שדי חמד אסיפת דינים חנוכה קעח

ליה הלא אף דאמרינן דלא אמר רב יוסף לא הוכשרו וכו' אלא לתפלין הא אמרינן בפרק קמא דקידושין דהוקשה כל התורה לתפלין ואין היקש למחצה ואם כן כשם שתפלין בעינן בטהורה הכי נמי בשופר וכסוגיא דקידושין אית לן למינקט וכו' אלו תורף דב"ק (שם בתחלת האות כתב בשמו שהקשה מדאמרינן מאי הוי עלה דתחש מוכח דהא דרב יוסף אינו אלא לרצועות ואם כן שופר מטמאה כשר ולמה הניח הר"ן בצריך עיון וכתב שתירץ לזה ולא הביא תירוצו ושוב הוקשה לו בהפך מסוגיא דקידושין עי"ש) הרי דפשיטא ליה דבכל מידי דמצוה בעינן טהורים ומרן חיד"א הליץ בעד הר"ן דמסוגיא דקדושין אין הכרע משום דיש לומר דמהיקשא דתפלין לא מצינן למילף אלא דכל מידי דבכתב לא יהיה נכתב אלא בעור טהורה כתפלין אבל מידי דליתיה בכתיבה כגון שופר מנא לן דבעינן שיהיה מטהורה וכו' והאריך קצת ורמז לדברי הרבנים מגן אברהם ועולת שבת וכתב שדברי העולת שבת תמוהים וכו' עי"ש דב"ק שנראה שדעתו גם כן דהא דלא הוכשרו וכו' איתיה בכל המצות

ומדברי הרב בתי כנסיות בקונטריס בית אבטינס בית ט"ז דף מ"ב מתבאר גם כן שסובר שבכל המצות הדין כן שתהיו בטהורים דשם שקיל וטרו בדברי הרמב"ם בראשון מהלכות כלי המקדש דין ב' דמור הכתוב בשמן המשחה הוא דם הצרור בחיה והוא הנקרא מוחק שקורין אותו אלמישקלי והביא מה שכתב הרב פרי חדש דמוסק מותר באכילה משום דהוי עפרא בעלמא ושהאריך הרב פרי חדש לברר ההיתר באכילה מטעם זה ותמה עליו וז"ל (בד"ה העולה) מכלל דברי הרב פרי חדש דשריותא דמוסק הוי משום דהוא עפרא בעלמא ואי משום הא קשיא טובא דמה לו להטריח להביא ממרחק לחמו הרי תורה מן השמים היא במקרא שכתוב בסדר תרומה דכתיב וזאת התרומה וכו' ותכלת וארגמן ותולעת שני וכו' הרי דהוכשר תולעת שני שהוא שרץ למלאכת שמים אף על גב דלא הוכשר למלאכת שמים אלא מן המותר בפיך כדאיתא בשבת ד' כ"ח גבי תחש ובדף ק"ח ובמכות ד' י"א ובמנחות ד' ו' (לא מצאתי שם מזה) לפי שהוקשה כל התורה כולה לתפלין כדאיתא בכתובות (צריך להיות בקידושין) ד' ל"ה אלא ודאי דהיינו טעמא דתולעת שני דנעשה עפרא בעלמא ושרי למלאכת שמים וכאמור וזו לא היתה צריכה לפנים עוד כתב (בד"ה ומיהו) וז"ל ומיהו מהנהו דוכתי דאמרינן דלא הוכשרו למלאכת שמים אלא דבר המותר על כרחין צריך לומר לדעת הרמב"ם דהמור שרי באכילה וכדעת רבינו יונה ולא דמי לחלב ודם דהוכשרו למלאכת שמים דשאני (חלב ודם) דמצותו בכך עכ"ל הרי שסובר הרב דהא דלא הוכשרו וכו' הוא בכל המצות ולאו דוקא בדבר שיש בו כתיבת תורת ה' אלא שאין מדבריו הכרח שיסבור כן בכל המצות כשופר וציצית וכיוצא כי אם בדבר שיש בו קדושה (כמו שאכתוב להלן בס"ד שיש חילוק בזה) ואם כן בשאר מצות שאין בהן קדושה אולי יסבור הרב דלא קפדינן אטהורים (ובמה שכתב לענין המור עיין במה שרשמתי בזה לקמן בד"ה ומקרוב)

וקצת קשה במאי דפשיטא ליה דתולעת שני הוא שרץ ומדשרי במקדש מכריח דמידי דהוי כעפרא בעלמא לית לן בה ונעלם ממנו מה שכתב רבינו בחיי בפרשת תרומה לא מצינו משי בנדבת המשכן לפי שהוא יוצא מגוף השרץ שהוא התולעת ולא הוכשר למלאכת שמים אלא דבר טהור כעין שאמרו בתחש וצבע תולעת השני אינו מגוף התולעת אלא מתוך הגרגרים שהתולעת בתוכו עכ"ל אשר מדבריו הללו שתים זו שמענו. א') דצבע תולעת השני אינו מן השרץ עצמו אלא מהגרעינין. ב') שאם היה מגוף השרץ לא היה ראוי למשכן אף שנעשה עפרא בעלמא וזה כנגד יסוד הרב וגם רש"י על פסוק אם יהיו חטאיכם כשנים (ישעיה א' י"ח) פירש תולעת הוא גרעינין שצובעים בו אדום ויש בכל גרעין תולעת נראה שכוונתו שהיו צובעים בהגרעין שיש בו תולעת ולא שהיו צובעים בתולעת עצמה וכן הבין מדברי רש"י הנ"ל גאון עזנו מופת דורנו הגאון זכר יהוסף אבד"ק שאוויל יצ"ו בפירושו לשיר השירים סי' ד' על פסוק כחוט השני שפתותיך וז"ל ועיין פירוש רש"י ישעיה א' י"ח שנעשה זה הצבע מן גרעינין שעל אילנות ובכל גרעין נמצא תולעת והוא מביא יופי וכו' (מה שכתב גרעינין שעל אילנות לא פורש לי כעת מנא ליה שהוא מן האילנות) ומלשון הרמב"ם בהלכות פרה אדומה בפרק שלישי הלכה ב' שכתב והתולעת היא הגרגרים האדומים ביותר הדומים לגרעיני החרובים והן כמו האוג ותולעת כמו יתוש יש בכל גרגיר מהן עכ"ל הבין מדבריו הגאון מוהר"ש לאנדא בנודע ביהודה תניינא א"ח סוף סי' ג' שכוונתו כדמשמע מדברי רש"י הנ"ל דהצבע הוא מהגרגרים ולא מהשרץ עצמו וכתב שם שבקאנקאדרנסאס והרד"ק בשרשים שרש תולע מחלק ומונה תולעת שהוא בריה רמש הארץ בפני עצמו ותולעת שהוא מין צבע בפני עצמו ואם כן לפי כל האמור מתיישבת תמיהת הרב בתי כנסיות על מרן הפרי חדש במה שטרח להוכיח דדבר שנעשה עפרא בעלמא מותר ולא הביא מקרא מלא מתולעת השני וכו' כמובן (שוב ראיתי שגם הרב נחמד למראה שהזכרתי לקמן בד"ה ועיינתי] תמה על הרב בתי כנסיות בזה עי"ש בדף צ"ט ע"ב)

הן אמת דמלשון הירושלמי בפרק ט' דכלאים הלכה א' (בדף ל' סוף ע"א מדפוס זיטאמיר) לפי מה שפירש הרב פני משה מתבאר שהצבע היה מגוף התולעת דזה לשון הירושלמי מה שני תולעת דבר שיש בו רוח חיים אף כל דבר שיש בו רוח חיים וכתב הרב פני משה מה שני תולעת מילתא אחריתי היא ודריש שני תולעת דכתיב בבגדי כהנים ופירושו שהצמר צבוע בדם התולעת וקאמר דהוא הדין בכל דבר שבא מרוח חיים וצבעו אדום כמהתולעת עכ"ל הרי שכתב שהצמר צבוע בדם התולעת ומשמע ודאי שכונתו בדם התולעת עצמו ולא בהגרגרים שיש בהן תולעת ומתבאר ממה שכתב שם במראה הפנים שהבין כן גם מלשון הרמב"ם שבהלכות פרה אדומה הנ"ל שהצבע הוא מדם התולעת עצמה ולא כמו שהבין הרב מוהרש"ל בנודע ביהודה הנ"ל ולדברי הרב מוהרש"ל צריך לפרש דמה שאמרו בירושלמי מה שני תולעת דבר שיש בו רוח חיים רוצה לומר גרגרים שנמצאים בהם דבר שיש בו רוח חיים ולא שהשני תולעת הוא מדבר שיש בו רוח חיים עצמו והוא דוחק לפרש כן בלשון הירושלמי

ועיינתי בספרים וראיתי שהרב נחמד למראה בח"א ד' צ"ו ע"ד עמד בענין זה והוא שעל לשון הירושלמי דכלאים הנ"ל כתב בשם הרב מוהר"א ליב שפירש מה שני תולעת דבר שיש בו רוח חיים היינו צבע בדם התולעת אף תכלת היינו שיש בו רוח חיים והוא חלזון ולא סמים אחרים עכ"ל וכתב שיש לחקור איך אפשר שהוכשר למלאכת שמים תולעת שני שהוא מדם השרץ וכן התכלת בדם דג טמא שהוא חלזון וכו' הלא לא הוכשר למלאכת שמים וכו' ורצה לומר דהיכא דגלי קרא שאני דחשיב מצותו בכך על דרך שאמרו במנחות ד' ה' ע"ב גבי טרפה שתהא אסורה לגבוה מקל וחומר דלהדיוט ואמרינן חלב ודם יוכיחו ודחינן מצותן בכך שאני והכי נמי נימא גבי תכלת ותולעת שני אלא שחזר בו דמסוגיא דשבת ד' כ"ח מוכח דלא אמרינן הכי שהרי במאי דבעי בגמרא תחש שהיה בימי משה אם היה טהור קאמר רב יוסף מאי תיבעי לך תנינא לא הוכשרו למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה בלבד וכו' ומאי קושיא דלמא טמא היה והיכא דגלי קרא ומצותו בכך שאני שוב הביא מה שכתב רבינו בחיי בפרשת תרומה דמה שלא היה משי בנדבת המשכן לפי שיוצא מהשרץ שהוא התולעת ולא הוכשר למלאכת שמים אלא דבר טהור וצבע תולעת השני לא היה מגוף התולעת אלא מגרגרים שהתולעת בתוכם וכתב שגם הרב מנחה בלולה כתב כדברי רבינו בחיי שצבע תולעת שני היה מהגרגרים שיש בהם תולעת ושהמפרש תולעת שני שהיא מין משי (כדכתב הרבינו אברהם אבן עזרא בריש פרשת תרומה על פסוק ותכלת וארגמן ותולעת שני בעבור תולעת אמרו רבים כי הוא משי) טועה לפי שהוא יוצא מהשרץ ולא יתכן לנדבת המשכן דהיוצא מהטמא טמא (ועיין לקמן שיש לתמוה על פירוש זה שהרי גם בבגדי כהונה נאמר תולעת שני ובגדי כהונה אינם אלא צמר ופשתים) וכתב עוד (בנחמד למראה) שהרב מעם לועז בסדר תרומה כתב כן בשם מר זקנו הגאון מוהר"ם בן חביב בתשובה כתיבת יד וכן כתב (בדף צ"ז ע"ג בד"ה ועיין עוד) בשם הרב הון עשיר שהוכיח בספר מעשה חושב שתולעת