שדי חמד אסיפת דינים חול המועד קלט

נגב סי' ז' (נשמט ממקומו ונדפס בדף ק"ז סוף ע"א) ואף שצרף בנדונו כמה טעמים מכל מקום משמע מדבריו דלענין הדין גם זה הוא טעם לשבח (אעתיק דב"ק לפי שאין ספרו מצוי במקומות אלו) מעשה בערב החג נכרי אחד אמר לראובן שיש לו סחורה למכור לו אך היא בספינה ואי אפשר לקחתה מהספינה היום וצריך ליקח אותה ביום טוב או בימים ראשונים של חול המועד כי הספינה תחזור בחול המועד ואם לא יקחנה בחול המועד ימכרנה לעכומ"ז וצריך לעשות מלאכה בחול המועד כדי להוציא הסחורה מהספינה נסתפקנו אי הוי כמתכוון מלאכתו במועד דעתה שלוקחה הוא לעשות מלאכה במועד או דילמא דלא מיקרי מכוין אלא כשהיה יכול לעשותה קודם והניחה למועד אבל הכא אי אפשר להוציאה קודם אלא שנאמר לו שלא יקנה הסחורה עכשיו כדי שלא יבא לעשות מלאכה במועד ולא מצינו שאמרו אלא שיעשנה עכשיו ולא יניחנה למועד אבל לא מצינו שאסרו להתחיל בשעת היתר כדי שלא יהיה מוכר לגמרה במועד כיון דאי אפשר להניחה לאחר המועד וחשיב דבר האבד ואף דמצינו שאסרו להפליג קודם השבת משום דהוי כמתנה לחלל את השבת הנה משם יש ללמוד היתר לנדון דידן לדעת הפוסקים דלסחורה מותר ועוד יש סוברים דהא דאין מפליגין אינה הלכה וכיון דאינו אלא איסור דרבנן אפשר לסמוך להתיר בההיא וכל שכן בנדון דידן לענין דבר האבד בחול המועד ומה גם שההוצאה מהספינה היא על ידי נכרים ועוד אפשר ללמוד היתר לנדון דידן מההיא דמשקין בית השלחין דדוקא אם התחיל להשקותה במועד כמבואר בסי' תקל"ז לפי פירוש רש"י והרע"ב לפי פשטן ולפי פירוש רבינו ירוחם שהביא מרן הבית יוסף אלו תורף דב"ק

ג) לפנות הזבל שבמבוי וכן לעשות קאלדירו"ם על ידי נכרים בקבלנות הרב באר היטב סי' רמ"ד סק"ה כתב דנוהגים במקומו לפנות הזבל בשבת על ידי נכרים בקבלנות משום דברבים ליכא חשדא וסיים דבמקום שאין מנהג אין להקל ובאליהו רבא חולק דדוקא בעבודה זרה ברבים אין חשדא אבל לא באיסור דרבנן כזה ומזה יוצא למה שעושין קאלדירו"ס ולפנות הזבל כן כתב הרב זכור לאברהם במערכת חול המועד בקונטריס אחרון ונראה בעליל דרצונו ללמוד משבת לחול המועד במקום שאין מנהג לכולי עלמא ולדברי הרב אליהו רבה אסור בכל מקום ולי הדל נראה דלדעת הרב מגן אברהם בכל כי האי גוונא יש להקל שהרי מדבריו שבסי' רמ"ד סק"ח מתבאר דמה שסיים דאין להקל במקום שאין מנהג הוא משום חילול השם ומה שחילק בין בית הכנסת למבוי לא כתב כן אלא ליישב המנהג אבל סברא דנפשיה היא דבכלהו א דליכא משום חשדא במידי דרבים מכל מקום איכא משום חילול השם ולפי זה שפיר יש להקל בחול המועד לפי מה שהסביר הגאון נודע ביהודה בח"ב א"ח סי' ק"ג דבחול המועד ליכא משום חילול השם כיון דאיכא מקצת מלאכות המותרות לישראל עי"ש ואי משום מה שכתב הרב אליהו רבה דבדרבנן חיישינן אף ברבים הנה הגאון נודע ביהודה הנ"ל אחר שראה דבריו ושכן כתב הרב תוספת שבת מסיק כהמגן אברהם וכן דעת הגאון חתם סופר כמו שכתבתי בקונטריס הכללים במערכת החי"ת אות ד"ן וכיון שכן נראה דאפשר לסמוך עליהם להקל בחול המועד בדבר שיש בו צורך לרבים ויש לחלק בין בנין בית הכנסת לשאר צרכי רבים אף להמחמירים בבנין בית הכנסת

ד) מעשה היה באחד שהשכיר בנו לפאברי"ק טוטון שכיר חדש ובחול המועד לא רצה שבנו יעסוק במלאכה כי אין לו שום צד היתר אלא שבעונותינו פרצו גדר והתירו ההמוניים לעצמם ואין בידינו למחות ובעל הפאברי"ק אמר לו כי מלבד שינכה משכרו דמי שכירות ימי החול המועד אף גם ינכה ממנו יותר ויותר בדרך קנס כי הוא צריך למלאכתו ונראה דמלבד שלא יכול לנכות יותר משכרו אלא אף משכרו לא יוכל לנכות ממנו כלום כיון דיש איסור במלאכתו ומחמת איסור הוא נמנע וכי היכי דבשבתות וימים טובים הוא שובת ואינו פוחת ממנו כלום הכי נמי בחול המועד דאסור במלאכה מן הדין ואף דמדברי הרב נתיב חיים על דברי הרב מגן אברהם סי' נר"א סק"ד נראה דכל דמן התורה מותר מנכה לו משכרו עי"ש ולפי זה באנו למחלוקת הפוסקים אי איסור מלאכה בחול המועד מדאוריתא או מדרבנן (עיין במה שרשמתי בקונטריס הכללים במערכת המ"ם אות קו"ל) היינו דוקא כשהתנה עמו לעשות כפועל דאוריתא כיעי"ש ועוד דאיסור מלאכה בחול המועד אף למאן דאמר דרבנן חמיר טפי ממלאכה בע"ש אחר תקיעה ב' אלא דיש לצדד כיון דבעונותינו פשתה המספחת לעשות מלאכה בחול המועד הוה ליה כאילו התנה בפירוש על מנת שיעשה גם בחול המועד וכל תנאי שבממון וכו' לכן אמרתי לפשר ביניהם ואין לומר שיהא מותר הפועל לעשות מלאכת הבעל הבית משום דלגבי הבעל הבית הוא דבר האבד שיצטרך לשלם לפועליו שכירי חדש שכרם משלם ודבר האבד מותר בחול המועד שכבר כתב מרן חיד"א בברכי יוסף סי' תקל"ז בשם הרב מוהר"ם פרובינצאל בכתיבת יד לענין הדפסת ספרים בחול המועד דאף שיש לו פועלים שפסק להם שכרם קבוע בין אם יש לו פעולה בין אם לא יהיה לא מיקרי דבר האבד בשביל שמאבד שכר פועלים מאחר שמלאכת הדפוס עצמה אינה דבר האבד והוסיף לומר דאף אם יקח פועלים שאין להם מה יאכל אסור דאין אדם רשאי לעשות מלאכה בחול המועד כדי לתת שכר לפועל שאין לו מה יאכל ואף דבברכי יוסף סי' תקמ"ב כתב שדברי מוהר"ם צריכים ישוב היינו למה שאוסר לעשות מלאכה משום כדי חיי של הפועל שאין לו מה יאכל דמדברי האחרונים משמע דדבר זה מותר

והרב שערי תשובה בסי' תקל"ז כתב ליישב דברי הרב מוהר"ם הנ"ל דסובר דמה שהתירו לתת מלאכה משום דררא דהפועל שאין לו מה יאכל היינו דוקא כשהמלאכה יש לה צורך קצת ביום טוב מה שאין כן במלאכת הדפסה דאינו אלא להרוחה עי"ש ולענ"ד במחכ"ת אין זה מן הישוב כלל ולפי הנראה נעלם ממנו לפי שעה מה שכתב מרן הב"י בסי' תקמ"ב דהרמ"ה כתב דלא התירו לפועל שאין לו מה יאכל כי אם למלאכה שהיא לצורך המועד ושהרב נמוקי יוסף תמה עליו והסכים דמותר לעשות מלאכה אף שאינה לצורך המועד וסיים מרן הב"י שכן נראה שהיא דעת כל הפוסקים ואם כן איך יסתום ויפסוק הרב מוהר"ם שלא כדעת כל הפוסקים וצ"ע ועיין רוח חיים בסי' תקמ"ב ועל כל פנים כשאין הפועל צריך לזה רק שרוצים להתיר משום לתא דבעל הפאברי"ק שלא יהיה לו דבר האבד בזה גם מרן חיד"א מודה למה שכתב הרב מוהרמ"ף דלא חשיב דבר האבד כיון שאין המלאכה בעצמה נפסדת ואחר איזה שנים נדפס ס' פתח הדביר ח"ג וראיתי להרב בסי' רנ"א אות ג' דשקיל וטרי במה שאמרו כל העושה מלאכה בערב שבת מן המנחה ולמעלה אינו רואה סימן ברכה דנחלקו אי איכא איסורא או רק לטותא דרבנן וכתב דאיכא נפקותא לענין פועל שהתנה לעשות כפועל דאורייתא ונמנע הפועל ממלאכה ממנחה ולמעלה דאי ליכא איסורא מנכה לו מנכה לו משכרו דכל תנאי שבממון וכו' כמו שכתב הרב נתיב חיים ואי איכא איסורא אינו מנכה לו כלום ע"כ הנה פשיטא ליה להרב דאף באיסור דרבנן כי ההיא דמלאכה בערב שבת ממנחה ולמעלה דודאי אינו אלא איסור דרבנן אפילו הכי אמרינן דאינו מנכה לו כלום כיון דמשום איסורא הוא דמימנע ולא עביד ואם כן כל שכן וקל וחומר לחול המועד דאף למאן דאמר דאיסור מלאכה בחול המועד אינו אלא מדרבנן מכל מקום הוא איסור חמור ואית ליה אסמכתא מקראי דודאי לפי דברי הרב אינו מנכה משכרו כלום

ה) לענין תגלחת בחול המועד לקטן שמחנכין אותו לתגלחת ועושין אותו יום שמחה מותר על ידי ספר ישראל שאין לו מה יאכל שאם יסתפר על ידי נכרי אין כל כך שמחה ועוד דלא מסמנא מילתא לקטן לגלחו תגלחת ראשונה על ידי נכרי וגם לכתחלה יכול להניחה לחול המועד כדי להרבות בשמחה כך מתבאר בדברי האחרונים ועיין נחפה בכסף ח"ב שהאריך בזה כן כתב הרב חכמה ומוסר ד' קס"ג אות ג' ודברי הרב נחפה בכסף הם בד' ז' ע"ג ואילך וכתב הטעם שנהגו להרבות שמחה בתגלחת ראשונה בתופים ובמחולות הוא משום חיבוב מצוה שמניחין לו פאה בראשו גם הרב שלחן גבוה סי' תקל"א מחודש ב' כתב שכן ראה מעשה בעיהק"ו ירושת"ו להתיר וכן ראיתי בספר התקנות