עולם הלימוד · Olam HaLimud
Library › שדי חמד אסיפת דינים חנוכה

שדי חמד אסיפת דינים חנוכה קפג

Sdei Chemed Asifat Dinim Chanukah 183 · שדי חמד אסיפת דינים חנוכה · free full Hebrew text

Open in the reader →

דלזכרון אתי מבואר דבשאר מצות לא אמרינן הכי ומיהו במצוה דרבנן ודאי יש להקל דהא הר"ן מספקא ליה דאף במשכן נראה ממסקנת הש"ס דלא קפדינן בזה וכו' ואם כן במצות דרבנן יש להקל וצרפתי דעת רש"י במצות עשה דרבנן דלא הוקשו לתפלין ואם כן גם לדברי המגן אברהם לא שייך לומר הכי במצוה דרבנן וכתב בשם הרב השואל שהביא ראיה מדתנן להדלקת נר שבת ולא בשמן קיק ושמואל מפרש דהוא שומן מעוף קיק ומייתי הרא"ש בשם הירושלמי ואת הקאת זו הקיק ומבואר דלא פסיל ליה במתניתין אלא משום שאין נמשך אחר הפתילה ותיפוק ליה דעוף טמא הוא וכן הביא מדתנן ולא בכלך ומפרש בש"ס דהוא פיסולת של משי ומשי בא מרוק התולעת ומשום הכי לא היה משי במשכן כדכתב רבינו בחיי ואפילו הכי לא פסלה מתניתין אלא משום שהאור מסכסכת בהן כדאיתא בש"ס משמע דמשום שהוא טמא לית לן בה משום דלא הוכשר וכו' וכתב שהרב השואל האריך מאד

וכתב על דבריו דאין ראיות אלו מכריעות לא מיבעיא לדעת רוב הפוסקים שבבית יוסף ריש סי' רס"ד דכל הני דאסור להדליק בהן אף אם יש שם נרות כשרות אסור להדליק באלו משום שמא יטה אם כן ודאי אין ראיה דיש לומר דיצא ממצות נר שבת שהדליק נר או נרות משמן ואם כן מטעמא דלא הוכשר היה מותר להדליק שאר הנרות משמן קיק וכלך ומשום דאין נמשכין ושמא יטה אסור אלא אף להפוסקים דכשיש כשרות אחרות שם לא חיישינן לאלו שמא יטה כיון שיש נרות אחרות אכתי איכא נפקותא אם אלו הנרות ארוכות יותר מנרות הכשרות דלטעמא דלא הוכשר מותר להדליק כיון דיצא ידי חובתו בנרות הכשרות ומשום שמא יטה אסור דהא אחר כך כשיכבו הכשרות יש חשש שמא יטה אמנם היה לו להביא ראיה לפי דרכו מדאמרינן בש"ס פתילות ושמנים שאין מדליקין בהן בשבת מדליקין בחנוכה ומשמע דבכל אלו שנשנו במשנה (מדליקין בנר חנוכה) ושמעת מינה דמותר להדליק נר חנוכה משמן טמא אך אין ראיה דיש לומר דהני אמוראי לא מפרשי שמן קיק כשמואל אלא כשאר אמוראי ואינו משמן של עוף טמא גם בפירוש כלך יש לומר דסברי כשמואל דכולכא שמיה אלא דמדברי הרמב"ם בהלכות שבת משיג ופסק בהלכות חנוכה דכל הפתילות והשמנים כשרות לנר חנוכה אלא ששם לא כתב הא דאסרו חכמים להדליק בשבת אלא כתב ואף שאין השמנים נמשכין וכו' ואין האור וכו' ואם כן יש לומר דדווקא בהני שמנים ופתילות שפסולים בשבת מהאי טעמא הוא דמדליקין בחנוכה אבל בבא מהטמא לא וסיפא פירושא דרישא היא ומיהו על כרחין בלאו הכי הרמב"ם לא סבירא כהא דרבינו בחיי דהא פירש דמור שבשמן המשחה הוא דם חיה טמאה וכן פירש הטור א"ח סי' רט"ז ואפילו הכי כשר למקדש וכבר הביא זה בנודע ביהודה שהוכיח מדברי הרמב"ם בהא דמר דלמסקנת הש"ס דקאמר מאי הוי עלה דתחש אף במקדש לא קפדינן אהא דלא הוכשרו ועל כל פנים לענין נר מצוה דרבנן ודאי דיש להקל וגם ראית כת"ר ממנעל של חליצה מעור טמאה דחלקו רוב הפוסקים על רבינו תם ואף רבינו תם לא אסר אלא משום דלא קרוי מנעל רק מבהמה טהורה מהא דואנעלך תחש ותיפוק ליה משום דלא הוכשרו היא ראיה נכונה ועיין נודע ביהודה תניינא אהע"ז סי' קנ"ב וקנ"ג ומה שהאריך כת"ר בדברי הטורי זהב סי' ק"ד סק"ד והפרי מגדים שם הנה גם במנחת יעקב כלל כ"ב כתב כן בדברי הרשב"א והר"ן דבחדא לריעותא דהיינו באם אסור באכילה אף דלא מאיס או דמאיס אף דמותר אסור להדליקו בבית הכנסת אלא דמה שרצה הפרי מגדים להעמיס כן בכוונת הטורי זהב זה אין נראה כמו שכתב כ"ת וכן משמע מדברי המנחת יעקב שלא הבין כן בדברי הטורי זהב ומכל מקום דוקא בעכבר שייך לומר כן דאף דעכשיו אינו מאוס מכל מקום כיון דגוף עכבר מאיס ועל פי הדין יהיב טעמא ממילא הוי מאיס ואסור לגבוה משום הקריבהו נא וכו' אבל בשאר שומן איסור אף בשומן חזיר לא שייך לומר כן דלא מאיס רק איסורא הוא דרכיב עליה וכן כתב הפרי מנדים שם וכבר אמרו חז"ל אל תאמר אי אפשי בבשר חזיר אלא אפשי ואבי שבשמים גזר עלי אבל בעכבר הא אמרו בש"ס בעבודה זרה דמאיס ובדילי אינשי מניה וזה ברור אלו תורף דברי הגאון בית שלמה

ובשו"ת תורת חסד לגאון בדורנו יצ"ו בסי' ס' נשאל גם כן בשמן זית שמערבין בו שומן חזיר ויש ספק אם יש ששים כנגדו אם מותר לנר חנוכה או פסול משום דלא הוכשר למלאכת שמים אלא טהורים והרב השואל כתב בשם ס' שנות חיים למוהרש"ק ראיה להתיר משמן קיק וכו' וכתב לדחות ראיתו דמאן דאמר מדליקין בחנוכה משמנים שאין מדליקין בשבת יסבור דשמן קיק אינו מעוף טמא וכו' (כמו שדחה בבית שלמה) ועוד כתב לדחות אחר שהאריך בדין שמן שריפה אם שייך לאסרה משום מיכתת שיעורה ונשא ונתן בדברי הרב שער אפרים בדין חמאה שנאסרה בהנאה אם מותרת לנר חנוכה ומתוך פלפולו העלה דיש לומר דהא דאמר רב הונא שמנים שאין מדליקין בשבת אין מדליקין בחנוכה וכן הא דאמר רב דמדליקין בהם בחנוכה מיירו לענין שמנים שאסרו בשבת משום שאין נמשכין אחר הפתילה דבזה שייך לדון גם כן אם יאסרו לנר חנוכה אבל לענין שמן שרפה דמטעם אחר אסור להדליק בו בשבת מזה לא מיירו כלל הני אמוראי לענין נר חנוכה ולא נכלל זה בכלל שאר השמנים ולפי זה הכי נמי יש לומר לשמן קיק אפילו תימא דיש בו איסור משום שאינו מותר בפיך. מזה לא מיירו כלל הני אמוראי לענין נר חנוכה ולא מוכח מידי מכאן שוב כתב

ואין להוכיח דמותר מדתני דאין מדליקין בשמן קיק בהדי שמנים שאין מדליקין משום שאין נמשכין אחר הפתילה דמשמע שאם שמן קיק היה נמשך אחר הפתילה היה כשר להדליק לנר שבת אף שהוא מצוה ומינה נלמוד לנר חנוכה דכשר דזה אינו דיש לומר דנפקא מינה באם אין לו שמן אחר חוץ משמן קיק שאם היה נמשך אחר הפתילה נהי שלא היה יוצא ידי חובת נר שבת משום דבעינן מן המותר בפיך מכל מקום היה מותר לו להדליק אבל משום שאין נמשך אחר הפתילה אסור להדליק בו שמא יטה וכן נפקא מינה באם עבר והדליק בשמן זה שאסור להשתמש לאורו כדכתב הרמ"א בריש סי' רס"ד ועוד נפקא מינה באם יש לו נר אחר כשר שיוצא בו ידי חובת נר שבת דמשום שאין נמשך אחר הפתילה אסור להדליק בשמן זה אלא דזה תליא בפלוגתא וכו' (האריך קצת במחלוקת הפוסקים בדין שמנים שאין מדליקין בהם אם מותר להדליק בהם כשיש לו נר כשר)

ואחר שדחה ראיה הנ"ל עמד לבאר בעיקר הדין דלא הוכשרו למלאכת שמים אלא טהורין והביא דברי הרמ"א בדין שופר מבהמה טמאה בסי' תקפ"ו ושהמגן אברהם שם סובר כן להלכה בכל המצות משום דאיתקש כל התורה לתפלין ובכולהו בעינן מן המותר בפיך והעתיק דברי הר"ן יכתב דשתים זו שמענו מדברי הר"ן. א') דמספקא ליה בשופר מבהמה טמאה דלפי המסקנא מאי הוי עלה דתחש משמע דבמשכן גופיה לא אמרינן הך דלא הוכשר וכו' וממילא בשופר וכדומה כשר מטמאה. ב') דאף אם נפסול שופר מטמאה היינו משום כיון דלזכרון קאתי כלפנים דמי משמע בשאר מצות כשר מטמאה גם כן והביא מה שכתב בתשובת נודע ביהודה דהא דלא הוכשרו למלאכת שמים וכו' היינו דוקא דבר שיש בו כתב וכו' והחזיק דבריו אך על ראיתו מפיל דכשר לדופן סוכה כתב דמלבד דיש לדחות דאין מזה ראיה דדוקא בדבר שיש בו כתב הוא דבעינן מן המותר בפיך דיותר יש לומר ולחלק בין תשמישי קדושה לתשמישי מצוה דדוקא בתשמישי קדושה בעינן מן המותר בפיך דומיא דתפלין אבל לא מתשמישי מצוה וכמו שכתב שם בנודע ביהודה עצמו ועוד יש לומר דהא דרב יוסף דלא הוכשרו וכו' לא שייך אלא במצוה שצריכה להיות בעור בהמה צריך להיות העור ממין המותר באכילה כיון דעיקר דרשה דמן המותר בפיך היינו שיהא רק ממין המותר בפיך כדכתבו התוס' בשבת דף ק"ח ד"ה איזה וכן הוא בירושלמי פרק קמא דמגילה הלכה ט' אם כן יש לומר דזה שייך בתפלין וספרים שנכתבים על עור בהמה וכן רצועות של תפלין שהן מעור וכן בשופר שהוא מקרן בהמה בזה צריך שיהיה העור או הקרן בהמה שיש בה היתר אכילה שיהא מהמותר בפיך מה שאין כן במצוה שאין צריך שום עור מבהמה כמו דפנות של