שדי חמד אסיפת דינים חול המועד קלז

דף ד' גבי חמצן של עוברי עבירה מבואר דגם בדרבנן לא שביק היתירא ואכל איסורא מכל מקום היכא דאית ליה הנאה טפי מן האיסור חשיד לעבירה ובביאת זנות מים גנובים ימתקו עח"ד סי' קפ"ה והכא בשכירי יום אפשר מרויח יותר מבקבלנות ועיין טורי זהב סי' תרע"א סק"ט בנר חנוכה שהוא דרבנן איכא חשדא שעובר ואפשר דזו מחלוקת רבינו תם ור"י דרבינו תם מתיר קיבולת ולא חייש לחשדא דשכירי יום דסובר דאמירה לנכרי אסור מדאוריתא כדעת הסמ"ג שהביא הטורי זהב סוף סי' רמ"ג לכן לא יחשידוהו דעבר אדאורייתא ולהר"י אמירה לנכרי שבות מדרבנן ואיכא חשדא ועל כל פנים היתר של המגן אברהם דברבים ליכא חשדא לא מהני בנדון דידן כאמור (כיון דגם בקיבולת עביד איסורא משום חילול ה') אלו תורף דב"ק ולענין הלכה למעשה החכם עיניו בראשו ואין לדין אלא מה שעיניו רואות הכל לפי הענין יוכל להקל באמת הבנין

הן אמת שהגאון פרי מגדים באשל אברהם סי' תקמ"ד סק"ב מצדד להתיר אף על ידי פועלים נכרים בנין בית הכנסת אף אם ין חשש שיתבטל הבנין כגון בזמן הזה שאין מתחילין לבנות כלל אם לא נטלו רשות מהשררה ואם כן חסר המציאות להתחיל לבנות בלא הורמנא דמלכא דדינא דמלכותא דינא וכשנטלו רשות שוב אין שום חשש עיכוב אם ישאר לאחר המועד ובכל זאת מצדד הרב להתיר לבנות בחול המועד על ידי פועלים נכרים כן נראה ממה שכתב בזה הלשון כתב בדק הבית וכו' ועל ידי אינו יהודי י"ל (יש לומר) שרי בכל ענין עיין סי' תקמ"ג אות ג' עכ"ל ונראה שהוא טעות הדפוס וצריך להיות אות א' וכונתו למה שכתב הרב מגן אברהם בריש סי' תקמ"ג דשבות דאמירה לנכרי מותר לדבר מצוה הצריך בחול המועד דהא יש מתירין אפילו בשבת עכ"ל ואם כן לפי זה כל שכן שיש להתיר כשהוא בקבלנות על ידי נכרי אך נראה שלא צדד להתיר אלא אם הוא בענין שבחול המועד עצמו יוגמר הבנין דזה מיקרי צריך בחול המועד אבל אם לא יוגמר הבנין בחול המועד ודאי אין מקום לצדד להתיר אף על ידי נכרי ואף שלא כתב מפורש כן סתמו כפירושו שהרי סמך אההיא דסי' תקמ"ג ומפורש בדברי הרב מגן אברהם שלא התיר אמירה משום דבר מצוה אלא אם הוא צריך בחול המועד ולפי זה אין סתירה לסברתו הלזו מדברי הגאון נודע ביהודה הנז"ל בראש אות זו ממה שהוצרך להתיר מטעם דברבים ליכא חשדא ובחול המועד ליכא חילול ה' ולא התיר מטעם דשבות דאמירה מותר בחול המועד לצורך דבר מצוה שהוצרך לטעמו כדי להתיר אף אם לא יוגמר הבנין בחול המועד דבזה אין היתר אמירה בחול המועד כיון שאינו דבר הצריך במועד כן נראה לדעתי העניה

אמנם ראיתי עתה לידידי הגאון אבד"ק גאווזדיזיק יצ"ו בס' נזר ישראל בקונטריס מקרא קדש סי' ס"א שכתב בסעיף א' דצרכי רבים מותר לעשות בחול המועד וכו' ובסעיף ב' כתב במה דברים אמורים בצרכי רבים שצריכים לגוף האדם אבל שאר צרכי רבים כגון בנין בית הכנסת אפילו צריך להם עתה שאין להם מקום להתפלל אסור לעשות בחול המועד והוא הדין דבשאר צרכי מצוה אסור לעשות מלאכת אומן במועד ובזמן הזה הוי בנין בית הכנסת דבר האבד דחיישינן שימנעו הערכאות מלבנות בית הכנסת עכ"ל ובליקוטי רימ"א שם סק"ג כתב דכל צרכי רבים שאין הגוף נהנה מהם אסור מעשה אומן על ידי ישראל רק מעשה הדיוט אבל לצורך מצוה עוברת הצריך עתה במועד כגון כתיבת ספר תורה שצריך עתה למועד מותר אף על ידי ישראל מעשה אומן ועל ידי נכרי מותר לצורך מצוה בכל ענין אף שאינו מצוה עוברת ולכן מותר בנין בית הכנסת על ידי נכרי בכל ענין (ומראה מקום לזה אשל אברהם סק"ב וסק"ג) וסיים ומדברי הנודע ביהודה שהבאתי בסק"ה (היא התשובה שהבאתי אני הדל למעלה) משמע דאף על ידי נכרי אסור אם לא בנדון דידיה מהטעמים שכתב שם עכ"ל יצ"ו נראה שהבין מדברי הרב פרי מגדים דמתיר אף אם לא יוגמר הבנין בחול המועד ולכן כתב שמשמע מדברי הנודע ביהודה שלא כדבריו

גם אשיב להגאבד"ק יאזליויטץ יצ"ו בספר מנחת קנאות על מס' סוטה בקונטריס מנחת פתים בסי' תקמ"ד שכתב הרב יצ"ו (על מה שכתב הרב מגן אברהם בשם בדק הבית כנז"ל) וז"ל ובמדינות הללו נראה דלא הוי דבר האבד ועיין פרי מגדים דעל ידי נכרי מותר לבנות בית הכנסת בכל ענין ונראה טעמו כדכתב מגן אברהם ריש סימן תקמ"ג דלצורך מצוה הותר שבות דאמירה בחול המועד דהא יש מתירין אפילו בשבת אבל צריך עיון דהא כתב המגן אברהם סי' רע"ו דאפילו המתירין לא התירו בנין בית הכנסת בשבת על ידי נכרי משום דשבות קרובה התירו ולא שבות רחוקה וכו' ואם כן גם בחול המועד אין להתיר עכ"ל ולי הדל נראה שגם הרב פרי מגדים לא צדד להתיר אלא שבות קרובה דהיינו כשיוגמר הבנין בחול המועד (דזה מקרי דבר מצוה הצריך בחול המועד) כמו שרמז לדברי הרב מגן אברהם דסימן תקמ"ג דמיירי דצריך בחול המועד וגם בזה לא החליט ההיתר רק כתב שיש לומר כן אמנם עוד כתב הרב הנ"ל יצ"ו ואף לגמור הבנין בחול המועד צריך עיון דהא אין הגוף נהנה מזה ובכי האי גוונא לא התירו שבות במקום מצוה כגון כמו שכתב מגן אברהם סי' רע"ו בשם מ"כ וגם בגוף דברי המגן אברהם הנ"ל דבחול המועד התירו שבות במקום מצוה עיין בפסקי תוספות מועד קטן פרק ג' סי' ל"ג וז"ל אין לגדל פתילה במועד ושמא גם על ידי נכרי אסור ואף פתילות לבית הכנסת דלאו מצוה יתירה כציצית והובא בבית יוסף סי' תקמ"א אף דהדלקת נרות בבית הכנסת מצוה כבסי' תקי"ד סעיף ה' כיון דאינה מצוה גדולה כציצית לא הותר אף על ידי נכרי ואם כן הוא הדין בנין בית הכנסת עכ"ל ודבריו נכונים ואם כן אין לצדד היתר בנין בית הכנסת מטעם דשבות דאמירה מותר לצורך המועד

ובעיקר הדין שבנין בית הכנסת אסור בחול המועד ולא אמרינן דהוי צרכי רבים דמותרים בחול המועד ביאר הרשב"א בתשובה שהביא מרן הבית יוסף בסי' תקמ"ד (בד"ה כתב הרשב"א) במה שנשאל על צבור שהיו בונים בית הכנסת אם מותרים להשלים בחול המועד דמסתברא שאסור כיון שהיא מלאכת אומן ואינה מלאכת האבד ואינה צריכה למועד שיש להם מקום להתפלל ועוד שיש ספק דמה שהתירו צרכי רבים במלאכת אומן יותר מצרכי יחיד שמא אינו אלא מדברים הצריכים לגוף כחפירת בורות שחין ומערות וכיוצא בהם שיש צורך לרבים לחיותן ולישמר מנזקין וכו' ואף בברייתא משמע דמשום חיי נפש התירו כן וכו' אבל לתקן העיר וחומותיה אף שהן צרכי רבים כל שאין חשש נפשות אינו מותר וכעין ששנינו בתוספתא מי שהיה כותלו גוהה לרשות הרבים סותרו ובונה אותו משום סכנת נפשות חומת העיר שנפרצה גודרין אותה גדרה ונפרצה אין גודרין אותה ואם היתה סמוכה לספר סותר אותה ובונה כדרכו לפיכך מסתבר לי שאין בונין בית הכנסת אפילו של רבים אף ששנינו עושין כל צרכי רבים היינו כגון אלו חפירות ובורות ובירושלמי אמרו אלו הן צרכי רבים דיני ממונות דיני נפשות דיני מכות ערכין חרמין והקדשות ומשקין את הסוטה ועורפין את העגלה ושורפין את הפרה ורוצעין עבד עברי ומטהרים את המצורע ופורקין מנעל מעל האימום אבל אין מחזירין אותו ובכל אלו אין דבר שצריך למלאכת אומן ומה שמנו בהדי הנך טובא שאין בהם צרכי רבים כבר פירש הראב"ד למה שנאו כאן אלו תורף דב"ק ומתבאר שמה שאסר לבנות בית הכנסת ואף אם כבר התחילו בבניינו מקודם מועד אסר לגמור בניינו במועד הוא משני טעמים. א') שהוא מלאכת אומן ואינו דבר האבד ולא צורך המועד. ב') דמסתברא ליה דלא אמרו להתיר מלאכת אומן משום צרכי רבים אלא דוקא בדברים שיש בהם חיי נפש ככל הדברים שהזכיר אבל משום מצוה לא התירו דבר שהוא מלאכת אומן וראיתי בס' העמק שאלה בפרשת וזאת הברכה שאלתא ק"ע סקי"ג שהביא התוספתא שהזכיר הרשב"א מי שהיה כותלו גוהה וכו' וכתב שמזה למד הרשב"א דהיתר צרכי רבים אינו אלא צרכי הגוף כמו מרחצאות ולהסיר מכשולות שבדרכים שהרי גם בשבת התירו לטלטל קוץ פחות פחות מארבע אמות אבל שמירת ממון של רבים אסור ומכאן אסר לבנות בית הכנסת במועד אבל רבינו השאלתות מפרשה בבא בפני עצמה וקאי על כותל חצר דבעיר הסמוכה לספר רשאי