שדי חמד אסיפת דינים חנוכה קפד

סוכה שכשרים מעצים ואבנים דלאו מידי דבר אכילה נינהו בזה לא שייך שיהא מן המותר בפיך וכו'

ועוד כתב לדחות הראיה מדופן סוכה מפיל דהא סוגיא ההיא מיירי אליבא דר' מאיר ור' יהודה והכריח דאינהו לא סבירא להו הא דהוקשה כל התורה לתפלין וכו' ולכן אמרינן שפיר אליבא דר' מאיר ור' יהודה דמודו בפיל קשור דכשר לדופן סוכה וכו' ושקיל וטרי קצת במה שכתב הרב מגן אברהם דגם לדבר המותר בפיך הוקשה כל התורה לתפלין וכו' ושקיל וטרי בדברי הר"ן בראיתו מסוגיא דמאי הוה עלה דתחש ובמה שמקשים על סברת רבינו תם דמנעל של חליצה צריך להיות מכשרה מסוגיא דשבת דאם כן למה לא אמרו דהא דרב יוסף איצטריך למנעל של חליצה ודחה מה שתירץ לזה בחתם סופר א"ח סי' ט"ל ושהסכים בחתם סופר לחלק בין תשמישי קדושה למידי דמצוה דבקיום המצות לא בעינן מן המותר בפיך וסיים

ולענין דינא מאחר שעיקר דבר זה להצריך בשופר שיהיה מטהורה דוקא הוא מדברי הר"ן והר"ן גופיה כתב זה רק דרך ספק על שופר דכיון דלזכרון קאתי כלפנים דמי אבל בשער מצות משמע דלא מספקא ליה להר"ן כלל ובודאי מותר אף מטמאה וכמה סברות וחילוקים יש לומר בזה כמו שביארנו ולענין מצות נר חנוכה דהוי מדרבנן יש לומר דאין צריך כלל שיהיה מן המותר בפיך ואף לדברי המגן אברהם הנ"ל דסבירא ליה שהוקשה כל התורה לתפילין דכל זה הוא רק במצוות דאורייתא כמו שהוקשו לתפלין מקרא הנ"ל מה שאין כן במצוה דרבנן יש לומר דלענין זה לא נימא כל כך דכעין דאורייתא תקנו בכל תנאי המצוה בכי האי גוונא ועיין בגיטין ד' ס"ה ריש ע"א דאיכא מאן דאמר דבמצות דרבנן שאין לה עיקר בדאורייתא לא אמרינן כעין דאוריתא תקנו יותר נכון לומר לפי מאי דקיימא לן ולא לומר דאיכא מאן דאמר עיין במה שכתבתי במערכת הכ"ף אות ק"מ בזה) ואף אם נגבב כל החומרות ולומר דאולי גם במצות נר חנוכה צריך להיות מן המותר בפיך על כל פנים הוי לכל היותר ספיקא דדינא ואם כן בנדון דידן שיש עוד ספק אולי יש ששים בהשמן זית נגד השומן חזיר והוא היתר גמור אם כן יש ספק ספקא להתירו לנר חנוכה ובפרט שיש כאן כמה צדדים וסברות להתיר בלאו הכי ולכן אין להחמיר בזה כלל עכ"ל ומתבאר שדעתו דמעיקר הדין אין חשש בשמן טמא לחנוכה דלא בעינן מן המותר בפיך במידי דמצוה שאין בה כתב ואין בה קדושה:

ולענין עמודי הספר תורה למאן דאמר דשני עמודים שבספר תורה מעכבים נסתפק הגאון רב"ך בס' ראשית בכורים בסי' יו"ד ד' כ"ה (בד"ה ואת"ל) אם מותר לעשותם מדבר שאינו מותר בפיך כגון מעצמות בהמה וחיה טמאה דאף שכשרים מעץ מכל מקום אם עשאם מעצם נראה דצריך לעשותם מעצמות טהורה דוקא כמו ביריעות שעל המשכן שכשרים מפשתן ואם נעשו מעור היה צריך להיות מטהורה דוקא כבשבת ד' כ"ח ועיין נודע ביהודה תניינא סי' ג' לענין פיל לדופן סוכה ואף שעצמות אין ראויים לאכילה ואין בהם איסור תורה כלל וכו' אבל הרי גם בשופר נסתפק הר"ן משום דקיימא לן לא הוכשרו למלאכת שמים וכו' ואף דהר"ן שם נסתפק בדבר משום דמשמע בשבת שם דמשכן גופיה לא גמרינן מההיא דלא הוכשרו וכו' אבל כבר דחי לה רב האיי גאון בתשובה משום דהתם ס"ד דמשכן יליף בגזרה שוה ממת דנפקא לן מקל וחומר לעור טמאה משום דדבר הלמד בקל וחומר חוזר ומלמד בגזרה שוה ועיין ביאורי הגר"א סי' תקפ"ו סק"ד וכבר כתב המגן אברהם שם סק"ג דעיקר הטעם משום דאיתקש כל התורה לתפילין ובעינן מהמותר בפיך ובברכי יוסף שם האריך ואם כן הכי נמי בספר תורה דבעי מהמותר בפיך נראה דאין לעשות העמודים מעצמות של טמאה והאריך קצת בזה וכתב שאין להביא מדברי רש"י במגילה ד' כ"ד גבי תפלין שציפן זהב שכתב דאמעיט נמי מקרא דלמען תהיה בפיך שיהא מבהמה טהורה דוקא ואם כן בעמודים דכשרין משל עץ או משל כסף אם כן על כרחין צריך לומר דבעמודים לא שייך טעמא דמן המותר בפיך כלל אבל באמת ליתא דהרי מסוגיא דמכות דף י"א מוכח להדיא דאף מאן דסבר בספר תורה היקשה דמן המותר בפיך אפילו הכי מכשיר בפשתן אף על גב דודאי מודה בגידי טמאה דאסור גם בספר תורה שאינו מהמותר בפיך ועל כרחין דלא שייך למעוטי מהמותר בפיך דבר שאינו בר אכילה כלל כמו פשתן או זהב רק במה שהוא בא מדבר הנאכל כגון עור או עצם מבעל חי הוא דממעטינן מהך קרא דבעינן שיהיה בא מדבר המותר באכילה דוקא ודברי רש"י דמגלה תמוהים בזה ועיין רש"י מנחות ד' מ"ב ובתוספת רבינו עקיבא איגר במשנה דמגילה שם וקדמו בנודע ביהודה מהדורא קמא סי' א' ועל כל פנים פשוט שאין שום ראיה מכסף לעצם טמאה כלל כמו שכתבתי ושוב האריך מאד בחריפות ובקיאות מענין לענין עד שלא יכלתי לעמוד בתכלית כוונתו למה שנסתפק (בעמודי ספר תורה אם מותר לעשותם מעצם בהמה טמאה) עי"ש דב"ק ומתוך מה שהעתקתי בשמו נראה שדעתו נוטה לסברת הרב מגן אברהם דבכל המצות קפדינן שתהיו בטהורים

ומה שציין לתוספות רעק"א במשנה דמגילה היינו דגבי מאי דתנן בפרק הקורא את המגילה עומד משנה ח' ציפן זהב ונתנה על בית אונקולי שלו הרי זו דרך החיצונים ופירש רבינו עובדיה ציפן זהב וכו' והכתוב אומר למען תהיה תורת ה' בפיך מן המותר לפיך שיהא הכל מעור בהמה טהורה ולא מזהב כתב על זה כן כתבו רש"י והר"ן אבל לכאורה אינו מספיק דאטו זהב מן האסור לפיך וברש"י במנחות ד' מ"ב ע"ב כתב על ציפן זהב דהטעם דעור בעינן דאפילו קשירתן אינן אלא רצועות במינו כדאיתא בפרק הקומץ ד' מ"ה ואחר כך גבי תלה עליה עור בהמה טמאה כתב רש"י דבעינן מן המותר בפיך ובסנהדרין ד' מ"ה ע"א כתב רש"י על ציפן זהב דפסולות דהלכה למשה מסיני הוא עכ"ל תוספת רעק"א ולזה כתב הגאון רב"ך שכבר קדמו בנודע ביהודה ודבריו הם שם (בד"ה והנה גם הר"ן) שתמה בזה על רש"י והר"ן דאטו זהב אסור לפינו הוא ומה איסור והיתר שייך בו עי"ש גם מר בריה דרבינו עקיב"א בגליון מוהרש"א בש"ס החדשים (דפוס רא"ם) בסוגיא דמגילה ד' כ"ד ע"ב על דברי רש"י הנ"ל כתב קשה וכי זהב דבר האסור בפיך ובמנחות כתב רש"י דהא אפילו רצועות בעינן מן העור ובפרק נגמר הדין ד' מ"ח כתב רש"י דהלכה למשה מסיני שיהיו הבתים משל עור עכ"ל ולא זכר ש"ר מדברי הגאונים נודע ביהודה ומר אביו בתוספותיו הנ"ל ובאמת כבר קדם לכולם הרב קול הרמ"ז במגילה שם וז"ל אבל רש"י בפרק נגמר הדין כתב דהלכה למשה מסיני הוא והכי מסתבר דאטו זהב אסור לפינו והרי מעשים בכל יום שמזהיבים המאכל בלוחי זהב דקים עכ"ל

ומצוה להביא מן החדש אשר ראיתי ישוב נכון לדברי רש"י והר"ן והרע"ב הנ"ל בספר חדש (הוא אצלי כי זה היום ראשון שהגיע לידי) שארית יוסף להרה"ג מוהר"ר יוסף פיאנטניצקי מעיר לאמזא יצ"ו ובחידושיו למגילה ד' כ"ד כתב וז"ל מתניתין ציפן זהב וכו' פירש רש"י דכתיב למען תהיה תורת ה' בפיך וגם הרע"ב כתב נמי דנפקא מהאי קרא מן המותר לפיך וכתב הגרע"א בחידושיו למשניות וזה לשונו אבל לכאורה אינו מספיק דאטו זהב מן האסור לפיך וכו' ע"כ. ואפשר דכונתם כעין דאמרינן פסחים (דף ל"ה ע"א) דבאורז ודוחן אינו יוצא ידי מצה משום שנאמר לא תאכל עליו חמץ וכו' דברים הבאים לידי חימוץ דוקא הכי נמי יש לומר דבעינן דוקא דברים השייכים בהו לבוא לידי איסור פיך עיין מכות דף י"א ע"א דפליגי התם ר' מאיר ור' יהודה בספר שתפרו בפשתן חד פסיל דיליף מתורת השם בפיך ואיתקש כל התורה לתפלין מה תפלין הלכה למשה מסיני לתופרן בגידין וכו' ואידך כי איתקיש למותר בפיך להלכותיו לא איתקיש שמעינן מהתם דמתורת השם לחוד לא מצינא למיפסל תפירת פשתן אלא הא ילפינן שאין נכתבין על עור טמאה וכדפירש רש"י שם והיינו כקושית הגאון דאטו פשתן מין האסור לפיך ומאן דאסר סבר כיון דניתנה הלכה לתופרן בגידין דוקא הרי גלי לן דאינו כשר אלא דבר הראוי לבא לידי איסור פיך וזה נמי נכלל בקרא דתורת ה' בפיך וכמפורש דמי ופסקינן נמי כוותיה כדמסיק התם אמר רב חזינן וכו' ולית הלכתא כוותיה ואם כן שפיר כתבו רש"י והרע"ב (והר"ן) לענין ציפן זהב דנפקא לן מהאי קרא דתורת ה' בפיך: