שדי חמד אסיפת דינים חנוכה קפז

ואז היה נהוג דיו של עשנים ואפילו לר' ישמעאל נראה דרק מדרבנן אוסר משום פרשת סוטה דסובר מוחקין לה מן התורה כמו שכתבו התוספות שם בד"ה ולהכי לא שייך למיפסל משום מותר בפיך שהרי מצותו בכך (עיין לעיל בד"ה ומה שכתב הרב בתי כנסיות וכו' ובד"ה ועיינתי בספרים וכו' ואתה תחזה מה שיש להעיר על תירוץ זה דמצותו בכך ומה שכתב שגם בדיו של עשנים היו מטילים קנקנתום וכו' יש להעיר שדבריו בזה הם כתדע מן הקושיא שהרי גם על זה יש לנו לדון למה היו מטילים בדיו של עשנים את הקנקנתום ולא חשו משום מן המותר בפיך ולא זו הדרך להביא ראיה מן הקושיא)

שוב הוקשה לו (בדף מ"ג ע"א) דממה שכתב מרן הבית יוסף בסי' ל"ב בדין כריכת התפילין שכתבו הסמ"ק ודעמיה שיש מקפדין שלא לכורכן אלא בקלף כשר (שהבאתי לעיל בד"ה ולפי הנראה) מתבאר דלא פסלינן מידי דלאו בר אכילה משום מן המותר בפיך וכתב ליישב דדוקא המעכב בדיעבד משום מן המותר בפיך הוא דקפדינן במידי דלאו בר אכילה הוא אבל בדבר שאינו מעכב בדיעבד כגון כריכת קלף לא קפדינן במידי דלאו בר אכילה הוא

ובעיקרא דהאי מילתא דמן המותר בפיך הביא בדף מ"ג ע"ב שהעירו על זה איך אדם והבל ונח הקריבו קרבן לה' והרי לא הותרו לאכול בשר כדאמרינן בסנהדרין ד' ט"ן ע"ב אמר רב יהודה אמר רב אדם הראשון לא הותר לו בשר לאכילה דכתיב לכם יהיה לאכלה ולכל חית הארץ ולא חית הארץ לכם ואיך הותר להם להקריב מה שאינו מותר בפיהם והאריך בזה וכתב בדף מ"ה ע"א ליישב דהא דלמען תהיה בפיך לישראל הוא דנאמר ולא לבן נח אלו תורף הדברים אשר ראיתי להביא משני הספרים הנ"ל מה ששייך למה שעסקנו באות זו והאריך עוד בדין החלזון ולא נטפלתי עתה לעיין בדב"ק בזה

עוד השגתי עתה (בשאלה) ס' חדש דברי צבי להגאבד"ק אבארניק שנדפס בשנת תר"ן וראיתי שבסי' תקפ"ו (על דברי המגן אברהם שכתב בשם העולת שבת דלא קיימא לן כהא דלא הוכשרו למלאכת שמים וכו') כתב ולדעתי מוכח משבת שם דלא קיימא לן דלא הוכשרו וכו' דהא בדף כ"א ע"א דאיבעייא לן תחש אי טמא היה או טהור היה ואמר רב יוסף מאי תבעי ליה תנינא לא הוכשרו וכו' ושם ע"ב מאי הוי עלה דתחש ופשיט ליה דטהור היה ואם איתא דפסקינן דלא הוכשר למלאכת שמים אלא טהורה מאי מיבעי ליה בתחש פשיטא דטהור היה דהא נצרך למלאכת שמים אלא ודאי שמעת מינה דלא פסקינן לההיא דמלאכת שמים עכ"ל וכבר העתקתי למעלה (בד"ה ומה שכתב ומיהו המעיין בר"ן) דברי הר"ן בענין זה ותמיה לי על הגאון הנ"ל שלא ראה דברי הר"ן שמכוונים למה שכתב הוא עצמו ופסקו של הרמ"א ודברי הרב מגן אברהם מקורם מדברי הר"ן ואיך לא עיין במקור הדין בהדי דקעסיק באותו פרק באותו מקום

הנה הבאתי כל הכתוב לחיים בקונטריס הכללים במערכת הלמ"ד בענין זה ועיניך הרואות דדעת הרבה מרבני האחרונים הנז"ל להתיר להדליק בנרות או שמן שיש בו תערובת שומן חזיר משום דלא קפדינן אהא דלא הוכשרו למלאכת שמים וכו' אלא במצוה שיש בה כתיבת תורת ה' או במצות שיש בהן קדושה אבל לא במצות דעלמא כדמוכח מדברי הר"ן שלא נסתפק אלא במצות שופר כיון דלזכרון קאתי כלפנים דמי ולדעת הגאון בעל ספרי שט"ח ע"ה גם מצות ציצית לזכרון אתיא ושייך בה מן המותר בפיך כמו שכתבתי בשמו למעלה (בד"ה ובספר) אבל בשאר מצות דעלמא לא קפדינן משום מן המותר בפיך ולכן בנר חנוכה ונר שבת נמי שפיר דמי להדליק גם בשמן שאינו מותר בפיך וגם יש שכתבו דאף למאן דקפיד בכל המצות מכל מקום לא קפדינן משום מן המותר בפיך אלא במצות דאורייתא ולא במצות דרבנן כנר חנוכה וכיוצא והגאון בית יצחק יצ"ו המציא טעם אחר להתיר על פי דברי התוספות בשם הירושלמי במגילת סוטה דכיון דלמחיקה נתנה מותר לכתבה על עור טמאה ואף מאן דאסר אינו אלא שמא תאמר איני שותה ונמצא שם גנוז על עור טמא וזה לא שייך בשמן וכו' וכתב גם בשם הגאון מוהרש"ק בספר שנות חייס הנ"ל שכתב מסברא דנפשיה דבהדלקה כיון דלשריפה ניתנה לא קפדינן משום מותר בפיך וכו' והוא כתב על דבריו שנראה לו שהראיה מהירושלמי נכונה מאד

ולא תעזוב נפשי לשאו"ל מה שיש להעיר קצת בדברי הגאון פחד יצחק יצ"ו (בשו"ת בית יצחק הנז"ל בראש אות זו. א') במה שתלה קושיתו (מדברי ר' שמעון בירושלמי דמתיר לכתוב מגלת סוטה על עור טמא) לדעת הר"ן ומגן אברהם וכו' שסוברים שהוקשה כל התורה לתפלין ולפי הנראה גם להחולקים בזה וסוברים דלא הוקשה כל התורה לתפילין אלא לענין מצות עשה שהזמן גרמא מכל מקום במצוה שיש כתב כולי עלמא מודו דאינו מותר אלא בטהורים דכל שיש בה כתיבה נכלל בלמען תהיה תורת ה' בפיך ואם כן גם מגלת סוטה בכלל ותיקשי לכולי עלמא ומה גם למה שכתבו מרבני האחרונים הנז"ל דבמידי דקדושה כגון צרכי בית הכנסת וכיוצא אף במצוה דאין בה כתיבה לא שרי אלא בטהורים ואם כן יש לומר דנר חנוכה שאנו אומרים הנרות הללו קודש הן אף דלאו קדש ממש נינהו מכל מקום חשיבי קצת כדברים שיש בהן קדושה דקפדינן בהו אטהורים. ב') במה שמתבאר מדב"ק שסובר שגם ר' אלעזר בן שמוע דאסר לכתוב מגלת סוטה על עור בהמה טמאה טעמו משום שמא תאמר איני שותה ונמצא השם גנוז בעור טמא ומזה בא ללמד שבשמן להדלקה שאין שייך חשש שם גנוז וכו' שפיר דמי וכן מתבאר יפה מדברי הגאון יצ"ו שם באות ב' במה שנסתפק במגילה שנכתבה על עור טמאה אם פסולה וכתב דמסתברא דפסולה וכו' וכו' וסיים אך להירושלמי הנ"ל דר' שמעון מתיר לכתוב מגלת סוטה על טמאה משום דלמחיקה עומד ור' אלעזר בן שמוע סובר אין נכתבת שמא לא ימחק ונמצא שם כתוב על טמא משמע דעיקר הקפידה בשביל השם וכיון דמגילה אין בה שם אולי מותר על עור טמאה עכ"ל הרי מפורש יוצא מדב"ק שסובר שטעמו של ר' אליעזר בן שמוע אינו אלא משום שמא השם מוטל בבזיון ור' אלעזר בר' שמעון מפרש טעמו ונימוקו של ר' אלעזר בן שמוע

ובאמת שכן הייתי חושב גם אני ההדיוט דר' אלעזר בר' שמעון מפרש טעמו של ר' אלעזר בן שמוע שהוא משום שמא לא תשתה וכו' אך זאת היתה לי קודם שראיתי דברי הרמב"ם בשלישי מהלכות סוטה הלכה ח' אבל מדברי הרמב"ם שכתב מביא מגלה של עור טהור כמו ספר תורה וכותב עליה בלשון הקדש בדיו שאין בו קנקנתום לשמה של אשה כמו הגט עכ"ל מוכח ודאי שסובר שמגלת סוטה מן הדין צריכה להיות על גבי טהורה משום שדינה כספר תורה ולא משום גזרה בעלמא וחשש בזיון לספר תורה ואם כן מוכרחים אנו לומר שסובר הרמב"ם דר' אלעזר בר' שמעון טעמא דנפשיה הוא דקאמר ואין זה טעמו של ר' אלעזר בן שמוע אלא טעמו משום דמגלת סוטה בכלל תורת ה' היא וכיון שר' אלעזר בר' שמעון הכריע כדבריו אף אם אינו מטעמו פסק הרמב"ם כמותו ולפי זה מוכח דלהלכה אין חילוק בדין זה בין דבר העומד להתקיים לדבר העומד למחיקה דבמאי דבעינן מן המותר בפיך אף אם עומד לימחק או לישרף אין לעשותו אלא בטהורים ואזדא ליה טעם ההיתר של הגאון יצ"ו

ג) נראה לי הדל דאף לרבי שמעון דמתיר לכתוב על עור טמאה משום שניתן למחיקה אין ללמוד מזה היתר לקיים המצוה בדבר טמא למאן דסבר דקפדינן בכל המצות שתהיו בטהורים דמגלת סוטה אינה אלא כהכשר מצוה אבל הדלקת נר חנוכה ונר שבת הדלקה עושה מצוה שגוף המצוה מתקיימת בזה אם כן יש לומר דגם ר' שמעון מודה (אי סבירא לן דגם במצות דרבנן קפדינן אמותר בפיך) דאינה אלא בדבר טהור

וראיתי שם באות ב' כתב שאחד מהמחברים כתב דאף לדעת המגן אברהם דבעינן בכל המצות ממותר בפיך מכל מקום במצות דרבנן לא בעינן מן המותר בפיך וכתב להוכיח בהיפך וצדד בדבר דיש לומר כל דתקון רבנן כעין דאוריתא תקון וכו' ונמשך מזה לענין כתיבת מגילה על עור טמאה אי שפיר דמי או דיש לומר מגילה דברי קבלה וכדברי תורה דמו וכו' וגם באות ד' דבר מזה ורשמתי דב"ק במקום אחר כי אין כאן מקומו ובמה שכתב משום כל דתקון רבנן כעין דאוריתא תקון יש להעיר עליו דלפי הנראה סוגיין אזלא דלא אמרינן הכי אלא במצוה דרבנן שיש לה עיקר מן התורה