שדי חמד אסיפת דינים חנוכה קעב

ח) שוכר בית בחוצה לארץ דפטור ממזוזה כל שלשים יום ובתוך השלשים יום פגע חנוכה והניח נר חנוכה בצד ימין כדין מי שאין לו מזוזה בפתחו דמניח נר חנוכה בימין ויומא דמישלם זימנא הוא עדיין בתוך ימי חנוכה ויקבע מזוזה בימין כדינה כתב גדול בדורנו מר קשישא מרנא מוהר"א פלאג"י נר"ו בספרו הבהיר ויען אברהם בשו"ת א"ח סי' מ"ה דיטול נר חנוכה מימין ויקבענו בצד שמאול והמזוזה בימין ואין בזה משום קרש שזכה לינתן בצפון וכו' דאדעתא דהכי קבעו בצד ימין על מנת ליטלו ממקומו ביומא דמישלם זימנא דמזוזה ואינו נכון שיניח שתיהן בצד ימין שלא לשנות ממה שכל העולם עושים ושלא יחשדוהו שעושה שלא כדין דלאו כולי עלמא ידעי יומא דמישלם זימנא דמזוזה

ט) באות זו אכתוב בסיעתא דשמיא "שלשה שריגי גפן פוריה אשר שלח לי אישי כהן גדול ידידי הגאון מוהרש"ל הכהן מח"ס היקר בנין שלמה יצ"ו בזמנים שונים במכתב לחזקיאו בימי חנוכה חידושי תורה דיליה עמו עוז ותושיה" ואלו הן

א') בנוסח אמירת הנרות הללו איתא במסכת סופרים הנרות הללו קדש הם והועתק בהרא"ש פרק ב' דשבת ובטור סי' תרע"ו ולכאורה הדברים מתמיהים דהא מבואר בשבת ד' כ"ב ע"א דנר חנוכה אין בו משום קדושה דמתמה שמואל על רב אסי וכי נר קדושה יש בו ומסקינן דעיקר הטעם שלא יהיה מצות בזויות עליו ועל כל פנים פשוט דקדושה אין בהם ואיך תקנו לומר הנרות הללו קודש ועלה בדעתי ליישב דמדברי מסכת סופרים אלו סיעתא גדולה לדעת הרב בעל המאור שכתב באמת דלרב דאמר אסור להשתמש לאורה הטעם משום דעשהום לנרות חנוכה כנרות המנורה כיון שהוא זכר למנורה והטילו עליהם קדושה ואיסור הנאה כמו השמן והפתילות של המנורה והלכך אף תשמיש דמצוה אסור (והר"ן הכריע מזה דגם תשמיש דמצוה איכא בזיון משום דמצות מבטלות זו את זו והרמב"ן והרא"ש כתבו הטעם משום דהרואה יאמר לצרכו הוא דאדלקה אבל להרב בעל המאור אין צריך לכל זה כלל) אבל רב אסי פליג וסובר דנר אין בו משום קדושה ולכן אינו אוסר רק להרצות מעות דהוא תשמיש בזוי יעויין שם בבעל המאור והרמב"ן במלחמות (וצריך לומר דלא גרים שם רב אסי אמר רב דאם כן תקשה דרב אדרב ודוחק לומר דאמוראי נינהו אליבא דרב רק גריס כגירסת הרא"ש אמר רב אסי לחוד וכן כתב בהגהות מוהרי"ב או מוהרי"ז שם דכן הוא גם גירסת רש"א) ולענ"ד יש לומר דכן היא דעת המסכת סופרים הנ"ל דנר יש בו משום קדושה וכדעת רב לפי פירוש בעל המאור אך הרב בעל המאור פסק כרב אסי ולפי מה שכתבתי הוא ראיה דהלכה כרב וזה נראה לי גם כן דעת השאלתות שפסק דמותר השמן אסור בהנאה אחר חנוכה וטעון שרפה ותמה הר"ן דלמה גרע מעצי סוכה לאחר החג דמותר בהנאה דכל תשמישי מצוה מותר לאחר שבטל מצותה ומה שתרץ דהתם יודע שלאחר החג בטל המצוה אבל הכא אינו יושב ומצפה מתי תכבה נרו הדבר תמוה דאדרבא בהדיא אמרינן בביצה ד' ל' ע"ב גבי נר שבת דאדם יושב ומצפה מתי תכבה נרו ועי"ש בפירוש רש"י

הן אמת דהתוס' בשבת ד' מ"ד ד"ה שבנר הקשו גם כן כקושית הר"ן וכתבו לחלק גבי נר חנוכה אינו יושב ומצפה מחמת חביבות הנס אבל הר"ן לא הזכיר הך סברא כלל וגם בלאו הכי תמוה דמה שייך לענין איסור ביזוי מצוה אם יושב ומצפה או לא דאטו בדעתו הדבר תלוי דכל זמן שהמצוה לא פסקה לא מהני מה שהיה יושב ומצפה דמכל מקום איכא בזוי מצוה ואם כבר פסקה ובטלה המצוה מאי איסורא איכא ומאי נפקא מינה אם חשב בדעתו דלא תבטל המצוה והך סברא לא נאמר בגמרא שם רק לענין איסור מוקצה בשבת ויום טוב דאסור מצד דלא אמרינן היה מוכן מאתמול ושם שייך הסברא אי יושב ומצפה או לא ודברי הר"ן ותוס' תמוהים אצלי לפי שעה אבל לפי מה שכתבתי לפי דעת המסכת סופרים ובעל המאור דנר חנוכה מיקרי קדש ואסור בהנאה עולה לנו דברי השאלתות והגאונים כמין חומר דאינו ענין לסוכה אלא תשמישי מצוה כ ואף דסמכו חז"ל אקרא דחג הסוכות שבעת ימים להשם מכל מקום אינו רק על השבעה ימים דהא בקרא דסמכו עליה שבעת ימים כתיב (ובפרט לדעת הסוברים דהוא מן התורה וכמו שכתבו התוס' בביצה ד' ל' ע"ב ד"ה אבל יש לומר בפשיטות דגזרת הכתוב היא דאינו אסור רק לז' ימים) אבל בנר חנוכה דעשהום כנרות המנורה נשאר בקדושה לעולם כמו המנורה (ואף דרבנן במעילה דף ד' דישנן במנורה לא נהנין ולא מועלין מכל מקום אסור מדרבנן מיהת רק דקרבן מעילה ליכא) והרי"ף שכתב דלאחר שדלקה כשיעור מותר להשתמש לאורה יש לומר דלשיטתו אזיל דגריס במימרא דאסור להרצות מעות נגד נר חנוכה ר"י אמר רב ואם כן אי אפשר לומר דפליג אמימרא דרב דלעיל דאם כן תיקשי דרב אדרב ועוד דהא כל זה על כרחין צריך לומר דלא פליגי ומוכח דאין בו משום קדושה רק כדי שלא יהא מצות בזויות עליו וכן כתב הר"ן דהרי"ף פליג על הגאונים (ומיהו הרא"ש דהביא לדברי הרי"ף ולדברי השאלתות ע"כ צריך לומר דמחלק בין להסתפק לאורו ובין להסתפק מגוף השמן וגבי מנורה נמי יש נפקא מינה בזה דהא קול ומראה וריח אין בו משום מעילה וכן מצאתי בעה"י בספרי' דמר נ"י [מכתב לחזקיאו] בחידושיו לשבת שם שכתב כעין סברא זו ממש ויישב בזה קושיית הגאונים חפץ ה' וחקי חיים אך לא הביא ראיה לחילוק זה אך לפי מה שכתבתי מבואר להדיא דיש חילוק דהא במראה אין בו מעילה עיין בתוס' סוכה נ"ג ד"ה בוררת) או כמו שתי' הב"י ומאד תמיהני על הר"ן שכתב בטעמו של רב דאסור להשתמש לאורה כדברי הרב בעל המאור ואם כן מאי הוצרך לדחוק בדברי השאלתות וכן מה שהקשה דלמה אסור להשתמש בתשמיש מצוה וצריך עיון גדול עכ"ד הכהן הגדול יצ"ו

ואנא דאמרי בהורמנותיה דמני"ר שיחל"א עיקר תמיהתו בנוסח זה לא נפלאת היא בעיני שהרי גם לשיטת הרמב"ן ודעמיה אף על פי שלא הטילו על הנרות קדושה גמורה כקדושת הנרות שבמקדש מכל מקום הנרות הללו דין תשמישי מצוה יש להם דאף על פי שנזרקין לאחר מצותן בשעת מצותן נוהגים בהם קדושה שלא יהיו מצות בזויות עליו ונוהגים בהם כדברים שבקדושה ואסורין בתשמישי חול בשעת מצותן כמו שכתב הרמב"ן בפירוש ושפיר שייך לומר עליהן קדש שהם קדש בשעת מצותן מיהא שלא להשתמש בהן וכו' והרואה יראה דמה שיישב הגאון יחיה אינו מתיישב אלא דברי המסכת סופרים אבל מה נענה לדעת הפוסקים דנר אין בו קדושה כלל וכן לדעת בעל המאור דפוסק כרב אסי דנר אין בו קדושה ואפילו הכי אמרינן הנוסח כמו שנאמר במסכת סופרים הנרות הללו קדש הם

אמנם לפי מאי דכתיבנא בעניותין אתי שפיר לדברי הכל ומה שכתב הגאון יחיה דצריך לומר דבעל המאור גריס אמר רב אסי לחוד ולא אמר רב אסי אמר רב דאם כן קשה דרב אדרב ודוחק לומר אמוראי נינהו הנה אמת נכון דאין דרך הש"ס בכיוצא בזה לקבל שכר על השתיקה אלא מקשי ומתרץ אמוראי נינהו וכמו שכתב הרשב"א בחידושיו לשבת על ד' ל"ט ע"ב גבי כללא דהלכה כסתם משנה דלא שתיק הגמרא בשום דוכתא דפסק ר' יוחנן דלא כסתם מתניתין דלא ליקשי ליה אלא מקשי ליה ומשני אמוראי נינהו וכו' כמו שכתבתי בשמו במכתב לחזקיהו שם וכיוצא לזה כתב הרדב"ז בספר יקר תפארת בפרק א' מהלכות שמיטה ויובל והביא דבריו הרב יד מלאכי בכלל תרמ"ד דליכא לתרוצא תרי תנאי אליבא דר"א דאם כן לא הוה שתיק הש"ס מינה וכתב ביד מלאכי שכן כתב הרב שארית יוסף בנתיב המתרץ כלל ה' על פי דברי הרבינו פרץ שבתוס' במסכת נזיר ד' מ"ט סוף ד"ה ומשני (אלא שהרב יד מלאכי הביא מדברי התוס' בשאר דוכתי דסברי דאין קפידא לשנויי הכי מסברא דנפשין עי"ש ומכל מקום כל שלא ראינו מפורש דגירסת הרב בעל המאור אמר רב אסי אמר רב ניחא לן טפי למימר דגריס אמר רב אסי לחוד כגירסת הרא"ש)

שוב ראיתי להרב מקנה אברהם במהדורא בתרא באות ס' שהביא דברי הרשב"א שבחידושיו לשבת הנ"ל וכתב על זה דהרשב"א גופיה בחידושיו לגטין ד' כ"ה ע"ד מתרץ מדנפשיה