שדי חמד אסיפת דינים חול המועד קלה

תקל"א הביא מה שהתיר הגאון נודע ביהודה במהדורא קמא וכתב על דבריו ולדעתי לא נראה הכי מהא דתנו רבנן כל אלו המותרים לגלח במועד מותרים לגלח בימי אבלו ודוק ועיין נמי בספר בנין אריאל

עתה השגתי ספר יקר נזר ישראל לידידי הגאון ישראל מתתי' אווערבאך אבד"ק גוואזדזיק יצ"ו וראיתי בחלק שני (מקרא קודש) ריש סי' מ"ט שכתב בדין גילוח בחול המועד דאף אם גילח קודם יום טוב לא יגלח במועד ובביאורו (ליקוטי רימ"א) מראה מקום הוא למה שכתב הרב זכור לאברהם במערכת חול המועד בשם מרן חיד"א שהגאון נודע ביהודה התיר למי שגילח ערב יום טוב להתגלח על ידי עני שאין לו מה יאכל ושחלקו עליו וכו' והוסיף על זה שגם בספר חסד לאברהם סי' נ"ד מסיק נמי לאיסור וגם בחתם סופר פסק לאיסור וכן כתב בישועות יעקב סק"א עכ"ד יצ"ו והנה ספר חסד לאברהם שו"ת שנים הם. א) להרב מוהר"א אלקעלעי מח"ס זכור לאברהם. ב) להרב מוהר"א תאומים ואין גם אחד מצוי אצלי לעיין בדב"ק אמנם בישועות יעקב עיינתי ובמחילת כתה"ר אינו ענין למה שחידש הגאון נודע ביהודה כלל ודברי הגאון ישועות יעקב הם בסי' תקל"א שעל מה שפסק מרן שאף אם גילח ערב הרגל אסור לגלח בחול המועד הביא שדעת רבנו תם שאם גילח בערב הרגל מותר להתגלח בחול המועד וכתב להכריח שלא כדעת רבינו תם והרב נודע ביהודה חידש שלא נחלקו הפוסקים אלא באם יתגלח שלא על ידי עני דאילו על ידי עני שאין לו מה יאכל מותר לכולי עלמא והרבנים הבאים אחריו חלקו עליו וסוברים שאף על ידי עני שאין לו מה יאכל אסור להתגלח בחול המועד אף אם גילח קודם הרגל כמתבאר מכל מה שהבאתי אני הדל וכן תראה שמרן חיד"א הביא דבר זה בסי' תקמ"ב ששם מקור דין מלאכה על ידי עני שאין לו מה יאכל ואין מזה שום רמז בדברי הגאון ישועות יעקב כמו שיראה הרואה

גם השגתי ספר האשכול שנדפס בשנת תרכ"ח עם ביאור נחל אשכול לגאון בדורנו וראיתי בח"ב בהלכות מועד קטן סי' מ"ה בנחל אשכול ס"ק י"ז שאחר שכתב שכל הפוסקים סוברים דאף למי שגילח קודם הרגל אסור לגלח בחול המועד (וכתב עיין י"ד שמה שכתב הטור בשם רבינו תם זה לא נמצא בראשונים והיה כתוב י"א עיין הגהות מיימוניות ונשתבש ר"ת) ואף שבדרבנן בשעת הדחק סמכינן איחיד עיין נקודות הכסף סי' רצ"ג מלאכת חול המועד לרוב הפוסקים הוא דאוריתא וכו' וכל מה שלא התירו אסור מן התורה ואף שיש לומר שלא גזרו אלא על שער הראש עיין מחצית השקל כיון שהתירו שפה אף שאינו מעכב אכילה או כדכתב בתשובת ע"ש שלא גזרו לקילקול יום טוב אחרון כל זה הבל ורעיון רוח שעל כל פנים לא תמצא בהדיא שהתירו אם כן אף בלא גזרה שמא יכנס מנוול אסור מן התורה משום מלאכה ואין לך אלא מה שהתירו בהדיא ואף אם ברור לך שאם היה בית דין הגדול בימינו היו מתירים להם נתנה התורה רשות ולא לנו ובליקוטי הפרד"ס לרש"י ד' כ"א שער שבמקום הקזה מותר להעבירו בחול המועד אף שגזרו על תגלחת בחול המועד לפי שהקזה סכנה עכ"ל הרי דאי לאו סכנה לא התיר אף שאינו בראש ואף שלא פשע ולא שייך חשש ניוול ואזיל לשיטתו בחגיגה י"ח מלאכה בחול המועד דאוריתא והרי"ף והרא"ש כתבו במועד קטן י"ט להכי אין שמיני עצרת מבטל גזרת שלשים שלא נהג כלל דין שלשים שמה שאסור בתספורת מטעם רגל הוא ולא מטעם אבילות ואי בגילח בערב יום טוב כדרך כל העולם שרי נמי בחול המועד הרי משכחת שגילח ערב יום טוב ומת לו מת ונהג אבילות שעה אחת קודם יום טוב ויום טוב מבטל שבעה ובחול המועד מותר לספר מטעם יום טוב ואסור מטעם גזרת שלשים ואף אי איסור חול המועד דרבנן מכל מקום בכלל איסורין הוא שלא התירו חכמים וכו'

הנה אחר כל אלה הדברים כתב ויש ממציא היתר לספר על ידי פועל שאין לו מה יאכל דמותר במלאכה וגם זה לא נראה כלל דלא התירו אלא לעשות מלאכה ובשעת מלאכה ניכר שעני הוא ואחר שנעשית המלאכה אין מראית עין אבל הכא לאחר שנסתפר כולי עלמא רואין אותו ומי יעיד שפועל שאין לו מה יאכל גלחו וחזינן בגמרא דף י"ד שאסרו אפילו היכא דאיכא סברא להתיר כל היכא דלא מוכח מילתא ביום טוב ואיכא חשש לרואים ואפילו איכא סברא שהרואים ידעו טעם שהותר לו כגון חולה ונתרפא אסר הרשב"א (ספקן דתוספות י"ד ע"א דוקא באומן שחלה ונתרפא עיין י"ד) תדע שבמשנה ד' י"ז ע"ב אסרו כתיבת ס"ת והתירו למי שאין לו מה יאכל אבל במשנתינו אלו מגלחין לא הוסיפו וכן ממי שאין לו מה יאכל היינו טעמא דלא מוכחא מילתא ולבר מן הדין אסרו גם כן משום גזרה שמא יכנס מנוול וראיתי לחכם אחד שמביא ראיה שרש"י סובר בגילח ערב יום טוב מותר במועד שפירש בריש דף י"ד מאן דמיתרשל ולא גילח מקמי רגל וזה שיבוש רש"י דבר בהווה בימיו שלא גילחו אלא הראש דמאן דמגלח בערב יום טוב לא יצטרך ברגל דאפילו כהן גדול די לו מערב שבת לערב שבת בתענית דף י"ז וכן אנחנו אין מגלחין הראש אלא אחר כמה שבועות ועוד דרש"י פירש כן לסלקא דעתין דמקשן דאיבעיא ליה באבדה אבידתו בערב יום טוב דאונס דמותר לגלח אם כן כל שכן מי שעשה חובתו וגלח ערב יום טוב כתקנת חז"ל דאי לזה אסר אף שעשה מה שצווה וכל אדם ראה שלא זלזל יום טוב ראשון כל שכן מאן דלא קיים אבל כשפשט בש"ס דלא מוכחא מילתא ממילא ידענו כל היכא דלא מוכחא מילתא בתוך ימי רגל למה הותר לו אסור לגלח

ב) בית הכנסת שנתפשרו הקהל עם הבנאים בקבלנות על מנת לשבות בשבתות וימים טובים ולא התנו על חול המועד ועתה אם ירצו להשביתם ממלאכתם צריכים לשלם שכרם הנה כבר כתב הרב מגן אברהם בסי' רמ"ד סק"ח דברבים ליכא חשד ורק משום חילול השם הוא דאיכא שהאומות אין מניחים לבנות ביום האסור להם אבל בחול המועד ליכא חילול כיון שהישראלים עוסקים בקצת מלאכות המותרות כן כתב הגאון נודע ביהודה מהדורא תניינא סי' ק"ג ונראה דמה שהוצרך לזה הוא בדליכא למיחש שיתבטל הבנין אבל אם יש לחוש שעל ידי שיתבטלו בחול המועד יתבטל הבנין לגמרי או מצד הפועלים או מצד שיערערו שרי המדינה וכיוצא פשיטא דשרי משום דהוי דבר האבד כדכתב מרן בבדק הבית ריש סי' תקמ"ד והביא דבריו הגאון מגן אברהם בסק"ב ומרן חיד"א בברכי יוסף שם אות ב' כתב במקומותינו דצריך טורח וממון ועת רצון לקחת רשות לבנות בית הכנסת ויש כמה מונעים פשיטא דשרי וכדכתב מרן בבדק הבית עכ"ל (חידוש הוא שלא זכר דברי הרב מגן אברהם) וכן כתב הרב שלחן גבוה בסי' תק"מ סק"ו שהיה מעשה בעיר גדולה בשנת תפ"ח שהתחילו לבנות בית תלמוד תורה בחדש אלול בלא מאמר המלך ונמשך הבנין עד אחר סוכות והתירו רבני מתא לבנות גם בחול המועד על ידי אומנים נכרים ועל ידי ישראל שאין לו מה יאכל מפני שחששו שמא יהיה איזה ערעור מ"ה לעכב הבנין שנעשה ואין לך דבר האבד גדול מזה עי"ש

וגדולה מזאת ראיתי בס' נחמד למראה ח"ב בריש מסכת מועד קטן אמתניתין דעושין כל צרכי רבים וכו' שהביא הרב להתיר אף בזמן הזה שאנו חוסים בצל מלכי חסד ורחמים ובלתי רשות בונים בתי כנסיות כדרך שכל אדם בונה ביתו התירו לבנות בחול המועד משום חשש כל דהו והוא שאחר שהביא דברי מרן שבבדק הבית וברכי יוסף הנ"ל כתב וכן ראינו הלכה והן מורין רבני מתא איזמיר יע"א שבא רשות מהמלך לבנות הבתי כנסיות שנשרפו בשנת התקל"ב והתירו לבנות בפורים וחול המועד וערב פסח מטעם האמור וכן בשנת תר"א שנשרפו הבתי כנסיות אף שבימים האלה הם מלכי חסד ורחמים ובלתי רשות בונים הבתי כנסיות כאדם הבונה ביתו ואין פוצה פה עם כל זה התירו לבנות הבתי כנסיות משום דלאו כל שעתא מיתרחיש ולא פחית עלמא מקנאה ושנאה ומדברי שטנה ועביד דהדרא וחוששנו פן ח"ו יהיה איזה עיכוב ועוד דלא ימצא פועלים מרוב הבניינים שנשרפה העיר וציון לעיין בספר חקרי לב בשיירי אורח חיים סי' כ' (אינו מצוי אצלי) ובספרו מעשה אברהם בחלק א"ח והביא מה שכתב מרן חיד"א במחזיק ברכה סי' תתקמ"ד אות ה'