שדי חמד אסיפת דינים חנוכה קסז

והנה מדברי הרב מוהר"ץ הנ"ל מתבאר שסובר שאסור להדליק בשמן שרפה בחנוכה ויש לתמוה עליו שלא זכר שהרמב"ם בפרק אחד עשר מהלכות תרומות דין י"א כתב מפורש דמי שאין לו שמן חולין להדליק נר חנוכה מותר להדליק בשמן שרפה והוא מהירושלמי דתרומות כיעויין שם ודוחק לומר דאין לו שאני וצריך לומר שסובר הרב דדוקא לרב הונא הוא דאין מדליקין בשמן שרפה כשם שאין מדליקין בשאר שמנים שאין מדליקין בהם בשבת והרמב"ם פסק דמדליקין בשמן שרפה לפי מאי דקיימא לן דפתילות ושמנים שאין מדליקין בהם בשבת מותר להדליק בהם בחנוכה דכמו כן נמי מותר להדליק בשמן שרפה בחנוכה אך מדברי הרשב"א בחידושיו לשבת על דף כ"ג ע"ב הביא דבריו הרב מטה אהרן במערכת התי"ו דף ד"ש (ד"ה וכן) גבי מאי דפליגי בטעמא דתנן ולא בשמן שרפה דרבה אמר גזרה שמא יטה וביום טוב נמי אסור אטו שבת ורב חסדא אמר לשמא יטה לא חיישינן אלא מוקי מתניתין ביום טוב שחל להיות בערב שבת ומשום שאין שורפין קדשים ביום טוב על זה כתב בשם הרב דמה שהכניס הש"ס הך פיסקא דולא בשמן שרפה באמצע דיני חנוכה משום דשייך לחנוכה בשבת חנוכה אליבא דרבה עי"ש משמע דגם לרבה אינו אסור בחנוכה אלא בשבת דחנוכה אבל לא בחול דלא כמו שהמציא הרב מוהרצה"ח דלטעמא דשמא יטה גם בחול דחנוכה אסור ומה שכתבתי למעלה דמה שאמר רב הונא פתילות ושמנים שאין מדליקין בהם בשבת וכו' אינו אלא לשמנים שפיסולם משום שאין נמשכין אחר הפתילה הנה עתה ראיתי לרבינו מוהרימ"ט בחידושיו לשבת שכתב וז"ל ואם תאמר והא שמן שרפה בכלל שמנים האסורים ם חשיב וטעמא מפרש בגמרא מתוך שמצוה עליו לבערו גזרה שמא יטה ובחנוכה בחול לא שייך האי טעמא ויש לומר דאפתילות ושמנים שאסורים בשבת דוקא קאמר דטעמא לפי שאין מדליקין יפה אבל שמן שרפה אפילו ביום טוב נאסר כדקתני סיפא שאין שורפין קדשים ביום טוב ומצאתי בירושלמי סוף תרומות מי שאין לו שמן חולין מדליק בשמן שריפה בחנוכה וכו' ובישראל מיירי דמייתי לה אמתניתין דמדליקין בבתי כנסיות בשמן שרפה עכ"ל הרי דפשיטא ליה דמותר להדליק נר חנוכה בחול בשמן שרפה ומה שאמרו פתילות ושמנים וכו' קאי אפיסולים דמשום שאין מדליקין יפה דוקא וחידוש הוא שלא הזכיר דברי הרמב"ם בהלכות תרומות הנ"ל

ועל פי דברי מרן מוהרימ"ט הנ"ל יש להכריח לדעת הרשב"א דשמן צורי מותר להדליק בחנוכה וכי קאמר רב הונא שמנים שאין מדליקין בשבת אין מדליקין בחנוכה אין צורי בכלל והוא שראיתי להרב שדה יצחק בחידושיו לשבת על דברי התוס' בד' כ"ו ד"ה ולימא שכתב וז"ל תוספות בד"ה ולימא מר מפני שהוא עף ויהא בהול על ממונו ויבא לכבות ותימא דהוה ליה למימר אפילו בחול נמי ליתסר עכ"ל קושייתן היא לפי פירושם דכוונת אביי באומרו מפני שהוא עף רצה לומר ויהא בהול על ממונו ויבא לכבות דהכי משמע דאיירי דוקא בשבת אבל מפירוש רש"י משמע דפריך סתמא בין בחול בין בשבת שכתב שהוא עף ונדבק בכותלי הבית ומדליק את הבית והרשב"א תירץ דהכי קאמר ליה ולימא מר מפני שהוא עף ואין מדליקין בו כלל קאמר דהא לא קתני אין מדליקין בצרי בשבת אלא סתמא ויש במשמע שאין מדליקין בו כלל אמר ליה חדא ועוד קאמינא חדא מפני שהוא עף ואפילו בחול אסור ועוד יש איסור נוסף בשבת מפני שמסתפק ממנו עכ"ל הרי דלהרשב"א אין מדליקין בצרי אף רב הונא אלא לשמנים שאין אסור להדליק בהן אלא בשבת אם כן צרי לא נאסר לנר חנוכה משום מצות הדלקת נר חנוכה ולא נכלל זה בכלל מה שאמר שמנים שאסרו חכמים בשבת אין מדליקין בחנוכה אלא שאין מדליקין בצרי בחול מפני שהוא עף ובשבת מתוך שריחו נודף

ודרך אגב אודיע צערי על מה שראיתי למרן הבית יוסף בא"ח סי' סד"ר (על מה שכתב רבינו הטור דאין מדליקין בצרי מפני שריחו נודף ושמא יסתפק ממנו) וזה לשונו ורבינו לא כתב טעם דמפני שהוא עף לפי שאינו ענין לשבת דמשום הכי לא הזכירו רבא גם קן ומפני כך לא כתב גם כן הא דתניא אין מדליקין בנפט לבן בחול ואין צריך לומר בשבת מפני שהוא עף אף על פי שכתבוהו בצרי אף בחול ואם כן לפי מה שכתב מרן מוהרימ"ט דלא אמר הרי"ף והרא"ש והרמב"ם בפרק חמישי עכ"ל ותמיה לי היכי פשיטא ליה דאינו ענין לשבת והלא מפורש בדברי התוספות שהוא ענין לשבת שהרי כתבו שיהא בהול על ממונו ויבא לכבות ועמד להם בתימה למה לא אמרו שאסור אף בחול ואף שלפי מה שפירש הרשב"א אין זה ענין לשבת לחוד אלא גם בחול אסור ויתכן שכן סובר רבינו הטור וכן פירש הרב בית חדש דברי הגמרא (לדעת רבינו הטור וכיונה דעתו לדברי הרשב"א הנ"ל) וז"ל ורבינו לא כתב לטעם מפני שהוא עף לפי שהוא מפרש חדא ועוד קאמר דהכי פירושו ודאי איכא חדא טעמא מפני שהוא עף שאין להדליק בו אפילו בחול אלא דבשבת איכא עוד טעמא דאסור משום שמא יסתפק דמשום הכי לא הזכיר רבא אלא הך טעמא דאית ביה איסור שבת עכ"ל מכל מקום לא היה למרן הבית יוסף לכתוב כמדבר על הידוע שאינו ענין לשבת מאחר שהתוספות לא פירשו כן והיה לו לכתוב בסיגנון לשון הרב בית חדש אלא שגם זה דוחק לדעתי הקצרה דמסתמא דרכו של רבינו הטור להיות נמשך אחר פירוש רש"י ותוספות ובפירוש רש"י לא הזכיר חול והתוספות כתבו בפירוש שהוא טעם לשבת ומסתמא הבינו כן גם בפירוש רש"י ואם אין דעתו לפרש כן היה לו לכתוב בפירוש

ודאתאן עלה אם מותר להדליק נר חנוכה בשמן שרפה הנה הרב מטה אהרן בחלק שני כלל קמ"ג דף ש"ג ע"ג (אחר שהביא סוגית הש"ס בטעמא דאין מדליקין בשמן שרפה דרבה אמר מתוך שמצוה לבערו גזרינן שמא יטה ורב חסדא מוקי מתניתין ביום טוב שחל בערב שבת) כתב דהרשב"א בחידושיו כתב דקיימא לן כרב חסדא דמתניתין ביום טוב שחל בערב שבת עסיקינן אבל בשבת דעלמא מותר דלשמא יטה לא חיישינן והיא גזרה חלושה והיינו משום דתנא מסייע לרב חסדא דבשבת מותר וברור שכן דעת כל הפוסקים שכתבו כל פיסולי שמנים דאין מדליקין בשבת והשמיטו שמן שרפה והיינו משום דסברי דהלכה כרב חסדא וכן הרמב"ם בפירוש המשנה מפרש לה למתניתין כרב חסדא וגם הר"ם פירש למתניתין כרב חסדא (נראה דתיבת ר"ם היא טעות סופר וצריך להיות לר"ע והוא ראשי תיבות רבינו עובדיה שכן פירש רבינו עובדיה דמתניתין ביום טוב שחל בערב שבת) והביא דבירושלמי איכא מימרא דאליבא דרב חסדא אסור להדליק בשמן שרפה גם בשבת דעלמא משום שריפת קדשים בשבת אף שנשרפת מאליה בשבת וכתב דלא קיימא לן הכי ושוב הביא שהרדב"ז בחידושיו על הרמב"ם פרק י"א מהלכות תרומות הלכה י"ט (על מה שכתב הרמב"ם מי שאין לו שמן להדליק נר חנוכה מדליק שמן שרפה שלא ברשות כהן) כתב ונראה לי דבשבת של חנוכה אין מדליקין שמן שרפה דאין שורפין קדשים בשבת דלא עדיף מנר ביתו ותנן אין מדליקין בשמן שרפה ותמה עליו דהא לרב חסדא דקיימא לן כוותיה מותר להדליק בשבת דעלמא וכן בנר חנוכה מותר גם בשבת וסיים שדברי הרדב"ז נפלאו ממנו וכתב עוד דאף דלרבה דאמר גזרה שמא יטה אסור להדליק בשמן שרפה בשבת דחנוכה וכמו שכתב מפורש הרשב"א בחידושיו אליבא דרבה מכל מקום אנן לא קיימא לן אלא כרב חסדא ומותר בשבת דחנוכה ודברי הרדב"ז לא זכיתי להבינם עכ"ל

והרב לשון לימודים בחלק יו"ד סי' ד' דף ו' ע"ד בהדי דקעסיק בדין חמאה שנאסרה משום בשר בחלב וכתב להוכיח דאין מדליקין בה נר חנוכה משום דמיכתת שיעורה כתב ואין להקשות מדאמר רב בשבת דף כ"א פתילות ושמנים שאין מדליקין בהן בשבת מדליקין בחנוכה בין בחול בין בשבת והא שמן שרפה אחד מהשמנים שאין מדליקין בהם בשבת וקאמר דמדליקין בהם בחנוכה אף על גב דתרומה טמאה לשריפה קיימא ולא אמרינן דמכתת שיעורה (ושקיל וטרי קצת בטעמים שנאמרו בדין שמן שרפה וסיים ליישב וז"ל) דאפשר דמעולם לא התיר רב להדליק בשמן שרפה והוא מוכרח בלא ימנע אי סבירא ליה לרב דטעמא דשמן שרפה שמא יטה אם כן בשבת דחנוכה ודאי אסור ואי סבירא ליה כרב חסדא דמתניתין ביום טוב שחל בערב שבת אם כן בשבת דעלמא שרי ואינו בכלל שמנים שאסרו חכמים להדליק בשבת אלא ודאי דאשאר שמנים קאי ואף שיש לדחות זה מכל מקום כיון דפשט מילתיה