שדי חמד אסיפת דינים חול המועד קמב

וזאת תשובתי א') חזה הוית אר"ש זבת חלב ודבש כאן שנה רבי תילי תילין גופי הלכות בקצר אמיץ ורצונו זהו כבודו להשתעשע בדבריו הנעימים ואומר הנני פתח דברו יאיר ול"ו יעיר על דברי הרב המגן אחד היה אברהם במה שכתב דקיימא לן כשמואל וכו' ואמר מר דלא ידע זו מנא ליה דהא מסורת בידינו הלכתא גמירי לה כרב באיסור ועלה על דעתו ליישב משום דאמרינן במועד קטן דר' אלעזר אמר ר' הושעיא אמר נמי כשמואל משום דאין מערבין שמחה בשמחה ונקיטינן כר' אושעיא לגבי רב וכמו שכתב הרב המגיד בפרק י"ח מהלכות שבת ושוב דחאו ככתוב בדב"ק והנה לשונו אינו מדוקדק אחרי מחכ"ת דמשמע דבא להקשות על דברי הרב מגן אברהם דמנא ליה דלדינא נישואין בלא סעודה אסור וזו אינה קושיא דודאי קושטא הוא דמוכח מדברי הפוסקים דנישואין בלא סעודה נמי אסור וכבר כתב כן הגאון מוהרש"ל על דברי התוספות כתובות דף מ"ז ד"ה דמסר וכו' והרב מגן אברהם רמז לדבריו וז"ל מוהרש"ל ומכל מקום כל הפוסקים לא סברי הכי ואסרי אפילו כניסה לחוד ע"כ וכן כתב הריב"ש בסי' ר"ס הביא דבריו הרב מאמר מרדכי בסי' תקמ"ו אות א' וז"ל וריקודין ומחולות אין זו שמחה האסורה אלא שמחה האסורה הוא כשהחתן שמח עם אשתו ובנישואין אפילו בלא סעודה איכא שמחה כשנושא אותה ונכנס לחופה וכן באירוסין עם סעודה עכ"ל וכן כתב הריטב"א בחידושיו למועד קטן שהביא מרן חיד"א בס' ברכי יוסף ונביא דב"ק להלן בס"ד ואם כן ודאי אין שום תרעומת על הרב מגן אברהם בעיקר הדין אלא במאי דיהיב טעמא משום דנקיטינן כשמואל בהא הוא דאיכא למשדי נרגא דאכתי לא נפקינן ידי חובה בהכי דהא טעמא בעי אמאי פסקו הפוסקים כשמואל מאחר עלות כלל גדול הלכתא כרב באיסורי ונראה דשפיר מצינן למימר משום יתובי דעתין דפסק כשמואל משום דקאי ר"א כוותיה ומה שדחה כתה"ר דאם לדין יש תשובה וכו' ככתוב בדב"ק לא ירדתי לסוף דעתו במה שכתב דשם פסק גם כן כר' יוחנן וכו' דהרי מסקנת הש"ס הוא דבמוציא עצה כמלא פי פרה לפרה הוא דפליגי ר' יוחנן סובר דפטור וריש לקיש סובר דחייב ולפי גירסת הרב המגיד ר' הושעיא הוא דאמר חייב ופסק הרמב"ם כן הרי דפסק דלא כר' יוחנן וכל שכן דאית לן למיפסק דלא כרב לגבי ר' אושעיא דהא קיימא לן רב ורב יוחנן הלכה כר' יוחנן ואם לגבי ר' יוחנן נקיטינן כר' אושעיא כל שכן לגבי רב ויעויין בדברי הרמב"ם פרק ה' מהלכות כלאים הלכה ט"ז וכתב הרדב"ז בשו"ת החדשות ח"ב בלשונות הרמב"ם סי' רפ"ט דנראה לו להגיה קצת וכצ"ל ינפץ אותו אביב כדי להשחיתו ואם מצאה שנעשית דגן הרי זה תשרף שהכל אסור בהנאה ולפי זה פסק שם הרמב"ם כר' אושעיא לגבי רב ואף לגירסת הספרים דנראה דפוסק כר' יוחנן וכן כתב שם מרן כסף משנה כתב על זה הרדב"ז דפסק כר' יוחנן דנקיטינן כותיה דמסתבר טעמיה הרי דמסתמא פסקינן כר' אושעיא נגד ר' יוחנן וכל שכן נגד רב והנה בדברי הרדב"ז כתב וז"ל ופסק כר' יוחנן דקיימא לן כותיה ומסתבר טעמיה דכיון דאמר קרא פן תקדש מה לי הביאה שליש וכו' משמע מדבריו דתרי טעמי יהיב וחדא ועוד קאמר למאי דפסק כר' יוחנן האחד משום דנקיטינן כוותיה והשני משום דמסתבר טעמיה אך נראה לי הדל דטעות סופר יש בדב"ק וצ"ל דקיימא לן כותיה דמסתבר וכו' וחדא קתני משום דאם לא כן מלבד דקשה עליו דאיך פשיטא ליה לומר דקיימא לן כר' יוחנן לגבי ר' אושעיא ואדרבא איפכא מסתברא דאין הלכה כתלמיד במקום הרב ור' אושעיא רביה דר' יוחנן הוה וכן הקשה על דבריו הרב נחמד למראה בח"א דף פ"ז ע"ב עי"ש זאת ועוד דאם נאמר דתרתי קתני אם כן נמצא דפשיטא לן דכי פליגי ר' אושעיא ור' יוחנן אית לן למינקט כר' יוחנן ואי הכי קשה איך ניחא ליה להגיה בדברי הרמב"ם באופן שיהיו דבריו מסכימים לסברת ר' הושעיא מאחר דלא נקיטינן כותיה וגם לא מסתבר כותיה דאף אי לא נימא דמסתבר כר' יוחנן כדאמר מר ברישא מכל מקום איפכא נמי דמסתבר כר' אושעיא זו לא שמענו ואם כן איך נחה דעתו דעת עליון לומר דיש טעות בדברי הרמב"ם ולאוקומי מילתיה כר' אושעיא אלא ודאי דט"ס יש וצ"ל דקיימא לן כוותיה דמסתבר טעמיה ורוצה לומר דאף דבעלמא כי פליגי ר' אושעיא ור' יוחנן נקיטינן כר' אושעיא הכא פסקינן כר' יוחנן משום דמסתבר טעמיה ונדחק לומר דמסתבר טעמיה כדי למצוא סעד וסמך למאי דפסק הרמב"ם כר' יוחנן לגבי ר' אושעיא ושוב כתב דאין צורך דיש ט"ס וכו' זה נראה לי מוכרח בדברי הרדב"ז

הן אמת דמגוף דברי הרמב"ם הנ"ל אף לפי גירסת הרדב"ז דנראה דפוסק כר' אושעיא אין להכריח מזה דסבירא ליה בעלמא דנקיטינן כר' אושעיא לגבי ר' יוחנן דיש לדחות על פי מה שכתב הגאון מהר"א מווילנא בפירושו על המשניות שם בפרק ה' דכלאים שכתב להכריח דקשין של תבואה של כלאי הכרם מותרים מדתניא בבבא בתרא דף ל"ו ע"א דאכלה ערלה וכלאי הכרם הרי זו חזקה ומיירי בדאכל זמורות ומה שהוקשה לרבותינו התוספות מההיא דתנור שהסיקו בקליפי ערלה ונדחקו ליישב ומשמע דקשין אסורין כתב הגאון דההיא בקשין של תלתן אבל קשין של תבואה מותרים עי"ש דב"ק ואם כן אין להכריח מזה דבעלמא נקיטינן כר' אושעיא לגבי ר' יוחנן דשאני התם דתניא כותיה ועיין שם בגוף דברי הגאון שהעתיק בדברי הירושלמי ר' יהושע במקום ר' אושעיא מכל מקום מדברי הרדב"ז מוכח שפיר כדכתיבנא דנקיטינן כר' אושעיא לגבי ר' יוחנן וכל שכן לגבי רב וכמו שעלה ע"ד מעכ"ת שיחל"א

ב') ולאית דאמרי בגמרא דר' חנינא אמר כותיה דשמואל דטעמא משום דאין מערבין שמחה בשמחה אית לן למינקט כותיה לפום מאי דמסיק הגאון יד מלאכי בסי' תקנ"ז דנקיטינן כרבינו חננאל שדבריו הם דברי קבלה וסבירא ליה דכי פליגי רב ור' חנינא הלכה כר' חנינא דרביה דרב הוה והביא שגם הרי"ף והרא"ש והר"מ וסמ"ג סוברים דר' חנינא רביה דרב הוה ושגם הראב"ד נראה שנוטה דעתו כדעת רבינו חננאל ויעויין למרן חיד"א בס' יעיר אזן מערכת החי"ת אות ל"א שהוסיף להביא משו"ת הרשב"ץ ס"ג סוף סי' קל"ה ומדברי הרשב"א בחידושיו ועיין שם שדחה ראיית הרב יד מלאכי במה שתפס במושלם דר' חנינא היה רבו של רב על פי מאי דמשמע ליה מדברי הרי"ף והרא"ש בההיא דאל יבקש מטו מחבירו וכו' דגרסי רבו שאני אלמא דר' חנינא רביה דרב ועל זה דחה מרן חיד"א כיעי"ש ועל שאר הראיות כתב דצריך פנאי להתבונן בהם ומכל מקום נראה דמודה דכיון דרבינו ישעיה והרמב"ן והרשב"א והריטב"א הביאו סברת רבינו חננאל לפסוק כר' חנינא לגבי רב הכי נקיטינן יעי"ש ובס' מחזיק ברכה סי' תר"ו ועוד דהא הגאון יד מלאכי מכריח שם דנקיטינן כר' חנינא לגבי ר' יוחנן ועל זה לא מצא שום דחיה מרן חיד"א ונקיטינן כר' חנינא לגבי ר' יוחנן וכל שכן דנקיטינן כוותיה לגבי רב ואם כן במאי דקמן בין לאית דאמרי דר' אושעיא קאי כשמואל ובין לאית דאמרי דר' חנינא קאי כשמואל בהאי טעמא דאין מערבין שמחה בשמחה נקיטינן כוותיה דשמואל וק"ל

ג') והנה מדברי הרמב"ם בפרק שני מהלכות כלים דין ז' שכתב סתם דסנדל של בהמה של מתכת טמא ולא חילק בין מאוס ובין כבד לקל מוכח ודאי דבכל ענין מטמא וכר' חנינא שבת ד' נ"ט ע"א דלא כרב ודלא כר' יוחנן דלדידהו יש לחלק בין ראוי לשתיה לאינו ראוי ובין ראוי לרוץ בו לאינו ראוי ומדלא חילק הרמב"ם מוכח ודאי דפוסק כר' חנינא לגבי רב ולגבי ר' יוחנן וכדכתב הגאון שושנים לדוד בפרק י"ד דמסכת כלים משנה ה' ועיין שם שתמה על דברי רבינו עובדיה שם דמפרש דראוי לשתות בו מים דמשמע דפוסק כרב ועל זה תמה דהיה לו לפרש אליבא דרבי חנינא דאית לן למינקט כותיה דקשיש מנייהו והוא חברו של ר' חייא ע"ש ואף דמה שמתמיה על רבינו עובדיה אין זה כל כך מן התימה לפי מה שכתב הגאון יד מלאכי שם דשלמים וכן רבים סוברים כרב לגבי ר' חנינא וכל שכן כר' יוחנן לגבי ר' חנינא כיעי"ש מכל מקום האמת תורה דרכה דדעת הרמב"ם לפסוק כר' חנינא מדסתים ותני דסנדל של בהמה של מתכת טמא ולא חילק והוא הדין בהא