שדי חמד אסיפת דינים חול המועד קלב

מערכת חול המועד זאת להודיע כי מערכה זו סדורה לפני מכמה שנים ואחרי כן השגתי איזה ספרים חדשים ויש ביניהם המדברים בדינים אלו ובפרטות השגתי ספר יקר נזר ישראל לידידי הגאון ישראל מתתיה אווערבאך אבד"ק גוואזדיזיק יצ"ו ובקונטריס מקרא קודש האריך בפרטות בדיני יום טוב ובדיני חול המועד ובמפתחות מסודרים כל הדינים על סדר אל"ף בי"ת בסדר נכון מאד ובמעט שעיינתי בו ראיתי נפלאות כי ערך כל הדינים שחידשו ראשונים ואחרונים ולא איסתייעא לי לחזור ולעיין בכל הכתוב אצלי ואדמה שקידמני באיזהו מקומן של שבחים במה שהבאתי אני הדל מפי סופרים וספרים ומשנה לא זזה ממקומה ואין מדרש בלא חידוש ומיניה דמר וממני ההדיוט תסתיים שמעתתא

א) אם גילח ערב הרגל התיר הרב נודע ביהודה לגלח בחול המועד על ידי פועל שאין לו מה יאכל וכבר חלקו על דבריו רבני גאוני דורו ואסרו בכל תקף ובאמת שהוא תימה על הגאון החסיד איך יצאתה זאת מלפניו אלו תורף דברי מרן חיד"א במחזיק ברכה סי' תקמ"ב והרב קנין פירות במערכת חול המועד אות ט' כתב בשם הרב עיקרי הד"ט שהקול נשמע מפי מגידי אמת שהרב נודע ביהודה חזר בו מכל מה שכתב וחזר לאסור איסר בגזרת נח"ש לכל העובר על תקנת חכמים עכ"ל

והנה נראה מדברי הרב קנין פירות בשם הרב עיקרי הד"ט שלא ראו מה שכתב הגאון נודע ביהודה במהדורא תניינא בזה ומה שכתב מרן חיד"א שרבני דורו חלקו עליו וכו' נראה שלא כתב כן על פי מה שראה בנודע ביהודה מהדורא תניינא כי המהדורא תניינא לפי הנראה לא היתה למראה עיני קדשו כי נדפסה אחרי כן ואינו מזכירה בשום מקום בספר מחזיק ברכה ואולי ראה אותה בסוף ימי חייו בכתיבת יד אך בעודו עוסק במלאכת הקודש בחבורו מחזיק ברכה לא ראה אותה ומה שכתב כן הוא רק מפי השמועה עיין מה שכתבתי בקונטריס כללי הפוסקים בסי' ט"ו אות ל"א (שנדפס בשדי חמד חלק אסיפת דינים חלק שני) ואנכי הרואה דברי הגאון נודע ביהודה בשתי המהדורות ראיתי לרשום בזה תורף דב"ק ומזה תתברר אמתות דעתו בעיקר דין זה והוא זה

בנודע ביהודה מהדורא קמא סי' י"ג נשאל אם מותר לגל על ידי משיחה בחול המועד לפי שהיו מצטערים ביותר אלו הרגילים לגלח וכתב והנה אסרתי לחלוטין כיון שכל הפוסקים חלקו על רבינו תם שרצה לומר שמי שגלח בערב הרגל מותר לו להתגלח בחול המועד ושוב כתב ליישב שיטת רבינו תם ולמה שדחו דבריו מדלא קחשיב במתניתין דאלו מגלחין במועד וכו' מי שגילח בערב הרגל אמר רב דאי משום הא לא איריא על פי מה שביאר דבגילוח בחול המועד יש שני צדדי איסור. א) משום מלאכה ב) שלא יכנס לרגל כשהוא מנוול וכשלא גילח ערב הרגל אין איסור להתגלח במועד מצד איסור מלאכה אם יש בו צורך גדול דהויא מלאכה לצורך המועד אך יש בזה משום שלא יכנס לרגל מנוול ואם גילח ערב הרגל אין איסור מצד שלא יכנס מנוול אבל יש בו איסור מלאכה דכיון שגילח ערב הרגל לא הוי תו צורך הרגל כולי האי וכיון שהאיסור הוא משום מלאכה מותר על ידי עני שאין לו מה יאכל כמו בשאר מלאכות אבל מי שלא גילח ערב הרגל שאיסורו הוא משום שלא יכנס מנוול אינו מותר אף על ידי עני שאין לו מה יאכל ולפי זה יש לומר דמתניתין לא תני אלא אותם שמותרים להתגלח אף שלא על ידי עני שאין לו מה יאכל ומשום הכי לא תני בהדייהו מי שגילח ערב הרגל כיון שאין היתרו אלא על ידי עני שאין לו מה יאכל ואולי גם שאר פוסקים רדו (יודו) להתיר על ידי פועל עני ואף שגם המתגלח מסייע וכו' מסייע בזה אין בו ממש וכו' כן נראה אם יסכימו רבותי ואם לאו בטלה דעתי וביאר דכשההיתר הוא רק על ידי עני שאין לו מה יאכל ליתיה לחשש דשמא יכנס לרגל מנוול שלא יסמוך על זה שלא לגלח מערב הרגל שהרי אינו יודע שיזדמן לו עני שאין לו מה יאכל במועד להתגלח על ידו

שוב כתב לבאר אם יש לחוש למראית עין שלא ידעו שגלח קודם הרגל כמו שכתב מרן בית יוסף בשם הגהות מיימוניות דמי שרואה אותו מגולח מחדש אינו יודע שגלח ערב הרגל וכתב לזה דכיון שבני עירו ראוהו קודם שגילח עתה שכבר היה מגולח ורק החשש הוא למראית עין דארחי ופרחי כבר כתב המגן אברהם בסי' רמ"ו סק"ו בשם הירושלמי דבשביעית היקלו ולא חשו אלא למראית עין דבני עירו ולא דארחי ופרחי וכל שכן במלאכה בחול המועד ובפרט בגילוח למאן דאמר שאין כל כן מלאכה וכו' וסיים ולכן נראה שעל כל פנים אם גלח קודם הרגל שכבר יש לנו עמוד של ברזל לסמוך על רבינו תם ואף שחלקו עליו הפוסקים כולם מכל מקום על ידי פועל שאין לו מה יאכל נראה לי להתיר ובפרט למי שהולך ובא אצל שרים ודוכסים ורגיל לספר בכל עת שצער גדול הוא לו בגופו לגדל שער וגם ללעג ולקלס בעיני השרים שמותר לאיש כזה לסמוך על היתר הנ"ל

ובתניינא (נודע ביהודה) סי' צ"ט הביא תמיהת הרב השואל המאוה"ג מוהר"ר לעמיל אבד"ק א"ש מי דחקו ליכנס בפרצה דחוקה לקיים דברי יחיד במקום שכל הראשונים והאחרונים דחו פסק זה ובפרט בדור פרוץ שיש לחוש שפושעים יכשלו בעניינים אחרים אם יראו שמתירים להם נגד השלחן ערוך וכל האחרונים ועל כל פנים לא היה לו לפרסם היתר זה בספר והשיבו תמיהתו אין לה שחר ולמה לא אצדיק הצדיק דמעיקרא במקום שאני רואה שדבריו נכונים וכי משוא פנים יש בדבר ואפילו היה באיסור תורה האמת עד לעצמו וקל וחומר באיסור דרבנן אבל באמת טעות הוא בידו ואני לדעתי לא התרתי מה שאסרו הראשונים ואחרונים רק מצאתי חילוק בדבר לפרש דברי רבינו תם להסיר מה שתמהו עליו מפני שלא עלה על דעתם לפרש דבריו כן וסברו שבכל ענין מתיר ולכן נחלקו נמצא שאין ביני ובין הפוסקים מחלוקת בעצם הדין רק מחלוקת בפירוש כונת רבינו תם. ומה שכתב לחוש שפושעים יכשלו וכו' מורא לא יעלה על ראשו וכי מדמין איסורין זה לזה ושוב הודיעו כי כשנשאל הלכה למעשה באחד שהיה נחוץ לו הגילוח בחול המועד והתיר לו אך הסתיר הטעם ממנו ואמר לו מה שהתרתי לך יש לי טעם ששייך רק בפעם הזאת ולא לעתיד ומה שהעלים טעם ההיתר ממנו לא בשביל חשש שיקלו גם בעניינים אחרים אלא טעמו הואיל שבמקומות אחרים נכשלים בהשחתת זקן בתער שהוא חמשה לאוין ומה לנו לפתוח להם שערי היתר בחול המועד ומי יתן למצוא מקום להחמיר בכמה זמנים והיה בדעתו שלא להדפיס תשובה זו אך נתיישב וראה שאדרבה בשביל שהדור פרוץ טוב יותר לפרסם היתר הנ"ל מטעם כמוס שלא יוכל לגלותו אף אם יפצירו בו ושקל הדבר בדעתו כמאמר רבן יוחנן בן זכאי אוי לי אם אומר אוי לי אם לא אומר ושום אחד מהקדמונים לא עלה בלבו דבר זה וצריך הוא גם כן להעלים מה שהעלימו הם אבל על כל פנים הכריע שפרסום היתר בחול המועד יש בו מצוה רבה וגדר ומשמרת לתורה לפריצי הדור ודי בזה

וכתב תורף השגת הרב השואל ותשובתו עליהן. א) מדסתם רבינו תם מכלל שבכל פועל מתיר והשיבו אני תמה לדחוקי נפשין לפרש דברי רבינו תם שיהיו מוקשים ומדוע לא נפרש דבריו שיהיו נכונים ועוד גם לדבריו גוף ההיתר על ידי פועל עני לא הושג על פי השגתו ולא בא אלא לומר שאין כוונתו כמו שפירשתי ב) הוה ליה לתלמודא להשמיענו חידוש זה על בבא דאלו מגלחין שעל ידי פועל עני מותר לכל אדם כדאמר רב אסי בדף י"ח ע"א על בבא דאלו מכבסין שמי שאין לו רק חלוק אחד מותר לכבס והשיבו התשובה בזה ללא צורך שהרי בבא דאלו מכבסין גופה קשה קושייתו למה לא אמרה ההיתר על ידי פועל עני וכי תיסק אדעתין שכיבוס אסור אף על ידי פועל עני וכבר ביארו בגמרא בדף י"ג