שדי חמד אסיפת דינים חנוכה קצ

הנ"ל לא סברי הכי יש להחמיר כהרבנים לבוש וטורי זהב דרב גוברייהו ורב חילייהו אלו תורף דב"ק בענין זה

ונראה מדבריו דבנר חנוכה שהיא מצוה דרבנן אליבא דכולי עלמא נקטינן כדכתב הרב שער אפרים דבדבר שאינו מאוס מצד עצמו אלא מחמת האיסור יש לחלק בין איסורי עבודה זרה לשאר איסורין דבשאר איסורין לא קפדינן בנר חנוכה משום מאוס למצוה מחמת האיסור וכן בדין שהרי לא מצינו חולק על סברא זו ומדברי הרבנים לבוש וטורי זהב אין סתירה שהרי הם אמרו כן במצוה דאורייתא כלולב וציצית אבל במצוה דרבנן נוכל לומר שגם הם מודים לדעת הרב שער אפרים ומה גם דמצינו להרב כסא דהרסנא שבבשמים ראש שהביא הגאון בית יצחק יצ"ו שסובר דלא נאמר כלל דין מאוס לגבי מצוה אלא במאוס מצד עצמו ולא במאוס מחמת איסור ומשמע שסובר כן אף במצוה דאוריתא ועל כל פנים במצוה דרבנן נראה ודאי דשפיר דמי לסמוך על זה לענין דינא דקמן בנרות או שמן שיש בהם שומן חזיר דמותר להדליק בהן נר חנוכה

ומצאתי את שאהבה נפשי ידידי הרה"ג מוהרש"א רעזעכטא יצ"ו בספרו הנחמד ביכורי שלמה שנדפס חדש ממש בהתשובות אשר בהשמטות הספר בסי' ב' שפלפל בחריפותו ובקיאותו בתשובת הגאון מפראמישלא (בספרו בית יצחק הנ"ל) יצ"ו ועם כי אין בידי עתה לעיין היטב בדב"ק בכל זאת איידי דחביבים לי ארשום תורף דבריו ואם יש לי להעיר אכתוב בס"ד מה שנראה לדעתי הקצרה ואלה הדברים באות א') הביא מה שכתב בבית יצחק דלכאורה נראה דאין להדליק נר שבת וחנוכה בדבר טמא על פי דברי הר"ן והרמ"א ומגן אברהם בסי' תקפ"ו וביאר בכונתו שמה שהוצריך להביא מדברי הרמ"א ומגן אברהם הוא שבדברי הר"ן יש לומר דדוקא בשופר הוא שסובר כן מטעם כיון דלזכרון קאתי כלפנים דמי אבל בשאר מצות מודה הר"ן דלא קפדינן ולזה הביא מדברי הרמ"א ומגן אברהם ועל זה כתב באות ב') לדחות דיש לומר שגם הר"ן סובר שבכל המצות בעינן מן המותר בפיך ומה שהוצרך לומר בשופר הטעם דכלפנים דמי הוא לפי שהיה סלקא דעתין לומר דכמו שאין בשופר הגזול משום מצוה הבאה בעבירה לפי שאין המצוה בגופו אלא בקול ואין גזל בקול כדאיתא בירושלמי ובהרמב"ם הכי נמי אין להקפיד בו בטהור לפי שאינו אלא בקול משום הכי הוצרך לומר דכיון דלזכרון קאתי כלפנים דמי ואינו אלא בטהור אבל בשאר מצות דבגופו הוא יוצא פשיטא ליה להר"ן דאינו אלא בטהור

ולי ההדיוט בהורמנותיה דמר יש לפקפק בדבריו. א) איך הפה יכולה לדבר דפשיטא ליה להר"ן דבשאר מצות קפדינן אטהורים (והיינו משום דהוקשה כל התורה לתפילין וכדעת הרב מגן אברהם דמשמע ליה הכי מסוגיא דקידושין דכי היכי דאיתקש כל התורה לתפילין למצות עשה שהזמן גרמא הכי נמי איתקש לטהורין) דהא חזינן דהר"ן מסיק בשופר בצריך עיון משום דבמשכן גופיה מבעיא לן מאי הוי עלה דתחש כמו שהעתקתי לשונו למעלה (בד"ה ומה שכתב ומיהו המעיין בר"ן) ואם כל הסלקא דעתין דהר"ן בשופר הוא משום שאינו יוצא אלא בקול ולזה כתב דכלפנים דמי ולכן שפיר קפדינן ביה נמי כמו בשאר מצות אם כן מה מקום להצריך עיון בשופר ומאי שנא מכל המצות דפשיטא לן דקפדינן בהו אטהורים ואיך נוכל לומר דבתחש גופיה מספקא ליה לש"ס דמי גרע דבר שבמשכן משאר כל המצות דבעינן בטהורים

ב') אי פשיטא לן בכל המצות דבעינן טהורים משום דהוקשה כל התורה לתפילין מי שם פה לחלק מדעתו ולהוציא מצות שופר מכלל ההיקש דכל התורה כולה ובפרט להקל על פי זה ולהכשיר טמאים לשופר משום שאינו יוצא בגופו אלא בקול הא ודאי לא מסתברא כלל

ג') ואם תמצא לומר דסברא אלימתא היא ומפקא להיקשא אם כן מאי אהני לן דכיון דלזכרון קאתי כלפנים דמי דכי כלפנים דמי מאי הוי הלא כי היכי דמהניא האי סברא לאפוקי שופר דלא נילף מהיקשא דכל התורה הכי נמי יש לומר דאהניא למעוטי שופר משאר דברים שבמשכן משום שאינו אלא בקול ואם הר"ן נתכוון למה שכתב הרב יצ"ו היה צריך להביא איזה דבר שבמשכן שאינו אלא בקול ואפילו הכי קפדינן בטהורים אלא ודאי מוכח דלא אסיק אדעתיה דהר"ן שיש לחלק בזה ולדמות מאי דבעינן טהורים לדין מצוה הבאה בעבירה ולומר דבדבר שאין בו משום מצוה בעבירה כגון שופר הכי נמי אין בו קפידא שיהיה בטהורים אלא דברי הר"ן הם כפשטם דלולא הטעם דכלפנים דמי לא היה מקום להסתפק בשופר אם מותר בטמאים משום שבמצוה שאין בה כתיבת תורת ה' לא קפדינן שתהיה בטהורים וכמו שהבינו כמה מרבנן קדישו שרשמתי למעלה בענין זה ועל הרב מגן אברהם המה ראו כן תמהו שמדברי הר"ן מתבאר היפך סברתו וגם על הרמ"א בהגהה הן רבים אשר היו תמהי"ם איך פסקיה בסכינא חריפא דפסול והלא הר"ן מסיק בצריך עיון והוא עצמו בדרכי משה כתב דטוב להחמיר דמוכח דשלא מן הדין הוא זה אלא מצד חומרא בעלמא ולכן כתבו שבשעת הדחק שאין לו שופר אחר כי אם שופר מטמאה כשר עיין להרבנים דברי מנחם ופרי מגדים באשל אברהם בסי' תקפ"ו תוך סק"ג ובשאר מפרשי השלחן ערוך וכל זה נראה שלא כדברי הרב יצ"ו שהרי לדבריו הר"ן פשיטא ליה דבכל המצות קפדינן בטהורים ומאי דהוה סליק אדעתין להקל משום שאינו אלא בקול כבר דחאו הר"ן משום דכלפנים דמי סוף דבר לדעתי הקצרה אין דבריו מוכרחים ונכונים בזה במחילת כבוד תורתו הרמה

ותורף דברי פלפולו הזך שבאות ג' וד' הוא שהביא מה שכתב הגאון בית יצחק יצ"ו בטעם היתר נר חנוכה במה שאינו מותר בפיך דכמו שאמרו בירושלמי כיון דלמחיקה עומדת מותר לכתבה על עור טמאה והכי נמי בנר כיון דעומד לשריפה לא קפדינן משום מותר בפיך ולזה הביא מה שכתב הגאון מנחת חינוך בפרשת נשא מצוה שס"ה (בדף י"ב ע"ב תוך ד"ה ונתיישבתי) שלפי דברי הירושלמי הנ"ל נראה דאם עבר וכתבה על עור טמאה כשרה כי מחמת המגילה לא הקפידה תורה רק מחמת הגניזה אבל כשרה היא גם פשוט שאם כתב על טמאה מצוה שימחקנה וישקה אותה שאם יכתוב אחרת יצטרך לגנוז את זו ונמצא שם גנוז על עור טמא לכן ודאי ימחוק מגילה זו וכתב על דבריו דאף שדבריו ברורים כשמש בדעת הירושלמי מכל מקום אין נראה כן להלכה שהרי מלשון הרמב"ם בשלישי מהלכות סוטה מביא מגילה של עור טהור כספר תורה וכותב עליה מוכח שדינה כספר תורה ממש דמפני זה דקדק וכתב כספר תורה ואף אם נכתבה בדיעבד על עור טמאה לא מהני מידי דלא כדמשמע מהירושלמי לפי טעמו ולמד כן הרמב"ם מדקיימא לן בש"ס דילן דהוקשה כל התורה לתפילין כדכתב המגן אברהם ואף להחולקים על המגן אברהם בזה מכל מקום במצוה שיש בה כתיבת תורת ה' מודו דבעינן מן המותר ומגילת סוטה גם היא כתיבת תורת ה' דכיון דלא מצינו בש"ס דילן לחלק בין לא ניתנה לימחק וכו' מוכח דש"ס דילן לא סבירא ליה כהירושלמי בחילוק זה ונקיטינן כש"ס דילן לכן כתב הרמב"ם שדינה כספר תורה ואם כן אף בדיעבד לא מהני אלו תורף דב"ק שם

שש אנכי על אמרותיו כי הוא תנא דמסייע למה שכתבתי אל ההדיוט על דברי הגאון בית יצחק יצ"ו דמלשון הרמב"ם מוכח דמן הדין צריכה מגילת סוטה עור טהור כספר תורה אלא דבהא חלוק עלי כי אני הדל כתבתי שהרמב"ם סובר דטעמו של ר' אלעזר בן שמוע דאמר אין כותבין מגילת סוטה על עור טמא הוא משום שדינה כספר תורה דבמידי דאיכא כתב קפדינן ודאי אטהורים ור' אלעזר בר' שמעון לאו טעמיה דר' אלעזר בן שמוע קאמר אלא סברא דנפשיה להכריע כר' אלעזר בן שמוע דאף אי נימא כדסבר אבוה דכיון דלמחיקה ניתנה משונה מגילה זו משאר כתב שבתורה מכל מקום משום שמא תאמר איני שותה ונמצא השם גנוז על עור טמא יש להצריך עור טהור ולפי זה פסקו של הרמב"ם מקורו טהור מדברי הירושלמי ופסק כר' אלעזר בן שמוע משום דר' אלעזר בר' שמעון קאי כוותיה א שאין שוים בטעמם ומה גם דאפשר לומר דלקושטא גם ר' אלעזר בר' שמעון סובר דמן הדין צריך לכותבה על עור טהור כספר תורה ולדבריו דר' שמעון קאמר דאף אי נימא דמשום שניתנה לימחק אין דינה כשאר כתב שבתורה מכל מקום משום חשש בזיון יש להצריכה עור טהור זו היא שיטתי לדעת הרמב"ם: