שדה מגרש רכו

לחוש ממ"ש גט שלא נמסר ביום הכתיבה אין תקנה להכשירו אלא ע"י שליח דאית ליה קלא דאמרינן גיטין הבאים ממד"ה אית להו קלא ורצו ללמוד מזה דכל גט שלא נמסר ביום הכתיבה אפילו שבא ביד הבעל הבא ממד"ה אין לו תקנה כ"א ע"י שליח כדי שיהיה לו קול וכמ"ש הרדב"ז שם ושם דחה סברא זו. ודע דבנוסח שכתב הב"י שם מהא"ח בכתב הניתן ליד הבעל זה נוסחו הנה פב"פ מוליך גט לאשת פב"פ ונכתב ונחתם כהלכתו לדעתנו וכו' משא"כ בנוסח הרב דבר משה דקע"ד ע"ד כתוב בנוסחתו ואנחנו הב"ד מודיעים נאמנה וכו' וכן בס' בארות המים דקפ"ט ודר"י יעו"ש לאו למימרא דצריך ב"ד בזה דאיעקרא סידור הגט עצמו ונתינתו לא בעי ב"ד וכמו שרמזתי לעיל בתחילת קונטריס זה בס"ד ובשליח השלוח בהרשאה מהבעל בכל הנוסחאות. אין כאן אלא לשון העדים שמינהו ואח"ך על חתימתן כותבים ב"ד הנפק וכשמוליכו הבעל הוא קיל יותר דהרי מה שצריך לומר בפ"נ ובפ"נ אינו אלא חומרא בעלמא כדי שלא לחלק בינו ובין השליח ויבואו לטעות משא"כ בשליח מדינא צ"ל בפ"נ ובפ"נ ולא נמצא בפוסקים דצריך ב"ד של ג' אלא בשליח ראשון כשממנה שליח ב' ימנהו בפני ב"ד כדי שלא יצטרך לומר בפ"נ ובפ"נ כיון שלא היה שם אלא יאמר שליח ב"ד אני ותו ל"מ כנודע וצ"ל משום דהרבנים הנ"ל משום חומר הגיטין נהגו לסדרם בפני ב"ד של ג' לכן כותבין כן ביד השליח באופן שמזכירין שהיו ג' ואין ה"נ גם בחכם שסידר יכול לכתוב הנוסח ההוא בלשון יחיד להודיעם אופן וסדר נתינתו וזהו תכלית המכוון בכתיבה זו ומ"מ כיון שיצא מפי הא"ח בלשון רבים שכתב ונכתב ונחתם כהלכה לדעתנו צירפתי עמי אני הצעיר המסדר שני עדי הגט עמי וכתבתי בז"הל להגיד כי ישר אנן דח"ל חד מינן החותם ראשון מסדר הגט ושנים האחרים אנן עידי הגט מודיעים נאמנה איך פ' ב"פ מוליך גט לאשתו וכו' כסדר הנזכר בס' בארות המים ואף שאין העדים הללו נודעים שם מה איכפת דאנן לאו משום עדות אתינן עלה דכשהוא אומר בפ"נ ובפ"נ ויתן לה בעידי מסירה ותתגרש בו ואפילו שאין העדים ניכרים וידועים שם וכמ"ש הטור וש"ע ריש סקמ"ב ואפילו בגט שע"י ההרשאה שנותנין בידו אינו אלא כדי שיוכל למנות שלוחים אחרים אפילו בלא אונס וכמ"ש מרן סקמ"א ומה"ט צריכה קיום וכמ"ש כנ"הג שם הג"הט אות קמ"א ואפילו בזה י"א שא"צ עיין ביא"ה ח"ב שם אות ק"ה וכל זה לא צריך בנ"ד כיון שהבעל מוליכו הוא עצמו כ"ש שהוא אומר בפ"נ ובפ"נ. וכבר כתבנו לעיל מהר"ן שהובא בהריב"ש רמזו הב"י סקמ"א שיכול המסדר לצרף עמו הסופר או העדים להתירה במעשה ב"ד ואין שייך בזה אין עד נעשה דיין. ודע דבגט זה כיון שהאשה במ"א לא כתבנו העומדת היום כסתמות דברי מרן סקכ"ח שכתב אם עומדת במקום חתימת הגט כותבין וכו' ואם לאו אין כותבין שם מקומה כלל ע"כ והוא מהכלבו ומהסמ"ק כמ"ש בב"י שם והאמת שיש מבוכה גדולה בזה שכתב הרב המכתב מה' תומת ישרים איככה אוכל וראיתי להראב"ד שפוסל ולריא"ז המבטל ושהר"ר ירושלמי לא היה מטפל בזה ע"כ ולכן המנהג בע"הק לכתוב בכל מקום שאת עומדת כמ"ש הג"פ שם סי"ד וכ"כ הרב הלקט והרב בתי כהונה ונהרא נהרא ופשטיה וידענו שהראשונים לא נהגו בתיקון זה וכ"ה מנהג עו"בי איזמיר יע"א וכמ"ש הרב בתי כהונה וכ"כ ה' המכתב וה' דבר משה ח"א ובס' נ"ש ולפי שלא נכתב עמידתה גם תיבת ולאתריכי דלגנוה וכמ"ש הג"פ שם דהא בהא תליא

(ק"ג) בשלישי בשבת בז' ימים לירח שבט ש' התר"ך לב"ע נתן גט כריתות משה בן יצחק לאשתו אסתר דמתקריא תורה בת ישעיה ועידיו פרגי בן רחמים ואליהו בן כליפה. הנה בשם ישעיה וישעיהו אין לספק כמ"ש הג"פ בעז"נ וכ"כ בס' טיב גיטין ממהרש"ל ואפילו ששם הסכים להפך מ"מ סיים דהולכין אחר דברי המגרש מה שהוא אומר ובנ"ד שאלנוהו ואמר ששמו ישעיה ולא ישעיהו בוי"ו אבל מה שלכאורה יש לעמוד דבשם זה כ"ע קרו ליה שעיה שמדלגין היו"ד אך אחר התבוננות נראה דאינו אלא קיצור השם דהרי באברהם נמי כ"ע מבליעין האל"ף וקרו ליה ברהם וכיוצא בזה וכי היעלה על הדעת לכתוב כן בגט חסר אל"ף ואין זה ענין לגרשום גרשון ואליה ואליהו וכיוצא שנסתפקו בו דהתם שני שמות הם וגם שם שועה דכתבנו לעיל נמצא שם זה בד"ה משא"כ שעיה בלא יו"ד לא נמצא ועל קריאת הס"ת אין הוכחה כ"כ משום דהקוראים לתורה בפה מתא הם שמשי ב"הכנ ועל הרוב אין מבחינים בזה אך שאלנוהו על חתימתו ואמר לנו שהוא חותם ביו"ד ומעתה לא נשאר שום נדנוד ספק. ודע דהעד השני אליהו בן כליפה נסתפקתי בו יען כי עדין לא נתמלא זקנו והוא גר מארץ אחרת ואין אנו יכולים לידע מפי השכנים או מאחרים על השנים וע"ז מצינו תיקון שהיה גבוה הקומה וזה עולה במקום השנים כמ"ש מרן א"ה סקס"ט ס"ה והאמת שבדקנו בזקנו ומצאנו שהתחיל לצמח כל דהו ובשיבולת הזקן נמצא לו איזה שערות דקים שראויים לינטל בזוג ולהרא"ש שהביא הטור ח"מ סל"ה כתב בעדות דאם צמח זקנו א"צ בדיקה ועיין בב"י שם שכ' דהא מנליה ושם בש"ע כתב אם נתמלא זקנו א"צ בדיקה הרי דלא חש להרא"ש או דמפרש בדבריו צמח דכתב ל"ד וכמ"ש הוא בתחילת דבריו וכ"כ הסמ"ע ומה דתנן ריש פ' בא סימן דא"א לעליון לבוא עד שלא בא התחתון ה"ד באשה ולא באיש וכמ"ש שם הרמב"ם בפירוש המשניות ולכן בדקוהו שני עדים ומצאו שיש לו שערות ארוכות רבות כדרך כל הגדולים. ודע דעד השני יש לו קיצור שם ואהו ואע"ג דבמגרש והמתגרשת אנו כותבין הקיצור בעד שנא ושנא כמ"ש ת"הד סרל"ד והביאו מור"ם סקכ"ט דבעד אפילו אם לא כתב אלא בן פ' עד כשר וה"נ לא נהגו לכתוב בשם כנוי אפילו אם יש לו חניכה ידועה ורגילה וה"ט דפירוש שמות העדים בגט אינו אלא מפני תיקון העולם ע"כ וקיצור שם אינו יוצא מכלל חניכה ידועה

(ק"ד) באחד בשבת בז' ימים לירח אדר שנת ח"א ושש מאות ועשרים ואחת לב"ע נתן גט כריתות אברהם בן מרדכי לאשתו דמתקריא גטיבש בת שלום ועידיו פרגי בן רחמים ואליהו בן כליפה ויצא גט כשר מבלי פקפוק. והרבה טרחתי לדעת פירוש ושורש שם זה ולא ידעתי אך אביה אמר שבשעת העריסה קראוה אסתר וכשהיתה ילדה כ"ע קראוה גטיבש על שהיתה בעלת חן וגם זקנתה נקראת אסתר ונשתקע ממנה וכן בזאת המתגרשת אין איש קורא אותה אסתר וכיון שכן אין לכתוב זולת גטיבש ולרמוז שהיה לה שם אחר ונשתקע רמזנוהו בתיבת