שדי חמד אסיפת דינים חנוכה קעא

התרומת הדשן והטורי זהב ולא רמז לנו הכרעת דעת לענין דינא אם כפסק הרמ"א או כדעת הרב טורי זהב וגם הרב דברי מנחם בהגהת בית יוסף ציין לעיין בס' שבת של מי בקונטרים יעקב לחק דף ו' אות מ"ב ואין מצויים אצלי לעיין בדב"ק אמנם ראיתי להרב שואל ומשיב במהדורא תניינא ח"ב סי' כ"ד שהאריך בדין זה ומסיק דדברי הרב תרומת הדשן ברורים ונכונים עי"ש גם השגתי ספר יקר דרך המלך (החדש) לגאון בדורנו אבד"ק ראווא יצ"ו והוא חיבור על הרמב"ם וראיתי שם בהלכות חנוכה פרק ד' הלכה ה' שפלפל בחכמתו הרמה בדין זה בתשובת רבינו התרומת הדשן ומסקנתו שדינו אמת על פי דברי רבינו הנמוקי יוסף גבי פלוגתא אי אשו משום חציו בבבא קמא דף כ"ב שהקשה היכי שרי להדליק הנר עם חשיכה והדלקתה הולכת ונגמרת בשבת והוי כאילו הבעירה בעצמו בשבת כדחשבינן אשו משום חציו כאילו בידו הבעירו וכו' והשיב דלא קשיא שהרי חיובו משום חציו כזורק חפץ שבשעה שיצא החפץ מידו באותה שעה נעשה הכל ולא חשבינן ליה מעשה דמכאן ולהבא דאי חשבינן ליה הוה לן למיפטריה דאנוס הוא שאין בידו להחזירה וכו' אלא לאו שמעת מינה דלאו כמאן דאדליק השתא בידים חשבינן ליה אלא כמאן דאדליק מעיקרא משעת פשיעה חשבינן ליה וכן הדין לענין שבת דכי אתחיל מערב שבת אתחיל וכמאן דאגמריה בידים בההיא עידנא דלית ביה איסור חשיב עכ"ל ומעתה יש לומר דזה שמדליק הנר חנוכה בערב שבת כדי שתדליק בשבת דכמו דלענין איסור שבת אמרינן דכי אתחיל מערב שבת אתחיל וכמאן דאגמריה בידים בההיא עידנא דלית ביה איסורא הכי נמי אמרינן במצות נר חנוכה בערב שבת בעת שמדליק הנר מבעוד יום חשוב שנגמר המצוה ושוב שפיר יש לומר כבתה אין זקוק לה שכבר נגמרה מצות הדלקה וכמו דאמרינן גבי נר חנוכה בחול דכיון דהדלקה עושה מצוה אם כבתה אין זקוק לה דחשוב שנגמר המצוה כן הכי נמי בערב שבת חשוב שנגמר המצוה

והנה אף דקיימא לן כמאן דאמר הדלקה עושה מצוה לא אמנע טוב מה שנסתפק הגאון בשו"ת רמ"ץ סי' נ"א (משום יגדיל תורה) למאן דאמר הנחה עושה מצוה אי בעינן שיהיה נדלק על כל פנים מכח בן אדם כמו בשחיטה ביו"ד ס"ג ומסתבר דבעי דאי לאו הכי ליכא היכרא לרואים וכן משמע מהש"ס דקאמר והשתא דהדלקה עושה מצוה הדליקה חרש שוטה וקטן לא עשה כלום משמע שאם הנחה עושה מצוה בעינן על כל פנים שידליקה חרש שוטה וקטן ולא בדלקה מאליה ואין כאן מקום להאריך כיון דלא נפקא מינה לדידן עכ"ל

וכן נסתפק עוד הגאון רמ"ץ בסוף סי' ד"ן למאן דאמר כבתה זקוק לה אם צריך לברך כשמדליקה וכתב צדדי הספק דאפשר דדמי להדין שבא"ח בסי' ח' דמברך על כל לבישה אף שהיה דעתו בשעת הברכה ללבוש בגד השני או יש לדמותו לברכת הריח בסי' רי"ז דאם היה דעתו עליו אין צריך לברך אף שיוצא ונכנס אחר כך לחנותו של בשם ועיין בסוף סי' תרל"ט והמגן אברהם כתב לחלק דשם לובש בגד אחר לכן מברך פעם שנית אבל בריח מבשמים שהריח מקודם מריח גם עתה ואם כן גם בנר חנוכה שמדלקין אותו הנר שהדליק מקודם אף דבריח אינו עושה מעשה חדש והכא מדליק שנית מכל מקום המגן אברהם מדמי ליה הך דפשט בגדו ולבשו אחר כך וכן ביצא מהסוכה ונכנס לה אחר כך דהוי מעשה חדש וגם יש לומר דדמי למה שכתב רבינו תם שהובא בסוף סי' תרל"ט בברכת סוכה על אכילה פוטר הישיבה והטיול דהוי טפילה לגבה והכי נמי אף דזקוק לה יש לומר דאינו רק טפל לגבי עיקר הדלקה ורצה להוכיח מדברי הרשב"א בתשובה שהביא הר"ן בפרק שני דשבת ומרן הבית יוסף בסי' תרע"ג גבי מי שלאחר שהדליק בא לתקנה וכבה אותה בשוגג שהשיב דאינו חייב להדליקה דהדלקה עושה מצוה וכבתה אינו זקוק לה ואם בא להדליקה אינו מברך דמצות הדלקה כבר עברה והיינו משום דכבתה אינו זקוק לה משמע דלמאן דאמר זקוק לה היה צריך לברך שוב כתב דעל כרחין השואל היה מסופק דאף דקיימא לן כבתה אין זקוק לה היינו כשדלקה מעט ואחר כך כבתה אבל אם תיכף בשעת הדלקה תיקנה שתדליק וכבתה אולי לכולי עלמא מחויב להדליקה פעם שנית דהוי כלא הדליקה כלל ובכי האי גוונא יש סברא דצריך לברך אף אם נאמר דלמאן דאמר כבתה זקוק לה אין צריך לברך שנית משום דשאני התם דהוי טפל למצוה דהדלקה ראשונה כמו דלדעת רבינו תם הוי ישיבה וטיול בסוכה טפל למצות אכילה אבל לסלקא דעתין דשואל דאף דקיימא לן כבתה אין זקוק לה מכל מקום כשבשעת הדלקה נכבה הוי כלא הדליקה כלל והדלקה השנית היא עיקר ולא נוכל לקרותה טפל כיון שאין כאן עיקר ולזה השיב הרשב"א דגם בזה אינו זקוק לה ואם יחמיר אינו מברך עליה דמצות הדלקה גם בכי האי גוונא כבר עברה ומדינא אין זקוק לה כמו בדלקה מעט ושוב נכבית אבל למאן דאמר כבתה זקוק לה יש לומר דאין צריך לברך שנית משום דהוי טפל לגבי עיקר המצוה דהדלקה ראשונה כמו בסוכה לדעת רבינו תם הנ"ל וגם יש לומר דשאני התם דדעתו של אדם כן וכן דרכם ליישב ולטייל בסוכה אבל בזה לא עלתה על דעתו שתכבה כמו שאמרו דאין אדם מצפה שתכבה נרו ודוק ולפי שאין נפקא מינה לדינא לדידן קצרתי

ז) כתב הרב חסד לאברהם במעין שני (עין הקורא) נהר ח"ן וז"ל דע כי בנרות חנוכה יש תנאים האחד באיזה כלי ראוי לנר חנוכה דע שחמשה עשר מיני כלים ראויים לנר חנוכה וכל הקודם קודם מהם משובח משום זה אלי ואנוהו א') כלי זהב. ב') כלי כסף. ג') נחושת קלל דומה לזהב. ד') נחושת אדום. ה') של ברזל. ו') של בדיל. ז') עופרת וכלי חרס מצופה באבר. (ח'. ט'. יו"ד. י"א. חסרים בדפוס שלפני). י"ב) כלי חרס בלתי מצופה וצריך שיהיה חדש. י"ג) קליפות רימון. י"ד) קליפות אגוז הנדי. ט"ו) קליפות האלון ואלו קליפות צריך לעשותם כלי כמו כף מאזנים או שראוי למוד בהם פלפל וכיוצא אבל קליפות בצלים ובצים וכיוצא אין ראויים להדלקה וכל הט"ו כלים הנזכרים שאינן יכולין לעמוד בלא סמיכה אינן ראויין לנר חנוכה והרב יד נאמן בדף י"ד ע"א כתב דמשמע דטעמו מפני שאין לו תורת כלי ואין כאן נר ויש לחוש לדבריו באלו העששיות שאנו מדליקין שאין להם בית מושב שאין להם תורת כלי כיון שאין ראויות לישב מאליהן ולכן יש ליזהר ליקח לנר חנוכה אותן עששיות שיש להם מושב למטה ונראה שאין לחוש לזה כיון שאלו העששיות. תחלת עשייתן כך דין כלי יש להם כדתנן בפרק ד' דמסכת כלים משנה ג' שולי קרפיות ושולי קוסים הצדוניים אף על פי שאין יכולין לישב שלא מסומכין טמאין שלכך נעשו מתחלתן אלמא כל שמתחלתו נעשה על צורה זו כלי גמור מיקרי והנה משמעות לשון הרב חסד לאברהם הנ"ל הוא דמה שכתב דקליפי בצים אין ראויים לנר חנוכה היינו שמן הדין אין ראוים אך בס' בן פורת יוסף להרב מוהר"י קובו בדף נ"א ע"ב כתב בשם הרב אדמת קדש בח"ב סי' ו' בזה הלשון קליפי בצים כשרים לנר חנוכה אף אם לא יחליפם בכל לילה ובסוף דבריו הביא שמצא בס' חסד לאברהם דעל פי הסוד אין מדליקין עכ"ל ואין בידי ס' אדמת קדש לראות דברי קדשו ומדברי הרב חסד לאברהם שהעתקתי הרי הוא כמבואר דדינא קאמר ולא על פי הסוד וכן ראיתי למרן חיד"א בברכי יוסף סי' תרע"ג אות ו' שכתב שהרב אדמת קדש נסתפק בקליפי בצים לנר חנוכה וכתב ראיה להתיר וראיתו יש לדחות ובסוף הביא מהרב חסד לאברהם דקליפי בצים ובצלים אין ראוים לנר חנוכה וכתב הרב אדמת קדש דלענין הלכה אליו שומעין ואין מדליקין בהם עכ"ל מוכח ודאי דדינא קאמר

ומה שחסר בחסד לאברהם הנ"ל איזה כלים מן המנין הראני תלמידי הבחור רפאל לאבוק הי"ו בהרב משה ליב שו"ב נ"ע שהרב עיקרי הד"ט בסי' ל"ה אות י"א הביא דברי הרב במילואים וכלי חסר מצופה באבר נמנה לעצמו וכלי זכוכית וכלי עץ וכלי עצם

וחקר הרב (יד נאמן) שם למה לא הזכיר רבינו הקדוש במשנה דיני חנוכה ביחוד כמו דיני מגילה ופורים ורק אגב גררא נזכר בבבא קמא ר' יהודה אומר בנר חנוכה פטור וכו' עי"ש שנשאר בתימה וכמדומה לי שבילדותי ראיתי בס' שבת של מי שחקר כן ואינו עתה אצלי וראוי לשום לב ודעת בדבר הזה כי הלא דבר הוא: