שדי חמד אסיפת דינים חנוכה קצג

יום ובודאי דמזה נפקא להו תוספת שבת עכ"ד גדול בדורנו הגאון המפורסם מוהר"א פלאגי יצ"ו בס' פדה את אברהם בד' ז' ע"ב אות ח' מה שציין לשדי חמד הוא בחלק דברי חכמים סי' קכ"ט וספר שארית יעקב הנ"ל לא ראיתיו ויפה העיר עליו גדול הנאמר באברהם יצ"ו על מה שקבע חקירתו על ברכת הזמן ולא על ברכת שעשה נסים ועל מה שכתב דתוספת שבת נפקא לן מוקראת לשבת עונג יש להעיר עליו ואין כאן מקומו

ובאמת שהחקירה נכונה בין על ברכת שעשה נסים (ושייכה חקירתו בכל שבת שבחנוכה אף כשחל יום ראשון של חנוכה בשאר ימים) ובין על ברכת שהחיינו למה לא תקנו לברך אותן בליל שבת דבשלמא ברכת להדליק צריך לברך אותה לכתחלה עובר לעשייתה כמו בכל המצות שמברך עליהן עובר לעשייתן אבל שעשה נסים ושהחיינו שאינן אלא ברכת השבח אין בהן דין זה לברך עובר לעשייתן כמו שכתב הרא"ש בפרק הרואה סי' כ"ג וז"ל והא דאמרינן בפסחים דף ז' ע"ב כל הברכות (המצות) מברך עליהן עובר לעשייתן היינו ברכת המצות שאומר בהן וציונו צריך לברך להקדוש ברוך הוא תחלה על מה שציונו וקרבנו לעבודתו אבל ברכות של הודאה ושבח יכול לברך אחר כן ויישב בזה מה שמברכין ברכות שבפרק הרואה אחר עשייתן עי"ש ומרן כסף משנה בריש פרק שלישי מהלכות מילה כתב סברא זו לדעת הרמב"ם במה שנראה מדבריו דברכת האבי הבן אשר קדשנו במצותיו וצונו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו מברך אחר המילה שהוא מטעם זה לפי שכיון שאינה ברכת המצוה אלא ברכת שבח לא בעינן בה עובר לעשייתן גם הר"ן בפסחים שם כתב (בד"ה והאי כללא דשמואל) דדוקא בברכת המצות אבל ברכת השבח כגון אותן שבפרק הרואה ודאי לאו עובר לעשייתן מברכינן להו וכו' אלא שהוקשה לו מה שאמרו בירושלמי גבי ברקים שאם היה עומד בבית הכסא ושמע ברקים אם יכול לצאת ולברך תוך כדי דבור יצא ואם לאו לא יצא דנראה מזה דברכת השבח נמי אינו יכול לברך אחר כדי דיבור ומפני זה הוצרך ליישב הברכות דפרק הרואה משום שהן על בריתו והנהגתו של עולם וכו' וכתב רבינו במעדני יום טוב בברכות שגם הרא"ש ביומא כתב כדברי הר"ן וכו' עי"ש שנראה שסובר שהר"ן חזר בו ממה שכתב בתחלה דבברכת השבח לא אמר שמואל דצריך לברך עובר לעשייתן

אמנם מדברי הר"ן שם במה שכתב אחר כך ובד"ה ולענין) נראה דלא חזר מסברתו הראשונה שהרי כתב לענין ברכת נישואין שהרמב"ם כתב בפרק שני מהלכות אישות שצריך לברך קודם נישואין וכן דעת הרמב"ן וסיים הר"ן ולא מפני שהוא בכלל מה שאמרו כל המצות מברך עליהן עובר לעשיה שהרי אלו ברכות השבח הן אלא מפני שחופה יחוד היא ובעינן ראויה לביאה וכלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה עכ"ל נראה שסובר דהאי כללא שריר וקיים דלא בעינן עובר לעשיה אלא בברכת המצות ולא בברכת השבח ואם כן ברכת שעשה נסים וברכת שהחיינו שהן ברכת השבח למה לא תקנו לברך אותן בליל שבת מאחר דלא בעינן בהו עובר לעשייתן

הן אמת דבסי' תרע"ו סעיף ב' על מה שכתב מרן דבשאר לילות מברך שתי ברכות כתב הרמ"א בשם מוהרי"ל שיברך כל הברכות קודם שידליק (לא ידעתי מדוע שמר את הדבר עד סעיף ב' והיה לו לכתוב זאת בסעיף א') וכתב הרב טורי זהב דבעינן ברכה עובר לעשייתה מתבאר שסוברים דכללא דמברך לעשייתן איתיה נמי בברכות השבח וזה היפך שיטת הרא"ש והר"ן הנ"ל שכתבו דבברכת השבח והודאה לא בעינן עובר לעשייתן ודוחק לומר דכיון שברכות אלו נתקנו לברכן בשעת עשיית המצוה נגררות אחר ברכת המצוה וצריך לברך גם אותן עובר לעשייתן כדרך שמברך ברכת המצוה עצמה דמנא לן לחלק בהכי

שוב ראיתי מה שכתב הרא"ש בפרק קמא דכתובות סי' י"ב יש שכתבו שצריך לברך ברכת אירוסין קודם קידושין כדאמרינן כל הברכות (המצות) מברך עליהן עובר לעשייתן ויש שכתבו שצריך אחר האירוסין דילמא הדרה בה והויא ברכה לבטלה ועוד שבכל המצות לפי שמזכירין עשיית המצוה מברכין עליהן עובר לעשייתן אבל כאן אין מברכין אשר קדשנו לקדש האשה וכיון שאין מזכירין עשיית המצוה אין צריך לברך עובר לעשייתן עכ"ל והיה נראה שדעת הרא"ש מסכמת לסברא שניה לא מפני מה שהביא סברא זו באחרונה כמו שכתב הגאון קרבן נתנאל שם דבלאו הכי נמי נראה כן לפי מה שכתב בפרק הרואה הנ"ל דלא אמרו לברך עובר לעשיה אלא בברכת המצות וזו סברת הויש שכתבו שהביא הרא"ש כאן אלא שהגאון קרבן נתנאל הכריח שדעת הרא"ש כהיש שכתבו הראשון עי"ש אלא שמכל מקום אין מזה סתירה לסברתו שבפרק הרואה דיש לומר דמה שדעת הרא"ש מסכמת כן הוא מטעם שכתב הר"ן לדעת הרמב"ם והרמב"ן כנז"ל ועל כל פנים נראה מדברי הרא"ש דסברא הראשונה סוברת שגם בברכות שבח והודאה בעינן עובר לעשייתן

וכן נראה דעת הרב המגיד בשלישי מהלכות אישות הלכה כ"ג (שעל מה שכתב הרמב"ם לברך קודם הקידושין כדרך שמברכים על כל המצות וכו') כתב וז"ל זה מבואר בכמה מקומות כל המצות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן וכו' מוכח שסובר שגם על ברכות שהן שבח והודאה כברכת אירוסין דאיירי הרמב"ם נאמר הכלל דמברך עובר לעשייתן וכמשמעות פשט לשון הרמב"ם וכן מתבאר שסובר הרב לחם משנה שם בדעת הרמב"ם שהוקשה לו על מה שכתב מרן הבית יוסף ביורה דעה בריש הלכות מילה שדעת הרמב"ם לברך ברכת להכניסו בבריתו של אברהם אבינו אחר המילה דהרי היא אחר עשייתה ואנן בעינן עובר לעשייתן וניחא ליה שסובר הרמב"ם כדעת רבינו תם שכתבו התוספות בפסחים ובשאר דוכתי דכשאין המברך עושה המצוה אלא איש אחר הוא העושה המצוה (כמילה שהמוהל עושה המצוה ואבי הבן מברך להכניסו) אינו מברך קודם העשיה שמא יחזור בו האחר ותהיה ברכתו לבטלה וכו' עי"ש מוכח דלולא זה אף ברכת שבח והודאה יש לברך עובר לעשיה (דברי הרב לחם משנה בזה קשים לדעתי העניה והרבה יש לפלפל בכל זה ואיה"ש יתבאר במקום אחר על כל פנים) למדנו מהנז"ל דיש סוברים שגם ברכת שבח והודאה כשמברך העושה המצוה צריך לברך עובר לעשייתה ואם כן יש לומר דלחוש לסברא זו כתב רבינו מוהרי"ל שצריך לכתחלה לברך כל הברכות עובר לעשייתן (וכן דעת מרן בשלחן ערוך סי' תרנ"א סעיף ה' ועיין בריש סי' תקפ"ה ולסברא זו אתי שפיר מה שלא תקנו לברך שתי ברכות אלו בליל שבת והוצרכו לתקן לברך אותן עם ברכת המצוה לפני הדלקה)

ולעיקר החקירה הנ"ל איך מברכינן בערב שבת שהחיינו והגיענו לזמן הזה ועדיין לא הגיע הזמן שהרי מדליק מבעוד יום נראה דשפיר מיקרי זמנה בעת ההיא דשלש שיטות נאמרו בזמן הדלקת נר חנוכה והעריך אותם הכהן ידידי הגאון מוהרש"ל יצ"ו בספרו הבהיר בנין שלמה בסי' ב"ן. א') שיטת הרי"ף ובעל ההלכות דזמנה לכתחלה משתשקע החמה וכו' אבל מכל מקום לענין דיעבד אינו מעכב רק שתהא דולקת באותו זמן אבל ההדלקה בעצמו אינו מעכב בדיעבד אם הדליקה ביום ואין צריך לכבותה. ב') שיטת הרמב"ם צריך לכבותה ובערב שבת דמדליק קודם הוא משום דאי אפשר בענין אחר והיה תקנת חכמים כן דבערב שבת ידליק מקודם ויוצא בזה ונפקא מינה בין שתי השיטות אם היה אנוס וצריך לצאת לדרך אם יכול להדליק ביום להרמב"ם אינו יכול להדליק ולהרי"ף מותר דהוי כדיעבד. ג') שיטת הר"ן הנ"ל דשקיעת החמה לאו דוקא דהוא הדין דיכול להדליק מקודם ואם כן אין צריך כלל שידלק כשיעור אחר השקיעה עי"ש ולכל הדברות נראה דמה שאנו מדליקין בערב שבת סמוך לשקיעת החמה שאי אפשר בענין אחר וזהו זמן שתקנו חכמים ביום הזה שפיר הוי זמנה ושייך לומר שהחיינו וכו' לזמן הזה וכבר נודע שדעת רבינו התרומת הדשן במדליק בערב שבת וכבו הנרות דאין צריך לחזור ולהדליקן שגם בזה אמרינן כבתה אין זקוק לה משום דחשבינן לההיא שעתא זמן מצותה ביום הזה וכן הסכימו רבני האחרונים כמו שרשמתי לעיל באות ו' בס"ד ושפיר שייך לומר שהגיענו לזמן הזה

טו"ב) כלי שהשמן דולק בו בלא פתילה רק מונח טס קטנה וזכוכית קנה חלל דק בתוכו אם יוצאים בנרות כאלו למצות נר חנוכה מי בעינן דומיא דמנורה שהיה בו שמן ופתילה