שדי חמד אסיפת דינים חנוכה קצא

אמנם לא כן היא שיטת הרב בכורי שלמה יצ"ו אלא כולהו תנאי דבירושלמי הנ"ל סברי מרנן דבמגילת סוטה כיון שניתנה למחות לא קפדינן מדינא אטהורים רק משום חשש שמא תבא לידי בזיון אם לא תאבה האשה לשתות דר' אלעזר בן שמוע ור' אלעזר בן שמעון חיישי להכי ור' שמעון לא חייש להכי ולפום שיטתיה שפיר קאמר דכיון דש"ס דילן לא סבירא ליה הכי דהא לא אשכחן בש"ס דילן דמפליג בין כתב שלא ניתן לימחק לכתב שניתן לימחק נקיטינן כתלמוד דידן וכל לגבי דידי כוותיה דידי מסתברא דהכי משמע לי דעת מרן כסף משנה שהרי דינו של הרמב"ם הנ"ל את מקורו הערה מהש"ס ירושלמי הנ"ל ובשלמא לדידי ניחא אבל לדברי הרב יצ"ו דש"ס דילן פליג על הירושלמי במה שנוגע לענין מן המותר בפיך דהירושלמי לית ליה הא דמן המותר בפיך למגילת סוטה כיון שניתנה לימחק וש"ס דילן אית ליה מן המותר בפיך גם במגילת סוטה שניתנה לימחק (כן כתב שם גם באות ה' דפליגי תרי תלמודי בהכי עי"ש) והרמב"ם פסק כש"ס דילן אינו נכון מה שמרן כסף משנה מראה מקום לדברי הרמב"ם הנ"ל (דמוכח דסובר דבעינן במגלת סוטה ממותר בפיך כמו בספר תורה) לדברי הירושלמי הנ"ל דהא אדרבא מהירושלמי מוכח דאין הפיסול משום דבעינן מן המותר בפיך אלא משום חשש בזיון ונפקא מינה לדיעבד וכו' כמו שהביא הרב יצ"ו בשם הרב מנחת חינוך אבל לפי שיטתי אתי שפיר דודאי גם הירושלמי סובר להא דמן המותר בפיך גם במגילת סוטה וזהו טעמו של ר' אלעזר בן שמוע ופסק הרמב"ם כמותו כאמור

ובאות ה' כתב להסביר מחלוקת ר' שמעון ור' אלעזר בן שמוע על פי פלוגתא דכל העומד לזרוק וכיוצא כזרוק דמי דר' שמעון סובר כל העומד לזרוק כזרוק דמי בדבר העומד לכך דהיינו שמצוה לזרקו וכיוצא ור' אלעזר בן שמוע נמי סובר גם כן כל העומד לזרוק וכו' כזרוק דמי אלא שסובר דמגילת סוטה לא הויא עומדת לימחק דשמא לא תאבה האשה וכו' ולהלכה לא קיימא לן כר' שמעון שסובר כל העומד לזרוק וכו' כמבואר באהע"ז סי' קכ"ד בבית שמואל ולכן פסק הרמב"ם דלא כר' שמעון אלו תורף דב"ק וגם בזה כיונתי אני הדל לדעת הרב יצ"ו כמו שכתבתי בחלק הכללים הנ"ל (בד"ה ובעיקר מה שכתב) אפס כי עז מה שכתב בפשיטות דקיימא לן דלא כר' שמעון בהא דכל העומד וכו' תמיה לי איך כתב כן ובאמת אינו פשוט לומר כן כמו שמתבאר להמעיין בכל מה שרשמתי בחלק הכללים במערכת הכף אות קמ"ב הנ"ל

שוב רצה להוכיח דש"ס דילן בשבת ד' כ"ח סובר דמגילת סוטה כיון דלמחיקה ניתנה מותר לכתבה על עור טמא שאם לא כן למה לא תירצו בש"ס דהא דתני רב יוסף לא הוכשרו למלאכת שמים וכו' איצטריך למגילת סוטה ודחה זה על פי דברי הגאון בהגהות הרש"ש (שהבאתי בחלק הכללים במערכת הלמ"ד אות פ"א שנעתקה בקונטריס זה למעלה בד"ה גם ממה שכתב) דמגלת סוטה נפקא מלמען תהיה תורת ה' וכתב שצדקו דבריו דהא אמרינן דסוטה מוחקין לה מן התורה (בסוטה ד' כ' ע"ב) ואם כן דמיא לספר תורה וסיים אם כן מוכח שסוברים הבית אפרים והגהות הרש"ש שדעת ש"ס דילן דפרשת סוטה דומה לתורה וצריך ממותר בפיך כמו בתורה ועיין הגהות מצפה איתן שם שהקשה דמאי בעי בש"ס מאי הוי עלה דתחש הא מאי דהוה הוה עי"ש ולפי מה שהעליתי אתי שפיר כיון דנפקא מינה גם לענין מגילת סוטה ע"כ דבריו יצ"ו ודבריו אלה נפלאו ממני שהרי עדיין לחלוחית הדיו קיימת שכתב שצדקו דברי הגאון הרש"ש דודאי מגלת סוטה בכלל למען תהיה תורת ה' בפיך היא ואם כן איזה נפקא מינה איכא מדרב יוסף למגילת סוטה מאחר דגם היא נפקא לן מתורת ה' בפיך ועוד האריך שם במה שכתב הגאון בית יצחק יצ"ו לענין מגילה על עור בהמה טמאה ובדין מגילת סוטה שכתבה בלילה וכיוצא ולא פניתי לעיין בכל זה כעת

ועל הראיה שהביא הגאון בית יצחק דלא קפדינן בשאר מצות שתהיו בטהורים מדכותבין על יד של עבד וכו' כמו שכתבתי למעלה (בד"ה ובאות ד' הביא) נשא ונתן ידידי הרה"ג בכורי שלמה שם באות י"ט והלאה ובאות כ"ב כתב לדחות ראיתו על פי מה שכתב בתורת חסד סי' ס' (שהבאתי בקונטריס הכללים מערכת הלמ"ד אות פ"א בד"ה ואחר שדחה ראיה הנ"ל) דדוקא במצוה שצריכה להיות בעור בהמה או בשאר דבר ממין בהמה הוא דקפדינן שתהיה בטהורים אבל מצוה שאפשר לקיימה בעצים ואבנים כדופן סוכה וכיוצא לא בעינן שתהיה בדבר טהור וכתב שגם בספר חקר הלכות אות מ' כתב חילוק זה ואם כן נסתרה ראית הגאון בית יצחק יצ"ו מההיא דגט על יד של עבד דהא בכתיבת גט לא בעינן עור דגם נייר כשר כדאיתא באהע"ז סי' קכ"ד ס"ב ונייר לאו בר אכילה ולכן אין צריך מן המותר בפיך אלו תורף דב"ק יצ"ו וכתב שבספר חקר ההלכות יישב בזה הקושיא משמן קיק עי"ש ובמה שכתבתי בקונטריס הכללים הנ"ל בענין זה על דברי הספר ע"ה (בד"ה ואנכי לא ידעתי) וגם במה שהבאתי שם בשם הגאון ראשית בכורים (בד"ה ולענין עמודי הספר תורה וכו' ומשם והלאה)

ובסוף התשובה העלה הרה"ג בכורי שלמה יצ"ו דנרות או שמן שיש בו תערובת שומן חזיר יש לאסור לנר חנוכה משום דמאיס למצוה ואיכא משום הקריבהו נא לפחתיך כדכתב הרשב"א ופסקו הרמ"א ביו"ד סי' ק"ד סעיף ב' ובסימן ק"ח סעיף ו' בפלפלים שמשימים הנכרים בתוך קנקני היין לתת טעם ביין אף דמותר להריח בהם לפי שאין היין נותן בהם ריח ואין עושין כן ליתן היין טעם בתבלים אלא אדרבה ליתן התבלים טעם ביין ושרי להריח מכל מקום לבשמים דהבדלה אסור משום הקריבהו לפחתך כיון דמאוס למצוה ותמה גם על הגאונים שער אפרים (שפלפל בחמאה שנאסרה משום בשר בחלב אם כשרה לנר חנוכה) ותורת חסד ומוהרש"ק שהעלו להקל בשמן שיש בו תערובת דבר אחר ולדעתו מפני האיסור וגם בלא האיסור הוא דבר מאוס אסור לגבוה משום הקריבהו לפחתיך אלו תורף דב"ק והמעיין בגוף תשובת הגאון בית יצחק יצ"ו יראה שכבר נרגש מזה וכתב בשם תשובת בשמים ראש דאין לאסור דבר מאוס משום הקריבהו לפחתך אלא כשהדבר מאוס בעצמו ולא כשהוא מאוס מחמת האיסור וכמו שכתבתי לעיל בשמו (בתחילת אות זו) וראיתי שם (בבכורי שלמה) בסי' ג' תשובת הגאון בית יצחק יצ"ו מה שהשיב על כל דברי הרב המחבר יצ"ו בכלל ועל דבר זה גם כן כתב לו שכבר הזכיר זה בתשובתו וחפץ הייתי להעתיק תורף דברי הגאון בית יצחק מה שהשיב לדברי הרב המחבר אך לא איסתייעא לי כי הוצרכתי לפסוק עתה ואיה"ש אשובה אראה לעיין בכל מה שפלפל בענין זה כדרכו בקודש

אך בזאת מה שנוגע מדבריו לענין דינא הנני מעתיק בזה דברי סיום תשובתו וז"ל (באות כ"ב) והנה לענין דינא כתב כת"ר דאסור להדליק נר של שבת ושל חנוכה בנרות שיש בהם תערובת חזיר מטעם שכתב הרשב"א בח"ג סי' רל"ד והובא ביו"ד סי' ק"ח בשק של פלפלין שמשימין בקנקני יין נסך אסור לבשמים דהבדלה משום הקריבהו לפחתיך וגם משום דמאיס לגבוה כמו בעיא דמשתחוה לדקל מהו למצוה ותמה על שער אפרים וכו' הנה בספרי (בית יצחק) שם הבאתי דברי הבשמים ראש דלא מצד איסור מאיס לגבוה (צריך לומר למצוה) שהרי אתרוג האסור באכילה מותר לצאת בו רק משום דמצד עצמו וכן כתב הפרי מגדים בסי' ק"ד במשבצות סק"ד והביא ראיה משער אפרים הנ"ל דמותר להדליק בחמאה עם חלב (בציירי) ולדבריהם צריך לומר דהרשב"א בתשובה דוקא בבשמים של יין נסך אוסר דהוי כעבודה זרה ומאוס לגבוה ושיש הקריבהו נא לפחתיך דמאיס מצד עכומ"ז או דמאיס מצד הליכלוך של יין כדכתב הפרי מגדים בא"ח סי' רצ"ג אות ו' (אמר המחבר כיונה דעת הגאון לדברי הרב פתח הדביר שהבאתי למעלה שכתב בדעת הרשב"א בתשובה דמה שאוסר הוא דוקא בדבר של עכומ"ז או של יין נסך דהוי אביזרא דעכומ"ז והכריח כן מדלא מצינו במסכת עבודה זרה ד' מ"ז ע"א ובדברי הפוסקים שכתבו מאוס למצוה אלא בעניינים של עכומ"ז וסיים הגאון בית יצחק יצ"ו) אך לטעם השני נראה דמצד תערובת איסור להריח להבדלה אך יש לחלק דבחלב דבלאו הכי אסור ומכל מקום מותר להדליק על