שדי חמד אסיפת דינים חנוכה קע

א ןץ]ש ו דדבר מאוס לכל העולם אף שאינו מאוס לדידיה איכא משום בל תשקצו דבטלה דעתו אצל כל אדם דאם כן גם לגבי מצוה הוה לן למימר דבטלה דעתו ואיכא משום הקריבהו וכו' וכל שכן שסברתם היא דלא כהרב כנסת הגדולה שהבאתי שם דסובר דכל שמאוס לרוב העולם אף דלא מאיס לדידיה וגם איכא מיעוטא דלא מאיס להו איכא משום לא תשקצו דבטלה דעתו אצל רוב ככל אדם וזהו שציינתי שם לעיין בפרי מגדים הנ"ל שנראה שדעתו ודעת הרב אליהו רבה דבדידיה תלי ולא משגחינן ברוב או כל בני אדם אמנם עתה נראה דאין סברא לומר כן ולכן נכון לפרש בכוונתם דמה שכתבו דכשמאוס לאחרים ואין מאוס לדידיה שרי היינו דוקא כשאינו מאוס לכל העולם ועל כל פנים מתבאר מדבריו שבמשבצות דבמצוה שהיא לאדם בביתו ואין שום שייכות לאחרים בה אם הדבר מאוס לרוב העולם ואינו מאוס לדידיה אין בזה משום הקריבהו וכו'

ותמיה לי על הגאון כתב סופר בחלק א"ח סי' פ"ח שהביא מה שכתב הר"א מגארמיזא בשק של קמח שישבו עליו התרנגולים דאינו מחמיץ ומיהו ירקד הבצק הנדבק לחוץ והשאר מותר ושנחלקו בטעם דבעי ריקוד שהרב בית חדש כתב שהוא משום מיאוס והרב טורי זהב כתב דמאי דבעי ריקוד הוא משום כיון שעושה בו מצות אכילת מצה וסעודת יום טוב אין ראוי לנהוג בזיון דאיכא משום הקריבהו לפחתיך וכתב על זה בכתב סופר ולצאת בו ידי חובתו יש נפקא מינה בין טעם הבית חדש לטעם הטורי זהב והוא על פי מה שכתב בפרי חדש יו"ד סי' ס"ד וכללא כייל לנו דבר דמאוס לרוב העולם ולא מאוס לדידיה ליכא משום בל תשקצו דלא אמרינן בדבר זה בטלה דעתו אצל כל אדם חוץ אם מאוס לכולי עלמא ואי מאים לדידיה לחוד נמי איכא משום בל תשקצו ועיין פרי מגדים א"ח סוף סי' קנ"ד במשבצות שהעלה לענין מצוה גם אם לדידיה לא מאוס אי מאוס לאחרים איכא משום הקריבהו לפחתיך דבר שנמאס לבני אדם עי"ש ומלתא דמסתברא הוא לפי זה לשיטת הבית חדש דמשום דמאוס ואיכא בל תשקצו אם אינו מאוס לדידיה ומאוס לרוב העולם ליכא משום בל תשקצו ומותר לאכול אכילת רשות ומצוה אבל לטעמא דטורי זהב גם אם לא מאוס לדידיה ומותר לאכילת רשות מכל מקום למצוה איכא משום הקריבהו כיון דמאוס לאחרים עכ"ל והנה מלבד שהרב פרי מגדים לא החליט לומר דבמאוס לאחרים ולא מאוס לדידיה שיש בו משום הקריבהו ולפי הנראה לא ראה הרב כתב סופר דברי האליהו רבה שהביא בפרי מגדים באשל אברהם הנז"ל שסובר שגם למצוה אם אינו מאוס לו אף שמאוס לאחרים שפיר דמי ועוד אף למה שצדד במשבצות דכל שמאוס לאחרים לא מהני למצוה נראה דהיינו דוקא במצוה ששייכה גם לאחרים כהדלקת בבית הכנסת אבל אכילת מצה שאוכל כל אחד בפני עצמו דומה להדלקת נר שבת ויא"צ וכיוצא שבזה נראה דגם הרב פרי מגדים מודה לסברת הרב אליהו רבה דכל שאינו מאוס לדידיה אף שמאוס לאחרים שרי ליה

ושם בכתב סופר הנ"ל כתב להוכיח דבדבר שיש בו משום הקריבהו לפחתיך אפילו בדיעבד לא יצא ידי חובת המצוה וביאר עוד דאף דבר שאינו מאוס בעצמו רק מצד האיסור נקרא מאוס ואינו יוצא בו ושקיל וטרי בדברי הרמב"ם ומרן כסף משנה בפרק ב' מהלכות איסורי מזבח הלכה יו"ד וגם בדבר שאינו אסור אלא מדרבן עובר משום הקריבהו מדברי קבלה כיון דיש בו איסור לדידיה הגם דרק מדרבנן אסור לו כיון דאין ראוי לו איכא משום הקריבהו לפחתיך הירצך בדבר שאין ראוי לו לעצמו ולא גרע איסור דרבנן מדבר מאוס שאין בו איסור דשייך ביה משום הקריבהו

ה) אין להדליק נרות חנוכה קצתם משעוה וקצתם משמן זית שהרואה אומר שהן של שני בני אדם כן כתב הרב שער אפרים בסי' ט"ל והביא דבריו הרב באר היטב בסי' תרע"ג ומרן חיד"א שם בס' ברכי יוסף אות ב' פקפק מאד על דבריו וכתב דדעתו להקל עי"ש ובשערי תשובה. גם הרב דברי מנחם באות ז' הביא לנו שכן כתב הרב מטה יהודה בקונטרים שבט יהודה בהלכות אבלות ד' ל"ה ע"ד וז"ל ועל דבר ששאל כת"ר בנרות חנוכה שמדליקין קצתן נר שמן וקצתן נר שעוה ודאי אין כאן בית מיחוש כלל כיון דמסדרין אותם במקום הקבוע לחנוכה וכל שכן דעל פי הדין בנר אחד בכל לילה סגי עכ"ל וכלומר וכיון דאין כאן אלא חשש שיחשדוהו שאינו עושה כמהדרין אין לחוש לזה אחרי שאף אם יחשדוהו אינו בדבר הנוגע לעיקר המצוה אלא להידור וכמו שכתב מרן חיד"א דלא מצינו שגזרו אלא כשיש לחוש שיאמרו שלא קיים המצוה (דלצרכו אדלקא וכיוצא) ואין לנו לגזור מדעתינו ועוד שהרי כתבו הפוסקים ששני בני אדם המדליקים יניח כל אחד נרותיו במקום אחר וכשהן במקום אחד נודע שהן מאדם אחד ובפרט שעתה אנו מדליקין בפנים וכו'

ובעיקר הדלקת נר חנוכה בנרות של שעוה שמדליקין בהן במקומות שאין שמן זית מצוי לפי שגם נרות של שעוה אורן צלול כמו שכתבו הפוסקים הנני להודיע מה שראיתי עתה בספר חדש מנחת קנאות להרה"ג מאיר אריק אבד"ק יאזלאויץ יצ"ו בקונטריס מנחת פתים שכתב בסי' תרע"ג בשם רבינו המאירי לשבת דכל שמן עדיף משעוה כיון דהנס היה בשמן ולפי זה כמעט בטלה הדלקה בנרות שעוה בזמן הזה שלפי הנראה אף ששמן זית אינו מצוי בכל עיר ובכל מדינה או שמצוי ביוקר שאר השמנים נמצאים לרוב ובזול ומנהג הרבה בני אדם הן עוד היום להדליק בנרות של שעוה נראה שהוא לפי נתפשטו דברי רבינו המאירי בעולם שדבריו טובים ונכוחים מילתא בטעמא. שוב ראיתי שכדברי רבינו המאירי כתב הרב עטרת זקנים בסי' תרע"ג בשם הגאון מהר"ל בס' נר מצוה דמאחר שהנס נעשה על ידי שמן צריך לקיים ג"כ המצוה על ידי שמן אבל בנרות של שעוה או חלב לא מקרי נר רק אבוקה ופסול לנר חנוכה כי נר ואבוקה תרי מילי נינהו וכו' ומר קעסיק על מה שכתב הרמ"א שמן זית מצוה מהמובחר ואם אין שמן זית מצוי מצוה בשמנים שאורן זך ונקי ונוהגים במדינות אלו להדליק בנרות של שעוה וכו' עי"ש. ומצאתי בספר האשכול ח"ב בהלכות חנוכה ופורים צד כ"א שכתב תשובה לגאון מה ששאלתם אבוקה של שעוה לא חזי לן מעולם מאן דאדליק בשעוה בבי שמשי וכל רבוותא היו אוסרין וכן כתב הגרי"ץ בתשובה ובחנוכה נמי לא ידליק באבוקה של שעוה ואף דקיימא לן פתילות ושמנים שאמרו אין מדליקין בשבת מדליקין בחנוכה בין בחול בין בשבת וכו' מכל מקום אבוקה בחנוכה אסור דאמר רבא מילא קערה שמן והקיפה פתילות כפה עליה כלי עולה לכמה בני אדם לא כפה עליה כלי עשאו כמו אבוקה אפילו לאחד נמי אינו עולה שמעת מינה במדורה אינו יוצא עכ"ל משמעות הדברים הוא שמה שאוסר הוא משום אבוקה אבל אם הוא נר יחידי מסתמא אינו נקרא אבוקה ואף אם הוא של שעוה כשר לנר חנוכה אך הגאון בנחל אשכול שם נסתפק בזה בכוונת הגאון ושקיל וטרי בזה עי"ש והיינו מפני שמשמעות לשון הרב עטרת זקנים הוא שנר של שעוה או חלב אף אם הוא יחידי מיקרי אבוקה וראיתי למרן חיד"א בברכי יוסף בסי' תרמ"ג אות ד' וז"ל כתב ארחות חיים דהמדליק נרות שעוה צריך לעשותן ארוכות ומאן דאסר נרות שעוה לא חש לקימחיה וכבר מחי לה אמוחא בספר אליהו רבה עכ"ל (מסופקני בתיבות אלו ומאן וכו' לקמחיה אם הם דברי הארחות חיים או דברי עצמו ואין ספר ארחות חיים מצוי אצלי) ולפי הנראה לא ראה מרן חיד"א דבר רבינו המאירי בזה שאם כן היה מביא דב"ק ללמוד מדבריו שני דברים. א) דנר שעוה כשר הוא לנר חנוכה שלא כדברי האוסר. ב) שעל כל פנים כשאין שמן זית מצוי אם יש שאר שמנים ונר שעוה עדיפי שאר שמנים מנר שעוה לפי שהנס נעשה בשמן

ו) אם הדליק את הנרות בערב שבת ונכבו קודם קבלת שבת כתב הרב תרומת הדשן ופסקו מרן בסי' תרע"ג סעיף ב' דגם בענין זה אמרינן הדלקה עושה מצוה וכבתה אינו זקוק לה והרב טורי זהב האריך לפקפק בזה ומסיק דמן הדין חייב לחזור ולהדליק בלא ברכה דלא כמו שכתב הרמ"א דהרוצה להחמיר יחזור וידליק בלא ברכה דלאו ברצונו תלי עי"ש והרב מאמר מרדכי כתב שאין דברי הטורי זהב מוכרחים והרב שערי תשובה ציין לעיין בזה בשו"ת בית אפרים סי' ס"ג שכתב ליישב מה שיש להקשות בדברי