שדה מגרש רכח

מעשה כנגד מהרש"ך ואפילו בחק תוכות כתב הלח"ש דקמ"ז דדעת מרן להכשיר אלא שיש חולקין וכן הכנ"הג בעדות מיוחדת סכ"א כתב יש. פוסלים ויש מכשירים ע"כ מוכח דדעתו להכשיר ממה שכתבה באחרונה וכ"ש שאין בנדון זה ח"ת ממש שאות הבי"ת מגג התחתון שמפורש ניכר ששם בי"ת עליה ולכן אמרתי לו שיגרור קצת להפרידה

(ק"י) בשלישי בשבת בששה עשר יום לירח אב שנת התרכ"ב לב"ע נתן גט כריתות דמתקרי כמוס בן יוסף לאשתו אסתר דמתקריא תורה בת משה דמתקרי בשיש ועידיו יצחק בן פריגה פרגאללה ואליהו בן כליפה ויצא גט כשר מבלי שום פקפוק. וטעם דנכתב דמתקרי כמוס יען שהיה לו שם אחר בל"הק ונשתקע ממנו ואפילו בקס"ת אין קורין לו אלא בשם כמוס. והאשה עיקר שמה אסתר אך ידוע על הרוב בפה העירה מקצרין שם זה לשם תורה. ואביה בקס"ת קורין לו בשם משה אך כ"ע קרו ליה בשיש והוא קיצור משם משה ודומה לזה יש כנוי משפחה במ"ם משיש הובאה בהתשב"ץ ח"ד להר"ש דוראן סמ"ט הביאו הרב חיד"א בש"הג ח"א דנ"ט ע"ב מ"מ הכא ששמו משה ודאי דשם בשיש הוא קיצור משם משה דומיא למשה שאשו דכתב ה' חיד"א בח"ש ח"א דמ"ה ע"ב אלא ששם כתב המכונה משום דלא דמי ללשון עברי וגם אינו פתרון השם ולדידן דכל קיצור שם אפילו שאינו פתרונו כותבין דמתקרי גם בזה כותבין כן ואפילו במקום שיש ספק עדיף מתקרי ממכונה וכמ"ש הג"פ

והנה המגרש הנז' אחר שכבר נכתב ונחתם הגט כדחזי בשעת ההתרות וביטול מודעי של שעת נתינה סירב ומיאן ואמר שאין רצונו לגרש ובהיות שקדמה לי הידיעה סיבת הגירושין מה ראו על ככה לגרש לפי שהוא איש רע ואיש מעללים מלבד שאיבד המדודים שהביאה לו אשתו בהוללות ושכרות עוד זאת יתירה שאינו זן ואינו מפרנס ולא יכולנו עליו לכופו לזון ורוב ימי אשתו בבית אביה על עסקי לגימה וכמה פעמים תווכו השלום ביניהם ואין שלום וכו' אח"ז בא אחד מהב"ד ויגע הוא ואחרים עמו לפייסו ליתן הגט והוא כחרש לא ישמע ואח"ך הלכו עמו לחוץ ולא ידעתי מה אמרו לו ואני הצעיר המסדר לפי שעה נתיאשתי מהגט והלכתי ממקום שהיינו מסדרים בו הגט ואחר סמוך קרוב לחצי רביע שעה באו קרוביהם באמור אלי שנתרצה לתת הגט והלכנו למקום שהיינו בו ששם נכתב ונחתם הגט ושאלנוהו אם רצונו לתת הגט מרצונו ואמר הן ועשיתי לו ההתרות וביטול מודעי כנהוג ונתן הגט. ובשגם ידעתי שאין מניחין אותו להמגרש לצאת בין כתיבה להנתינה כדי שלא לבטל הגט כמ"ש הרמב"ם בפ"ו מה"ג דין ך' כל זה שלא יצא לבדו לא כן אם יצא עם ב"א כנודע וכמבואר לה' פ"הא ח"ג דל"ה ומ"מ כל זה הוא מהיות טוב כדמוכח מלשון הטור ומרן והלבוש בס"ה ובס' פני יצחק קרי ליה מנהג כשר אך בשגם ידעתי מ"ש מרן בס"ה דאם יצא משביעין אותו שלא ביטל והוא לדעת הרמב"ם כמ"ש מרן בב"י סקל"ד אך מה שלא עשיתי כן בהיותי יודע שלא יצא לבדו ע"ז סמכתי שבדעתי שאותם הב"א שהלכו עמו הם בעצמם חזרו עמו באופן שלא הניחוהו לבדו כלל ובפרט האחד מהיושב על המשפט הנ"ל נר"ו מסתמא לא יטעה בזה ח"ו ואחר צאתי משם ידעתי שאותם שהיו עמו הניחוהו והלכו להם ולא חזר למקום שהיינו בו לגרש אלא עם קרוביו ועכ"ז נראה כיון דלא ידעינן להדיא שביטל מסתמא לא חיישינן ואפילו השבועה שמשביעין אותו אם יצא לבדו אינה אלא על הצד היותר טוב כדמוכח מלשון הרב חיד"א בשיו"ב הנד"מ א"ה סקמ"א אך אין כאן חשש רק ממה שחזר בו אחר כתיבה ונתינה מליתנו והיה בפני ובפני העדים הנה לא מבעיא להתוס' והרמב"ן והרשב"א שכתב ה"המ שם בפ"ו לפי חילוף הגירסאות דאחר כתיבה אין ביטולו ביטול ודבריו לא שרירין ולא קיימין וכ"כ הרב המכתב דקכ"א ע"א מהרא"ש והר"ן בפ' השולח וכן הריטב"א בפ' האומר וכן הרב העיטור והריב"ש סרל"ב אך הרמב"ם שם חולק ע"ז וס"ל דביטולו ביטול וכתב ה"המ שם שעם כ"ז כתבו הרמב"ן והרשב"א שיש לחוש לדעת רבינו ואם נישאת הולד ממזר ושומר נפשו ירחק ממנה ע"כ וכתב הב"ש סקמ"א והרב המכתב שם דהויא ספק מגורשת אך כ"ז הוא אם ביטלו בפירוש דאינו מגרש באותו גט לעולם ואפילו שמבטל מודעי אח"ך וכמ"ש מור"ם סקל"ד בשם י"א וידוע דגילוי מילתא בגיטא לאו כלום היא כמו שפסקו כל הפוסקים אך לבי מהסס כמ"ש הרמב"ם בפ"ו מה"ג דין כ"ה מי ששלח גט לאשתו וכו' עד שיאמר לו בפירוש לא תתן או יבטל בפירוש ע"כ וכן משמע מש"ות הר"ן סמ"ד שהביא הב"י סקמ"א ופסקה מור"ם שם סס"ב משמע דאם חזר בו מליתן בין כתיבה לנתינה חזרה הוי ואולי דהוי כמו ביטול דאינו מגרש בו לעולם להרמב"ם אלא דלא ידעתי למה מרן בסקמ"א לא הזכיר לשון הרמב"ם זה כמות שהוא כמו שכן דרכו דרך הקדש בכמה קומות ואולי דמבין בדברי הרמב"ם מ"ש עד שיאמר בפירוש לא תתן או יבטל בפירוש לצדדין קתני אם אמר לו שלא תתן ביטלו משליחותו אבל הגט לא בטיל וממנהו שליח מחדש ומגרשה באותו הגט ואם ביטלו בפירוש ביטל הגט ג"כ וצריך גם גט מחדש ואע"ג דשנינו בפ"ב דגיטין זה הכלל כל שתחילתו וסופו בדעת כשר והיינו בשליח הגט ופסקוהו כל הפוסקים וכן מרן בסקמ"א סל"א וכ"ה במגרש עצמו שאחזו קורדייקוס דבמאי דקי"ל כר"י דאין צריך לימלך בו ומ"מ פסול מדרבנן היינו בכה"ג אבל אם המתינו מלכתוב מה שנשאר מהגט עד שהבריא ואח"ך סיימו הגט ע"פ דיבורו כשר הגט וכמ"ש הב"י שם והביא דבריו הג"פ סקכ"א ס"ו הרי דתחילתו וסופו בדעת כשר אע"ג דבמאי דבין כתיבה לנתינה נתבלבל וכ"ה הוא בש"מ וכמ"ש מרן שם ובב"י שם הביא דברי התוס' ששם בגיטין ד"ע דלכאורה משמע להפך ופירשם יפה יפה באופן דמסכימים לדבריו ומה שהקשה הג"פ שם על דבריו עיין למהרי"ן בס' גט מקושר מה שיישב כ"ז אינו ענין לנ"ד דחזר בו בנתים מליתנו משום דבעינן קרא כדכתיב וכתב ונתן שאינו מחוסר אלא כתיבה ונתינה יצא זה שמחוסר כתיבה ותלישה או קציצה ואח"ך נתינה ודוקא במי שמחוסר דבר שאינו מגופו של גט כמו בריאות דעת וכיוצא וכמ"ש ה' בית אברהם דקמ"ב ע"א מיסוד דברי הר"ן אבל בדבר בגוף הגט צריך גט אחר שלא יהיה מחוסר אלא כתיבה ונתינה והא ודאי במה שחזר בו בנתים הוי מגופו של גט שלא רצה לתתו וצריך גט אחר

ואח"ז הראה לי חד מינן הח"וש הד"ומ שלום רב נר"ו מ"ש ה' משחא דרבותא