שדי חמד אסיפת דינים חנוכה קסב

שאלתא כ"ו ס"ק י"ז כתב כדברי הרב הנ"ל וכתב שהרב פרי חדש במחילת כבודו שגה בזה עי"ש גם בהגהות חשק שלמה להגאון מוהרש"ל מוילנא יצ"ו בהש"ס החדשים דפוס רא"ם תמה בזה על מרן הפרי חדש עי"ש דב"ק ולא פניתי להתיישב בדבר זה ויש להתיישב במה שכתבתי בקונטריס הכללים במערכת הטי"ת אות כ"ב ואיה"ש יתבאר במקום אחר בס"ד ועיין עוד לידידי הגאון מוהרש"ל הנ"ל בספרו הבהיר שו"ת בנין שלמה בסוף סי' ג"ן שהאריך בכל זה גם בביאור נחל אשכול (שעל ספר האשכול) בח"ב בהלכות חנוכה ופורים צד כ"א האריך קצת עי"ש דב"ק

והנה הרב הנ"ל (עץ הדעת טוב) לא גילה לנו מי הכריחו להרא"ם לומר כן וראיתי שהגאון בית מאיר בסי' עת"ר גלי לן טעמיה דמרן הרא"ם וזה לשון הרב בית מאיר והנה איתא בסוגיא דחנוכה במהרש"א בחידושי אגדות קושיא בשם הרא"ם על הסמ"ג הא נטמאו הכהנים בנגיעת הכהן המדליק שהיה טמא מת ומשני שהדליק על ידי פשוטי כלי עץ והקשה מהרש"א דמכל מקום איך נכנס כהן טמא למקדש ועל כרחין לא היתה גירסתו כגירסא שלפנינו על ידי פשוטי כלי עץ ארוך ובודאי גירסתו עיקר כדמתמה הפרי חדש על עץ ארוך כזה כמו שהקשו התוספות ריש חולין (דאין אפשר למצוא עץ ארוך כל כך שעזרה היתה קל"ה אמות וכו') ומכל מקום לא קשיא מידי שהרי הרא"ם כתב תו ואף על גב דהדלקת נרות דוחה טומאה בצבור ואזיל לשיטתיה דהשמנים לא נטמאו מטומאת זיבה מדהוכיח שלזמן הזה עדיין לא היתה הגזרה שיהיו כזבין אלא העלה שנטמאו על ידי טומאת מת וטומאת מת הותרה בצבור ומשני הני מילי בהדלקה דכתיב בה להעלות נר תמיד אבל שמן שהוא ממכשירי הדלקה לא כמו במילה שאין המכשירין דוחה שבת ואם כן שפיר דלא קשה ליה מידי מביאת כהן למקדש דקרבן צבור דוחה טומאה כמו בכל הקרבנות שהכהנים טמאים נכנסים ועובדים רק על השמן שנטמא הוא דקשיא ליה עכ"ל ומבואר טעמו ונימוקו למה שסובר שלא היה לחוש לשאר טומאות כי אם לטומאת מת

והנה הגאון בית מאיר שם חפץ למען צדקו לזכות את הרבנים דלי לן מרגניתא טרח וכתב כל דברי הרא"ם בביאורו על הסמ"ג בזה והכי אמר רב ובהיות שהרא"ם על הסמ"ג אינו מצוי אעתיקהו על הסדר ואפרשהו וכו' ואם גאון אדיר שכמותו לא חס על טרחתו ועל זמן ביטול תורתו יד עניי אנן מה נענה אבתריה מדויל ידיה מישתלים ובמדה שמדד מודדין לו ואחורי ארי עני אני בא ואעתיק דב"ק כמות שהם לזכות את הרבים שאין ספר בית מאיר מצוי ביד כל אדם וצדקה תהיה לי לעשות רצון צדיק המאי"ר לארץ לזכות את הרבים בעה"י ואעתיק דב"ק ככתבו וכלשונו וזהו התחיל (הרא"ם) וכתב טמאו כל השמנים אף על גב דעכומ"ז בחייהם לא מטמאו בשום טומאה וגזרות שיהיו כזבים לזמן הזה לא היה וכו' מיהו אף על גב דאינהו גופייהו לא מטמאו בגדיהם מיהו מטמאו ובחזקת טומאה הן עומדים כדתניא בתוספתא דטהרות הלוקח כלים מאומני עכומ"ז והמוסר כלים לאומני עכומ"ז טמאים מדרס רוצה לומר האידנא בתר גזירת שיהיו כזבים) וטמא מת דכיון דעכומ"ז לא מזדהרא ממגע המת סתם כליהם בחזקת טמאי מתים הוו ואם כן כשנכנסו עכומ"ז במקדש מסתמא כל הטהרות שבהיכל בספק מגע בגדיהם הוו וטמאים מספק אבל לא משום דההוא דרבי ישמעאל דתניא מזרחית צפונית בה גנזו בית חשמונאי את אבני מזבח ששקצום מלכי יון ואמר רב ששת ששקצום לעבודה זרה משמע ודאי שכבר נהיה הבית ההוא בית עבודה זרה (רוצה לומר לפי שעה אבל ודאי לא נאסר במחובר)

ותניא בתוספתא כלי חרס שהכניס אוירן לבית עבודה זרה טמאים הספסלים והקתדראות שהכניס רובן לבית עבודה זרה טמאים דאף על גב דעבודה זרה אינה מטמאה אלא במגע ובמשא אבל לא באהל כדאמרינן פרק ר' עקיבא (ובא לפרש התוספתא במה נטמאו הכלים) מכל מקום כיון דאי אפשר בלא תקרובות עבודת זרה כדאמר פרק כל הצלמים גבי לא יעבור תחתיה וכריב"ב דאמר תקרובת מטמא באהל כדכתיב ויאכלו זבחי מתים מה מת מטמא באהל אף תקרובות מטמא באהל (כלומר ולהכי נטמאו הכלים בטומאת אהל והוא הדין בבית המקדש אף דלא היה אלא בית עבודה זרה לפי שעה אי אפשר בלא תקרובת ונטמאו כל השמנים באהל) משום (צ"ל ואי משום) דאיתא אבנים לא מיתסרי באותן שקוץ מדאורייתא דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו אלא רבנן הוא דגזרו לאסרם לגבוה אף על גב דלהדיוט שרי (כלומר דלהכי תירצו לומר דלפי זה אין ראיה מזה שנעשה בית עבודה זרה אפילו לפי שעה ולא הכניסו בו עבודה זרה כלל)

מיהו נהי דאותן אבנים לא מיתסרי משום עבודה זרה מכל מקום מדשקצום לעבודה זרה מסתמא הכניסו שם עבודה זרה העמידו צלם בהיכל ואי אפשר זה בלא תקרובת כדאמר בפרק כל הצלמים ומטמא באהל וטמאו כל השמנים שבהיכל (ועד כאן אזיל הפירוש שהתחיל בו לומר אבל לא וכו') וסתם וכתב אבל משום ספק שמא הכניסו שם טומאה ליכא למיחש דאחזוקי ריעותא לא מחזקינן רוצה לומר דנימא משום ספק זה דאי אפשר בלא תקרובת חשו לטומאת אהל דאחזוקי ריעותא לא מחזקינן והדין עמו כדכתבו תוספות דף י"ג ע"ב בחולין תוך ד"ה תקרובת והא דתנן בפרק כל הצלמים לא יעבור תחתיה ואם עבר טמא ומפרש הגמרא משום דאי אפשר בלא תקרובת ומני ריב"ב הוא וקתני סיפא ואם היתה גוזלת את הרבים טהור אף על גב דטומאת אהל דאורייתא התם ליכא תקרובת ודאי אלא חששא בעלמא היא והיכי דגוזלות הרבים לא גזרו רבנן ואין לך גוזלת הרבים יותר מזה לחוש לטומאת כל הטהרות הצריך לרבים

ובודאי יפה סתר דלהכי טעם זה לא אפשר אלא מטעמו דטומאת הבגדים דידהו מטומאת מת ואם כן ודאי שפיר קאמר בקושיא השניה ואם תאמר דאיך הדליקו באותן שמנה ימים שעדיין היו טמאי מתים הרי טמאו השמן בהדלקתן ומה הפרש יש בין השמן של הפך לבין שאר השמנים שהרי שאר השמנים נמי לא היה עליהם אלא חזקת טומאת מת ואם כן הא ודאי מה דכתב נמי תחלה ואף על גב דהדלקת הנרות דוחה טומאה אי אפשר דקאי אך על מה דהכהנים לא עשו שמן בטומאה וידליקנה דלמה להו לעשות בטומאה ולהדליק הא הוי להם שמן טמא בטומאת מת לרוב אלא ודאי דבאמת קושייתו היה פשוט שהיה להם להדליק השמן טמא שהיה להם כיון שאינו טמא אלא בטומאת מת שדחוייה בצבור

ואף אם יש מי שירצה לומר שהלשון אבל דלבסוף הוא קצת דחוק לסתירה דבריו הקודמים ולהכי ירצה לומר דמה שהתחיל לכתוב אבל לא הוא טעות סופר וצריך לומר אי נמי משום וכו' ומה שלבסוף כתב אבל משום ספק וכו' הוא ענין בפני עצמו לומר דאי אפשר אלא באחד משני טעמים דאי משום שמא הכניסו שם טומאה שרץ או חתיכת נבלה וטמאו השמנים זה אינו דאחזוקי ריעותא לא מחזיקינן מכל מקום אפילו לטעם השני דמשום טומאת אהל דתקרובת נטמא עליהם נמי שייך דטומאה זו נדחה בצבור דהא כל טומאת אהל דתקרובת לא נשמע לריב"ב אלא מהיקש דמת ומהיכא תיתי דטומאת אהל המת גמור יהיה נדחה בצבור וטומאת אהל דתקרובת לא ובודאי שייך קושייתו דלידחי טומאה (וכן מוכח להדיא סנהדרין ד' י"ב ע"ש בתוספות ד"ה שעיבר) אף על גופי השמן טמא שהיה במקדש וכן קאי קושייתו באמת ואם כן ודאי צריך ביאור מה דמשני שהשמן הוא ממכשירי מצוה

ויראה לעניות דעתי דהכי כונתו דהנה החכם כתב על עיקר הקושיא דלידחי שאינה כלום דאף דקרבן צבור דוחה טומאה הקדוש ברוך הוא רצה להראות חיבתם לפניו ועשה להם נס זה שתהא בטהרה והנה בהרא"מ שם כתב נמי תירוצי הבית יוסף הנ"ל על הדיוק דהא לא היה הנס כי אם בשבעה ימים וכתב נמי יש לומר שחילקו השמן לשמנה חלקים ובכל לילה היו משימים שמינית הפך ונעשה בו הנס ודלוק עד הבקר ואף על גב דאמרינן בפרק במה מדליקין תן לה מדתה שתהא דולקת מערב עד בקר היינו למצוה ולא לעיכובא אי נמי וכו' כנ"ל בב"י נמצא לתירוץ שניה יש לומר דהשיעור לעיכובא נמי הוא ואם נאמר כתירוץ החכם צבי הא אי אפשר לומר התירוץ הראשון