שדי חמד אסיפת דינים חנוכה קסא

מערכת חנוכה

א) גרסינן בפרק במה מדליקין (ד' כ"א ע"ב) מאי חנוכה וכו' עד ונעשה נס והדליקו ממנו שמנה ימים וכו' הנה הגאון מוהר"ץ הירש חיות בהגהותיו הביא חקירה בשם הסמ"ג (טעות סופר הוא וצריך להיות הרא"ם בביאורו לסמ"ג כמו שנראה ממה שכתב בתשובת הגאון חכם צבי) מובא בפני יהושע ובחכם צבי סי' פ"ז דלמה הוצרכו לנס הרי טומאה הותרה בצבור והיו יכולין להדליק בשמן טמא ותירץ דעל כל פנים צריכין למיהדר על טהרה היכא דאפשר ובחידושי למסכת שבת כתבתי מאז הימים שדבריו תמוהים דכיון דהחקירה היא דטומאה הותרה בצבור הרי למאן דאמר הותרה בצבור אמרינן ביומא דף ו' ע"ב דאפילו אהדורי אבית אב אחרינא לא מהדרינן אף שבקל היו יכולין לחזור אחריהם וכל שכן לחזור אחר שמן טהור שהוא טורח גדול שלא ימצא בקל שמן כתית למאור שלא היו צריכים לטרוח ואם כן למה הוצרכו לנס כלל והבאתי לשון הגאון פני יהושע שכתב וז"ל לכאורה יש לתמוה כל טורח הנס למה דהא קיימא לן טומאה הותרה בצבור והיו יכולין להדליק בשמן טמא ובשלמא למאן דאמר דחויה היא הכא שפיר קצת מה שאין כן למאן דאמר הותרה דאפילו אהדורי לא מהדרינן עכ"ל (ועי"ש שכתב ליישב דרצה הקדוש ברוך הוא להראות חבתם וכו') דמתבאר שהגאון פני יהושע קבע יסוד קושיתו על פי מאי דאתמר בש"ס דלמאן דאמר הותרה אפילו אהדורי לא מהדרינן ואם כן אין מובן לדברי הרב מוהרצה"ח הנ"ל וגם קשה על דברי שניהם דאיך כתבו בפשיטות דקיימא לן כמאן דאמר טומאה הותרה ולפי הנראה נהפוך הוא וכמו שפסק הרמב"ם ברביעי מהלכות ביאת מקדש דין י"ד כמאן דאמר דחויה היא וכן בדין דקיימא לן הלכתא כרב ששת באיסורי וכמו שכתב מרן כסף משנה שם ובהשמטות הספר כתבתי דבזבחים ד' ל"ג ע"א אמרינן מכלל דתרווייהו (אביי ורבא) סברי טומאה דחויה היא בצבור עי"ש ברש"י ותוספות אלא שהתוספות ביומא דף ו' ד"ה אמר רב תחליפא סברי דרבא אית ליה הותרה וציינתי לעיין בספר ידיו של משה להרב מוהר"ם פריסקו בחידושיו שם אלה הדברים אשר כתבתי מאז ועתה אין אצלי הס' פני יהושע (לשבת) וידיו של משה לעיין בדב"ק והגאון חכם צבי פלפל קצת בהדברי הרא"ם (במה שכתב דעשיית השמן הוי מכשירין ואין דוחין את הטומאה) וסיים ועיקר קושית הרא"ם אינה כלום דאף שדוחה את הטומאה רצה הקדוש ברוך הוא להראות חבתם לפניו ית"ש ועשה להם נס זה עכ"ל

ולפי מה שהבאתי בקונטריס הכללים במערכת הטי"ת אות כ"ב דהא דטומאה הותרה או דחויה אצל צבור אינה אלא טומאת מת ולא טומאת זבין וכו' תמיהני על הגאונים חכם צבי ופני יהושע ומוהרצה"ח שלא העירו על חקירת הרא"ם על פי זה דשפיר הוצרכו לנס של שמן מפני שגלוי וידוע לפניו יתברך שכל השמנים נטמאו בשאר טומאות שאינן נדחות מפני הקרבן ומקרוב השגתי ס' ראש יוסף (להגאון פרי מגדים) על מסכת שבת וראיתי בחידושיו לדף כ"א ע"א על מה שאמרו בש"ס תני רמי בר חמא פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת אין מדליקין בהן במקדש שכתב (בד"ה והוי יודע) וז"ל ועיין ברא"ם על הסמ"ג וב"ח ריש הלכות חנוכה הא טומאה בקרבן צבור דוחה טומאה ודוחה שבת ופני יהושע הקשה זה והנה יש לומר דנס נעשה להודיע חבתן של ישראל וכו' ע"כ לענייננו וגם עליה דמר יש לתמוה שלא העיר ממה שכתבתי דרק טומאת מת הוא דהותרה אצל קרבן צבור וגם יש להעיר דמסיגנון הלשון משמע שישוב זה דרצה הקדוש ברוך הוא להראות חבתן חידוש הוא שחדשה תורה דיליה ובאמת כבר קדמוהו רבנן בישוב זה כאמור וגם מה שנראה מדבריו שאף למאן דאמר טומאה דחויה בצבור קשיא וכתב שפני יהושע הקשה כן קשה דבדברי הפני יהושע שהבאתי מבואר דקושיתו היא למאן דאמר הותרה ומשום דלא בעי אהדורי אבית אב אחרינא וכו'

עתה ראיתי למרן הפרי חדש בסי' עת"ר שהביא (בד"ה וכתב הרא"ם) חקירה אחרת בשם הרא"ם דמה הועילו בהפך הנמצא הלא כשם ששאר השמנים נטמאו על ידי היונים גם השמן שבפך נטמא על ידי הכהנים בהדלקתם שהרי היו טמאי מתים ומה בין שאר שמנים לשמן הזה ותירץ הרא"ם שהדליקו על ידי עץ ארוך וכו' והרב פרי חדש כתב דקושיא מעיקרא ליתא משום דשאר השמנים נטמאו בטמאת זבות או בטמאת עבודה זרה וטמאות אלו לא הותרו בצבור אבל טומאת מת דחוייה היא בצבור לגבי הדלקת נרות וכדכתב הרמב"ם בשלישי מהלכות תמידין ומוספין והדלקת הנרות דוחה את השבת ומאה כקרבן שקבוע לו זמן שנאמר להעלות נר תמיד וברור שזהו דוקא טומאת מת ומיהו עשיית השמן שהוא ממכשירי הדלקה אינה דוחה את הטומאה דומיא דמכשירי מילה וכמו שכתב הרא"ם ויש לחלק ממנורה לשמן שאם לא כן איך עשו המנורה עכ"ל ודברי הרב פרי חדש הללו היו בהעלם עין העדה הגאון חתם סופר בחידושיו לשבת על דף כ"א שכתב וז"ל מצאו פך חתום בחותמו של כהן גדול ארשום פה מה שנראה לי דודאי טומאת מת הותרה בצבור אך הם גזרו על העכומ"ז להיות כזבים וטומאת זב לא הותרה בצבור והיו חכמי הדור נבוכים מה לעשות אם להעמיד דבריהם במקום ביטול עבודה הדלקה או לא ועשה הקב"ה נס ודלק שמנה ימים מבלי שיצטרכו לבטל הדלקת נרות ומזה הראו להם מן השמים הסכמה על גדרי חכמינו ז"ל ונתחזק הדת ותורה שבעל פה עכ"ל בדף ז' ע"ד ושם בדף ח' ע"ד (בד"ה והנה יש) הביא מה שהקשה הגאון פני יהושע מה צורך לנס הא טומאה הותרה בצבור וסיים והיינו אם עדיין לא גזרו שיהיו נכרים כזבים לכל דבריהם וליכא אלא משום טומאת מת שהותרה בצבור וכו' עכ"ל ודבריו מכוונים לדברי הרב פרי חדש דלא הותרה אלא טומאת מת ובמה שכתב כמסתפק אם עדיין לא גזרו שיהיו כזבים עיין בפרי חדש דפשיטא ליה שהיתה הגזרה אחר הנס ועיין בתוספות בשבת דף כ"א בד"ה שהיה מונח אם גזרו על הכותים שיהיו כזבים וכו' ועל פי דבריהם הם דברי הגאון חתם סופר ועיין להגאון מוהרש"א מה שתמה על זה דודאי גזרה זו היתה אחר הנס וכו' וחידוש הוא שמרן הפרי חדש לא זכר שר דברי התוספות בזה ואתה תחזה בס' ערוך השלחן סי' עת"ר מה שהאריך הרב לפלפל בדברי הרא"ם ובמה שתמה עליו הרב פר"ח והאריך ליישב דברי הרא"ם ולא פניתי לעיין במילי דמר לך נא ראה את דב"ק

והנה ספר ביאורי הרא"ם על הסמ"ג שציין מרן הפרי חדש אין מצוי אצלי לעיין בדב"ק ומדברי הגאון עוזיאל מייזליש בספרו עץ הדעת טוב על מסכת שבת בסוגיא דדף כ"א מאי חנוכה דתנו רבנן וכו' נראה שהרא"ם עצמו נרגש מזה (ולפי שאין ספר זה מצוי במדינה זו (קירים) אעתיק דב"ק בזה (בד"ה שם בגמרא מאי חנוכה וכו') וז"ל הקשה הרא"ם איך הדליקו המנורה באותם שמנה ימים שעדיין היו טמאי מתים וטמאו את השמן ומה הפרש בין השמן של אותו פך לשאר שמנים הטמאים והפרי חדש כתב שנטמאו בטומאת זיבה דלא הותרה בצבור אבל שמן שבפך נטמא במת דדחוייה בצבור עכ"ל וכל זה הוא לשיטתו אבל הרא"ם דחה זה וכתב דגם בשאר שמנים אין חשש רק שנטמאו בבגדים של נכרים דהוו מסתמא טמאי מת והדרא קושית הרא"ם לדוכתא וגם דאין זה ברור כל כך דטומאת זיבה לא דחיא בצבור דלא מצינו כן רק גבי פסח ובריש יומא דמפרישין מטומאת ביתו דבועל נדה הוי כנדה והכל מטעם שכתב רש"י ביומא דטומאה היוצאת מגופו חמירא אבל במגע זיבה מהיכא תיתי נימא דחמירא מטומאת מת רק דלמאן דאמר שוחטין וזורקין על טמא שרץ וכל שביחיד אינו נדחה בצבור לא עבדי בטומאה ואם כן מוכרח דגם טומאת שרץ לא נדחה בצבור יש לומר שפיר כמו שכתב הפרי חדש לא כן למאן דאמר אין שוחטין ושפיר גם טומאת נדחה בצבור שפיר יש לומר כמו שכתבתי עכ"ל

מתבאר מסיגנון לשון הרב שהרא"ם עצמו כבר נרגש דיש לומר לחקירתו דשמא נטמאו בשאר טומאות שאין נדחות או מותרות בקרבן צבור אלא שדחה זו על פי איזה הכרח דלא היה לחוש כי אם לטומאת מת ומה שהרב (עץ הדעת) מסתפק אם גם בשאר טומאת אמרינן דדחויות או מותרות לגבי קרבן צבור הנה מדברי הרמב"ם ברביעי מהלכות ביאת מקדש דין י"ד משמע דרק טומאת מת ולא שאר טומאת עי"ש אך דברי הרב הנ"ל נראים נכונים וראיתי שהגאון נצי"ב מלך בהעמק שאלה בפרשת וישלח