שדי חמד אסיפת דינים חנוכה קעג

אמוראי נינהו (חידושי הרשב"א הנ"ל אין בידי) ושכן כתב הר"ן וכו' ושכן כתב הרז"ה בהשגותיו על ספר בעלי הנפש להראב"ד שבספר תורת השלמים ד' ל"ה ע"א עי"ש ואחרי שכן היא דעתו שם לא דחיק לן למימר לשיטתו שבס' המאור אמוראי נינהו אליבא דרב ומכל מקום נראה דהאמת הוא דגירסת הבעל המאור היא כגירסת הרא"ש אמר רב אסי בלחוד שכן מתבאר מדברי הרמב"ן במ"ש אחר שהשיג על הבעל המאור וז"ל ואפילו אם היה הפירוש שפירש בעל המאור נכון על כרחו הלכה אסור להשתמש לאורה דנקיטינן כר"ז אמר רב מתנא אמר רב שמדליקין בכל השמנים וכו' וטעמא משום דאסור להשתמש לאורה וכו' ואפילו פליג רב אסי אדרב ורי"ו נקיטינן דתלמיד הוה לגבייהו ואין הלכה כתלמיד במקום הרב וכו' עי"ש הרי כתב מפורש דאף לשיטת הרב בעל המאור אית לן למינקט דאסור להשתמש לאורה אף אם נאמר דרב אסי פליג אדרב אין הלכה כתלמיד וכו' ואי גירסת בעל המאור היא אמר רב אסי אמר רב אין מקום להכרח זה כמובן אלא ודאי מוכח דגרסי אמר רב אסי לחוד ותמיה לי על הגאון נר"ו כי אחרי שידיו ממשמשות בדברי הרמב"ן הללו איך לא השגיח להכריח דבריו מדברי גדול אדוננו הרמב"ן ולא היה צריך למ"ש בהגהות מוהרי"ב שכן גריס מוהרש"א

ומה שהקשה על מה שכתב הר"ן דאין אדם מצפה מתי תכבה נרו שהוא היפך סוגיא מפורשת בביצה ד' ל' ע"ב דאמרינן אדם מצפה מתי תכבה נרו האמת קושיא עצומה היא ותגדל התימה כי הרואה יראה דהר"ן עצמו בענין זה באותו פרק באותו מקום (בד"ה אי נמי לשיעורא) זכר עשה סוגיא זו לענין סוכה ונוייה שנפלו בחג שאסורין ומרן הב"י בסי' תרע"ב הביא דברי הר"ן וכן כמה מרבני האחרונים ולא רפרף אדם על דבריו והרי הוא בבל יאמר שנעלם מעיני כל העדה סוגיא בדוכתא אמנם הדבר ברור לעניות דעתי דדעת הר"ן כמו שכתב הרב פרי חדש בסי' תרע"ז ס"ד דדוקא לר' שמעון הוא דאמרינן בש"ס אדם יושב ומצפה מתי תכבה נרו אבל לרבנן לא אמרינן הכי וכיונה דעתו לדעת גדולים שכן כתב הרב המאירי בחידושיו לשבת בפרק במה מדליקין (בריש הלכות חנוכה בד"ה זה שביארנו שאסור) שאין הלכה כדברי האומר אדם יושב ומצפה מתי תכבה נרו עי"ש ואולי נוכל לומר שגם התוס' בפרק כירה ד' מ"ד שכתבו הטעם משום חביבות הנס סברי דאין הלכה כמאן דאמר אדם יושב ומצפה שתכבה נרו אלא שכתבו טעם מרווח מלתא דשוי גם למאן דאמר אדם מצפה שתכבה נרו ועל כל פנים בדעת הר"ן נראה לי הדל פשוט שאפשר לומר כן

ושם (בדברי הרב המאירי) אתה מוצא דמה שביאר הגאון הנ"ל יחי' בדעת השאלתות דמשום דסברי שיש בהן קדושה החמירו להצריך שריפה לשמן הנותר וכו' כיונה דעתו לדעת הרב המאירי שכתב וז"ל ויש באים בה מטעם איסור הנאה וקדושה גמורה הואיל והן זכר לנרות ולשמן הכל הקצהו מדעתו לגמרי והרי הן כנויי סוכה ולא עוד אלא שמפריזים עד לאסור בהנאה אף לאחר מצותן ואם נשאר שמן בראשונה וכו' ואם נשאר באחרונה עושה לו מדורה ושורפה במקומו וכו' עכ"ל הרי שכתב מפורש שדעת הגאונים המצריכים שריפה באחרונה היא משום שיש בנרות קדושה גמורה וכדברי הגאון יחיה ועוד ראיתי במכתב הגאון הנ"ל יחיה שעמד בנוסח ההזכרה (על הניסים וכו') ובאר עליה הכהן דברים נכוחים וחתים במכתבו ואסיים בברכה הקב"ה יעשה לנו נסים ונחזה בשובו לציון ברחמים ובהמ"ק יבנה על תלו ונודה לשמו הגדול תמיד אכי"ר כה דברי הדו"ש בלונ"ח וקשור באהבתו הצעיר מפרחי כהונה שלמה הכהן מו"ץ בפ"ק ווילנא. שוב נדפס ספרא דמארי בנין שלמה וראיתי שם בקונטריס תיקונים והוספות ד' יו"ד ע"ג שכבר העלה על משב"ח הדפוס את דבריו הנעימים בענין זה עי"ש

עתה השגתי ספר כנף רננה להגאון נתן נטע לאנדא אבד"ק אישפיצין יצ"ו וראיתי פילפול עמוק וחריף בסימן ב' בהא דאמר שמואל וכי נר קדושה יש בו ועיקר דבריו הוא על דברי רבינו הטור ומרן הבית יוסף בסי' כ"א לענין אם מותר להשתמש בציצית ומענין לענין נשא ונתן באורך בדינים אלו ואסוף דינא העלה דאף דבציצית קיימא לן דרק בעוד שמצותן עליהן אסור להשתמש בהם משום ביזוי מצוה אבל אחר כך מדינא מותר לזרקן לאשפה רק שהמדקדקים נזהרים מכל מקום בנר חנוכה דהוי תשמיש קדושה אסור לזרוק הנותר משיעור הדלקה במקום בזיון אלא שורפו כמבואר בסי' תרע"ז סעיף ד' ועיין שם במגן אברהם ס"ק י"א דתשמישי קדושה אסור לנהוג בהם מנהג בזיון ומזה ראיה לדעת הטורי זהב ריש סי' תרע"ב דמיירי בנותר מן הצריך דכשיש מותר אף לדעת מוהרי"א דהוי מוקצה מחמת מצוה אבל תשמיש קדושה מיהא לא שייך בהמותר ולמה ישרוף ישפך לאשפה ובסי' תרס"ד סעיף ח' הושענא שבלולב נזרקת ודאי אחר החג כלתה קדושתו כבטורי זהב סי' תרל"ח סק"ג דאין הקדושה בעצי סוכה רק לשבעה ימים ועיין שם במגן אברהם סק"ט אלו תורף דב"ק

ב') תמיה לי על הרמב"ם בפרק ג' מהלכות חנוכה הלכה י"ד שכתב שם דאם אשה או קטן מקרין אותו את ההלל עונה אחריהן מה שהן אומרים ופשוט דהוציא זה מהמשנה דסוכה דף ל"ט ומדכתב זה בהלכות חנוכה משמע להדיא דגם בהלל דחנוכה אין אשה יכולה לצאת בקריאת הלל לאיש ותמהני טובא דהלא ודאי כמו דאמרינן דנשים חייבות בנר חנוכה משום שאף הן היו באותו הנם הכי נמי חייבות בהלל דחנוכה מהאי טעמא ואם כן כמו דאמרינן בשבת בדף הנ"ל דאשה ודאי מדלקת ומוציאות גם לאיש הכי נמי בהלל מוציאות גם לאיש והמשנה דסוכה הנ"ל הא מיירי בהלל דסוכות דפטירי מצד דהוי מצות עשה שהזמן גרמא כמו דפטירי ממצות לולב (והא דלא הזכיר ר"י רק הדלקת נר חנוכה נראה לי דרבותא קא משמע לן דלא מיבעיא הלל דבא על הנס דנצחו לאויבים ובטלו גזרתם דודאי נשים חייבות שאף הן היו בכלל הגזירה אלא אפילו הדלקת נר חנוכה דבא על הנס דשמן דאין לנשים חלק בקרבנות ובהדלקת הנרות והא כולם באים מתרומת הלשכה ונשים פטירי ממחצית השקל דמהם היו מביאים כל קרבנות צבור מכל מקום חייבים) ורציתי ליישב דטעמו של הרמב"ם משום כיון דהלל בא על נצחון המלחמה לא שייך זה בנשים דלאו בני כיבוש נינהו וכי האי גוונא כתב בס' החינוך דנשים פטורין ממצות עשה דזכירת עמלק משום דמשמע מקרא דמצות עשה דזכירה היא סבה וגרם למצות עשה דתמחה לעמלק ונשים פטורות ממצות עשה דתמחה דלאו בני כיבוש נינהו אבל קשיא לי על זה דהא גבי פורים נמי עיקר קריאת המגילה והסעודה הוא משום נצחון המלחמה וביום שנחו מאוביהם עשאוהו יום משתה ושמחה וזה לא שייך בנשים דלא הלכו במלחמה ואף על פי כן חייבות במשלוח מנות ובכל דיני הפורים משום דגם הם היו בכלל הגזירה דלהשמיד להרוג ולאבד ואם כן זה שייך גם במעשה דחנוכה וכמו שכתב הרמב"ם בריש הלכות חנוכה שגזרו גזירות על ישראל וכו' ופשטו ידם בממונם ובנותיהם וגם זה אין לתרץ דהרמב"ם סובר כדעת הבה"ג שהובא בתוס' במגילה ד' דנשים אינן חייבות רק בשמיעה ולכן אינן מוציאות לאיש ואם כן יש לומר דגם בהלל כן דזה אינו תירוץ על הרמב"ם דהא פסק להדיא בריש פרק א' דמגילה דמוציאות גם לאיש במקרא מגילה ועוד יש לי תירוץ על הרמב"ם בדרך החידוד והפלפול ואין כאן מקום לקבל אריך ובמכתבו מיום עשרה בטבת תנז"ר כתב מלואים למכתבו הנ"ל וז"ל על התמיה שכתבתי על דברי הרמב"ם בפרק ג' מהלכות חנוכה וכתבתי שם שלשה אופנים ליישב קושיא זו אבל אינן עולות יפה לדעת הרמב"ם בעצמו ואמנם כעת נראה לי ליישב דאף שחייבות בהלל דחנוכה מכל מקום אינן חייבות לומר כל הלל המצרי שתקנו חז"ל לומר על הנס דאפשר דאף אם אומרים פרק אחד שהוזכר בו הודאה והלל על הניסים סגי בהכי כמו בתפלה דאף דנשים חייבות מכל מקום כתב המגן אברהם בסי' ק"ו דמה שנהגו רוב נשים שאין מתפללין בתמידות משום דאומרים מיד בבוקר סמוך לנטילה איזה בקשה ומדאורייתא די בזה דאף להרמב"ם דתפלה דאורייתא מכל מקום די בפעם אחת ביום ובאיזה נוסח שירצה ע"ש ואם כן אף בהלל דחנוכה אף שחייבות מצד שאף הן היו באותו הנס מכל מקום די שיאמרו מזמור אחד שנזכר בו דברי הלל ושבח להקדוש ברוך הוא על הנסים ולפיכך אינם יכולים להוציא לאיש כן נראה לי ליישב דברי הרמב"ם: