שדי חמד אסיפת דינים חול המועד קלו

בשם הרב מזבח אדמה דלעשות ספסלים בבית הכנסת שלא יהיה מחלוקת מיקרי צורכי רבים וכן עשו בעיר קדשינו ירושלים תובב"א בפני הרב מוהר"ר בנימן כדכתב הרב מוהר"י בואינו בספר שלחן מלכים וכן נהגו לסדר צרכי רבים למנות גבאי צדקה וגבאי בית הכנסת ולגמילות חסדים וכיוצא וכן נהגו באיזמיר למנות גזברי וגבאי החברה קדושה וביקור חולים וכו' וכו' ומנהגן של ישראל תורה עכ"ל הרי לפנינו הלכה למעשה להתיר בנין בית הכנסת כשיש לחוש חשש כל דהו שמא יהיה איזה עיכוב ומניעה בדבר (מה שציין לעיין בספרו מעשה אברהם לא מצאתי כעת)

והיה נראה לכאורה שיש מזה סתירה להיתרו של הרב נודע ביהודה דהא משמע דלולא החשש שיהיה עיכוב משרי המדינה לא היו מורים היתר לבנות בחול המועד אך נראה דאין מזה סתירה לפי שמשמעות הדברים הוא שהתירו על ידי אומנים שכירי יום ולכן הוצרכו לטעם זה אבל אם היה באפשרות לבנות על ידי קבולת גם בלא זה היה מותר מטעם שכתב הרב נודע ביהודה

והרב שערי תשובה בסי' תקמ"ג (על מה שכתב מרן בסעיף ב' נכרי שקבל מערב יום טוב לבנות בקבלנות אסור להניח לבנות בחול המועד אף שהוא חוץ לתחום) הביא מה שכתב הרב נודע ביהודה הנ"ל וסיים ועיין תשובת מוהר"ם בר ברוך הקטנים סי' קמ"ב שאפילו התחילו הנכרים לבנות קודם יום טוב ואין רוצים ליבטל ואם אין מניחים אותם לגמור לא יהיו נגמרים אסור להניחם לגמור בחול המועד והביאו מחזיק ברכה וכתב שכן כתב בשיבולי הלקט בשם הגאונים עכ"ל והנה ספר שו"ת מוהר"ם בר ברוך אין אצלי ועיינתי במחזיק ברכה וליתנהו להני מילי שם ולא דבר בסי' תקמ"ג כלל וראיתי שהדברים האלה כתובים בברכי יוסף ובמחילת כבוד גאונו נתן מקום לטעות כי מסיגנון לשונו שאחר שהעתיק תורף דברי הנודע ביהודה סיים במה שהביא מרן חיד"א בשם מהר"ם בר ברוך מי שאין בידו שו"ת הנ"ל ולא ספר ברכי יוסף יבין שמביא דברי מוהר"ם לסתור דברי הנודע ביהודה ואין האמת כן כמו שיראה הרואה בגוף דברי הברכי יוסף שעל מה שכתב מרן כותי שקבל לבנות ביתו של ישראל בקבלנות וכו' מביא וקורא דברי מוהר"ם בר ברוך הללו ומובן שאין הדברים אמורים אלא לאיש פרטי הבונה ביתו אבל בבנין בית הכנסת וכיוצא שהוא בנין של רבים לא מיירי כלל ולענין זה חידש הגאון נודע ביהודה דכיון דהוא בנין של רבים דליכא משום חשדא אלא דבשבת ויום טוב אסור משום חשש חילול השם ח"ו להניח לזולתינו לעשות מלאכה ביום האסור לנו מה שאין האומות מניחים לעשות כן אבל בחול המועד שכל האומות רואים שישראל עוסקים בכמה מלאכות (בדבר האבד וכיוצא) בחול המועד מה שאין עושים כן בשבת ויום טוב על כן יאמרו בגוים הנח להם לישראל שכך דיניהם זה אסור וזה מותר להם ואין כאן חשש חילול השם ואין לנו סתירה לזה מדברי רבינו מוהר"ם בר ברוך דלא מיירי אלא ביחיד הבונה ביתו כאמור

והשגתי ספר שבולי הלקט השלם (אשר נדפס מקרוב בוילנא בדפוס רא"ם) וראיתי שמה שכתב מרן חיד"א בשמו שכתב בשם תשובה לגאונים כדברי מוהר"ם בר ברוך דברי השבולי הלקט הם בערוגה שביעית סי' רכ"ב וז"ל שאלו לגאונים ישראל שהשכיר פועלים קודם הרגל לבנות לו בנין שלו והתחילו לבנות קודם יום טוב ולא הספיקו לגמור אותו מהו שיגמרו במועד לפי שאין רוצים ליבטל ואם לא היו מונחים אותם לגמור במועד שוב לא יהיו גומרים אותו וכבר הוא ככולו אבוד והשיבו כך דעתי נוטה שאסור להניח לגמור במועד דאמרינן מקבלי קיבולת בתוך התחום אסור דהיינו נכרי שקבל מלאכה מישראל קודם יום טוב בתוך התחום אסור דכי אזלי בני אותה העיר יחזו לנכרי דעביד עבידתא דישראל ביום טוב אמרי האי ישראל יהיב עבידתא ביומא טבא ונפיק מיניה חורבא ולא ידעו דקיבלה נכרי מישראל מקמי יומא טבא ומשמע דכי אסר שמואל כגון מלאכה הידועה דשל ישראל אבל חוץ לתחום קאמר שמואל דמותר במקום שאין רגילים ישראל לבא שם אמר רב פפא אי איכא מתא דישראל דרים שם ומיקרבא להתם אסור משום דקא חזו ליה בני ההוא מתא ומסקנא בחולו של מועד דשכיחי אינשי דאזלי מדוכתא לדוכתא אפילו חוץ לתחום אסור ואמרינן מר זוטרא בריה דרב נתן בני ליה אפדנא מקבלי קיבולת חוץ לתחום איקלעו להתם רב הונא ורב ספרא בר רב חיננא ולא עייל לגביה דקא סבירי דאפילו חוץ לתחום אסור דרגילי אינשי למיזל להתם עכ"ל התשובה שהובאה בשיבולי הלקט הנך רואה דלא מיירי מבנין רבים כי אם ביחיד הבונה בית ובזה ודאי אסור אבל בנדון הגאון נודע ביהודה בנין בית הכנסת כי ברבים היו וסבירא ליה דברבים ליכא חשדא נראה דשפיר קאמר דבחול המועד גם משום חשש חילול השם חס ושלום ליכא ולכן היה נכון להגאון שערי תשובה להביא בתחלה על דברי מרן הנ"ל את דברי תשובת מוהר"ם בר ברוך ואחר כך לכתוב מה שחידש הנודע ביהודה לענין בנין של רבים

ובגוף הדין בנין בית הכנסת בקבלנות על ידי נכרים בחול המועד עם שסברת הגאון נודע ביהודה נראית נכונה דאין לחוש משום חילול השם לגבי חול המועד שגם בני ישראל עוסקים באיזה מלאכות המותרות על ידי עצמם ובמשא ובמתן וכו' מכל מקום יסוד דבריו הוא דנקיט עיקר כמאן דאמר דברבים ליכא חשדא (ורק משום חשש חילול השם ולזה הסביר דאין שייך לומר כן בחול המועד) ואינו פשוט לומר כן ויש הרבה פוסקים שסוברים דלא קיימא לן כי האי שינויא דברבים ליכא חשדא ועוד נחלקו רבני האחרונים דיש אומרים דדוקא באם החשד הוא שעוברים איסור תורה בזה הוא דברבים לא חיישינן שיעברו איסור תורה אבל אם החשד הוא שעוברים איסור דרבנן לא סמכינן אהאי שינויא דברבים ליכא חשדא ויש סוברים בהפך ועוד יש סברא דבמקום מקודש כבית הכנסת כולי עלמא מודי דלא סמכינן להתיר על פי סברא דברבים ליכא חשדא ועוד כתבו הפוסקים דברבים דליכא חשדא מכל מקום מכוער הדבר ועוד כתבו דהיכא דשכיחי פורצי גדר חיישינן אף ברבים כאשר מתבאר כל זה ממה שכתבתי בקונטריס הכללים במערכת החי"ת אות ד"ן

וכעת אשכחנא מרגניתא דאתא לידאי ספרא רבה שו"ת כנף רננה וחזה הוית בסי' כ"א דשקיל וטרי בהאי דינא אי ברבים איכא חשדא ואסברה ניהלן דלפום מאי דכתב הרב מגן אברהם גבי קבלנות על ידי נכרים דאיכא משום חילול השם שהאומות אין מניחים לעשות בחגיהם וכו' אם כן ממילא אין חילוק בין יחיד לרבים וגם ברבים איכא חשדא והוא דעיקר היתר של רבינו תם לבנות בית בקבלנות הוא משום שיאמרו קבלן קבלנותיה עביד ולא יחשדוהו בשכירי יום ודעת הר"י לאסור שמא יאמרו שכירי יום הם וצריך לומר דלרבינו תם לא חיישינן שיתלו באיסור דאדרבא יעמידוהו בחזקת כשרות ויחקרו עד שידעו האמת וכל זה במי שלא הורעה חזקתו אבל כיון דקבלנות נמי אסור משום חילול השם ודאי הורעה חזקתו ויתלו באיסור דשכיר יום הוא ואסור מדין הש"ס והא דבסוף פרק קמא דעבודה זרה פריך כותי נמי יאמרו אריסותיה עביד אף דבאריסות נמי עובר הישראל בלפני עור מכל מקום כיון דאריסות רגילות טפי יתלו ברגילות לא כן בקבלנות דלא יתלו בו אלא מכח חזקת כשרות והיכא דהורעה חזקת כשרות יתלו באיסור כמו בהיתר ואין חילוק בין יחיד לרבים כיון דהורעה חזקתייהו ואף שכתב הטורי זהב בסי' תרנ"ה בנכרי שהביא לולב מחוץ לתחום דמותר ביום טוב דלא שכיח שיעשה אדם מצוה הבאה בעבירה אם כן בבנין בית הכנסת שהוא מצוה יתלו בהיתר זה אינו שהרי עושין עבירה דחילול ה' וגם בלאו הכי ידוע דהמתחדשים עושים בתי כנסיות נגד הדין ומנהגי ישראל ואף דבית הכנסת שבעיר הרב השואל אינה ממש כאותן בתי כנסיות מכל מקום אינה על פי הדין ומנהגי ישראל והיא רק כמו שעושים שאר העמים מקום קיבוץ ובודאי איכא חשדא ואסור ליכנס אפילו לרבינו תם המיקל בקיבולת היכא דאיכא חשדא ודאי אסור ובזה ודאי גם ברבים איכא חשדא דכרובם כן חטאו וגם בלאו הכי הרבה אחרונים חלקו על המגן אברהם דדוקא באיסור עבודה זרה דחמיר לא נחשדו רבים מה שאין כן באיסור קל דאמירה לנכרי כמו שכתב בס' ת"ש ועיין מגיד משנה ומשנה למלך פרק י"א מהלכות אישות דבאיסור דרבנן לאו כולי עלמא זהירי ואף דבחולין