שדה מגרש רכה

ואמרנו להמגרש בשעת נתינה הוי יודע שאינך יכול להחזירה כמ"ש מרן סיו"ד ודע אע"ג דשם המגרש כשם אבי המתגרשת אין לחוש כמ"ש בס' פ"הא ח"א דס"ז

(צ"ט) ברביעי בשבת בכ"ח יום לירח שבט ש' ח"א ושש מאות וי"ט לב"ע נתן גט כריתות שאול בן כליפה לאשתו גוהרה בת בנימן ועידיו יהודה הכהן בן משה הכהן ופרגי בן רחמים. והמגרש הנז' מאיי ג'ירבה וכשחקרתי על שמו אמר כי זקנתו סיפרה על אביו בהיותו קטן בן שלשה חדשים שינו שמו לשם זבולן ואמר שאעפ"כ כ"ע קרו ליה כליפה וכמעט שעכשיו אין מכיר לאביו בשם זבולן כלל. הנה באבי המגרש אין להקפיד בשם שיש לו במ"א שאינו מקום נתינת הגט וכמ"ש ה' חיד"א בח"ש ח"א דמ"ה בשם סעיד אף שבמ"א שבהשכבה מזכירין אותו בשם אחר ק"ו בנ"ד ובתוך הדברים סיפר המגרש כי כבר באיי הנז' גירש אשה אחת בשם אביו כליפה ובכן יצאנו מכל ערעור ובודאי דחקרו ודרשו הם וידעו האמת ובפרט שמוכרחין אנו לכתוב כליפה שלא להוציא לעז על אותו הגט והמגרש נאמן בזה כמ"ש מור"ם סק"ך

(ק') באחד בשבת בט"ו יום לירח תמוז שנת התרי"ט לב"ע נתן גט כריתות כליפה בן מרדכי דמתקרי דוכה לאשתו אסתר דמתקריא תורה בת חיים ועידיו פרגי בן רחמים וראובן בן דוד. והנה שם דוכה הוא קיצור לשם מרדכי שכן ידענו אחר החקירה ואע"פ שהמגרש קורין לו ג"כ דוכה והיא בכ"ף רפויה לא כתבנוהו יען שאין לו בזה השם כמו אביו אלא מחברים אותו עם כליפה וא"כ הו"ל ככנוי משפחה דאין לכתבו כידוע מדברי מור"ם. ובאביו מרדכי עשינו עיקר משם זה להקדימו שכן קורין לו בס"ת. ושם המתגרשת אסתר אע"ג דנודע לנו ע"י כתב מבני הכפר דרובא קרו לה תורה שהוא קיצור מאסתר עשינו אסתר עיקר להקדימו וכמ"ש הג"פ ביצחק חקין אע"ג דחותם חקין וכן עולה לתורה יכתוב לכתחילה יצחק דמתקרי חקין מה גם דבנ"ד פורתא קרו לה אסתר כי כן אמרו דעיקר שמה כן משעת העריסה כמ"ש הג"פ שם כיון דידוע דבשעת מילה קראוהו יצחק וצריך שתדע דוקא בכה"ג דלא איתי אינש לקרוא חקין בלבד דומיא דנ"ד. והנה אמרו לנו באביה דהיו קורין לו חיים בבישא ולא ידענו פירושו אך אחר החקירה ידענו דאין קורין אותו כן רק עם חיבור שמו חיים ודומיא להמגרש כליפה דאין לו דוכה נפרדת כאביו אלא כליפה דוכה מה גם בכנוי האבות אין לדקדק כ"כ כנודע. ואירע בגט זה דתיבות דמתקרי דוכה וכן בתיבות ולאתרי צביתי לכאורה נראות כתיבה אחת אע"ג דבודאי יש שם ריוח שיעור אות קטנה ולצאת מידי ספק הבאנו תינוק וקראם לכל אחד מאלו שתי תיבות ובזה מועיל התינוק וכמ"ש הג"פ סקכ"ה ספ"א ובמ"ש נמי שם אם תיבה אחת נראית כשתי תיבות מלמעלה ומלמטה נראות כתיבה אחת אי אזלינן בתר למעלה או למטה א"נ בשתי תיבות נראות כאחת מלמטה אבל מלמעלה כשתי תיבות ובזה לדעתו ז"ל לא מהני תינוק יעו"ש לדעת מהריק"ש והלבוש ומ"א וסתמות דברי מרן וה' פרח שושן שגם בזה מהני תינוק כמ"ש בס' האמ"ל דנ"ב וה' חיד"א בלד"א סי"ב ס"ד ודע דאם לא היה התינוק קוראם היינו יכולים לגרר קצת מסוף האות הקודמת ומתחילת האות שאחריה בענין שיהיו נראות כשתי תיבות ואין בזה חק תוכות וכמ"ש בס' אגורה באהלך דל"ז ע"ב ואין זה ענין למ"ש מהריק"ש אשר רמז הג"פ שם סל"ה עשה תיבה חלוקה שנראית כשתים והיה בצד החלקים שי"ן של ג' ראשין ועשה ראש ד' דשי"ן למלאת החלל שבאמצע חלקי התיבה ואח"ך גירר מראשי השי"ן האמצעיים ונשארה שי"ן של ג' ראשין עשויה נ"ל דכשר ולא נראה חק תוכות וכו' ועל כן יותר טוב למחוק הראש הראשון קודם כתיבת הראש שהאריך בו השי"ן וכו' והג"פ שם הסכים לתיקון זה האחרון ולא הראשון ח"ת יעו"ש דהתם אות השי"ן נעשה ע"י ח"ת שאחר הכתיבה ולא כן בשתי תיבות הנראות כאחת דאין כאן אות בשלימות ע"י גרירה

(ק"א) בחמישי בשבת בי"ח יום לירח אב שנת התרי"ט לב"ע נתן גט כריתות מסעוד בן זבולן לאשתו מזלטוב בת יצחק ועידיו פרגי בן רחמים ואהרן בן נסים. ואירע בתיבת עד של העד השני באות עי"ן שנכתבה כתקונה והלך לייבש החתימה והרוח היה חזק ונכפל הגט באופן שנסתמו יוד"י העי"ן ולא נשאר חלק באמצעותם כי אם מקצת וקדם הסופר ולחכה ולא עשה כלום דס"ס ח"ת הוי וכמ"ש הג"פ סקכ"ה סל"ז אלא כיון דאירע זה אחר שנגמרה כתקונה יש להקל לדעת קצת פוסקים שכתב הג"פ שם סל"ב ובנ"ד שהוא בתיבת העד יש להכשיר בשופי עיין בס' לח"ש דקמ"ז ע"ד ודקמ"ח ע"א

(ק"ב) באחד בשבת בכ"ט יום לירח כסלו ש' ח"א ושש מאות ועשרים לב"ע סדרתי גט לאליהו בן משה בן יוסף להוליכו למתא בנגאזי יעא לגרש בו את אשתו ששמה אסתר בת מסעוד ועידיו משה בן שלמה וראובן בן דוד ויען ששם העד כשם אבי המגרש הוצרכנו לשלש בשם אבי המגרש וממילא נודע דאין עד זה אביו של המגרש. ואירע במלת מתא אחר שכתב המ"ם והתי"ו עלה בדעתו לכתוב ה"א במקום אל"ף והתחיל קצת כמו יו"ד עבה קצת והרגיש בעצמו ואמרתי לו שיניח עד שייתיבש ויגרור רגלי התי"ו עד שתהיה כדל"ת וימשכנה אצל אותו טיוטא שכתב ושם יעשה רגל התי"ו ואז יכתוב אל"ף והגרר שגירר תוך האות אין בו שום חשש ואם היה כותב מתא בה"א לבסוף יש להסתפק דכעת לא מצאתי גלוי בפירוש זולת מלשון נוסח כנ"הג בסוף סדר גופו של גט שכתב וכותב במתא באל"ף לבסוף לכאורה נראה קצת שהוא לעיכובא ועיין בג"פ סקכ"ט סקל"ה בשמות של תרגום או לעז אם כתבם בה"א לבסוף. ונוסח שטר שעל זה בנמסר לבעל להוליכו לאשתו עיין בב"י סקמ"א משם א"ח שהביא נוסחו וכן הלבוש סקמ"ב וכן מור"ם שכתבו וצריך למוסרו לה כמו שליח שיאמר בפני נכתב ובפ"נ אבל הסמ"ק סקפ"ד כתב והבעל שהביאו אצ"ל בפ"נ ובפ"נ וכ"כ הרדב"ז ח"א סרע"ד שרמזו הג"פ סקכ"ז סי"ב והרב המכתב סמ"ד דקט"ו תמה על הרי"ף והרמב"ם והרא"ש שלא הזכירו זה ויעו"ש בהרדב"ז שבדבריו מתיישבת תמיהתו וכנ"הג סקמ"ב הג"הט אות מ"ד הביא מחלוקת הכלבו והרדב"ז אם צ"ל בפ"נ ובפ"נ ולא זכר שר מהסמ"ק שהוא. סובר כהרדב"ז וכן הרב י"א שם אות נ"ב רמז מדברי הב"ש שם סכ"ז וממהריק"ש ומס' דרכי נועם ומדברי. הכנ"הג הנ"ל והוא לאפוקי מהסוברים דיש