שדי חמד אסיפת דינים חול המועד קמ

והסכמות ומנהגים של עיר קדשינו ירושלים תוב"ב (שנדפס בשנת תרמ"ג) בדיני יום טוב וחול המועד ד' נ"ו ע"ב שכתב בשם הרב מזבח אדמה ד' ז' ע"ד דבעיר הקודש נהגו לגלח הקטנים בבית הכנסת בשמחה גדולה והספר יהיה ישראל עני (כלומר שאין לו מה יאכל) וסתמו כפירושו דתגלחת הקטנים דקאמרי היינו תגלחת ראשונה ומה שיש לפקפק בזה מצד קדושת בית הכנסת עיין מה שכתבתי במערכת בית הכנסת אות יו"ד (בשדי חמד ח"א)

ו) מה שנמצא בדברי הפוסקים להקל משום שמחת יום טוב גם בחול המועד יש להקל שגם הוא בכלל יום טוב לענין שמחה כמו שכתב בסי' תקכ"ט כן כתב הגאון מוהר"ש זלמן בש"ע שלו סי' תס"ז אות ה' וקצת נראה כן ממה שהביא הרב מגן אברהם בסי' תל"ג סק"ח בשם שלטי הגבורים וכנסת הגדולה דאם נהגו שלא לצוד דגים בחול המועד יכולים לחזור ממנהגם משום שממעטים בשמחת יום טוב ופשט הדברים מורים דלאו דוקא סמוך ליום טוב אחרון התירו משום מניעת שמחת יום טוב אחרון אלא גם בימים ראשונים של חול המועד שרי חכימייא משום מניעת שמחת יום טוב ובקונטריסי מצאתי שכתבתי בשם הרב כסא אליהו בסי' תמ"ו שכתב בשם חידושי הריטב"א לסוכה ד' ל"ח ע"ב שפירש מה שאמרו בש"ס הכא ביום טוב שני עסיקינן דרוצה לומר חול המועד ואגב ארחין שמעינן דחול המועד מיקרי יום טוב עכ"ד הריטב"א וכתב הרב כסא אליהו דגם מה שאמרו בש"ס המוציא חמץ ביום טוב וכו' פירושו בחול המועד ע"כ מצאתי כתוב ואם כן גם לענין מניעת שמחת יום טוב לא נפלאת היא לומר דגם חול המועד בכלל

גם מרן חיד"א בס' יוסף אומץ הביא דבריו הרב זכור לאברהם בח"ג ד' י"ד ע"ג כתב דבן ארץ ישראל שנמצא בחוצה לארץ ודעתו לחזור לארץ ישראל והפצירו בו להתפלל מוסף ביום טוב שני (שהוא אצלו חול המועד) ואינו יכול לפרסם בפני ההמון כי אצלו חול המועד הוא יכול לומר את יום טוב מקרא קדש דגם חול המועד נקרא יום טוב עי"ש ובמגן אברהם סי' ת"ץ סק"ב וברכי יוסף ושערי תשובה ובית מאיר שם וכיון דבעיקר חיוב שמחה ביום טוב נכללים גם ימי חול המועד כמבואר בדברי הרמב"ם בפרק ו' מהלכות יום טוב הלכה י"ז מסתברא ודאי דכשהתירו איזה דבר משום שלא למנוע משמחה גם בחול המועד התירו כשיש מניעת שמחה (ומדברי רבינו עקיבא איגר בתשובה בהשמטות לסי' א' נראה קצת דסובר דחול המועד אינו נקרא יום טוב שממה שכתב הרמב"ם בהלכות יום טוב פרק ו' הלכה ו' כשם שחייב לכבד ולענג את השבת כך חייב בכל ימים טובים וכו' דקדק דדוקא ביום טוב חייב בכיבוד ועונג ולא בחול המועד אך יש לומר דעיקר דקדוקו מדשני הרמב"ם בלישניה מדין ו' לדין י"ז עי"ש)

וראיתי להרב ימי שלמה ד' קס"ט ע"ב שכתב בשם הרב טורי זהב סי' תרפ"ח (ט"ס הוא וצ"ל סי' תרס"ח) סק"א דלא מצינו בשום מקום דחול המועד איקרי יום טוב וכתב בשם הרב עושה שלום שהקשה דמש"ס דסוכה מוכח דחול המועד איקרי יום טוב והרב ימי שלמה תירץ דיום טוב שני אקרי אבל יום טוב סתם לא איקרי ולא ראו דברי הריטב"א הנ"ל ועיין בבית מאיר סי' תרס"ח ויותר יש לתמוה שלא ראו דברי הרבנים קהלת יעקב במענה לשון ח"ב סי' רס"ז ויעיר אזן מערכת היו"ד אות ז' דהקושיא על הרב טורי זהב מההיא דסוכה של כת הקודמין היא והרב אליהו רבה נדחק ליישב וכן הרב המגיה בס' באר יעקב ולא הוטבו דבריהם בעיני מרן חיד"א שם והביא דברי הריטב"א הנ"ל עי"ש ולהרב יפה ללב יצ"ו ח"א סי' ר"ח אות ו'

והרב ערך השלחן בסי' קפ"ח אות ה' הביא מה שכתבו הרשב"א והריטב"א והרדב"ז דחול המועד איקרי יום טוב ותלי תנא הא מילתא במחלוקת הראשונים אי איסור מלאכה בחול המועד מדאורייתא דלמאן דאמר דהוא דאורייתא הוי יום טוב ולמאן דאמר דאינו אלא מדרבנן לא מיקרי יום טוב ומסיק כיון דלהרשב"א והריטב"א והרדב"ז מיקרי יום טוב יכול לומר בברכת המזון בחול המועד הרחמן ינחילנו יום שכולו טוב ולא הוי שקרן ובקונטריס הכללים במערכת המ"ם אות קל"ו רשמתי דיש כמה פוסקים קדמונים דנקטי דמלאכה בחול המועד אסור מן התורה ואם כן לדידהו חול המועד מיקרי יום טוב ולפי מה שהבאתי שם דדעת הרמב"ם דמלאכה בחול המועד היא אסורה מדרבנן אתי שפיר בפשיטות מה שדקדק רבינו עקיב"א הנ"ל מדברי הרמב"ם לפי דברי הרב ערך השלחן דהא בהא תלי כמובן

ז) אודות פתיחת החנויות בחול המועד נתקלקלה השורה באיזה מקומות בעונותינו הרבים ופשתה המספחת מימים ימימה עד שנעשה להם כהיתר ומי שיש בידו לגדור את הפרצה הזאת אשרי חלקו ויעל על במותי ההצלחות ושובע שמחות חתם סופר א"ח סוף סי' א' ובעיר הזו היה המנהג פשוט שלא לפתוח שום חנות למשא ומתן חוץ ממידי דמיכל ושמעתי שהאיש הידוע א"ב לכל הקילקולים זלזל במנהג זה ופרצו העם הגדר ובבואי הנה השתדלתי מאד להחזיר עטרה ליושנה ולא עלתא בידי. ותא חזי מה בין דורות לראשונים לדורות אחרונים בדורות ראשונים בימי רבינו מוהר"י בן מיגאש הסכימו קהל ועדה מישראל שלא לשאת ולתת בחול המועד אף פרקמטיא אבודה אף מי שאין לו מה יאכול ולא לפתוח חנות כלל ויברך אותם על שקבלו ככה למיגדר מילתא ככתוב בתשובותיו סי' קמ"ה והביא דבריו מרן חיד"א בס' ברכי יוסף סי' תקל"ז והיא ל"ו נדפס"ה בתשובותיו שבסוף ס' לקוטות הרמב"ן וגם בדורו של הרב מוהרשד"ם נמצא שתקנו כזאת בעיר אחת חכמיה זקניה ושופטיה אשר ראו שהיו מקילין בקדושת חולו של מועד בענין מקח וממכר שלא היו מבחינים בין דבר האבד לאינו דבר האבד לכן הסכימו בגזרת נח"ש למיגדר מילתא ואסרו כל מקח וממכר וכן התנהגו שנים רבות מימות אבותיהם ונשאל הרב (בחיו"ד סי' ק"ך) על שמורה אחד הורה היתר למכור דבר האבד על ידי שיתן המוכר ממה שימכור סך פלוני לקופת ההקדש ובתשובתו הרבה להשיב אפו ול"ו יעיר כל חמתו על המורה ההוא שעבר חק והפר ברית כי על פי הדין אין היתר להסכמה זו שהיא למיגדר מילתא שלא יבואו למכור גם דבר שאינו אבד שאסור על פי הדין והסכמה כזו אין לה היתר כלל ומה גם שהבנים נוהגים כן מכח אבותיהם ואיכא משום אל תטוש תורת אמך וכההיא דבני בישן דלא הוו אזלי מצור לצידן ואתו קמיה דר' יוחנן אמרו ליה אבהתין הוה אפשר להו דלא למיזל אנן לא אפשר לן אמר להו כבר קבלו אבותיכם וכו' בפרק מקום שנהגו ד' נו"ך סוף ע"ב) ואם היה אפשר בהתרה למה לא היתר להם ר' יוחנן אלא ודאי מה שנהגו אבותינו הוי כמו תורה שאין להם פתח וכו' ואליבא דכולי עלמא המורה לצעקה שהורה להם היתר עליו נאמר שוטה רשע וגס רוח ר' יוחנן לא מלאו לבו להתיר לבני בישן והוא יזיד להתיר ומה שחשב לתקן בתת דבר לצדקה צדקה זו עליו לצעקה החפץ לה' בעולות הלא שמוע אל התורה והמצות אוהב ה' מכל צדקה שונא גזל בעולה וכו' והמתיר ראוי לעונש וכו' אלו תורף דב"ק ועתה בעונותינו בדורות אחרונים עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו כל מי שהוא חכם בעיניו מתיר איסורים ודבריו רצויים ומקובלים בעיני העם כי אותה הם מבקשים ואנשי אמונה המאמינים בתורת ה' תורה שבכתב ושבעל פה הנם מועטים כי באמת לו ידעו והאמינו בדברי רז"ל ובטחו בדבריהם הקדושים לא היו פורצים גדר והאמינו בה' ובעבדיו הנאמנים כי יותר ממה שירויחו במשאם ומתנם בחולו של מועד באיסור ירויחו לאחר המועד בהיתר וטוב להם בעולם הזה ובעולם הבא כמו שמצינו בש"ס בפרק קמא דמועד קטן דף יו"ד ע"ב דרבינא הוה ליה עיסקא דהוה מזדבן בשיתא אלפי שהיה לזבונה בתר חולא דמועדא וזבניה בתריסר אלפי הנך רואה דבשתים עלתה לו להרויח בכפל וטוב לו לעולם הבא הנה שכרו אתו בקיומו מצות ה' ברה וכבר הביא מעשה זה רבינו מוהר"י אבן מיגאש בתשובתו הנזכרת להוכיח ממנו כי הירא ובוטח בהשם יתעלה שכרו כפול בעולם הזה מלבד רב טוב הצפון בעולם הבא וכן הדבר במכבד את המועדות (כלומר חולו של מועד) ומוציא הוצאות להתענג בהם באכילה ושתיה לשם שמים זוכה בכפלים כמו שכתבו בשם רבינו האר"י כי אותיות מועד אות ראשונה היא מ' שמספרה ארבעים