבריו הרב מלאכת שלמה חכים בפרק יו"ד מהלכות אישות וז"ל שאין מערבין שמחה בשמחה ולדבריו אין מערבין שמחת מילה ופדיון הבן וכו' ולית הלכה כמותו דאידך כולהו פליגי עליה עכ"ל הריטב"א הרי דסבירא ליה דלא קיימא לן כי האי טעמא דאין מערבין שמחה בשמחה משום דאידך כולהו אמוראי פליגי עליה וכן כתבו התוספות במועד קטן ד' ח' ע"ב ד"ה מפני דלא קיימא לן כטעם דאין מערבין שמחה בשמחה ואם כן לפי דברי הרב מגן אברהם דהא דנישואין בלא סעודה אי שרי בחול המועד תליא בהא קשה אמאי קיימא לן לאסור בחול המועד נישואין בלא סעודה וצריך לומר דכיון דחזינן דסתמא דש"ס מייתי מילתיה דתנא דבי שמואל בד' י"ח ע"ב דאסור נישואין בלא סעודה הכי נקיטינן והוא דוחק ובסמוך אכתוב בס"ד דברי הרב מוהראנ"ח דלטעמא דביטול פריה ורביה נמי אסור

ו') והנה מה שכתב מעכ"ת נר"ו בשם הרב בית מאיר דדעתו כדעת מוהרש"א דבלא נישואין הוי מדרבנן הנה הס' הנזכר אינו מצוי אצלי אכן רואה אני דגם הרב ישועות יעקב סובר כן וכן היא דעת מרן חיד"א בס' ברכי יוסף סי' תקמ"ו דהנכון בכונת התוספות דמדאוריתא הוא דכתבו דנישואין בלא סעודה שרי אבל מדרבנן מודו דאסור ותמיה לי עליהם דלא ראו דברי הפסקי תוספות שפסקו שם דנישואין בלא סעודה מותר והיינו ודאי אף מדרבנן דאי לא הוה להו לפרש ויש הוכחה לזה לקוצר עניות דעתי דהנה התוספות כתבו עוד דמסר לה בזמן תוספת דאסור במלאכה ומותר בנישואין ואמאי לא כתבו כן בפסקי התוספות דמותר לישא בזמן תוספת אלא ודאי דאין התוספות כותבין אלא מה שמותר באמת אף מדרבנן מה שאין כן בהא דבזמן תוספת דאסור מדרבנן וכמו שכתב הרב מגן אברהם שם בסק"ד ואם כן מוכח דבלא סעודה מותר אף מדרבנן וק"ל וכן קשיא לי על דברי הרב מגן אברהם דמשמע דכונתו לומר דהתוספות שקלו וטרו אליבא דרב ואליביה הוא דכתבו דבלא סעודה שרי אבל לקושטא מודו דאסור ואם לכך נתכוון קשה מדברי הפסקי תוספות כאמור

וראיתי להרב קרבן נתנאל בפרק קמא דמועד קטן וגם בהגהות נתיב חיים בסי' תקמ"ו שהקשה על דברי הרב מגן