שדי חמד אסיפת דינים חנוכה קפה

ולפי הנראה לא ראה הרב הנ"ל יצ"ו דברי מרן הבית יוסף בסי' ל"ב (בד"ה כתוב בסמ"ק ובא"ח ובהגהות מיימון) שעל מה שכתבו הסמ"ק וארחות חיים והגהות מיימוניות ויש מקפידין שאין כורכין אותם אלא בקלף כשר כתב דקשה הרי תני בברייתא מטלת ובמטלת לא שייך כשר ופסול ותירץ ואפשר דכל מילי דתפלין בעינן מן המותר בפיך שלא יהא מדבר פסול והילכך אם בא לכרכן בקלף צריך שלא יהא מדבר פסול אבל במטלת דלא שייך ביה פסול שפיר דמי הרי דאף דקאמר דלכל מילי דתפלין בעינן מן המותר בפיך בכל זאת במטלת שפיר דמי אף על גב דלאו מין דבר אכילה הוא שמעת מינה דמן המותר בפיך לא שמעינן למעט מידי דלאו בר אכילה הוא ועיין לקמן בד"ה שוב הביא בדף יו"ד וכו' ובד"ה שוב הוקשה לו)

ומקרוב השגתי ספר שט"ח וראיתי שדבר בדין זה דלא הוכשרו למלאכת שמים אלא של טהורים וגם בספרו ע"ה שהשגתיו ביחד עם הס' הנ"ל ראיתי שהאריך בזה ואם כי לא אוכל עתה לחזור על לימודי הנ"ל לשאת ולתת באיזה דברים שיש להעיר לא אמנע טוב לרשום איזהו מקומן של שבחי"ם אשר דבר בזה להקל על המעיין טורח החיפוש הנה אחר שהאריך להוכיח דחלזון שהיו משתמשים ממנו למלאכת המשכן ולמצות ציצית לא היה ממין הצב (כמו שכתב הגאון תפארת ישראל שהביא שם) אלא היה דג טמא שיש לו סנפיר ואין לו קשקשת הוקשה לו בדף ט' ע"ב (בד"ה הן אמת) איך הוכשר למשכן ולציצית וקרא כתיב למען תהיה תורת ה' בפיך גבי תפלין והוקשה כל התורה לתפלין כדכתב מגן אברהם בסי' תקפ"ו סק"ג שבכל מצות שבתורה בעינן מן המותר בפיך ואף דמדבעינן מאי הוי עלה דתחש הוכיח הר"ן דבמשכן גופיה לא בעינן מן המותר בפיך אין מזה סתירה לסברת המגן אברהם והוא על פי מה שכתב בחידושי הרשב"א שם בשם רבינו האיי גאון וכו' (דבריו בזה הם כדברי הגאון חתם סופר שהבאתי למעלה בד"ה ועוד תמה בחתם) ואם כן מדמשכן אין ראיה משום דבמשכן לא קפדינן שיהיו בטהורים ומיושב בזה מה שהוכשר תולעת שני במלאכת המשכן דהוא דם תולעת דהוי שרץ הארץ (כבר כתבתי למעלה מד"ה וקצת קשה במאי וכו' והלאה אם תולעת שני הוא דם השרץ עצמו או מהגרגרים שיש בהם תולעת) וכן המור בקטורת שכתב הרמב"ם שהוא דם הצרור בחיה (עיין לעיל בד"ה ומדברי הרב בתי) ולא הונח לו במה שכתב שם מרן כסף משנה בהלכות כלי המקדש פרק א' הלכה ג' להליץ בעד הרמב"ם מהשגת הראב"ד משום שנשתנה מצורת דם ונעשה עפר בעלמא משום דאכתי קשה דנהי דבכי האי גוונא אין בו משום ממשקה ישראל מן המותר לישראל מכל מקום ליתסר משום דבעינן מותר בפיך ובמאי דבעינן מותר א במידי דלאו בר אכילה כשערות ועור הבהמה אסור בטמאה אלא הטעם הוא משום דבמשכן לא קפדינן שיהיו בטהורים (כדבריו כתב הגאון מוהרש"ל בנודע ביהודה מהדורא תניינא בחלק א"ח סי' ג' עי"ש בד"ה ועוד ראיה מהרמב"ם בפ"א מכלי מקדש)

שוב הביא בדף יו"ד ע"א הראיה שהביא בשו"ת נודע ביהודה מדכשר פיל לדופן סוכה שהבאתי למעלה (בד"ה ועוד הקשה על המגן אברהם) וכתב לדחות דדוקא במצוה שצריכה להיות במידי דבר אכילה כתפילין ורצועות ושופר הוא דאמרינן מן המותר בפיך אבל בדפנות לסוכה דכשרים מעצים ואבנים אין שייך בהו משום מן המותר בפיך וכתב ששוב ראה לאחד מגדולי זמנינו שכתב כן אולי כונתו למה שכתב בשו"ת תורת חסד שהבאתי למעלה בד"ה ואחר שדחה ראיה או למה שכתב בראשית בכורים שהבאתי למעלה בד"ה ולענין עמודי הספר תורה) ובכלל דבריו כתב ליישב מה שכתבו רש"י והר"ן במגילה ד' כ"ד גבי ציפן זהב דהפיסול הוא משום מן המותר בפיך שתמה בזה בנודע ביהודה מהדורא קמא סי' א' וכי זהב אסור לפיך הוא דלא קשיא מידי ודבריהם קילורין לעין דלא שייך לומר מותר אלא בדבר ששייך בו לשון איסור וכיון דכתיב תורת ה' בפיך שהכונה מן המותר בפיך למדנו שצריך להיות מדבר ששייך בו היתר או איסור לפיך ואם כן שפיר ממעטינן מזה זהב הא לעיל בד"ה ומצוה להביא) והכריח כסברת רש"י והר"ן מהא דבשבת ד' ק"ח ע"א שאל קרנא לרב מנין שאין כותבין אלא על עור בהמה טהורה אמר לו דכתיב למען תהיה תורת ה' בפיך ומה זו ראייה שאין כותבין אלא על עור טהורה הא מבפיך לא שמעינן אלא למעט עור טמאה אבל אפשר שיכתוב על נייר פשוט שאינו מעור כלל אלא ודאי מבפיך ממעטינן נמי נייר משום דבעינן דבר הראוי להיות אסור או מותר לפיך וכדרך שדרשו בחגיגה ד' כ"ו ע"ב על השלחן הטהור מכלל שהוא טמא שאם לא היה מקבל טומאה לא היה שייך לומר עליו טהור הכי נמי אם אינו ראוי למאכל אין שייך לומר עליו מותר בפיך ועל פי כל האמור קיים סברת הרב מגן אברהם דבכל המצות בעינן מן המותר בפיך אך אינו אלא במצוה שצריכה להיות בדבר הבא מן הבהמה כתפילין שופר וציצית אבל לא במצוה שאפשר לקיימה בדבר שאינו בא ממין בהמה כדופן סוכה וכיוצא וכתב ליישב מה שהוכשר תכלת לציצית עי"ש (על דבריו בזה הביא בספרו ע"ה בדף מ"ז אות ט"ו מה שהשיגוהו ועי"ש מה שהשיב על השגתם וכתב שמצא בחידושי חתם סופר למסכת שבת שהעמיס סברא זו דמידי דלאו בר אכילה הוא אימעיט ממן המותר בפיך כדברי התוספות בשבת דף ע"ט בד"ה תפילין אגויל מי כתבינן יעי"ש שדבריו מוכרחים שכך היא שיטת התוספות וכו'). ובספר עין התכלת מביא מה שהשיגו רבני דורנו על דבריו שבס' שט"ח בכמה דברים והוא כתב להצדיק דבריו בכל פרט ופרט וליישב תמיהותיהם על כל פרט ובנוגע לדין שלפנינו (לא הוכשר למלאכת שמים וכו') כתב בדף ל"ז אות ט' שהשיגו עליו שלמים וכן רבים שמתבאר מדברי רש"י בשבת ד' כ"ח גבי תחש דהא דלא הוכשר למלאכת שמים וכו' אינו אלא בדבר שיש בו קדושת כתב והשיב שהוא לא בא אלא ליישב לדעת המגן אברהם שבכל המצות קפדינן אטהורים דאיתקש כל התורה לתפילין שאם כן איך הוכשר חלזון למשכן ולציצית ועוד הקשו עליו שהרי מדברי הר"ן מתבאר דרק בשופר הוא שיש לומר שיהא מבהמה טהורה משום דכיון דלזכרון קאתי כלפנים דמי אבל לא בשאר מצות והשיב דציצית נמי לזכרון קאתי (לא משום דכתיב וראיתם אותו וזכרתם אלא משום) דאמרינן בסוטה ד' י"ז ובחולין ד' פ"ט דרש רבא בשכר שאמר אברהם אם מחוט ועד שרוך נעל זכו בניו לחוט תכלת וכו' אלא חוט תכלת מאי היא פירש רש"י מה הנאה איכא ומשני דתניא מה נשתנה תכלת וכו' מפני שתכלת דומה לים וים לרקיע ורקיע לכסא הכבוד וכפי פירוש רש"י שבחולין שכשהקדוש ברוך הוא מסתכל בכסא הכבוד במצוה זו ששקולה ככל המצות כלומר ועל ידי זה מרחם על ישראל ומושיעם וכו' ואם כן מצות ציצית לזכרון קאתי דומיא דשופר

ועל ראיית הגאון מוהרש"ל שבנודע ביהודה מדפנות הסוכה דפיל כשר לדפנות כתב באות י"א שרב אחד תירץ דעד כאן לא אמרינן דלא הוכשרו וכו' אלא במצוה עצמה ולא בהכשר מצוה ודפנות הכשר מצוה נינהו והשיב על דבריו דלא היא ודפנות גוף המצוה הוו וכו' (מדברי שניהם מיסתייעא מאי דכתיבנא לעיל בד"ה וגדולה מזו וכו' שיש לחלק בין מצוה עצמה לתשמישי מצוה שהרי גם הרב המחבר לא נחלק עליו אלא משום שדפנות חשיבי גוף המצוה כמובן) וכתב שיש להקשות על סברת הרב מגן אברהם מטלית וציצית של משי ומשי יוצא מן הטמא הוא כדכתב רבינו בחיי וכו' (עיין לעיל בד"ה ותמיה לי קצת ומשם והלאה) ומהירושלמי ריש פרק בתרא דכלאים דממעט צמר גמלים לבגדי כהונה משום שיש לו שם ליווי ותיפוק לי משום דלא הוי מותר בפיך (לשון הירושלמי שם הכי הוא הייתי אומר אפילו פשתן של ים אפילו קנבוס תלמוד לומר צמר ופשתים מה צמר שאין לו שם ליווי אף כל דבר שאין לו שם ליווי ומנין שאין לו שם ליווי וכו' עי"ש שלא הוזכר צמר גמלים בזה כי אם אחר כך לענין אחר ר' יונה עילה בשם ר' לעזר צמר ופשתים שטרפן אסור כיצד הוא עושה מביא ליטרא ועוד צמר גמלים ומבטלן ואינו ענין לבגדי כהונה) ומדתנן בריש במה מדליקין לא בלכש ולא בכלך והוא משי וטעמא לפי שהאור מסכסכת וכו' ותיפוק לי דנר שבת מצוה וגם קשה דאמרינן בש"ס דמדליקין בחנוכה ואמאי הא לאו מותר לפיך הוא וגם בדרבנן אמרינן הכי דכל דתקון רבנן