שדי חמד אסיפת דינים חול המועד קלג

שכל פעולה מותר על ידי פועל עני וממילא גם סיפור וכיבוס בכלל. ג) על מה שכתב דמסייע אין בו ממש וסמך עצמו על דברי הנקודות הכסף (סי' קצ"ח אות כ"א) תמה עליו למה תפס להקל כדעתו ולא להחמיר כדעת הטורי זהב שהסכים עמו הגאון חכם צבי בסי' פ"ב והשיבו שלא החמיר הטורי זהב אלא באיסור תורה שכן מורה לשונו שכתב שאותה ישראלית מסייע לה וכאילו היא עושה מלאכה זו שאסורה מדאוריתא וגם החכם צבי סיים שראוי להחמיר שיש בו משום לתא דאוריתא ועוד רבותא למחשב גברי והרי המגן אברהם בריש סי' ש"מ הסכים לדברי הנקודות הכסף. ד) לפי מה שכתב דאין שייך לגזור שלא יכנס לרגל כשהוא מנוול אם מתירין לו רק על ידי פועל עני דאיך יסמוך על זה דאטו יודע קודם הרגל שיזדמן לו פועל שאין לו מה יאכל וכו' אם כן לפי סברא זו מותר על ידי פועל עני אפילו לא גילח ערב הרגל וכו' והשיבו מעולם לא עלה על לבי לומר דמי שלא גילח ערב הרגל שלא נגזור בו שלא יכנס מנוול דאיך אפשר להתיר לזה ואנו רואים שפשע ונכנס מנוול וכו' האריך קצת בזה וגם לבאר דלמה לא נחוש שיחשדוהו שעשה על ידי פועל שיש לו מה יאכל) וסיים ובזה ספו תמו כל השגות מעלתו ואני ככחי אז כן כחי עתה בכחא דהיתירא ומטעם הכמוס אתי כנזכר בתחלת מכתבי

ובסימן ק' כתב שנית להרב השואל לא ראיתי בדבריו השגה חדשה וכו' ואם מעלתו אין רוצה לקבל מה אעשה לו ואני לא הדפסתי חיבורי רק שיסמכו הקטנים ממני שאין כח עיונם משיג לעיין אבל מי שהגיע להוראה ויש לו לב להורות אין אני אומר קבלו דעתי ומה שתמה מעלתו איך אחקוק בספר דבר שהטעם כמוס בלבי אני תמה עליו וכי אני כתבתי למעלתו שהטעם ההיתר הוא כמוס הלא כל טעמי ונימוקי מבואר בחיבורי ויותר ממה שמבואר שם כתבתי למעלתו באר היטב ומפורש אבל כתבתי לו שהיה בדעתי להעלים הוראה זו ושלא לפרסמה אבל מטעם הכמוס פירסמתי ההוראה והשומע ישמע והחדל יחדל וידע מעלתו שגם מלבד הטעם הכמוס גם כן מצאתי עצמי מחוייב בדבר על כל פנים לפרסם ההיתר בקהילתינו שבכאן בעה"י נזהרים מלהשחית בתער ובחול המועד מחמת שננעלו שערי האומנים היהודים לפניהם הלכו לאומנים אינם יהודים בחול המועד וממילא היו משחיתים בתער כי הא"י אינו בקי לגלח במספרים או במשיחה ולכך מצאתי עצמי כמחוייב לפתוח להם שערי היתר אצל יהודים אלא שהיה בלבי דאזלינן בתר רובא דעלמא במדינות שאינם נזהרים מן התער לכן רציתי להעלים עד שמטעם הכמוס אשר עמי הכרעתי לפרסם ההיתר ולרוב טרדותי לא אאריך

גם בסי' ק"א כתב שהגאון מוהר"ר שאול אבד"ק אמשטרדם התרעם עליו על היתר הגילוח בחול המועד והשיבו איני אומר קבלו דעתי וכבר הקדמתי בהקדמת ספרי שאיני כדאי לסמוך עלי כלל ואני הוצאתי חבורי לאור שילמדו תלמידיי שזכני ה' להרביץ תורה ויותר מארבעים שנה לא פסקו תלמידים מביתי אבל לגדולי הדור חלילה שאבוא להורות להם ולכן האמת לאות שהרבה מעלתו להשיב דעתי שלא יחר לי על שחולק עלי הם ללא צורך כי הלא זו תפלתי גם בהקדמת ספרי שלא יהא ספרי למוקש והדברים שאינם נכונים לא יתקבלו ואני מחזיק טובה בזה למעלתו ואף על פי כן לגוף הדין אם לדעתי נכון לא אשא פנים והאמת יורה דרכו ומה שכתב מעלתו שעיקר סברת הפוסקים האוסרים הגילוח תלוי בדברי הגהות מיימוניות בשם מוהר"ם מרוטרונבארג רבן של כל ישראל מי לא ידע מגדולת מוהר"ם וחלילה לי לחלוק עליו מסברא דנפשאי אבל אם מוהר"ם הוא רבן של כל ישראל רבינו תם הוא רב רבנן ועליו נשענתי ודבריו קיימתי ולא עוד אלא שאני לא התרתי מה שאסור למוהר"ם ולכל הפוסקים ואני התרתי דבר המותר לכל הפוסקים וכך אני אומר שהפוסקים שחלקו על רבינו תם הוא לפי שהבינו שמתיר לחלוטין אבל מודים הם שעל ידי פועל עני מותר דכללא הוא כל המלאכות מותרות ע"י פועל עני וא"כ אם אני אומר שגם רבינו תם לא התיר אלא ע"י פועל עני אין כאן מחלוקת בגוף הדין רק בפירוש דברי רבינו תם וממה נפשך אם דעת רבינו תם כן מה טוב ואם באמת מתיר רבינו תם לחלוטין על כל פנים אני איני מתיר רק על ידי פועל עני ואיני סותר דברי שום אחד מהפוסקים

והביא מה שהשיגו הגאון דאמשטרדם על מה שכתב במהדורא קמא ללמוד מהירושלמי דבחול המועד לא חיישינן למראית עין דעוברים ושבים כמו שהבאתי בשמו לעיל (בד"ה שוב כתב לבאר) והאריך לסלק השגתו ולהוכיח דבאיסור קל לא חיישינן למראית עין דעוברים ושבים וסיים (בסוף ד"ה ומעתה) באופן שגוף הדין אני נשאר במקומי אמנם מה שכתב מעלתו שאין חושש על פירסום ההיתר שאין מתקיים כי מי ישמע לי לדבר זה הנה ידעתי מעצמי שאין דברי קטן כמוני נשמעים ולא איכפת לי בזה אני לא אמרתי קבלו דבריי אבל מה שכתב שצער לו על פרסום ההיתר משום לזות שפתיים אני איני חושש לזה וכל כי הני מילי האמיתיים ליתאמרו בשמי

ומה שכתב הלא יחזקאל הוא למופת הדור ומחיצת הכרם שנפרצה אומרים לו גדור הנה הגדיל שבחי במה שאין בי אבל גם בהוראה זו לא עשיתי כי אם לגדור ולא לפרוץ ולא מיבעיא במקומי שנזהרין מהשחתה בתער וכל האומנים היהודים השבענום בנקיטת חפץ על זה ובמועד מפני שננעלו שערי האומנין היהודים הלכו בצנעה לאומנים אינם יהודים והיו משחיתים בתער כי האינם יהודים אינם בקיאים לספר במספרים או במשיחה ואם כן פירסום ההיתר הוא לגדור גדר ולא לפרוץ פרץ אלא אף במדינת הלועזים שבעונותינו משחיתים בתער ועוברים ביד רמה על כמה לאוין מפורשים בתורה גם באלו לא עשיתי כי אם לגדור ולא לפרוץ וכבר רמזתי לאחיו הגאון בזה אבל יעבור עלי מה ויהיה מלעזים עלי מוטב שאהיה שוטה כל ימי ולא אפרסם דבר שלא. דברו ממנו הראשונים ומה שפרסמתי היתר הגילוח בחול המועד הוא דבר שכבר הורה ראשון לראשונים הרבינו תם

ואשר כתב מעלתו שלהחזיק ולקיים הוראתי הוא מן הנמנע תמיהני מה הוצרך לכתוב דבר זה וכי בקשתי ממנו או משום רב להחזיק שום הוראה ממה שהורתי והעלתי בספרי אם הדברים נכונים אין צריכים חיזוק ואם נכשלתי חס ושלום למה אבקש להחזיק ולהגדיל המכשול חס ושלום וגם עתה לפי דעתי כל הטעמים אשר אני כותב כאן לא יתקבלו על מעלתו כי כבר לא נתקבלו דברי הוראתי אצלו טרם שידע וראה חבורי כבר יצא קול גבנוני כרוז בזה והנה אף על פי כן בקשתי לעיין בספרי לפעמים אולי ימצא בו דבר טוב וכו' ואת והב בסופה וכו' עכ"ל והטעם הכמוס מצאתי שגילה אותו הגאון חתם סופר ואביא דב"ק להלן אם ירצה ה'

הנה הבאתי תורף כל דברי הגאון נודע ביהודה בשתי המהדורות ואשר אני אחזה מתבאר מכל הרשום שהגאון מחזיק בתורתו ובהוראתו בקדושה ואף אחר שראה דברי המשיגם עליו כתב ככחי אז כחי עתה בכחא דהיתירא ואמר מר כל כי הני מילי ליתאמרו משמאי וכל זה מנגד מה שכתב הרב עיקרי הד"ט שהקול נשמע שהגאון נודע ביהודה חזר בו ואסר בגזרת נח"ש וכו' ולפי הנראה הוא קול ששוברו עמו כמתבאר מתוך דב"ק שבמהדורא תניינא ואין דעתי נוחה לומר דהא והא איתנהו שאחר שכתב תשובות שבמהדורא בתרא חברו עליו רבני גאונו דורו ורבו בעלי תריסין החולקים עליו ולכן ביטל דעתו וחזר בו שזה היה אפשר לומר אם היה נדפס הספר בחיי דמר אך ידוע שנדפס אחר סילוקו של צדיק על ידי בנו הגאון מוהרש"ל ואם איתא לשמועה זו היה מודיע מר בריה דבר זה כשהדפיס המהדורא תניינא לכן נראה שאין שמועה זו נכונה

אמנם לדינא ודאי אנו אין לנו אלא דברי הרבנים שרים רבים ונכבדים האוסרים וכדכתב הרב עיקרי הד"ט דכבר מחו לה מאה עוכלי ובר מינה דהאי שמעתתא והשליכו ארצה כל ראיותיו והחליטו לאסור והכי נקיטינן והרב יד דוד בחידושיו למסכת מועד קטן בדף ער"ב הביא סברתו ושקיל וטרי קצת וכתב דבקונטריס מיוחד האריך להשיג ומפני שכבר נדפס בס' בנין אריאל וכו' ושגם בפחד יצחק חלק ג' נדפסו תשובות רבני איטליא שכתבו בתקף נגד דברי הרב נודע ביהודה לכן קצרתי פה רק את זה אגיד כי סברת רבינו תם הלזו לא מצאתי בשום פוסק שאמרה בשם רבנו תם חוץ