שדי חמד אסיפת דינים חנוכה קפט

למצוה וצריך עיון ולפי זה אשכחנא תנאי דמסייע להגאון בית יצחק יצ"ו והם הרבנים שער אפרים ופרי מגדים הנ"ל דנקטי הכי דבמה שאינו מאוס בעצם לא אמרינן דליהוי כמאוס לדבר מצוה מחמת האיסור וצריך להתיישב במה שכתבו התוספות בפרק כיסוי הדם דף פ"ט בד"ה והתניא דאף אם נאמר דשרי לכסות בעפר ע"ז לכתחלה כמו בשל עיר הנדחת לא דמי כיסוי לחליצה דלענין כיסוי לא חיישינן ממאי דמאיס והרב תורת חיים שם כתב על דבריהם דאין סברא לומר כן דכיון דמאיס מחמת איסור הוא אין לחלק בין מצות כיסוי לשאר מצות וכו' לכן נראה דדוקא בעפר עיר הנדחת הוא דמכסין לכתחלה כיון דאפרה לאו מע"ז קאתיא לא מאיסא אבל בעפר ע"ז עצמה אסור לכסות משום דמאיס עכ"ל נמצא דלדעת התוספות לא בכל המצות קפדינן משום מאוס אף באיסורי ע"ז ולהרב תורת חיים בדבר של עיר הנדחת לא קפדינן אף דאסור בהנאה ורק בשל עכומ"ז הוא דקפדינן משום מאיס כל זה כתבתי על פי מה שכתוב בפרי מגדים שלפני (הוא דפוס ווארשא שנת הפרי מגדים לאורח) דברי המשבצות בסי' ל"ב כמו שכתבתים למעלה אך עיינתי עתה בפרי מגדים דפוס זיטאמיר שנת תרכ"ג וראיתי שבמקום מה שכתוב בדפוס וארשא ומיהו בלאו הכי ה"ז (שפתרונו הרי זה) מאוס לגבוה כתוב בדפוס זיטאמר בלאו הכי ע"ז מאוס וכו' ופתרון ע"ז היינו עכומ"ז ולפי זה מוכח מדבריו שבסי' ל"ב דדוקא מה שאסור משום לתא דע"ז הוא דחשיב מאוס משום האיסור וכונת הרב לפשוט חדא מתרתי דהוה מבעיא ליה בעור של שור הנסקל ושל ע"ז ופשיט חדא מיהא דעור של ע"ז בלאו הכי פסול משום מאוס וכלומר אבל בעור של שור הנסקל לא אמרינן שהוא מאוס והיינו משום שאינו מאוס בעצמו ולפי זה גם מדבריו שבסי' ל"ב אנו למדין שדעת הרב היא שאפילו דברים האסורים בהנאה לא חשיבי מאוס למצוה (כל שאינו מאוס בעצם) ודבריו מתאימים והיו לאחדים עם מה שכתב בסי' תרע"ג הנ"ל שמתבאר שסובר שכל שאינו מאוס בעצם אף אם אסור בהנאה לא חשיב מאוס למצוה וכדעת הרב כסא דהרסנא שהביא הרב בית יצחק יצ"ו ולמדנו עוד דאף במצוה שיש בה קדושה כבתים של תפילין ועור התפלין לא חשיב מאוס לגבוה משום האיסור

ואני אמרתי בחפש"י בספרן של צדיקים בזה וראיתי שהרב פתח הדביר בחלק ג' בסי' רס"ד אות ה' אחר שהאריך בדין מאוס לגבוה ומאוס למצוה כתב בדף ע"ב ע"ד (בד"ה אלא) שכל מה שכתב לא נצרך אלא להתלמד במקום אחר לפי שנראה דמאיס לגבוה לא שייך אלא באיסור עכומ"ז שנתבטל אבל בשאר איסורים שנתבטלו לא שייך מיאוס שהרי כל הבעיות דבעו בש"ס בעבודה זרה דף מ"ז אי מאיסי למצוה כולהו גבי עכומ"ז איירו וכן מה שכתב מרן בסי' י"א סעיף ח' וסי' קנ"ד סעיף י"א וסי' תקפ"ו סעיף ג' וסי' תרמ"ט וביו"ד סי' לק"ט כולהו באיסור עכומ"ז איירו גם תשובת הרשב"א ביין נסך דאביזרא דעכומ"ז הוא איירי והגם שכתב בתוך דבריו דכל שיש בו איסור מעורב אפשר דממאיס למצוה ולא כתב להדיא איסור עכומ"ז מכל מקום עין רואה דנדונו בסוג עכומ"ז איירי ואם כן באיסור הנאת ערלה דנתבטלה מה מיאוס שייך בה וכן ראיתי להרב שער אפרים סי' ל"ח שכתב להדיא בריש התשובה דטעם מאוס לא שייך בשאר איסורי הנאה רק בעכומ"ז מטעם דמאיס לגבוה ואחר שהניח יסוד זה הביא ראיה להתיר בנדונו מפרק לולב הגזול דף ל"ד דתנן אתרוג הגזול וכו' של ערלה ותרומה טמאה פסול ובגמרא יהיב טעמא על אשירה ועיר הנדחת דמכתת שיעוריה וערלה לפי שאין בה היתר אכילה או שאין בה דין ממון ופירש רש"י לאו שלכם הוא מוכח טעמא דכתב רחמנא לכם הא לאו הכי הוה אמינא דגם ערלה ותרומה טמאה כשר לאתרוג אף שאסור בהנאה אף שהיא מצוה דאורייתא כל שכן בנדונו שהיא מצוה דרבנן עי"ש וכדבריו נראה לי לדקדק מדברי הרב פרי מגדים במשבצות סי' ל"ב אות ז"ך נסתפקתי עור של איסור הנאה שור הנסקל או עבודה זרה מה דינו לבתים ולפרשיות וכו' ומיהו בלאו הכי ע"ז (עבודת כוכבים) מאיס לגבוה כשופר של עכומ"ז וכו' הרי דאחר שקבע ספקו על שור הנסקל ועבודה זרה פשיט ליה לפסול בעכומ"ז משום מאיס ולא אהני ליה האי טעמא גם לשור הנסקל שמעת מינה פשיטא ליה דדין מאיס לא נאמר למצוה אלא באיסור עבודה זרה, לבד ולא שאר איסורין אפילו איסורי הנאה כשור הנסקל אלו דברי הרב פתח הדביר שם

ומובן שהיתה גירסתו בפרי מגדים כגירסת דפוס זיטאמיר הנ"ל ואילו ראה הרב דברי הרב פרי מגדים באשל אברהם סי' תרע"ג הנ"ל היה שמח לקראתם שמשם מתבאר יפה שדעתו לדינא כמו שדקדק מדברי שבסי' ל"ב דדוקא בדבר שיש בו סרך עבודה זרה הוא דשייך לומר דאינו כשר למצוה (כמו שאינו כשר לגבוה) אבל מחמת איסור אחר לא הוי מאוס למצוה ובמה שכתב (בפתח הדביר) ואם כן באיסור ערלה דנתבטלה מה מיאוס שייך בה וכו' יש לפקפק דמשמע דכונתו לומר דערלה אם לא נתבטלה מיהת שייך בה מיאוס ולזה מביא שכן ראה להרב שער אפרים וכו' וקשה שמדברי הרב שער אפרים מתבאר דכי אמרינן דמשום איסור אחר לא חשיב מאוס היינו אף אם לא נתבטל האיסור שהרי נדונו לפי הנראה הוא מה שכתב בשמו הרב באר היטב בריש סי' תרע"ג שנשאל אי שרי להדליק נר חנוכה בחמאה שנתבשלה בקדרה של בשר בן יומו שנאסרה מחמת שלא היה ששים ופסק דמותר עכ"ל הרי דאף כשלא נתבטל האיסור הנאה סובר הרב דאין משום מאוס לגבוה בשאר איסורין חוץ מאיסורי עבודה זרה וכן בדין מהראיה שהביא מאתרוג של ערלה וכו' וכן מתבאר מדברי הרב פרי מגדים לפי מה שדקדק מדבריו שסובר דבעור של שור הנסקל ליכא משום מאוס למצוה אלמא דבגוף האיסור עצמו סברי מרנן השער אפרים ופרי מגדים דליכא משום מאוס לגבוה וכל שכן בתערובת אף אם לא נתבטל האיסור נראה פשוט דלדעתם אין חשש משום מאוס למצוה כל שאינו מאיסורי עבודה זרה שלא כמו שנראה מדברי הרב פתח הדביר שדוקא באיסור דעלמא שנתבטל הוא דליכא משום מאיס למצוה

וכתב הרב (פתח הדביר) שם להכריח מסוגיית הש"ס בזבחים דף ע"א ע"ב אמתניתין כל הזבחים שנתערבו בחטאות המתות וכו' תנינא חדא זימנא כל האסורין לגבי מזבח וכו' עד אי מהכא הוה אמינא הני מילי קדשים דמאס אבל חולין דלא מאיס איסורי הנאה ליבטלו ברובא וכו' חשיבי ולא בטלי וכו' דשאר איסורין דבטלי הא מאיסי לגבוה אף דלאו מאיסורי עבודה זרה נינהו ועוד הוכיח כן מדברי הירושלמי בפרק קמא דביכורים הלכה ב' עלה דתנן התם דהגזלן אינו מביא ביכורים מצוה כגבוה הן או אינן כגבוה וכו' ודחה ראית הרב שער אפרים מש"ס דסוכה הנ"ל דיש לומר דאיצטריך טעמא דאין בו דין ממון כדי לפסול אפילו בדיעבד ושוב כתב ליישב סברת הרבנים הנ"ל דדוקא לקרבן הוא דמוכח מהש"ס דזבחים דגם בשאר איסורי הנאה איכא משום מאיס לגבוה וכן ביכורים דהוו קרבן אבל לא לא למצות דלגבי מצוה לא אמרינן מאיס אלא בעבודה זרה ואביזרא

שוב כתב דמכל מקום אין סברתם מוסכמת שהרי הרב הלבוש בסי' תרמ"ט סעיף ד' בדין אתרוג המורכב כתב דכיון שנעשה בו עבירה מאיס למצוה ומביא ראיה מבהמת כלאים לקרבן אלמא סבירא ליה דמצוה שוה לקרבן לאסור משום מאיס אף בשאר איסורין וכן מוכח מדברי הרב טורי זהב בסי' י"א סק"ח שפסל ציצית גזולה משום מאיס למצוה ורצה לומר דלא פליגי דהרב הלבוש והרב טורי זהב כתבו כן למצוה דאוריתא אתרוג וציצית אבל בנר חנוכה דאיירי הרב שער אפרים מודו לסברתו דלא אמרינן מאיס אלא לגבי עבודה זרה ולא הונח לו לפי שמדברי הרב שער אפרים לא משמע שסובר לחלק כן אלא גם בדאוריתא סובר דלא אמרינן מאיס למצוה בשאר איסורין וכן דעת הרב פרי מגדים בדין עור של שור הנסקל לתפילין ונמצא שהמחלוקת במקומה עומדת ומסיק בנר שבת דאיירי ביה הרב (בנר של שמן ערלה) דלענין הלכה יש להחמיר שהרי הרב צמח צדק סובר דעונג שבת הוי דאוריתא (והדלקת נר שבת בכלל עונג שבת) והרב משבצות זהב כתב דבריו בסי' רס"ד גבי נר שבת וכיון דהוי דאוריתא שייך דין מאוס לגבוה גם בשאר איסרין דלאו עבודה זרה נינהו והגם דהרבנים שער אפרים ופרי מגדים