שדי חמד אסיפת דינים חנוכה קפא

הדין משכן ומקדש ובגדי כהונה שהם גם כן תשמיש קדושה מכל מקום יש לומר דטעמא דרצועות הוא הואיל ונטפלין לבתים של תפלין ובתים הם תורה עצמה שיש בהן ארבע פרשיות ושי"ן ולכך דינם שוה להיות מהמותר בפיך אבל מקדש ובגדי כהונה שהם תשמישי קדושה לית בהו קפידא להיותן מדבר טהור הואיל ואינן תורה עצמה ולכך הותר הצביעה מדבר טמא מה שאין כן בתפלין ורצועות יש לומר דגם הצביעה צריך להיות מדבר טהור

וכתב דלכאורה יש להביא ראיה לזה מסוגיא דשבת ד' כ"ח ע"ב דאמרינן מאי הוי עלה דתחש וקשה מאי מספקא ליה הא מדתני לא הוכשרו למלאכת שמים אלא טהורה מוכח דתחש טהור היה כמו שרצה רב יוסף לפשוט בעיא דר' אלעזר דתחש טהור היה מהבריתא דלא הוכשר וכו' דאם לא כן לא היה כשר למלאכת המשכן אלא מוכרח לומר דמברייתא זו אין הכרח כלל משום דלענין רצועות נשנית שהם נטפלין לבתי תפלין שהם תורה עצמה בזה צריך להיות טהור אבל תחש שהיה למשכן שפיר יש להסתפק אי טהור הואיל ומשכן לאו תורה מיקרי והביא דברי הרב מגן אברהם שבסי' תקפ"ו סק"ג הנ"ל וכתב לדחות תמיהתו על הרב עולת שבת וז"ל ולדעתי דברי העולת שבת אתיין שפיר דמכח הבעייא דמאי הוה עלה דתחש מוכח דלא קים לן הא דרב יוסף דמדמי משכן עם תפלין וספר תורה ומזוזה שהם תורה עצמה וקאמר על כל התורה דלא הוכשר אלא מדבר טהור וכן מצאתי בר"ן בפרק ראוהו בית דין דמספקא ליה אי גם בשאר מצות שייך הא דלא הוכשרו כו' וכתב דמגמרא מוכח דאפילו במשכן היה מותר דבר טמא עי"ש בר"ן הרי מוכח דדוקא בתפלין קיימא לן האי דינא הואיל ואית בהו תורה והרצועות הם נטפלין להם אבל בשאר תשמיש קדושה ותשמישי מצוה יש לומר דמותר אף מדבר טמא דאם לא כן מאי קא מספקא ליה להגמרא אי תחש טהור היה הא מוכח מברייתא דר"י דלא הוכשרו. אלא ודאי דאין לדמות שאר תשמישי קדושה לתפלין כנ"ל

ועוד הקשה על המגן אברהם דסובר דגם לענין שיהיה מדבר טהור הוקשה כל התורה לתפלין מה יענה לסוגיא דסוכה ד' כ"ג ע"א בפיל קשור כולי עלמא לא פליגי דכשר לדופן סוכה ופיל לאו מן המותר לפיך הוא ואפילו הכי מותר לדפנות של סוכה ומה בין סוכה לשופר ואף דיש לדחות דשופר חמור כיון דלזכרון הוא כלפנים דמי מכל מקום לדברי המגן אברהם דהוקשה כל התורה כולה לתפלין יהיה פיל פסול לדופן סוכה אלא ודאי דלהאי מילתא שיהא מן המותר בפיך לא הוקשה כל התורה לתפלין ועוד ראיה מהרמב"ם בראשון מהלכות כלי המקדש דמור הוא דם הצרור בחיה וכו' וכתב מרן כסף משנה שכיון שנשתנה מצורת דם נעשה כעפר בעלמא ומעתה אי אמרת דבכל מלאכת שמים צריך מן המותר בפיך קשה מאי מהני שנעשה עפרא בעלמא וכו' אלא ודאי דדרשה דלמען תהיה תורת ה' בפיך אינה אלא בדבר שיש בו כתב אבל שאר תשמישי קדושה אינה בכלל דרש זה כדעת העולת שבת ועיין בזה לקמן בד"ה שוב הביא בדף יו"ד ובד"ה ועל ראיית הגאון)

שוב כתב דיש לומר דדבר שהוא תשמיש קדושה צריך גם כן להיות מן המותר בפיך דאף דלתשמיש מצוה אין צריך להיות מן המותר כמו שהוכחתי למעלה מכל מקום דבר שהוא תשמיש קדושה צריך להיות מן המותר ויש לומר שזהו טעם מאי דבעינן ברצועות מותר בפיך שהם תשמיש קדושה כדמשמע מדברי התוספות במנחות ד' ל"ה ד"ה אלו תפלין וכו' ומה שמסתפק בש"ס מאי הוי עלה דתחש יש לומר הואיל ותחש לא היה כי אם להגן מפני גשמים מספקא ליה אי גם תחש יש לו שייכות להמשכן עצמו והוי תשמיש קדושה להיות מדבר טהור או דילמא מכסה תחש לא מיקרי משכן כיון שאינו אלא להגן מפני גשמים וכו' אלו תורף דב"ק ומתבאר שכן דעתו בבירור דבמידי דמצוה לא בעינן מן המותר בפיך ונראה מדבריו שלא ראה בגוף דברי הרב עולת שבת שמדבריו נראה שהרב עולת שבת כתב לחלק בין משכן וכל מידי דקדושה לבין שאר מצות ולזה כתב להוכיח כסברתו מסוגיא דשבת ומדופן סוכה וכו' ואילו מדברי העולת שבת שהביא הרב מחצית השקל לא משמע שזו היא כונתו כמובן ועל כל פנים דעתו מבוררת דדוקא בדבר שיש כתיבת תורת ה' הוא דקפדינן שיהא מן הטהור וכן מצאתי שהעיד על עצמו שזו היא דעתו שכן כתב בהגהותיו לספר דורש לציון בדרוש י"א קרוב לסופו (בד"ה והנה על מ"ע שהז"ג) וז"ל ולפי מה שביארתי בתשובתי בנודע ביהודה תניינא דמאי דקיימא לן לא הוכשרו למלאכת שמים אלא דבר טהור זהו דוקא בדבר שהוא תורה עצמה דהיינו שיש בו כתב אבל שאר תשמישי מצוה מותר להיות אפילו מדבר טמא ואף דמסקינן במכות ד' י"א דהוקשה כל התורה לתפלין שיהא מן המותר בפיך היינו כל התורה שיש בה כתב כדכתב רש"י שם בד"ה כי איתקוש שיהיו נכתבים על עור דבר טהור אבל לא לענין שאר תשמישי מצוה וכו' עכ"ל הרי שכתב מפורש שכן היא דעתו באמת

ובהגהות הגאון מוהר"ץ הירש חיות לשבת על דף כ"א על מאי דאמר רב חסדא בסוף ע"א פתילות ושמנים שאין מדליקין בהן בשבת מדליקין בהם בחנוכה בחול אבל לא בשבת כתב וז"ל קשה לפי דמפרש שמואל לעיל דשמן קיק היינו שמן של עוף אשר קיק שמו ובש"ס (חולין ס"ג ע"א) מחשב קיק בין עופות טמאים ועיין ערוך ערך קיק כפי שרמז עליו מהרי"ף שם בהגהותיו לחולין ועיין רא"ש כאן דהביא בשם ירושלמי תני דבי רבי ישמעאל ואת הקאת זו הקיק אם כן איך אפשר להדליק בו בחנוכה הרי קיימא לן דלא הוכשר לכל מלאכת שמים רק דבר טהור בלבד לקמן ד' כ"ח ע"ב ואיך אפשר להכשיר שמן קיק דהוא עוף טמא למצות נר חנוכה ועיין במג"א א"ח הלכות ר"ה סי' תקפ"ו סעיף ג' ובעיקר הדבר עיין בתשובות נודע ביהודה מהדורא תניינא סי' ג' חלק א"ח מה שהאריך בזה דלא נאמר דין דלא הוכשרו למלאכת שמים רק דבר המותר בפיך רק בס"ת ותפלין ורצועות ולא בשאר כל התורה עי"ש ויש להוסיף עוד דוקא תפלין ורצועות דמיקרי תשמישי קדושה ואתקש לתורה אבל בשאר מצות לא נקראו רק תשמישי מצות וקילו בזה דמותר בהם אף דבר שאסור בפיך ועיין מגלה כ"ו ע"ב תשמישי מצוה נזרקין ועיין מנחות מ"ג ע"ב דרצועות מיקרי תשמישי מצוה עכ"ל ומתבאר שגם הוא מסכים למה שכתב בנודע ביהודה תניינא דלא קפדינן בקיום המצות שיהא בדבר טהור דוקא ומה שכתב ויש להוסיף עוד וכו' הנה כבר העתקתי תורף הדברים שבנודע ביהודה הנ"ל והנה עיניכם רואות שכבר כתב שם לחלק בין תשמיש דקדושה לתשמיש דמצוה ואין כל חדש ובעיקר קושיתו איך מדליקין נר חנוכה בשמן קיק וכו' הנה קושיתו היתה צודקת אם שמואל דאמר עוף אחד יש בכרכי הים וקיק שמו הוא חיה אומר דמדליקין בו בחנוכה אבל באמת שמואל לא עסיק בדין הדלקת נר חנוכה כלל ומאן דעסקי בה הם רב ורב חסדא ואימור דסברי כשאר אמוראי דשמן קיק היינו קיקיון דיונה וכיוצא ועיין לקמן שכן כתבו איזה רבנים ליישב קושיא זו והוא פשוט

גם ממה שכתב הגאון בהגהות הרש"ש (בש"ס החדש דפוס רא"ם) בחידושיו לשבת ד' כ"ח נראה קצת שסובר דבמצות שאין בהן כתיבה לא קפדינן שתהיו בדבר טהור והוא שעל מאי דאמרינן ואלא הא דתני רב יוסף לא הוכשרו וכו' למאי הלכתא כתב הקשה בס' ב"א אמאי לא קאמר דנפקא מינה למגילת סוטה וכו' ולא קשיא מידי דהא נמי תיפוק ליה מלמען תהיה תורת ה' בפיך וכו' עכ"ל ואכתי תיקשי דאיצטריך דרב יוסף לשאר מצות ואין לומר דסובר דכל המצות ילפינן מהיקשא דתפלין וכדעת הרב מגן אברהם דאם כן מגילת סוטה נמי אף אי לא הויא תורה ולא הוה נפקא מלמען תהיה ידעינן דבעיא טהור אלא ודאי נראה שסובר דבשאר מצות פשוט דאין צריך טהור והספר ב"א (שכתב בשמו) לא ידעתי איזה ספר הוא ואם הוא בית אפרים אין מצויי אצלי לעיין בד"ק שאם לא הזכיר דברי הרב מגן אברהם יש לתמוה עליו ועל קריינא דאגרתא שלא זכרו שרים את דב"ק

ובעיקר מה שכתב דנפקא מינה למגילת סוטה וכו' הנה העתקתי דברים ככתבן בחידושי הרש"ש בלי שום מגרעת והדברים צריכים ביאור מגילת סוטה היכא רמיזא והרב סמך על המעיין בס' ב"א למי שנמצא אצלו ולכן קיצר בהעתקת דבריו ואני הדל אבא אחרי הקוצרי"ם לבאר כונתו והיא שלפי הנראה כונתו למאי דאיתא בירושלמי פרק שני דמסכת סוטה הלכה ד' והובא בתוספות בסוטה