שדי חמד אסיפת דינים חנוכה קסג

שחלקוהו לשמנה חלקים דהא קשיא איך לא הדליקו לילה אחת כל הצורך כדי שישאיר לשאר הלילות הא מדינא יכולים להדליק בשאר הלילות בשמן טמא מדהוא קרבן צבור וע"כ לתירץ החכם צבי לבא אך לתירוץ האי נמי שבאמת נתנו לילה הראשון כל הצורך והקדוש ברוך הוא הראה להם חבתם שיהיה בטהרה

אבל הרא"מ באמת לתירוץ האי נמי ידע לשנויי קושייתו בתירוץ החכם צבי אלא שלתירוץ הראשון שחלקוהו לשמנה חלקים קשיא לו מדוע עבדו הכי משום צורך האידך לילות הא קרבן צבור דוחה ואיך ומשני שפיר יען דלתירוץ זה הא מוכרח דהשיעור אינו לעיכוב ולהכי כתב אבל שמן שהוא מכשירי מצוה כלומר שמן זה שאינו לעיכוב והוי אך כהכשר מצוה שאינו דוחה טומאה ולהכי הוצרכו לחלקו כדי שיהא להם העיקר מצוה לכל התירוצים בטהרה והקדוש ברוך הוא הראה להם חיבתם שיהיה להם כל הלילות השעור דלכתחלה ובטהרה ולשני התירוצים שפיר מקשה מה אהני להו הנס הא מכל מקום נטמא בנגיעת הכהן ומוכרח לתירוצו ומביאת הכהן מעיקרא לא קשיא מידי מדהוא קרבן צבור דדוחה ודוק

תו איתא בהרא"ם ואם תאמר מכל מקום קשיא האיך הדליקו במנורה שהיתה טמאה יש לומר שעשו מנורה של עץ כדתניא ר"י בר' יוסי אומר אף של עץ לא יעשה כדרך שעשו מלכי בית חשמונאי וכתב המהרש"א בחידושי אגדות ולא ידעתי מה תיקן בזה דהא נטמאו המנורה בנגיעה בעשייתה גם בשל עץ שהרי היה למנורה בית קיבול וכן כתב הפרי חדש שעשו מנורה של עץ וקשה טובא דסוף סוף הרי נטמאה כשגמרו לעשותה דהשתא לא הוי פשוטי כלי עץ ונעלם מהם מתניתין דכלים פרק י"ב משנה ב' דאונקליות של מנורת עץ טהור ופירש הברטנורא דהמחובר לטהור כגון מנורת עץ שהיא טהורה וכן פסק הרמב"ם פרק ד' מכלים שלש מדות בכלי עץ שאינה עשויה לקבלה וכו' וכל כלי עץ העשוי לתשמיש שהכלים (להכלים) בלבד הרי זה טהור כגון מנורה של עץ שמשמשת הנר בשעת הדלקה

ואין לתמוה הרי יש לה בית קיבול שמן שהרי הרמב"ם התחיל וכתב שלש מדות בכלי עץ שאינה עשויה לקבלה ולא כתב בכלי עץ שאין לו בית קיבול אלא שאינה עשויה לקבלה והיינו כדפירש בפרק ב' מכלים בביאורו למשנה ג' כתב הנה כל מה שימנה מכלי חרס שהוא לא יקבל טומאה מה שאין לו בית קיבול או אם מה שיש לו בית קיבול אבל לא נעשה לקבלה ועל זה מסיים שם וידוע שמטה וכסא ושלחן ומנורה כלן אין להם תוך וכן פירש הקרבן אהרן אהברייתא שבתורת כהנים פרשת שמיני אל תוכו את שיש לו תוך טמא ואת שאין לו תוך טהור פרט למטה וכו' ומנורה של חרס וכתב הקרבן עדה (אהרן) דכל אלו אף על פי שיש להם בית קיבול אינם עשויים לקבלה ותרי מילתי' איצטריך להם כדי שיהיו מקבלים טומאה שיהיה ראויה לקבל ועשוים לקבלה

ויראה לעניות דעתי דמשום הכי לא מיקרי עשויה לקבלה דעשוים לקבלה היינו מה שנעשה לקבל הדבר שהונח לתוכו שיניח תוכו עד עת צריך להדבר להוציאו מתוכו דומיא דשק מה שאין כן זה השמן או הכרים שבמטה לא הונחו שם כדי שיושמר או יטולטל על ידי המטה אלא כדי שיונח שם לישכב עליו אדם וכן המנורה לא הונח תוכו השמן אלא כדי שיותלה בו הדלק זה לא נקרא עשוי לקבלה ומה דמצינו דנר של חרס מקבל טומאה כדאיתא בשטת ר"ח סגן הכהנים היינו נר שכולה נעשה לקבלה זו וכולו מקבל השמן ואיך שייך בזה לומר לא נעשה לקבלה הרי כולו לא נעשה אלא בשביל קבלה זו מה שאין כן המנורה שכולה היא פשוט אלא שעל שם קבלה זו תהא מיקרי עשוי לקבל אין קבלה זו חשובה להקרא הפשוט עשוי לקבל ולפי זה א"י למה התמיה הר"ש פרק ב' הנ"ל במשנה ד' על הפנס דאיתא שם שיש בו בית קיבול שמן טמא ושאין בו אלא בית קיבול נר טהור וכתב ותימא מ"ש זה מזה ודחק עצמו מאד ויש לומר דבית השמן היינו שיש בו בית קיבול שמן לבד מבית קיבול שמן דנר אלא שבית קיבול שמן זה הוא עשוי שיהא שמן תמיד שמור בתוכו עד עת הצטרכו להשמן והשפיר חשוב על ידו עשוי לקבל מה שאין כן בית הנר וזה הנראה מהרמב"ם שבפרק י"ח מעתיק דין הפנס בלשון המשנה ולא פירש בו דבר וצריך עיון כל אלה דברי הגאון בית מאיר הנז"ל

ודאתאן עלה בעיקר החקירה הנזכרת למעלה ראש אות זו למה הוצרכו לנס של פך מאחר שהיו יכולים להדליק בשמן טמא הנה מקרוב השגתי ס' יקר שו"ת חיי אריה לידידי הגאון חיים אריה הורוויץ אבד"ק קראקא יצ"ו וראיתי שבסוף סי' ס"ב הביא קושית הפני יהושע למה הוצרכו לנס הא טומאה דחויה בצבור (אין הלשון מדוקדק במחילת כבוד גאונו שכבר כתבתי למעלה שקושיתו היא למאן דאמר הותרה ולשונו מדוקדק בדב"ק שבסי' ס"ג עי"ש ובסיגנון זה הם דברי הגאון בית מאיר הנ"ל אוחז מזה ומזה) ושתירץ כדי להודיע חבתם נעשה להם נס כדי לקיים מצוה מן המובחר ובסי' ס"ג כתב הרב יצ"ו ומתבאר מדברי רש"י ביומא דף כ"א ע"א ורבינו עובדיא בפרק חמישי דאבות במתניתין דלא נמצא פיסול בעומר ובשתי הלחם וכו' (שכתבו דלא היה אפשר להקריב אחרים תחתיהם שהעומר נקצר בלילה ולא היו מרבים לקצור ושתי הלחם נאפות מערב יום טוב ואין אפייתה דוחה יום טוב) מוכח ודאי שלא היה הנס על טומאה שהותרה בצבור דבכי האי גוונא אמרינן ליה הוה פקח ושתוק כדאיתא ביומא דף ז' והביא מה שהוקשה להתוס' בתענית ד' י"ז דאיך יכנסו כהנים לעבודה כשיבנה בית המקדש במהרה בימינו והא כולנו טמאי מתים ותירצו דטומאה הותרה בצבור וכו' דמכל זה מוכח שאין בכלל הנס טומאה שהותרה בצבור (עיין שם סגנון דב"ק) ולכן כתב ליישב קושית הפני יהושע ותורף דב"ק הוא על פי מאי דמבואר בפסחים דף צ"ה ע"ב וכן פסק הרמב"ם דרק טומאת מת הותרה בצבור או נדחית בצבור ולא שאר טומאות והנס היה על טומאת זיבה וכו' אלו תורף דב"ק וכיונה דעתו הגדולה לדברי הקדמונים שהבאתי למעלה. וברוחב מבינתו בירר הדברים כשמלה אלא שיש מפקפקים בזה כנז"ל ולא איסתייעא לי להתיישב בזה עוד

גם אשו"ר בספר יקר שהשגתי עתה שו"ת כנף רננה להגאון נתן נטע לאנדא אבד"ק אשפיצין יצ"ו שבסי' ע"ז כתב בשם הגאון מראה יחזקאל בסוף הספר ליישב החקירה דלמה הוצרכו לנס והלא טומאה הותרה וכו' על פי מה שכתב בדעת זקנים על התורה בפרשת שמיני שיש לתמוה למאן דאמר דמשום טומאה נשרף השעיר דראש חדש הא היה קרבן צבור דקרב בטומאה ומחלק דאם כבר יש השראת שכינה על זה נאמר השוכן אתם בתוך טומאתם אף שהם טמאים שכינה ביניהם היינו שאינה מסתלקת אבל שיתחיל השראת השכינה בעי קדושה וטהרה וניחא דבימי המילואים התחלת השראת שכינה לא הותרה טומאה ואתי שפיר גם כן צורך הנס דחנוכה שאז היה חינוך בית המקדש מחדש והיה צריך להיות דוקא בטהרה ועל פי זה השיג על מה שכתב הגאון חתם סופר יו"ד סי' רל"ו דאם היה באפשרות להקריב פסח בזמן הזה אין חשש מחמת טומאה דהותרה בצבור והגאון המחבר כתב עם שגוף החילוק הוא דבר חכמה ליישב הך דשעיר ראש חדש אבל מה שהוליד לענין נס דחנוכה והשגתו על החתם סופר הוא דבר שאין מתקבל דכיון דקדושה ראשונה קדשה לעתיד לבא ומקריבין אף שאין בית אלא דבלא מזבח אי אפשר להקריב דהוי כמזבח שנפגם דפסול לעבודה אם כן לא נסתלקה קדושה לגמרי והנה זה עומד אחר כתלינו וכהא דבסוף פרק קמא דיומא דחסרו חמשה דברים בבית שני ואחד מהם שכינה וכן מאי דאמרינן בראש השנה דף ל"א עשרה מסעות נסעה שכינה בוודאי הכוונה שלא תהא השראה גלויה ומפורסמת ומכל מקום לא פסקה קדושה לגמרי ולכן שפיר שייך לומר טומאה הותרה בצבור והאריך עוד בזה שם ובסי' ע"ח עוד ראיתי פלפול עמוק וחריף בעניינים אלו בס' שו"ת רמ"ץ בסי' ה"ן דברי הרב מר נכדו ובסי' נ"ו דברי הגאון המחבר ופנאי לא היה לי להשתעשע בדב"ק לך נא ראה נפלאות מתורתו גם בספר יקר שנדפס עתה שו"ת מנחת ברוך לידידי הגאון אבד"ק קרינק יצ"ו ראיתי בסי' ק"ו ומשם והלאה פלפלא אריכא עמוק וחריף בעניינים אלו ולא איסתייעא לי כעת לעיין בדב"ק הנחמדים ואיה"ש אשובה ארא"ה וזאת לזכרון: