שדי חמד אסיפת דינים חנוכה קעה

משמאל וכמו שהקשו התוספות שם על רש"י ומיהו רש"י בעצמו נשמר מזה ופירש דמיירי למהדרין שעושין נר לכל אחד ואחד ואתי שפיר אבל המחבר דלא הביא דין דמהדרין כלל ועל כרחין דסבירא ליה דדין מהדרין אינו נוהג האידנא כלל ואם כן הדרא הקושיא לדוכתיה דהאיך משכחת לה דיהא עולה לשני בני אדם ואין לומר דמשכחת לה דאם דרים שני בני אדם בבית אחד שחלוקין בעיסתן דכתב הרב המגיד בפרק ד' מהלכות חנוכה דמחוייבין להדליק כל אחד בפני עצמו דהא ליתא כלל דוודאי לדעת התוספות והטוש"ע דסברי דדין מהדרין ליתא משום דבעינן היכרא דימים הנכנסים על כורחין גם בחלוקין בעיסתן אין צריך נר לכל אחד ואחד דאם יצטרך נר לכל אחד אכתי לא יהיה היכרא דיאמרו דעתה נזדמן אחד בבית שחלוק בעיסתו

ושוב נשאתי את עיני וראיתי דהטור בעצמו הרגיש בזה וכתב דעולה לשנים ופירש מיום ראשון ואילך עכ"ל ופירש הבית יוסף משום דרש"י פירש למהדרין שמדליק נר לכל אחד, ואנן לא סבירא לן לדין דמהדרין ולכן הוצרך לפרש דמיירי מיום ראשון ואילך ועל פי זה יש לומר דגם הבית יוסף בשו"ע כיון כן דמה שכתב עולה לשנים גם כן כיון לפירוש זה

ומיהו אכתי קשה דמכל מקום היאך יפרשו לדברי רבא דאמר בהדיא דעולה לשני בני אדם ונראה לי דהטור לא היה גורס בדברי רבא דעולה לשני בני אדם רק עולה לשנים סתמא וראיה לזה מדכתב בתחילה עולה לשנים ופירש על זה מיום ראשון ואילך ואם איתא דמה שכתב בתחילה עולה לשנים גם כן הוא דברי עצמו לא שייך לעשות פירוש על דברי עצמו והוה ליה לומר בתחילה דעולה לשתי נרות ותו לא יצטרך לפירוש אלא ודאי דמתחלה העתיק לדברי רבא ואחר כך כתב על זה פירוש וכו' אלמא דהיה הגירסא לפניו בדברי רבא עולה לשנים ותו לא ופירש על זה דרוצה לומר מיום ראשון ואילך

אלא דקצת קשה דאם רבא רוצה לומר דעולה לשתי נרות הוה ליה לומר דעולה לשתים דהא נר לשון נקבה היא דכן מתחיל בתחלה נר שיש לה שתי פיות עולה לשנים והאיך מתחיל בלשון נקבה ומסיים בלשון זכר וכן מצינו בש"ס בכמה דוכתי דנר הוא לשון נקבה כמו בביצה ל"ב חותכה באור בפיו שתי נרות וכן במקרא נמצא נר בלשון נקבה ועיין תוספות פסחים ז' ע"ב ד"ה ונרות מנר

ואולי דטעות סופר נפל בטור וצריך לומר באמת דעולה לשתים והרמב"ם בפרק ד' מהלכות חנוכה הלכה דהעתיק למימרא דרבא דעולה לשני בני אדם גם כן לשיטתו אזיל דהעתיק דין דמהדרין וסובר דמהדרין מן המהדרין סבירא ליה נמי להידור ראשון ולא חייש להיכירא ומשום הכי שפיר משכחת לה דעולה לשני בני אדם הדרין בבית אחד והיינו לדין מהדרין דמדליקין נר לכל אחד ואחד ואף דדרין בבית אחד דהוי לשניהם בשמאל ע"כ מה שכתבתי שם ועוד הארכתי בזה אבל כאן אין מקום להאריך יותר וד' שנותיו דמר יאריך בטוב ובנעימים כנפשו ורצונו ורצון ונפש ידידו הדו"ש ומברכו בברכת כהנים שלמה הכהן מו"ץ דפ"ק ווילנא

יו"ד) ביום ראשון של חנוכה לא נמצא כהן בבית הכנסת כי אם כהן אחד אלמון והמנהג הוא באיזמיר דאם שכהן פנוי שלא נשא עדיין אינו נושא כפיו לבדו מכל מקום אם הוא אלמון נהגו שם שנושא כפיו לבדו והגם שמהראוי הוא להודיע להאלמון שלא ישא כפיו לבדו כמו שמתבאר מדברי רבינו האר"י ומדברי הזוהר הקדוש בס' ויקרא ובהאדרא דהאזינו דברכאן לא מישתכחן על ידיה ואין בזה משום שינוי מנהג כיון שהוא בשב ואל תעשה ואפילו אם היה קום עשה הרשות נתונה בכיוצא לזה וטיבותא היא כדי שישום אל לבו לישא אשה ולא יהיה שרוי בלא ברכה מכל מקום ביום ראשון של חנוכה לא רצה לשנות המנהג ולומר לו שלא יעלה שאם כן יצא לחוץ מבית הכנסת ולא ימצא בבית הכנסת בעת קריאת ס"ת ומאחר שהקריאה היא בפרשת ברכת כהנים שהיא ראויה להכהן לא רצה לשנות המנהג ביום זה כן כתב גדול בדורנו הרה"ג המפורסם מוהרא"ף נר"ו בס' ויען אברהם סי' מ"ו ואחרי שלדעתו כמו זר נחשב בעיניו המנהג שנהגו בעירו להעלות לנשיאות כפים כהן אלמון יחידי עד שכתב שראוי לבטלו איני מוצא טעם בעניותי מה נשתנה יום ראשון של חנוכה ואם היתה קריאת התורה סמוך לגמר תפלת י"ח החרשתי אמנם הרי צריך לגמור את ההלל קודם קריאת התורה ואדהכי והכי יש זמן פנוי שיחזור הכהן לבית הכנסת ויוכלו להגיד לו שכן יעשה יצא לחוץ טרם יצא ויחזור בעודם קורין ההלל או סמוך לו מלפניו

יא) לפי מנהג האשכנזים על פי דברי הרמ"א לקרות מיום שני של חנוכה ואילך בכל יום קריאת שני נשיאים ביום שני קורין נשיא שני ושלישי וכן על זה הדרך) נשאל הרב צמח צדק מליבאוויץ בחלק א"ח סי' ס"ח אם גם בשבת שבחנוכה יקראו להמפטיר שני הנשיאים והשיב שלא יקראו אלא נשיא אחד השייך ליומו משום דמה שקורין הקריאה של נשיא של מחר הוא לפי שצריך לקרות לתורה שלשה עולים וניחא להו שתהיה קריאה חדשה אבל במפטיר שאין קורא בשל חנוכה אלא עולה אחד די בקריאת נשיא שביומו וכן מצא במוהרי"ל שפסק כן גבי ראש חדש לקרות להרביעי ביום הששי לבד וממילא הוא הדין למפטיר בשבת והוא פשוט

יב) בענין מקום ההפסקות של העולים לספר תורה ביום שמיני של חנוכה הנה מרן בסי' תרפ"ד סתם וכתב שביום שמיני מתחיל מוביום השמיני וגומר כל הסדר ופרשה ראשונה של בהעלותך ולא פירש איזהו מקומן של ההפסקות לכל אחד מהעולים ומסתמיות הלשון משמע שיתנהגו הכהן והלוי ביום שמיני כדרך שהתנהגו ביום שני ומשם והלאה אבל על קריאת הישראל יש לומר שהוא גם כן יתנהג כבשאר ימים לחזור קריאת ביום השמיני וגם יסיים כל הפרשה ופרשה ראשונה של בהעלותך או אפשר דכיון דיש לפניו הרבה עוד לקרות אינו צריך לחזור פרשת וביום השמיני. והצד הראשון נראה יותר מסתמיות הדברים ובסדר קריאת האשכנזים על פי דברי הרמ"א והרב הלבוש ודאי אין להסתפק ביום השמיני שיעשו כדרך שעושים בשאר הימים כהן ולוי בפרשת היום והישראל יקרא מן ביום התשיעי והלאה וכן מפורש בשערי אפרים שער ח' אות ע"ט ובעיקר חילוף המנהגים בזה עיין במסכת סופרים פרק כ' ובדברי הרב המפרש נחלת יעקב שהוכיח דהמסכת סופרים סובר שצריך לקרות כל השלשה עולים בקרבן היום דלא כמנהג האשכנזים לקרות השלישי הקריאה של מחר ונתן טעם למנהג זה) וחפשתי בס' הנמצאים אצלי סביב השלחן ולא ראיתי מי שדבר איך להתנהג בזה זולת ראיתי להרב דברי מנחם שציין לעיין בזה למוהר"ם בר ברוך בתשובות הקצרות בהלכות חנוכה בסוף הספר ד' ע"ו ע"ב וחיים שאל ח"א סי' ק"י ומעשה אברהם ד' ל' ע"א ואין גם אחד מצוי אצלי לעיין בדב"ק ודעתי הקצרה נוטה דלדידן דנהגינן כפסק מרן יש לנו לקרות לכהן וללוי וביום השמיני כבשאר הימים ויחזור הישראל ויקרא וביום השמיני ומשם והלאה וכן אני מורה ובא לשואלני דבר זה

שוב השגתי ספר ויקרא אברהם להרב אח"א וראיתי בסי' ל' שציין למה שכתב בזה בספרו השומר אמת בסי' ז"ך אות ד' בשם מרן חיד"א בשו"ת חיים שאל וז"ל ביום שמיני של חנוכה לכתחלה קורא כהן ולוי בקרבן היום וישראל חוזר וקורא אותו ומושך והולך עד לבסוף עכ"ל ועל זה כתב שראה בס' מעשה אברהם שהקשה על מרן חיד"א ממה שכתב מוהר"ם בר ברוך בשם מוהר"י סג"ל שהכהן קורא ביום השמיני וביום התשיעי ולוי קורא וביום העשירי וביום אחד עשר וישראל קורא וביום שנים עשר וכל הסדר וכו' ושלכן לא מלאו לבו לבטל המנהג והרב המחבר נר"ו ביאר קושיתו ויישבה וסיים ומנהגנו הוא על פי הטור וש"ע סי' תרפ"ד וכן כתב הרד"א וכן הוא במסכת סופרים פרק כ' עכ"ל ומובן ממה שכתב בשם הרב מעשה אברהם דמנהג איזמיר (מקום הרב מעשה אברהם) הוא כמו שכתב בתשובת מוהר"ם בר ברוך שהכהן קורא ביום השמיני וביום התשיעי ולוי עשירי ואחד עשר וישראל שנים עשר וכל הסדר. ואיני מבין מה