שדי חמד אסיפת דינים חנוכה קעו

טעם לשינוי זה אם בכל יום נוהגים כמרן (כאשר הוא מסתמא שנמשכים אחר פסק מרן) היה להם לנהוג כן גם ביום השמיני לחלק קריאת וביום השמיני לכהן וללוי שזה ודאי משמעות דברי מרן ואם בקריאת הישראל היו נוהגים להקרות לו מן וביום התשיעי והלאה עד גמירא החרשתי דבזה אין לנו הכרע כל כך בדברי מרן כמו שכתבתי למעלה (אלא דיותר מסתבר דכוונת מרן שגם ביום השמיני יחזור הישראל ויקרא קריאת הכהן והלוי כאמור) אבל לשנות ביום השמיני לגמרי משאר הימים לא ידעתי למה ולפי הנראה זהו כונת הרב אח"א להשיב על דברי הרב מעשה אברהם עי"ש וכתב עוד הרב ויקרא אברהם שם וז"ל וראיתי בס' שערי אפרים סי' ח' שכתב באות ע"א סדר קריאתה מבואר בסידורין ובש"ע סי' תרפ"ד ע"כ ובודאי כונתו שאין קורין בכל יום אלא בסדרו של יום בלבד ואילו שם באות ע"ט כתב כהן קורא ביום השמיני עד מלאה קטורת ולוי משלים הקרבן וישראל קורא מן וביום התשיעי עד לבסוף ע"כ והוא על פי מה שכתבו הגהות מיימוניות והארחת חיים והרבנים שהזכרתי אבל לדידהו בכל יום נמי עושין כן אבל אם נהגו כמנהגינו אמאי הוצרכו ביום השמיני לשנות והא מנ"ל עכ"ל ועמו הסליחה דאין מקום לתמיהתו ודברי הרב שער אפרים ברורים ונכונים שהם נוהגים כמו שכתב הרמ"א דכהן ולוי קורין שניהם בקריאת היום והישראל קורא קריאה של יום מחר ולדידהו ודאי ביום שמיני גם כן יתנהגו באופן זה שכהן ולוי ישלימו ביום השמיני והישראל יקרא וביום התשיעי ומשם והלאה וזה פשוט ותכל תלונתו מעליו

עתה ראיתי דברי מרן חיד"א שבס' חיים שאל שהביא הרב מעשה אברהם והוא שכתב בשם הרב מוהר"ם מזרחי דנראה בעיניו דביום שמיני יקראו כהן ולוי כבכל יום והישראל יחזור מתחלת וביום השמיני וסיים כל הסדר (מסתמא כונתו שיקרא גם כן פרשה ראשונה מבהעלותך כדכתב מרן) ובזה נמצאו שלשה עולים קורין בפרשת וביום השמיני ובו בפרק חלקו עליו שאר הרבנים דכל קפדת הרב פרי חדש היינו שיקראו בנשיאים אבל אין צריך כלל דשלשה העולים יקראו בשמיני והכהן יקרא ביום השמיני וביום התשיעי ולוי ביום העשירי ואחד עשר והישראל ביום שנים עשר עד גמירא או כיוצא בזה ועל זה הביא מרן חיד"א מה שכתבו הגהות מיימוניות והארחת חיים והאליהו רבא ומסיק הראת לדעת כי מה שכתב הרב מוהרמ"מ כיוון לדעת קדושים אלא שהם נוהגים בכל יום לקרות השלישי של יום ומחר והרב הלבוש ישנו בנותן טעם ומשום הכי כתבו דביום השלישי קורא משם עד סוף ולדידן שאין אנו קורין אלא דבר יום ביומו לכתחלה יש לקרות השלשה בפרשת ביום השמיני ולסיים עמו כן עשה את המנורה עכ"ל ועל זה כתב הרב מעשה אברהם ומנהגינו בק"ק בק"ח יב"ץ (נראה דרק באותו בית הכנסת נהגו כן לא כמו שהבנתי מתוך מה שכתבו בויקרא אברהם הנ"ל) הוא כדכתב מוהר"ם בר ברוך ואף שהרב חיים שאל כתב לכתחלה וכו' לא מלאני לבי לשנות מנהג ותיקון עכ"ל הא למדת שיש לכל מנהג הנ"ל סמוכים דרבנן ונהרא נהרא ופשטיה

יג) ביום ראש חדש טבת שיש שני שירים ליום שיר של חנוכה ושיר של ראש חדש נחלקו הפוסקים בשני שירים אלו איזה מהם להקדים אם של ראש חדש משום תדיר או של חנוכה משום פרסומי ניסא כידוע הלא בספרתם ובספר הבהיר ויקרא אברהם להרב אח"א נר"ו ראיתי בשו"ת א"ח סי' כ"ט שאחר שהזכיר סברת הפוסקים הנ"ל העד העיד שבעיר הקודש צפת תוב"ב מחלקים השירים לשתי התפלות דהיינו אחר תפלת שחרית בחזרת הספר תורה להיכל אומרים השיר של חנוכה ואחר תפלת מוסף אומרים שיר של ראש חדש וקלסיה להאי מנהגא וישנו בנותן טעם לשבח על הסדר הזה ולא בהיפך כי המוסף אינו שייך לחנוכה כלל ושחרית היא התפלה השייכה לחנוכה לכן אומרים בה שיר של חנוכה ושיר של ראש חדש דכתיב ביה עשה ירח למועדים שמכפר כשאר מועדים כדכתב רבינו הטור ובמוסף אומרים זמן כפרה לכל תולדותינו לכן נכון לאומרו אחר המוסף אלו תורף דב"ק יצ"ו והוא מנהג יפה ועם כי לא רציתי לשנות לצבור ממה שנהגו בזה כתבתי זאת למי שירצה לנהוג בעצמו כן כי נכון הוא

יד) נרות שעושים מחלב ויש בהן תערובת שומן חזיר אם מותר להדליק בנרות אלו לנר שבת ונר של חנוכה נשאל על זה גדול בדורנו הגאון אבד"ק פרעמישלא יצ"ו בספרו בית יצחק בחלק יו"ד סי' קמ"ה ובתשובתו פלפל במאי דאמרינן בשבת ד' כ"ח ע"א לא הוכשרו למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה בלבד אם דוקא לתפלין הוא דלא הוכשר וכו' או דילפינן לכל המצות מתפלין דלפי מה שכתבו הרבנים מגן אברהם ואליהו רבה דילפינן כל התורה מתפלין נראה דאין להדליק בנרות הללו לשבת ולחנוכה ומצא שפלפל בזה הגאון מוהרש"ק בהקדמה לספר שנות חיים בדרך חיים דרך א' ושכתב מסברא דכיון דעומד לשריפה לא קפדינן משום הא דלא הוכשרו למלאכת שמים וכו' ומר ניהו הגאון המחבר יצ"ו הכריח כן מן הירושלמי שהביאו התוס' בסוטה ד' י"ז ע"ב גבי כתיבת המגילת סוטה על עור בהמה טמאה דמתבאר דלולא הטעם דשמא תאמר איני שותה ונמצא השם גנוז בעור טמאה הוו מודו כולי עלמא דשרי למיכתב פרשת סוטה על עור בהמה טמאה ומהא תיקשי לן להסוברים דכל התורה ילפינן מתפלין היכי שרי למיכתב פרשת סוטה בעור טמאה אלא על כרחין למימר דדוקא כשהדבר קיים הוא דהוי גנאי למצוה שתהיה על עור בהמה טמאה אבל מגילת סוטה דלמחיקה קיימא לית לן בה והוא הדין לשמן כיון דלהדלקה קיימא לא חיישינן ויישב בזה קושית הגאון מוהר"ץ הירש חיות גבי שמן קיק דלפי מאי דאמרינן שמנים שאין מדליקין בשבת מדליקין בנר חנוכה מבואר דמדליקין נר חנוכה בשמן קיק וקיק הוא עוף טמא כדאמרינן בחולין ד' ס"ג ואם כן להסוברים דילפינן כל התורה מתפילין אמאי שרי להדליק בשמן קיק ולהנ"ל ניחא כיון דלשריפה קיימא לית בה משום לא הוכשרו למלאכת שמים וכו' ואי משום הקריבהו לפחתך דמהאי טעמא כתב הרמ"א ביו"ד סוף סי' ק"ד דאסור להדליק נרות בית הכנסת בשמן שנפל בו עכבר הא לאו מילתא היא דאין זה אלא כשהדבר מאוס מחמת עצמו ולא במה שמאוס מחמת איסור וכן כתב בבשמים ראש בכסא דהרסנא סי' ש"ך אלו תורף דב"ק וחידוש הוא שלא הזכיר מדברי הגאון חתם סופר בא"ח סי' ט"ל שהאריך בעיקר דבר זה דלא הוכשרו למלאכת שמים וכו'

ואני ההדיוט בקונטריס הכללים במערכת הלמ"ד אות פ"א כתבתי בדין זה בס"ד ומידי דברי בו הנה הבאתי תורף דברי כמה רבנים שדברו בדרך כלל בהא דלא הוכשר למלאכת שמים ומהם שדברו בפרט בדין הנרות הללו וראיתי נכון להעתיקו פה לפי שמדבריהם אנו למדים הלכה למעשה ואלה הדברים

לא הוכשרו למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה בלבד הכי אמרינן בפרק במה מדליקין דף כ"ח ע"א וכתב הרב מגן אברהם בסי' תקפ"ו סק"ג (על מה שכתב הרמ"א דשופר מבהמה טמאה פסול) בשם הרב עולות שבת דלא קיימא לן כהא דלא הוכשרו וכו' וכתב על דבריו שלא עיין בשבת ד' כ"ח והטעם דאיתקש כל התורה לתפלין כדאיתא בקדושין ד' ל"ח עכ"ל ודברי הרב עולת שבת (כפי מה שהביא בשמו הרב מחצית השקל) הם שהכריח דלא קיימא לן כהא דתני רב יוסף לא הוכשרו וכו' מדדרשינן לתפלין שיהיו מעור בהמה טהורה מדכתיב למען תהיה תורת ה' בפיך מן המותר לפיך ואם איתא לדרב יוסף למה לי קרא מיותר לתפלין תיפוק לי' דכל מלאכת שמים לא הותרו אלא מעור בהמה טהורה בלבד ומה שכתב הרב מגן אברהם שלא עיין בשבת כוונתו דשה עמוד ב' כשאמרו דהא דתני רב יוסף לא הוכשרו וכו' היינו לתפלין שיהיו מעור טהורה פרכינן תפלין בהדיא כתיב למען תהיה תורת ה' בפיך ומשנינן לרצועות והיינו דמלמען תהיה תורת ה' בפיך לא ילפינן אלא מידי דבכתב אבל רצועות הוה אמינא דשרי קמשמע לן דרב יוסף דלא הוכשרו וכו' דאף במידי דלית ביה כתיבת תורת ה' טהורה בעינן אלמא דרב יוסף נמי אית ליה הא דלמען תהיה תורת ה' וכו' ומה שכתב הרב מגן אברהם דאיתקש כל התורה לתפלין ביאר בכונתו שבא לתרץ מה שקשה לפי האמת למה לי