שדה מגרש רכז

דמתקריא כנודע ע"פ הוראת מהרימ"ט ועיין להרב חיד"א בח"ש ח"א בשם טורייה בשגם שאין זה מן השם שעיקר שמה אסתר כתב אנת דמתקריא טוריה. וסדר כתיבתו של גטיבש כן שלחו אלינו מהכפר ההוא ובשגם שאמרו לנו שהחכם ששם כתב בכתובתה אסתר המכונית גטיבש אין להשגיח עליו והוא עצמו טעה שכ"כ ועיין בג"פ סקכ"ט סס"ז וסקל"ב בשם ג'ימא ולהרב חיד"א שם דמ"ה ע"ג ולמהר"י מאיו בספרו פאת ים ד"ס ע"ג כ"ש בחכם של כפרים ועל אופן כתיבת שם זה באותיותיו כנז' גם ע"ז לא סמכתי עליו אלא על כמה ב"א מהכפר ההוא ועוד שאלתי את פה סופר נכרי בקי מאד ואמ"ל שכך הוא סדר כתיבתו בטי"ת ובבי"ת ובשי"ן לבסוף

(ק"ה) ברביעי בשבת בעשרה ימים לירח אדר שנת ח"א ושש מאות וכ"א לב"ע נתן גט כריתות אליהו המכונה טחייש בן עטיה לאשתו מרים דמתקריא מרימה בת יעקב דמתקרי עגבאני ועידיו ראובן בן דוד ופרגי בן רחמים. והנה כנוי טחייש הנז' אמרו לנו לפי שהיה שמן בקטנותו קראוהו אביו ואמו כן שכן קורין להאיל הגס טחש ורובא דרובא הכי קרו ליה ואמר שאין לו שום צער מזה כלל ותחילה עלה במחשבה שלא לכותבו אך הגידו לי שכבר גירש אשה אחרת וכן כתבו לו באותו הגט וא"כ חיישינן ללעז והוצרכנו לכותבו וגם נודע לנו שאינו שם גנאי. והאשה הזאת המירה כבודה באחת מהכפרים ונשארה קרוב לשנים או שלשה ימים שנתייחדה עם הנכרים ואח"ך סמוך לג"י חזרה בה ועיין למור"ם סקע"ג סי"א דנאסרה על בעלה

(ק"ו) ברביעי בשבת בעשרה ימים לירח אב שנת התרכ"א לב"ע נתן גט כריתות יוסף בן אברהם לאשתו מסעודה בת חי ועידיו פרגי בן רחמים ואליהו בן כליפה. ואירע אחר שכתב וכל שום נפל טיפת דיו אחר תיבת שום ואמרתי לו שאם יכול ללחוך אותה בעודה לחה ויניח מקומה חלק הנה מה טוב ולא עלה בידו שכשבא ללחוך נתרבה יותר בנייר משחרורית הטיפה ואחר שנתייבשה היטב גירר אותו השחרורית והניחו חלא והוא שיעור ג' אותיות קטנות וכתב להלן אחרן וכו' ואין חשש בזה וכמש"ל מהרשב"ץ ח"ד למהר"ש צרור סיו"ד ולה' לח"ש דקמ"ג

(ק"ז) בחמישי בשבת בשני ימים לירח אלול שנת התרכ"א לב"ע נתן גט כריתות אברהם בן שלום לאשתו דמתקריא מיחה ועידיו יעקב בן נסים ואליהו בן כליפה. ומה שכתבנו דמתקריא מיחה יען דעל הרוב בפה העירה דמי שעיקר שמה שמחה כ"ע קרו לה בקיצור שם מיחה ועוד שאביה ואמה וקרוביה שכבר מתו קוראין לה שמחה אלא דהרחוקים קורין לה מיחה וכהיום נשתקע ממנה שם שמחה ולכן עשינו כמו שהוא הדין בשם שנשתקע לרמוז אותו בתיבת דמתקרי ושם אביה יען דכ"ע קרו ליה מימון ובעלייתו לתורה יש מי שאומר שקורין לו פעם רפאל פעם מימון וגם בתו זאת אמרה ששמו רפאל אך כיון דאין מי שקורא לו רפאל ובעלייתו לתורה לא נתברר לנו האמת השמטנוהו דזה הכלל בשמות האבות כשיש ספק העדרם יותר טוב ממציאותם ובפרט בשם אבי האשה יש להקל ביותר כנודע

(ק"ח) בשני בשבת בכ"ז יום לירח אלול שנת ח"א ושש מאות ועשרים ואחת לב"ע נתן גט כריתות יוסף דמתקרי ספאני בן ישראל דמתקרי צרונה לאשתו מזלטוב דמתקריא זאטובה בת ישראל דמתקרי צאנין ועידיו פרגי בן רחמים ויצחק בן פריגה פרג אללה. והמגרש הזה רובא דרובא קרו ליה ספאני שהוא קיצור יוסף בפה מתא אך לס"ת קורין אותו יוסף וכ"ה בשם אביו חקרנו משמש ב"הכנ שקורא לו ישראל אך בפי כל. העולם צרונה. ובשם המתגרשת עיקר שמה מזלטוב והכי קרו לה קצת ב"א אך הרוב קרו לה בקיצור הנ"ל וכ"ה בשם אביה ושם ישראל יש בו ב' קיצורים בפה מתא צרונה וצאנין כנודע. והנה עד ב' שם אביו בפי כל העולם פריגה וכן קורין לו לס"ת אך הוא חותם פרגאללה ואחר המיתון ידעתי דהרוב הוא הקריאה מב"א יען כי הוא מהיושב על המשפט נר"ו יאיר ונלוה עמה קריאתו לתורה וחתימתו הוי מיעוטא כנגד קריאת כל העולם וקריאתו לתורה ולכן עשינו עיקר משם פריגה ראשון ואח"ך שם השני שבו חותם והיינו דוקא בשם הבא ע"י שינוי או סיבה חזקה יש לעשות מהחתימה עיקר כנגד קריאת העולם ועליית ס"ת כמו שהאריך בזה בס' גט מקושר למהרי"ן דקי"ט ע"ד ודק"ך ע"א. ומה שחתם בשם אביו פריגה פרגאללה בלא דמתקרי כ"כ מור"ם סקכ"ט סי"ח והוא מת"הד סרל"ד ואע"ג דבשמו לבד איירי הרב שם לפי הטעם שכתב משום דאם לא הזכיר שמו כלל אלא כתב ב' פלוני עד כשר ה"נ י"ל בשם אביו דשניהם נשנו במשנה אחת איש פ' עד כשר בן איש פ' עד כשר איש פ' בן איש פ' ולא כתב עד כשר וידוע דשם כיוצא בזה פרגאללה צריך לכותבו בשתי תיבות שנראות כתיבה אחת כמ"ש הג"פ. ואירע בגט הנז' בתיבות ולאתרי ברעות נראות ואינם נראות תיבה אחת והכשרנו ע"י שנים או ג' תינוקות שקראום ב' תיבות שבזה נמי י"ל על התינוק כמ"ש הרב חיד"א בספרו לד"א סי"ב ס"ד

(ק"ט) ברביעי בשבת בי"ח יום לירח תמוז שנת ח"א ושש מאות ועשרים ושתים לב"ע נתן גט כריתות אליהו בן יהודה לאשתו זמרדה בת אפרים ועידיו משה בן שלמה ויצחק בן פריגה פרגאללה. והנה המגרש הזה קוראים אותו לתורה בשם אליהו אך העולם קרו ליה בן זרתי ע"ש עירו עיר אחת רחוקה מהלך כמו יום אחד מעו"בי תונס יע"א דרך יבשה ואם באנו לכותבו היה צריך לכתוב המכונה כיון דאינו שם עצם אך ידוע דהאידנא שדירתנו מרופה בידינו לא נהגו לכתוב שם עירם ושם דירה רק העומד והעומדת במתא פ' ולא יותר ואם נכתבנו מחזי שינוי משאר גיטין ובהיותי מעיין בזה ידענו ממנו שהוא מצטער במי שקוראו כן א"כ הו"ל כשם גנאי דאין לכותבו ולכן דעתי שלא לכותבו. ואבי המתגרשת אפרים מכנים אותו מעקוד וחוץ ממה שהוא על הרוב שם גנאי אלא שאין קורין כן בכנוי זה אלא מחברים אותו עם שמו אפרים מעקוד והו"ל ככנוי משפחה דלא נהגנו לכותבו וכן ה"ה בכל הכנויים דמה שצריך לכותבו כי אם מה שקורין לו בכנוי לבד בלי חיבור שמו. ואירע בגט זה בחתימת ע"א בתיבת בן נדבק קצת מגג העליון של הבי"ת עם הנו"ן הנה אעיקרא דעת מרן בגט עצמו התיר לגרור ק"ו בחתימת העדים דקילא טפי דכל פיסול שבחתימתן כתב מרן בסק"ל ס"ו אם יש עידי מסירה כשר ודעת הת"הד שפסקו מור"ם שם שיש להקל בשם אבי המגרש כתב הב"ש שם דה"ה בשמו ממש אלא דלא רצה לעשות