שדה מגרש רכט

ח"ב סקל"א שנשאל בנ"ד והתיר להכשיר הגט בפירוש אחר שיבטל מודעות בשעת נתינה יעו"ש ונחה דעתי בזה אך יש להרגיש עליו שלא הרגיש מדברי הרמב"ם הנ"ל ושלי"ת שלא באנו לידי תקלה ח"ו וסמכנו עליו מחמת שהבעל סירב לתת גט אחר. איברא על מה שגירש שלא מרצונו כדמוכח מתוך הענין והוא שחמיו הוריד אותו מהספינה שרצה לברוח והרגיש בו קאפיטאן הפור"מו שלא מצא בידו טיסקר"י והניחו במשמר ואחר ימים שיצא בא עם חמיו לב"ד ונמנו וגמרו לגרש בגט כשר ע"י שמחלו לו במדודים שאיבדם וגם משאר נידוניא שמכר ובאותו יום עצמו תפסו ב"ח אחד והחזירו לבית הסוהר ולמחרתו יצא ובא לגרש ואירע מה שאירע כנז"ל וגם לשמע אוזן כי האחד מהב"ד נר"ו הנ"ל שיצא עמו לפייסו לתת הגט הפחידו באמור לו שרוצה לקבול עליו לשררה כי יום אתמול עושה צחוק מאו"ה שבשעה שתפסו הב"ח נשתמד אלא שלא קיבלוהו כיון שהוא מחמת האונס והיום שוחק על דת האמת שאמר לתת גט לאשתו ולאחר שנכתב ונחתם חזר בו מליתנו וע"פ הדברים האלה רצה לתת הגט וא"כ אפוא הכל נעשה באונס. אי מהא לא אריא כיון דלא יכולנו לכוף אותו לזון הוא מהכופין אותו כנודע וכמ"ש מרן סקנ"ד וכן עשו מעשה רבני אשכנז בחליצה ועמהם הסכים מרן בש"ות א"ה דקל"ח ושם כתב דה"ה במי שאיני רוצה להסתחר ורמזו הכנ"הג שם אות ב' והיא"ה ח"ב אות ט' ועיין בש"ות מור"ם סל"ו וכן במי שרצה לברוח ועשה מעשה וכמ"ש הרא"ם סצ"ג והובא במהריק"ש ובכנ"הג שם ועדיפא מינה כתב הרא"ש ופסקו הטור ומרן שם דאם יראה אשתו שרצונו לברוח ולעגנה יכפוהו ב"ד לתת לה גט זמן והיינו ודאי שכופין אותו עד שיאמר רוצה אני כנודע וכן עשו מעשה הריב"ש והרשב"ץ ובנו הרשב"ש כמ"ש מהר"י בן טאוה בסימן אחרון לכוף בנדון הרא"ש. וגם יש סניף אחר במה שהמיר כבודו עיין בב"י סקל"ד ובכנ"הג שם אות ע"ב וביא"ה ח"ב אות נ"ג נ"ד נ"ה ואע"ג שלא קיבלוהו מ"מ העיז פניו והרים יד בדת האמת ותו דאפילו באונס גמור כל שלא מסר מודעא הגט גט וכמ"ש מרן סקל"ד וכ"כ הרשב"ץ ח"ב סקכ"ו. ובמה שמחלה לו אשתו עיין להרשב"ש ס"סי של"ט בסוף דבריו שדומה כמו שנתנה לו מעות דהוי כמכר דצריך למסור מודעא כ"ש בנ"ד דהדין נותן לכופו ע"י ב"ד של ישראל דכמה פעמים עמדו לדין לזון ולא שוה לנו כי הוא גבר נחשירכן ונלאינו לתווך שלום ביניהם פעמים רבות והכל שלום קטיעא ורוב ימי נישואי אשתו ניזונת מאביה ובר מן דין כל שנאנס כל שלא מסר מודעא הגט כשר וכמ"ש מרן סקל"ד וז"ל הרשב"ץ ח"ב סקכ"ו אם לא מסר מודעא ולא ביטל הגט כשר אפילו שלא גירש מרצונו ועיין להרב המכתב דק"ך ובנ"ד אין כאן לא מסירת מודעא ולא ביטול הגט כ"ש היכא שהדין נותן לגרש וה' יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות אכי"ר

ולמודע'י אני צריך כי לא סמכתי על דעתי קלה כמות שהיא ושלחתי גופא דעובדא להרב המו' ראשון לציון בע"הק צפת תוב"ב המלאך רפאל נר"ו יאיר ע"י הרב הכולל ש"דר לן מר מע"הק הנז' כמהר"ר יהודה בן יצו זצוק"ל וזה אשר השיב לי נר"ו יאיר וז"ל האיר וזרח אל עבר פני הני זהרורי דרבי ששון לבי כוננו ידיו מעשה אצבעותיו של האחד המיוחד אחד היה אברהם ואתיא תוך תוך שאלת חכם מענין ס' שנסתפק בנתינת גט בב"ד הצדק ונשא ונתן באמונה להכשיר הגט ואתא ואייתי בידיה חבילות של ראיות ובמקום גדולתו שם מצינו ענותנותו ארי נעשה שוא'ל לגלות לו את דעתי בזה וכל לגבי דידי ידעתי בי'ני ידעתי שאיני מאנשיה להבין ולהורות את החוקים ואת התורות וכ"ש בדיני גיטין וקידושין אשר רבו כמו רבו חילוקי דינים ובקל יכול האדם ליכשל בדבר ערוה חמורה ח"ו ברם לעשות רצון צדיק חפצתי ופניתי אל לבי לעסו'ק אהב מהאי ספיקא דדינא והן בעון כי לא היה לי פנאי פ' זה אך אם יום או יומים אשר מצאתי מעט קורת רוח וכאשר הכינותי בס' דבי רב ראיתי שיש מקום לפקפק בכל צדדי ההיתר אשר כביר מצאה ידו של הרב עליון מגן אברהם הי"ו ברם זאת מצאתי כפי קוצר דעתי שעיקר אונס ההפחדה שבנדון זה אינו כדאי ליקרא אונס והן אמת שרוב כל האחרונים הסכימה דעתם דאונס ההפחדה הוי אונס ואפילו יצאו הדברים מפי אדם כשר וחכם אפ"ה הוי אונס ובפרט שרבינו בצלאל עשאו לראב"יה יחיד בדבר זה למאי דס"ל דאונס ההפחדה לא הוי אונס והן אמת שרבני האחרונים השיבו ע"ד נמצאו עזר לראב"יה מכמה פוסקים לכשיהיה הא מיהא עלתה הסכמת הפוס' לפסוק דלא כראב"יה ודעמיה דאונס ההפחדה לא הוי אונס ועכ"פ ע"כ לא אמרינן דאונס ההפחדה הוי אונס אלא היכא דאי גזים ועביד יגיע לו נזק מגויי הארץ לא כן בכגון דא בנ"ד שאפילו אם ימסרו אותו לגוים שיאמרו אליהם שאחר שכתב לגרש חזר בו ולא רצה לגרש הא ודאי שלא יגיע לו שום עונש מגויי הארץ בעבור זאת שכפי דתם האיש יכול לגרש את אשתו ולהחזירה פ"א ושניה ושלישית ועל ד' לא אשיבנו ואי לא ע"י איסת"חלאל א"כ איפוא מה עון ימצאו לזה האיש אשר כתב לגרש ולא רצה דאדרבה בדתי הגוים יחזיקו בידו בענין זה וחילוק זה הנה הוא כתוב בספרי הפוסקי' זה נראה לפק"ד טעם מספיק להקל בהצטרפות כל הטעמים שכתב מני"ר הרב הפוסק הי"ו והם רשאים ולא אני ובכן ש"וט יסגא לעד כנהר שלום כיר"א. עכת"ד נר"ו. חיים מדבר הן בעון השתא הכא אין לי שעת הכושר ליישב על מה שפקפק הרב עליון נר"ו בקצת מדברי מה גם שלא ביאר הפקפוק ועכ"פ תסגי לן שהסכים עמי להכשיר הגט ומניה ומני יתקלס עילאה וה' ינחנו בדרך

אמת

(קי"א) בחמישי בשבת שבעה ימים לירח אדר שנת התרכ"ג לב"ע סידרנו גט למשה דמתקרי חיים בן פרחיה לאשתו זהרה והוא גט ע"י שליח הולכה מפה מתא לע"הק ירושלם תובב"א והמגרש הזה אמר ששם חיים ניתן לו בחוליו ואע"ג שמן הראוי לעשות ממנו עיקר עכ"ז אמר שכך קורין אותו כל העולם משה חיים וכן חותם וכן כתוב בכתובה שלו וכן ראינו בכתבים שבידו ואמר שכן עושים לו מי שברך בע"הק הנ"ל יען שאין קוראין לתורה בשם ומי שבירך הוי במקום קס"ת כנודע. וידוע דכה"ג אזלינן בתר רובא כ"ש הכא דליכא דובא ומיעוטא לכן כתבנו משה דמתקרי חיים וכ"ה בהרשאה ששלחה אשתו ליד השליח ושם כתוב שם המתגרשת הנז' בה"א לבסוף וכ"ה בה' עז"נ ועד אחרן הרב חיד"א בח"ש ח"א ודלא כהרב זכות אבות שכתבה באל"ף לבסוף. ושם פרחיה כתבנוהו בה"א לבסוף אע"פ שהראה לנו המגרש הנז' הכתבים שבידו וכתוב באל"ף